המילה שבה התורה משתמשת לדבר על הספירה של משפחת גרשון משבט לוי היא "נשא". למילה "נשא" יש משמעות של להרים ולרומם אבל גם של להחזיק או לסחוב נטל ואפילו להנהיג. כשמילים כאלה מופיעות בתורה, מילים עם הרבה משמעויות, והעברית מלאה במילים כאלה, המפרשים מציינים שכל המשמעויות האפשריות של המילה קיימות ואמורות להיות חלק ממשמעות הפסוק בתורה.
אני חושב שהתובנה הזאת רלוונטית במיוחד לגבי המילה "נשא" כפי שהיא מופיעה בפרשת השבוע. משפחת גרשון, כמו שבט לוי כולו, קטנה במספרה, ובכל זאת מוטלת עליה אחריות גדולה. היא יכולה להשתמש במספרה הקטן כתירוץ להתנער מאחריות ולסרב לבצע את המטלות הקדושות שהוטלו עליה. אך כמי שאמורה להוביל ולהנהיג את עם ישראל, היא מצווה להתרומם מעל הקשיים.
אין שום שאלה שתפקיד המנהיגות הוא תפקיד מעיק ומתסכל. עם זאת, בני גרשון מצווים מראשית עבודתם כבני לוי משרתי הציבור לשאת בעול הזה ולשרת את העם היהודי בדוגמה אישית ובהנהגה ובהוראה לדורות של יהודים. אסור ללוויים להתנער מתפקידם ומחובתם. אדרבא, הם חייבים לשאת אותם בגאווה ולרומם את עצמם לרמה גבוהה יותר של מסירות לתורה ולעם ישראל. כל זה משתמע מהמילה "נשא" שבה נפתחת פרשת השבוע.
בספרו המפורסם "משנה תורה" אומר הרמב"ם למעשה שכל בני האדם שמגיעים לעולם הזה יכולים להגיע לרמה רוחנית של לוויים. אדם צריך להקדיש את עצמו לעבודת הבורא ולשירות הציבור, לנהוג בחמלה ובחסד, להיות מרוצה ולהסתפק במועט בחיים החומריים אם הוא שואף להגיע לרמה הרוחנית הזאת. הלוויים היו נושאי התורה תרתי משמע, כפשוטו, וכמורי התורה לעם ישראל. הרמב"ם מציין שהם לא עסקו בהבלי חיי היומיום שלנו אלא התמקדו במשימה הקדושה והנאצלת שהקב"ה הטיל עליהם.
התורה מציינת בפני הלויים בצורה ברורה מה שליחותם ומטרתם בחיים. אפילו בימינו, על אף שעבודת המקדש טרם חזרה לחברה היהודית, השתמר תפקידם הייחודי של הלוויים. בפרשת עגל הזהב, כאשר ריחפה סכנה של השמדה גופנית ורוחנית על עם ישראל כולו, היה זה שבט לוי שתיקן את המצב.
בזמנים ובתנאים הקשים שאנחנו מצויים בהם היום, גם אנחנו זקוקים ללוויים בפוטנציה שיקומו להתמודד עם האתגרים. אמנם אדם לא יכול לשנות את אילן היוחסין שלו, אך על שאיפה רוחנית להיות לוי אין מגבלות.