בית המדרש

  • ספריה
  • מסכת ברכות
קטגוריה משנית
  • משנה וגמרא
  • ברכות
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
8 דק' קריאה
גירסא הפוכה במחלוקת מתי אבל מניח תפילין פ"ג ה"א [כא:]‏
הירושלמי כאן הובא גם במועד קטן פ"ג ה"ה [יד.], ועיין מה שכתבנו שם.
פטור העוסק במת בבלי יז:‏ • פ"ג ה"א [כב.]‏
כתיב למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך - ימים שאת עוסק בהן בחיים ולא ימים שאת עוסק בהן במתים (זה המקור לכך שהעוסק במת פטור מקריאת שמע).
בבבלי מקור זה לא הובא, והובא בתוס' (ד"ה פטור).
אבילות בבלי יז:‏ • פ"ג ה"א [כב.]‏
עשרה כוסות שותין בבית האבל: שניים לפני המזון וחמשה בתוך המזון וג' לאחר המזון וכו'. וכשמת רשב"ג הוסיפו עליהן עוד שלשה: אחד לחזן הכנסת ואחד לראש הכנסת ואחד לרבן גמליאל (בירושלמי כאן מובאים עוד דיני אבילות).
בבבלי כתובות ח: הגירסא היא: "ג' לפני האכילה, ג' בתוך האכילה, ד' לאחר האכילה". כמו כן הגירסא היא שהוסיפו עליהן ארבע ולא שלוש.
כל זמן שמתו לפניו לא אוכל כל צרכו בבלי יז:‏ • פ"ג ה"א [כב:]‏
אבל כל זמן שמתו מוטל לפניו וכו' ולא אוכל כל צורכו ולא שותה כל צורכו ולא אוכל בשר ולא שותה יין.
בבבלי לא הוזכר שלא אוכל ושותה כל צרכו.
לצורך מה מותר לכהן להיטמא, היתר לצאת לחו"ל פ"ג ה"א [כג:]‏
כהן מהו שיטמא לכבוד רבו? וכו', מהו שיטמא כהן לכבוד תורה? וכו', מטמא כהן ויוצא חוצה לארץ לדיני ממונות ולדיני נפשות ולקידוש החדש ולעיבור שנה להציל שדה מן הגוי ואפילו ליטור יוצא ועורר עליה ללמוד תורה ולישא אשה וכו', אבל אמרו אל יצא כהן לחוץ לארץ אלא אם כן הבטיחו לו אשה (שיודע שימצא שם אשה). מהו שיטמא כהן לנשיאת כפים? וכו', מטמא כהן לראות את המלך וכו', מהו שיטמא כהן לכבוד הנשיא? וכו', מהו שיטמא כהן לכבוד אביו ואמו (בחייהם ובטומאה דרבנן)?
בבבלי לא הובאו כל הספיקות הללו. בעבודה זרה יג. הביא שכהן מותר לצאת לחו"ל לדון ולערער על הגויים, ללמוד תורה ולישא אשה, ולא חילק אם הבטיחו לו אשה. בקידושין לא: שאל אם מותר לצאת לחו"ל לכבוד אימו, והשיב שכן, אך לא הזכיר זאת לגבי כהן 1 .
כהן שלא נושא את כפיו עובר רק בעשה אחד פ"ג ה"א [כג:]‏
כל כהן שהוא עומד בבית הכנסת ואינו נושא את כפיו עובר בעשה.
בבבלי סוטה לח: עובר בשלושה עשה.
מצוה לראות מלכים בבלי יט:‏ • פ"ג ה"א [כג:]‏
מצוה לראות גדולי מלכות, לכשתבוא מלכות בית דוד יהא יודע להפריש בין מלכות למלכות.
בבבלי ט: ונח. הלשון: ישתדל לרוץ לקראת מלכים.
התירו לכהנים להיטמא לרבי יהודה הנשיא פ"ג ה"א [כג:]‏
מהו שיטמא כהן לכבוד הנשיא? כד דמך רבי יודן נשייא אכריז רבי ינאי ואמר: אין כהונה היום (כאשר מת רבי יהודה הנשיא התירו לכהנים להיטמא לו).
בבבלי כתובות קג: הלשון היא: אותו היום שמת רבי בטלה קדושה. תוס' שם (ד"ה אותו) פירשו שני פירושים: שרבי נקרא רבינו הקדוש, ושהתירו להיטמא לו. והביא את הירושלמי הזה כראיה לפירוש השני.
נהוראי הוא גם שם של אישה פ"ג ה"א [כג:]‏
כד דמכת (כאשר מתה) נהוראי (שהיא) אחתיה דרבי יהודה נשיאה וכו'.
בבבלי הובא במקומות רבים שנהוראי הוא שם לזכר (וכן בירושלמי במקומות רבים הוא שם לזכר), ולא הובא בשום מקום בבבלי שהוא שם לנקבה.
אין שואלים הלכה לפני המת בבלי יח.‏ • פ"ג ה"א [כד.]‏
אין שואלין הלכה לפני מיטתו של מת.
בבבלי ג: הלשון: אין אומרים בפני המת אלא דבריו של מת, ודן מה הדין במילי דעלמא.
איסור לועג לרש בבלי יח.‏
הירושלמי דן בזה בברכות פ"ב ה"ג [טו:], ועיין מה שכתבנו שם.
האם מתים יודעים מענייני העולם הזה בבלי יח.‏
הירושלמי דן בזה בברכות פ"ב ה"ג [טו:], ועיין מה שכתבנו שם.
רוחות שמדברות זו עם זו - אינו בירושלמי בבלי יח:‏ • פ"ג ה"א [כד.]‏
בבבלי סיפר באריכות מעשה בחסיד ששמע רוחות שמספרות זו עם זו, ומעשה זה לא הובא בירושלמי 2 .
רימה למת כמחט בבשר החי - אינו בירושלמי בבלי יח:‏ • פ"ג ה"א [כד.]‏
בבבלי נאמר שקשה רימה למת כמחט בבשר החי, וכן בעוד מקומות, ובירושלמי מימרא זו לא נמצאת 3 .
מעכב רבים ממצוה, על מה מנדים, "דוגמא" בבלי יט.‏
הירושלמי דן בזה במועד קטן פ"ג ה"א [י:], ועיין מה שכתבנו שם.
כבוד הרבים דוחה גם לאו דאורייתא בבלי יט:‏ • פ"ג ה"א [כד.]‏
אפילו טומאה שהיא מדברי תורה (נדחית), מן מה דמר (והוכחה לזה ממה שאמר) רבי זעירא גדול הוא כבוד הרבים שהוא דוחה מצוה בלא תעשה שעה אחת.
בבבלי הסיק שדוחה רק טומאה דרבנן, ואת המימרא שדוחה לא תעשה פירש בלא תסור. כמו כן בבבלי לא הדגיש "שעה אחת", והלשון היא "כבוד הבריות" ולא "כבוד הרבים". בחילוקים בין הבבלי לירושלמי בסוגיא זו האריך בספר "גדול כבוד הבריות" (פרק ב אות ג).
נושאי המת אסורים בנעילת הסנדל פ"ג ה"א [כד.]‏
הכתפים (שנושאים את המת) אסורים בנעילת הסנדל, שמא יפסוק סנדלו של אחד מהן ונמצא מתעכב מן המצוה.
בבבלי לא הובא, אבל בסוטה מ. לעניין כהנים שעולים לדוכן כתוב שאינן רשאים לעלות בסנדליהן שמא תיפסק לו רצועה וילך לקושרה ולא יעלה, ויאמרו שהוא פסול.
צידוק הדין - אינו בירושלמי בבלי יט.‏ • פ"ג ה"א [כד.]‏
הכתפים אסורים בנעילת הסנדל וכו'.
בבבלי הוסיף שהאבל מצדיק את הדין. ובירושלמי לא הובא.
אל יפתח אדם פיו לשטן - אינו בירושלמי בבלי יט.‏ • פ"ג ה"א [כד.]‏
בבבלי הביא כאן (ובעוד מקומות) שלא יפתח אדם פיו לשטן 4 , ובירושלמי לא הוזכר בשום מקום 5 .
עין הרע לא שולטת ביוסף - אינו בירושלמי בבלי כ.‏ • פ"ג ה"א [כד.]‏
בבבלי הביא כאן (ובעוד כמה וכמה מקומות) שעין הרע לא שולטת בזרעו של יוסף. ובירושלמי לא הובא כלל 6 .
המקור לברכת המצוות בבלי כא.‏
הירושלמי דן בזה בברכות פ"ו ה"א [מא:], ועיין מה שכתבנו שם.
ספק קרא שמע בבלי כא.‏
הירושלמי דן בזה בברכות פ"א ה"א [א:], ועיין מה שכתבנו שם.
מחלוקת בנזכר שכבר התפלל בבלי כא.‏
הירושלמי דן בזה בברכות פ"ד ה"ד [לד:], ועיין מה שכתבנו שם.
המאחר לתפילה בציבור, האל הקדוש ושומע תפילה בבלי כא:‏ • פ"ג ה"ב [כד:]‏
אמר רבי שמואל בר אבדומא זה שהוא נכנס לבית הכנסת ומצאן עומדין ומתפללין - אם יודע הוא מתחיל וגומר עד שלא יתחיל שליח ציבור כדי לענות אחריו אמן יתפלל, ואם לאו אל יתפלל. באי זה אמן אמרו? תרין אמוראין, חד אמר באמן של האל הקדוש, וחד אמר באמן של שומע תפילה. אמר רבי פינחס: ולא פליגי מאן דמר (דאמר) באמן של האל הקדוש - בשבת (שלא אומרים בה "שומע תפילה"), ומאן דמר בשומע תפילה - בחול.
בבבלי המחלוקת היא אם עד שיגיע ש"ץ לקדושה או למודים, ולא הזכיר עניית אמן כלל. ותוס' (ד"ה עד) הביאו את הירושלמי, וכן הרמ"א (או"ח סי' קט סעיף א) פסק כירושלמי.
פסוקים לאשה עבד וקטן, ברה"מ באשה, ג"ש לה לה בבלי כ:‏ • פ"ג ה"ג [כה.]‏
נשים מניין (שפטורות מקריאת שמע)? ולמדתם אותם את בניכם - את בניכם ולא את בנותיכם, עבדים מניין? שנאמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד - את שאין לו אדון אלא הקב"ה יצא העבד שיש לו אדון אחר, קטנים מניין? למען תהיה תורת ה' בפיך - בשעה שהוא תדיר בה וכו'. ובמזוזה (מניין שהם חייבים) - דכתיב וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך. וברכת המזון (שהם חייבים) - דכתיב ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך.
בבבלי לא הובאו פסוקים לכל דינים אלה. בבבלי הסתפק האם נשים חייבות בברכת המזון מדאורייתא, ומהירושלמי שהביא לכך פסוק מוכח שפשוט לו שמדאורייתא (וכן כתב מראה הפנים ד"ה וברכת). המראה הפנים (ד"ה עבדים) דן אולי הירושלמי לא סובר את הגזירה שווה לה לה מאשה לעבד (חגיגה ד.), שא"כ מדוע צריך פסוק נפרד לעבד ולאשה.
הרהור בברכות בבלי כ:‏ • פ"ג ה"ד [כו.]‏
מהו מהרהר? ברכות (הפני משה פירש שגם בברכת המזון מועיל הרהור, והרידב"ז פירש שרק בברכות קריאת שמע מועיל הרהור אך בקריאת שמע וברכת המזון צריך להוציא בשפתיו).
בבבלי משמע שבקריאת שמע ובברכת המזון מהרהר, אך לא בברכות קריאת שמע.
המחלוקת האם דורשים סמוכים בבלי כא:‏
הירושלמי דן בזה ביבמות פ"א ה"א [א:], ועיין מה שכתבנו שם.
לימוד דין מכשפה ממיתת בהמה בבלי כא:‏
הירושלמי דן בזה בסנהדרין פ"ז הי"ג [מ:], ועיין מה שכתבנו שם.
המקור לר"י שאוסר את אנוסת אביו ומפותת אביו בבלי כא:‏
הירושלמי כאן הובא גם ביבמות פי"א ה"א [סב.], ועיין מה שכתבנו שם.
שני טעמים לטבילת בעל קרי בבלי כב.‏ • פ"ג ה"ד [כו:]‏
אמר רבי יעקב בר אבון: כל עצמן לא התקינו את הטבילה הזאת אלא שלא יהו ישראל כתרנגולין הללו משמש מיטתו ועולה ויורד ואוכל וכו'. אמר רבי חייא בר ווה (כך שמו, כמו "אבא"): כל עצמן לא התקינו את הטבילה הזאת אלא מפני תלמוד, שאם אתה אומר לו שהוא מותר (בדברי תורה) אף הוא אומר אף אני אלך ואעשה צרכי (תשמיש) ובא ושונה כל צורכו, ומתוך שאתה אומר אסור הוא בא ושונה כל צורכו.
בבבלי הובא רק הטעם שלא יהיו כתרנגולים. מראה הפנים (כאן) הוכיח מכאן כרמב"ם (תפילה פ"ד ה"ד) שהיו שתי תקנות שונות לטבילת בעל קרי. לגבי הטעם מפני תלמוד, העיר היפה עיניים שלירושלמי תיקנו את הטבילה על מנת למנוע ביטול תורה, ולבבלי ביטלו את הטבילה (והקילו בנתינת תשעה קבין) משום שהיא היתה גורמת לביטול תורה.
גם זבות נידות ויולדות מותרות בדברי תורה בבלי כב.‏ • פ"ג ה"ד [כו:]‏
זבין וזבות נדות ויולדות - קורין בתורה ושונין מדרש והלכות והגדות.
בבבלי הזכיר רק זבים ומצורעים. והיפה עיניים הוכיח מהירושלמי הזה נגד המנהג שנידה לא תזכיר את השם.
להתפלל בקול או בלחש בבלי כד:‏
הירושלמי דן בזה בברכות פ"ד ה"א [כט:], ועיין מה שכתבנו שם.
מחלוקת בהרהור בדברי תורה בבית הכיסא בבלי כד:‏ • פ"ג ה"ד [כו:]‏
מהו להרהר בבית הכסא? חזקיה אמר מותר, רבי יסא אמר אסור.
בבבלי פשוט שאסור (וכן בירושלמי בשבת פ"ג ה"ג [כד.] (ועיין מה שכתבנו שם) נחלקו על שאלת הלכות בבית הכיסא, ובבבלי פשוט שאסור).
המחמיר בטבילה מאריכים ימיו בטובה בבלי כב.‏ • פ"ג ה"ד [כז.]‏
שמעתי שמקילים ומחמירין בה, וכל המחמיר בה מאריך ימים בטובה.
בבבלי הלשון: מאריכין לו ימיו ושנותיו, ולא הוזכר "בטובה" 7 .
הלשון "מתקיף לה" - אינה בירושלמי בבלי כב:‏ • פ"ג ה"ה [כז.]‏
בבבלי הביא כאן (ובעוד מקומות רבים) את לשון הקושיא "מתקיף לה רבא", ובירושלמי לא השתמש בלשון זו כלל 8 .
קריאת שמע אחרי הנץ, ותיקין בבלי כה:‏
הירושלמי דן בזה בברכות פ"א ה"ב [ז:], ועיין מה שכתבנו שם.
ליבו רואה את הערווה בבלי כה:‏ • פ"ג ה"ה [כז.]‏
ואם לאו יתכסה במים ויקרא - מתניתא בעכורין, אבל בצלולין אסור. ואם הוא יכול לעכור ברגליו יעכור.
בבבלי יש דעה שאפשר להתכסות גם במים צלולים, ותלה זאת במחלוקת האם ליבו רואה את הערווה מותר. מראה הפנים (לקמן פ"ט ה"ב [סד:] ד"ה היה) הוכיח מהירושלמי כאן שהוא סובר שליבו רואה את הערווה אסור לכו"ע, והיפה עיניים דחה זאת.
מרחיקים מגללי חמור ותרנגולים אדומים בבלי כה.‏ • פ"ג ה"ה [כז:]‏
מרחיקין מגללי בהמה ארבע אמות וכו' ברכים (פני משה: שעדיין הם רכים), ובלבד בשל חמור וכו'. מרחיקין וכו' ומצואת התרנגולין ארבע אמות. רבי יוסי ברבי אבון בשם רבי חונא: ובלבד באדומים.
בבבלי לא הובא, ותוס' (ד"ה לית) הביאו את הירושלמי, וכן נפסק בשו"ע (או"ח סי' עט סעיף ו, ומוכח מדבריו שפירש בירושלמי "רכים" - מי רגליים).
יריקה לפני התפילה ואחריה בבלי כד:‏ • פ"ג ה"ה [כח.]‏
המתפלל אל ירוק עד שיהלך ארבע אמות וכו', וכן הרוקק אל יתפלל עד שיהלך ארבע אמות וכו'. לא סוף דבר עד שיהלך ארבע אמות, אלא אפילו שהא כדי הילוך ארבע אמות.
בבבלי כאן דן רק ביריקה באמצע התפילה, ולא לפניה ואחריה. ובמגילה כז: דן לגבי המטיל מים קודם ארבע אמות ולאחר ארבע אמות של התפילה. והשו"ע (או"ח סי' צב סעיף ט) פסק את הירושלמי.




^ 1.מצאנו בעוד מקום שהבבלי דן באיסור לצאת לחו"ל, והירושלמי מדגיש שמדובר רק בכהן. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎לא‎.
^ 2.דרך הירושלמי לא להביא אגדות מחודשות, והבבלי מביאן. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎נא‎.
^ 3.יתכן שקשור בכך שדרך הירושלמי לא להביא אגדות מחודשות (והרי בפשטות בשר המת לא מרגיש), והבבלי מביאן. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎נא‎.
^ 4.הירושלמי ממעט להזכיר את השטן (ומזכיר רק שהשטן מקטרג), וכן אינו מזכיר שמות מלאכים ושדים, אך הבבלי מזכירם במקומות רבים. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎מז‎.
^ 5.כדרך הירושלמי למעט בסגולות. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎מו‎.
^ 6.דרך הבבלי להרבות בסגולות ודרך הירושלמי להמעיט בכך. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎מו‎.
^ 7.דרך הירושלמי להדגיש אריכות ימים בטובה. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎נה‎.
^ 8.דרך האמוראים בירושלמי להיות נוחים זה לזה יותר מהאמוראים בבבלי (כדברי הגמרא סנהדרין כד.). עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎נג‎.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il