אדם ובהמה | הרב אריה הנדלר | בית המדרש

מדורים
חסידים מספרים

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

חנה בת חיים

4455

3 דק' קריאה

חסידים מספרים כי פעם אחת התאונן ר' הירש משרת מרימנוב לפני מורו ר' מנחם מנדל מרימנוב, כי בשעת התפילה יורדות לנגד עיניו אותיות ותיבות של אש. תמה ר' מנחם מנדל על תלונתו: "הרי אלו הן הכוונות של רבנו האר"י הקדוש, והיאך תוכל להתלונן על כך?" השיב ר' הירש: "איני רוצה להתפלל אלא בכוונת פירוש המילות בלבד". "מה שאתה מבקש", אמר ר' מנחם מנדל, "הרי היא מדרגה גבוהה ביותר, שרק מעטים בדור זוכים לה: ללמוד תחילה את כל חכמת הנסתר, ואחר-כך להתפלל כתינוק".

הסיפור שלפנינו ממחיש בצורה חזקה ביותר את המתח בין הפשוט לבין המתוחכם, כפי שראתה אותו החסידות. ר' הירש רואה לנגד עיניו אותיות ותיבות של אש בשעת התפילה. האותיות, והתיבות הנוצרות על ידן, הינן בעצם כלים שבאמצעותן מבטא המתפלל את מחשבותיו הערטילאיות בלבוש של אותיות ומילים. עובדה זו מעניקה לאותיות ולמילים עוצמה רבה, משום שהן משקפות בצורתן הגרפית, בצלילי הגייתן ובצירופן זו לזו, את המשמעויות העמוקות העוברות על נפש המתפלל בשעת התפילה. אלו הכלים שבאמצעותם מבטא האדם את אור רעיונותיו. זו הסיבה לכך שבמהלך ההיסטוריה של מחשבת ישראל יוחד פרק נכבד לחקר המשמעות של האותיות.

ר' הירש מרימנוב מתפלל, ולפניו מופיעות אותיות ותיבות של אש. אותיות ותיבות אש אלו מזכירות לנו את התורה שניתנה על הר סיני, שעליה נאמר שעורה היתה של אש לבנה וכתובה באש שחורה. בתורת הקבלה קיבלו אותיות ותיבות התפילה משמעות מיסטית. בזוהר מוגדרות האותיות כרכב אש וסוסי אש. כביכול, האותיות מסייעות ומעניקות לאדם יכולת להתבטא ולהגיע לדרגות שלא היה יכול להגיע אליהן בלעדיהן.

חסידים מספרים (93)

הרב אריה הנדלר

1 - אדם ובהמה

2 - 'ברוך שאמר' כמו הרבי

3 - להחיש את הקץ בליל הסדר

טען עוד

בשל המשמעות העמוקה שהוענקה לאותיות ולתיבות בתורת הסוד, עסקו רבים מן המקובלים בצירופי אותיות ובצירופי תיבות, מתוך מגמה לפעול פעולות רוחניות. כשעומד ר' הירש בתפילה מופיעות לפניו האותיות והתיבות במשמעותן הנסתרת והעמוקה, כאותיות ותיבות של אש - הן האותיות והתיבות המסמלות את הכוונות העמוקות שטבע האר"י בתפילה.

אולם מסתבר כי ר' הירש אינו חפץ בכל אלה. רוצה הוא להתפלל כתינוק, להתפלל בפירוש המילים בלבד. דיון זה המתחולל בין ר' הירש לבין רבו ר' מנחם מנדל הוא בעצם שיקוף של דיון הלכתי הקשור בכוונות הרצויות בתפילת העמידה. בשולחן ערוך נכתב שהמתפלל צריך שיכוון בלבו פירוש המלות שמוציא בשפתיו. במשנה ברורה כתב על דבריו: "ואל יכון האדם בשמות ויחודים, רק יתפלל כפשוטו להבין הדברים בכונת הלב, אם לא מי שהוא בא בסוד ד' ויודע לכון ביה בלבא ורעותא ודחילו... והעיד על הר"ש שאמר אחרי שלמד סתרי הקבלה שהוא מתפלל כתינוק בן יומו".

יש מן הבאים בסוד ה' היודעים לכוון כוונות וייחודים, אולם היו מן הבאים בסוד ה' שאחרי שלמדו את כל תורת הקבלה היו מתפללים כתינוקות בני יומם. לדרגה זו שואף ר' הירש משרת להגיע. בשאיפה זו מגיע לידי ביטוי עימות מסוים הקיים בין החסידות לבין הקבלה. הקבלה דיברה רבות על הטכניקה הנדרשת תוך כדי שימוש בשמות, ייחודים, צירופי אותיות ועוד, לשם השגת הגילוי הנכסף של התקרבות ודבקות באלקים. החסידות דיברה על הגעה אל האלקים דרך הלב; ההתוודעות המידית, זו של הכרת הנוכח, זו של קרבה מתוך האדם עצמו, מתוך העולם שבתוכו הוא חי, מתוך הראייה הפשוטה של המציאות.

ר' הירש אינו חפץ בצירופי אותיות. רוצה הוא להתפלל כתינוק, משום שתינוק מתוודע אל הסובב, אל הקרובים אליו, בצורה הטבעית והפשוטה ביותר. ר' הירש רוצה את התמימות, ולא את התחכום הרוחני המתבטא בשיטות של צירופי אותיות ותיבות.

חשוב שנשים לב למשפט הסיום של ר' מנחם מנדל מרימנוב: "הרי היא מדרגה גבוהה ביותר, שרק מעטים בדור זוכים לה: ללמוד תחילה את כל חכמת הנסתר ואחר-כך להתפלל כתינוק". דברים אלו מזכירים לנו את מה שקראנו במשנה ברורה. הר"ש מקינון למד את כל חכמת הקבלה, ובסופו של דבר התפלל כתינוק. יש כאן הדגשה שהרצון להתפלל כתינוק אינו בא מתוך רדידות מחשבתית או מתוך התעלמות מן התורה הקבלית העמוקה. כי לאחר שהאדם מגיע לכלל שלמות גדולה בהשגת חכמת הקבלה הוא חוזר אל התמימות התינוקית והטבעית.

יסוד זה הודגש רבות בספרי החסידות, סביב דרשת חז"ל על הפסוק "אדם ובהמה תושיע ה'". על פסוק זה דרשו חז"ל: "אלו בני אדם שהן ערומין בדעת ומשימין עצמן כבהמה". חז"ל מדגישים את העובדה שהתמימות איננה ביטוי לחוסר יכולת אינטלקטואלית. התמימות באה לאחר שהאדם הגיע לדרגה של "ערומים בדעת" ובכל זאת משים עצמו כבהמה, מתוך רצון לדבקות תמימה ופשוטה בבורא עולם.

---------------------
פורסם גם בעיתון בשבע.

חסידים מספרים