כג אָמַר הֶחָבֵר: הַדִּין עִמְּךָ שֶׁאַתָּה מְגַנֵּנוּ בָּזֶה, מִפְּנֵי שֶׁהָיִינוּ בְּשִׁפְלוּת לְלֹא תּוֹצָאָה. אֲבָל אִלּוּ חָשַׁבְתָּ עַל מַשְׂכִּילֵינוּ, אֲשֶׁר הָיוּ יְכוֹלִים לִדְחוֹת הַשִּׁפְלוּת מִנַּפְשׁוֹתָם בַּאֲמִירָה שֶׁיֹּאמְרוּהָ מִבְּלִי טֹרַח, וְיֵעָשׂוּ בְּנֵי חוֹרִין, וְתָרוּם יָדָם עַל מְשַׁעְבְּדֵיהֶם, וְאֵינָם עוֹשִׂים זֹאת בְּשֶׁל שְׁמִירַת דָּתָם, הַאֵין זוֹ מְסִירוּת שֶׁתָּלִיץ ישֶׁר וּתְכַפֵּר חֲטָאִים רַבִּים? וְאִלּוּ הָיָה מַה שֶּׁאַתָּה תּוֹבֵעַ מִמֶּנִּי, לֹא הָיִינוּ מִתְעַכְּבִים בַּמַּצָּב הַזֶּה. עִם זֹאת, יֵשׁ לֵאלֹהִים בָּנוּ סוֹד וְחָכְמָה, כַּחָכְמָה בַּזֶּרַע הַנּוֹפֵל בָּאָרֶץ, וְהוּא מִשְׁתַּנֶּה וּמִתְהַפֵּך לְמַרְאִית עַיִן לָאֲדָמָה וְלַמַּיִם וְלַזֶּבֶל, וְאֵין נִשְׁאָר מִמֶּנּוּ רשֶׁם מוּחָשׁ לְפִי מַה שֶּׁחוֹשֵׁב הַמַּבִּיט אֵלָיו, וּלְפֶתַע הִנֵּה הוּא אֲשֶׁר יַהֲפֹך הָאֲדָמָה וְהַמַּיִם אֶל טִבְעוֹ, וְיַעְתִּיקֵם דַּרְגָּה אַחַר דַּרְגָּה עַד שֶׁיְּעַדֵּן אֵת הַיְּסוֹדוֹת וִישִׁיבֵם לִהְיוֹת כְּמוֹ עַצְמוֹ, וְיוֹצִיא קְלִפּוֹת וְעָלִים וְזוּלַת זֶה, עַד אֲשֶׁר יִזַּך הַלֵּב וְיִהְיֶה רָאוּי שֶׁיָּחוּל עָלָיו הָעִנְיָן הַהוּא. וְצוּרַת הַזֶּרַע הָרִאשׁוֹן הוֹצִיאָה פְּרִי אוֹתוֹ הָעֵץ כַּפְּרִי אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ הָיָה זַרְעוֹ. כָּכָה דַּת משֶׁה, כֹּל מִי שֶׁבָּא אַחֲרֶיהָ מִתְהַפֵּך אֵלֶיהָ בֶּאֱמֶת, וְאִם הָיָה לְמַרְאִית עַיִן דּוֹחֶה אוֹתָהּ. וְאֵלֶּה הַדָּתוֹת הֵן הַצָּעָה וְהַקְדָּמָה לַמָּשִׁיחַ הַמְצֻפֶּה, אֲשֶׁר הוּא הַפְּרִי, וְיֵעָשׂוּ כֻּלָּם פְּרִי כַּאֲשֶׁר יוֹדוּ לוֹ, וְיֵעָשֶׂה הָעֵץ אֶחָד, וְאָז יִתְּנוּ יִתְרוֹן לָעִקָּר אֲשֶׁר הָיוּ מְבַזִּים אוֹתוֹ, וּכְמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ בְּ"הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי". וְאַל תִּשְׁעֶה אֶל רִחוּק אֵלֶּה מִן הַפְּסִילִים וְהִשְׁתַּדְּלָם בַּיִּחוּד, וְתִתֵּן לָהֶם יִתְרוֹן, וְתִרְאֶה אֵת יִשְׂרָאֵל בְּעֵין הַפְּחִיתוּת בִּגְלַל הַחֲזִיקָם בְּנֶעֱבָדִים בְּעֵת מַלְכוּתָם. וְשִׂים לֵב לְמַה שֶּׁגְּדוֹלֵיהֶם צוֹפְנִים בְּלִבָּם מֵהָאֶפִּיקוֹרְסוּת, יָתֵר עַל כֵּן, יֵשׁ אֲשֶׁר הֵם מַכְרִיזִים אוֹתָהּ וְאוֹמְרִים בָּהּ הַשִּׁירִים הַמְפֻרְסָמִים הַיְּדוּעִים, שֶׁאֵין שִׁלְטוֹן עַל מַעֲשֵׂי בְּנֵי הָאָדָם, וְלֹא גּוֹמֵל וְלֹא מַעֲנִישׁ עֲלֵיהֶם, מַה שֶּׁלֹּא נִזְכַּר מֵעוֹלָם עַל יִשְׂרָאֵל. וְאָמְנָם הָיוּ הָעָם מְבַקְּשִׁים תּוֹעֲלוֹת אוֹתָן הַטָּלִסְמָאוֹת וְהָרוּחָנִיּוֹת תּוֹסֶפֶת עַל דָּתָם, וְהֵם שׁוֹמְרִים עַל מִצְווֹתֵיהֶם, לְפִרְסוּם הַתּוֹעֶלֶת בְּאוֹתָן הָעֲבוֹדוֹת אָז. וְאִם לֹא כֵן, וְלָמָּה לֹא הִתְהַפְּכוּ אֶל דָּתוֹת הָאֻמּוֹת אֲשֶׁר הֶגְלוּם וְשָׁבוּ אוֹתָם, עַד שֶׁמְּנַשֶּׁה וְצִדְקִיָּה, וְהַחוֹטְאִים הַיּוֹתֵר גְּדוֹלִים שֶׁהָיוּ בְּיִשְׂרָאֵל, לֹא הִסְכִּימוּ לַעֲזֹב אֵת דַּת יִשְׂרָאֵל, אֲבָל הָיוּ לָהֶם תַּאֲווֹת לְהוֹסִיף תּוֹעָלוֹת שֶׁל זְכִיָּה וּבִרְכַּת מָמוֹן עַל יְדֵי הַסְּגֻלּוֹת הָהֵן, אֲשֶׁר הָיוּ לְדַעְתָּם מְנֻסּוֹת, מֵאוֹתָן שֶׁהִזְהִיר ה' מֵהֶן. וְאִלּוּ הָיָה לָהֶן הַיּוֹם אוֹתוֹ הַפִּרְסוּם, הָיִיתָ רוֹאֶה הַיּוֹם אוֹתָנוּ וְאוֹתָם נִפְתִּים לָהֶם, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ נִפְתִּים לַשְּׁאֵרִית הַתְּפֵלָה מֵעִנְיְנֵי כּוֹכָבִים וּלְחָשִׁים וּקְמֵעוֹת וְנִסְיוֹנוֹת רְחוֹקִים מִן הַטֶּבַע, עִם הַרְחָקַת הַתּוֹרָה אוֹתָם. ___________________________
תוצאה – רווח. באמירה – בהמרת דתם. מה שאתה תובע – שנקבל את הסבל לשם ה'. ויעתיקם וכו' – הזרע מפרק בהדרגה את החומרים וניזון ונבנה מהם. יזך הלב וכו' – הזרע, תמצית העץ, יגיע לשלמותו בהוצאת פריוֹ שבו זרעים. הענין ההוא – הכוונה ל"עניין הטבעי" של אותו הפרי, עיין מאמר ראשון, לא [הערת הרב שילת]. מתהפך אליה – משתנה ומתקרב להאמין בה. הצעה והקדמה וכו' – על ידי פרסום אמונות דומות לאמונת ישראל. יעשו כלם פרי – הנמשל: ישובו לתורת ישראל. יעשה העץ אחד – יושלם התהליך ותתגלה חשיבות הזרע-הפרי. לעקר – הזרע. ואל תשעה וכו' – אל תפנה לדתות האחרות בשל הרחקתם מעבודה זרה ואמונתם באל אחד. נעבדים – עבודה זרה. בעת מלכותם – בתקופת בית ראשון. העם – עם ישראל. טלסמאות – פסילים קטנים. באותן העבודות – עבודה זרה. נפתים – מתפתים. שארית התפלה – שארית ההבלים. הרחקת התורה – באיסורי ניחוש ודרכי האמורי [הערת הרב שילת].



ביאורים
ייסורים רבים סובלים עם ישראל בגלותם. בוודאי ראוי היה שישראל יסבלו את ייסורי הגלות מתוך כוונה לשם ה', ואם היו זוכים לכך, כבר הייתה הגלות מסתיימת. אולם, בפועל דבר זה הינו קשה מאוד, בשל הייסורים הקשים והגלות הארוכה. ובכל זאת, למרות שחסרה הכוונה, מעלה גדולה יש בעם ישראל, שעל אף שיכלו לומר 'אמירה קטנה' שהם מקבלים עליהם את הדתות האחרות וכך לחסוך מעצמם ייסורים כה קשים, הם לא עשו זאת.
בתוך אותה גלות ארוכה, שהיא לכאורה רק ירידה, צפון באמת גרעין הצומח ומעלה את העולם. כמו אותו הגרעין הנזרע באדמה, שנרקב ונראה כאילו הוא רק יורד, אך בעצם מצמיח עץ חדש, כך בישראל. למרות שבעלי הדתות האחרות מתנגדים אליהם ונלחמים איתם, הדתות הללו, שבאו אחרי דת ישראל, גורמות בסופו של דבר דווקא לקִרבה ליהדות. מדוע? הדתות האחרות אינן כופרות בבריאת העולם ובמלכות ה', אלא רק מוסיפות עליהן כמה דברים. כך שלאחר ביאת המשיח, כשיהיו הגויים מוכנים לקליטת האמת - האמונה בעצם מציאות הבורא תהיה כבר טבועה בהם, והם יצטרכו רק לקבל את היהדות שבה הם נלחמו.
מלחמה זאת, בדעות הפילוסופיות, ובדעות המתנגדות בעצמותן לאמונה בה', חשובה לישראל מאוד. בניגוד לעבודה זרה שעבדו בתקופת מנשה וצדקיהו וכדו', שהייתה מתוך חיפוש לתוספת של תועלת רוחנית, הפילוסופיה והאלילות הקדומה, התנגדה בעצם לכל מציאות הבורא והנהגתו, ולולי מלחמתם של הנצרות והאסלאם בדעות אלו ועקירתם, קשה להביא את העולם למצב של אמונה בבורא.

הרחבות
* הנצרות והאיסלם כהכנה לביאת המשיח
וְאֵלֶּה הַדָּתוֹת הֵן הַצָּעָה וְהַקְדָּמָה לַמָּשִׁיחַ הַמְצֻפֶּה. רבי דוד כהן 'הנזיר', בפירושו לדברים אלו של ריה"ל כתב: "כדבר הזה נשאר בזכרוני עמוק, משיחותיו של מורי ורבי בעל ה"חפץ חיים" ז"ל, כי אלמלי דתות האומות, כשיבוא המשיח, לא יבינו העכו"ם כלל דבריו, אבל עם הדתות, שנתפרסם דבר בוא המשיח וענינו, כשיבא לעתיד לבוא, יבינון העמים ויקשיבו לדבריו. הרי דתות האומות הצעה והכנה לבוא המשיח".
בהמשך דבריו הביא ה'נזיר', שדברים אלו מופיעים בדברי הרמב"ם, שכתב: "וכל הדברים האלו של ישוע הנצרי ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו אינן אלא לישר דרך למלך המשיח ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד. שנאמר 'כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד'. כיצד? כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח ומדברי התורה ומדברי המצוות ופשטו דברים אלו באיים רחוקים ובעמים רבים ערלי לב והם נושאים ונותנים בדברים אלו ובמצוות התורה אלו אומרים מצוות אלו אמת היו וכבר בטלו בזמן הזה ולא היו נוהגות לדורות ואלו אומרים דברים נסתרות יש בהם ואינן כפשוטן וכבר בא משיח וגלה נסתריהם. וכשיעמוד המלך המשיח באמת ויצליח וירום וינשא, מיד הם כולן חוזרין ויודעים ששקר נחלו אבותיהם ושנביאיהם ואבותיהם הטעום" [הלכות מלכים יא, ד].

שאלות לדיון
"וְאֵלֶּה הַדָּתוֹת הֵן הַצָּעָה וְהַקְדָּמָה לַמָּשִׁיחַ הַמְצֻפֶּה, אֲשֶׁר הוּא הַפְּרִי" אז הנצרות והאסלאם זה טוב?
"ושִׂים לֵב לְמַה שֶּׁגְּדוֹלֵיהֶם צוֹפְנִים בְּלִבָּם מֵהָאֶפִּיקוֹרְסוּת" כל אנשי הדת הגויים שקרנים?