^ 1. בשו"ת "במראה הבזק" (ו תשובה עה הערה 12) הדגשנו כי אי אפשר להגדיר את התפילות לפני התיבה בשבת שלפני יום השנה כ"חיוב" מעיקר הדין, שכן אין זה אלא מנהג מאוחר יחסית, אלא שמתוך החשיבות שאנשים מייחסים למנהגי הקדיש, התפילות לפני התיבה וכו' הורגלו להשתמש במינוח "חיוב". יתכן, שלאחר שהורגלו להקפיד על כך, יש בכך "חיוב" מצד כיבוד הורים, כי אולי מי שלא יעשה כמנהג זה (ולא מחמת אילוצים) יראה כמזלזל בכבודם. בהקשר זה יש לזכור ולהזכיר שהדאגה לשלום בין הבריות ודיבור בנחת גם היא מצווה גדולה, שיכולה להועיל לעילוי נשמה ולהיחשב ככיבוד אב ואם גדול.
^ 2. "ביאור הלכה" (סי' קלו ד"ה בשבת) ביאר שמנהג זה אינו דוחה את עליית אבי הבן קודם המילה, אף שנדחה (בניגוד ל"חיובים" אחרים) מפני מי שיש לו יארצייט באותו היום. שם לא נזכר שעולה דווקא למפטיר, אך כך מובא ב"גשר החיים" (פרק לב ס"ק ב), ב"פני ברוך" (סי' לט סע' א) וב"דברי סופרים" – "קיצור הלכות אבלות" (פרק סה סע' לא), והם ציינו כמה מקורות לכך.
^ 3. "גשר החיים" (פרק לב ס"ק ב) ו"פני ברוך" (סי' לט סע' ב). עיי"ש בהערות מה המקור לכל אחד ממנהגים אלה. עוד הביא שם שיש נוהגים לעבור לפני התיבה בשבת זו בכל התפילות, אך לא הביא מקור למנהג זה. גם ב"דברי סופרים – קיצור הלכות אבלות" (פרק סה הערות ו, י) כתב שלא מצא מקור למנהג זה, אם כי הציע הסבר משלו למנהג, לכן לא ציינו את המנהג בגוף התשובה.
^ 4. כך נראה מהפוסקים, שהביאו את מנהגי השבת שלפני היארצייט ולא חילקו בכך. לגבי התפילות והקדישים בשבת אין גם סברה לחלק, שהרי גם כשחל היארצייט באמצע השבוע עוברים בו לפני התיבה ואומרים קדיש, ובכל אופן נהגו מנהגים אלה גם בשבת שקודם לכן. לגבי התפילה במוצאי שבת ולגבי המפטיר יש אמנם סברה לחלק: לגבי מוצאי שבת (ואולי גם לגבי הקדיש בכניסת השבת) טעם המנהג הוא שעל-פי הקבלה, בשבת האחרונה לפני סיום שנים-עשר החודש עולה הנשמה לגן עדן ושוב אינה יורדת. וכן בשבת האחרונה לפני סיום כל שנה נוספת עולה הנשמה ממדרגה למדרגה, עיין ב"גשר החיים" (שם ס"ק א) וב"פני ברוך" (שם בהערה ג). אם כן יש מקום לומר שכשחל היארצייט בשבת מתרחשת עלייה זו בו ביום, ולא שבוע קודם. לגבי מפטיר יש מקום לומר שהצורך בו בשבת שלפני היארצייט נובע מכך שלא ניתן לעלות למפטיר בדרך-כלל בו ביום, מה שאין כן כשהיארצייט חל בשבת.
אך למעשה אין לחלק בחילוקים אלה: לגבי מוצאי שבת - א. כיוון שהחילוק אינו הכרחי, ואיננו יודעים בדיוק כיצד ומתי מתעלה הנשמה. ב. למעשה, היארצייט הוא תחילת השנה הנוספת, ולא סיום השנה הקודמת (שמסתיימת יום לפניו), ואולי עליית הנשמה תלויה בסיום השנה ולא בתחילת השנה החדשה. יש לציין גם מנהג של חלק מעדות המזרח, שנוהגים לומר קדיש החל מהשבת שלפני היארצייט ועד היארצייט עצמו (ועד בכלל, כמובן), מהטעם שהזכרנו כאן לגבי מוצאי שבת ("כף החיים" סי' נה אות כג), ומבואר בשו"ת "מעשה אברהם" (יו"ד סי' נו) וב"ספר חיים" (להר"ח פאלאג'י, סי' כה אות יט), וכן הובא ב"דברי סופרים" הנ"ל (שם בסע' י), שהדברים אמורים אף כשחל היארצייט בשבת. וכן יש להוסיף שב"גשר החיים" (שם בהערה) הוסיף עוד טעם למנהג, והוא שבמוצאי שבת האחרון לפני הפטירה נפרד הגוף בפעם האחרונה מן הנשמה היתרה, ולכן יש לזמן זה מעין מעמד של יארצייט, אף שבשנים הבאות חל תאריך זה באמצע השבוע. העניין הוא בתפילה במוצאי שבת דווקא, כנראה מפני שהגורם לכך שבמועד זה נפרד האדם מן הנשמה היתרה הוא היות זמן זה מוצאי שבת, ולא היותו בתאריך מסוים בחודש. לכן גם בשנים הבאות החשיבות היא במוצאי שבת. מעין זה מבואר ב"מגן אברהם" (או"ח סי' תקפ ס"ק ט): "כתב התניא ביום הששי פרשת חקת נהגו יחידים להתענות שבאותו היום... ולא קבעו אותו בימי החדש, מפני שמתוך שאלת חלום נודע להם שיום הפרשה גורם גזיר' התורה זאת חקת התורה, מתרגמינן דא גזירת אורייתא". הרי שכשסיבת מועד הגזרה קשורה ליום בשבוע או לפרשה – יש לקבוע את יום הזיכרון לכך לפי זה, ולא לפי התאריך בחודש; זאת בניגוד ליארצייט עצמו, שנקבע לפי היום בחודש, שכן נגזר על האדם לחיות מספר מסוים של שנים וימים, ואלו נמנים על-פי ימי החודש.
לגבי המפטיר - מבואר ב"פני ברוך" (שם סע' א) שמנהג זה קיים גם כשחל היארצייט בשבת, וציין גם כמה מקורות לכך, ובהם שו"ת "מעשה אברהם" הנ"ל ו"ספר חיים" הנ"ל; ואכן מבואר שם כך בפירוש, וכן ציין לשו"ת "מלאכת שלמה" (יו"ד סי' יד), ושם משווה את מנהג אמירת הקדיש החל מהשבת הקודמת לעלייה למפטיר. ובהמשך דברינו יובא שיש גם שסברו שמעלת המפטיר בשבת שלפני היארצייט גדולה אף מזו של המפטיר ביום היארצייט עצמו, אם כן אין סיבה לשנות את המנהג בשנה כזו. ועיין עוד ב"דברי סופרים" (שם סע' לו), שגם כשעולה לתורה ביום היארצייט עצמו, (היינו בשבת או בב' וה', כפי שמפרט שם בסע' לא ו-לד), עולה לתורה למפטיר גם בשבת הקודמת.
^ 5. "גשר החיים" (שם ס"ק ג).
^ 6. שכן העובר לפני התיבה הוא שליח הציבור, ואינו נעשה שלוחם בניגוד לרצונם, וכמבואר בשו"ע (או"ח סי' נג סע' כ) וב"מגן אברהם" (שם ס"ק כד) וב"משנה ברורה" (ס"ק ס). ועיין עוד ב"פני ברוך" (סי' לה סע' ה והערה יא שם).
^ 7. "פני ברוך" (סי' לט סע' יב) ועיי"ש בהערות למקורות לכך. למעשה, רבים נוהגים ככל אחת מהדעות. עיין עוד ב"דברי סופרים" (שם הערה לא), הן לגבי היארצייט עצמו והן לגבי השבת שלפניו, אם יש עניין עצמי במפטיר דווקא או שיכול לעלות גם לעלייה אחרת, ורק אם עובר לפני התיבה במוסף, שנהוג שהמפטיר עובר בה לפני התיבה – עדיף שיעלה למפטיר משום כך. מקורות נוספים בעניין הובאו ב"פסקי תשובות" (סי' קלו סע' ט והערות 81-82 שם).
^ 8. "פני ברוך" (שם הערות ב ו-כב).
^ 9. יוון שזו הדעה הרווחת יותר בפוסקים, כפי שעולה מהמקורות שהביאו ה"פני ברוך" וה"דברי סופרים" הנ"ל (בהערה 7).
^ 10. במקרה זה עדיף לעלות למפטיר בשבת שלפני היארצייט, ולעלייה רגילה בשבת של היארצייט עצמו (וכפי שנבאר בהמשך, לאו דווקא בשחרית), מאשר להפסיד לגמרי את העלייה בשבת שלפני היארצייט, כדי לקבל מפטיר בשבת של היארצייט עצמו. סיבת הדבר היא שיש לצרף את הדעות שבשבת זו עדיפה עלייה אחרת על פני מפטיר (כנ"ל בהערה 7) עם הדעות שגם אם יש עדיפות למפטיר – בכל אופן העלייה למפטיר בשבת הקודמת חשובה יותר (הערה 8).
עם זאת, העדפה זו של מפטיר בשבת שלפני היארצייט אינה תקפה אם כתוצאה מהעלייה בשבת הקודמת לא יוכל לעלות לתורה כלל ביארצייט עצמו. במצב כזה, מסתבר שעדיף לעלות לתורה ביארצייט עצמו, שכן לגבי זה לא מצאנו מי שסובר בפירוש אחרת, ופשטות ההלכה היא שהיארצייט עצמו עדיף, שלכן הוא קודם לאבי הבן בשבת שקודם הברית, אף שמי שיש לו יארצייט במשך השבוע נדחה מפניו, כמבואר ב"ביאור הלכה" (לעיל הערה 2), ועיין גם ב"פני ברוך" (שם הערה א), מה שהביא שאין שום "חיוב" מלבד ביארצייט עצמו.
^ 11."דברי סופרים" (שם סע' והערה לא, ובפרק סג סע' והערה ו). עיין גם ב"פני ברוך" (שם סע' יב ובסי' לד סע' יד והערה כד), וב"גשר החיים" (פרק ל סע' ח ס"ק ב).
^ 12.שהרי גם בה מקיים את המצווה שמקיים בעלייה בבוקר, ומזכה את הציבור במענה ל"ברכו" ולברכות התורה.
^ 13.שהזכירו עלייה בב' וה' אם חל בהם היארצייט, כשווה לעלייה בשבת, עיין ב"גשר החיים" (פרק לב ס"ק ב), "פני ברוך" (סי' לט סע' יב ובמקורות שציין שם) ועוד, והקריאה בתורה בשבת במנחה שווה לזו של ב' וה' בכל דבר לא רק בתוכן, אלא גם במידת החיוב ובמקורו, ואף שמסקנת הגמרא (בבא קמא פב ע"א) שעיקר תקנת הקריאה בב' וה' היא מימות משה רבנו, ובשבת במנחה מימות עזרא, מכל מקום כשקרא הכהן ג' פסוקים כבר יצאו ידי חובת התקנה הראשונה, כמבואר בגמרא שם, והעולים הבאים אינם אלא מתקנת עזרא, כבשבת במנחה). ועיין גם ב"חתם סופר" (חלק ו ליקוטים סי' קג), שמוכח מדבריו שעלייה במנחה מועילה, ונדון עוד בדבריו בהערה 15.
^ 14.משתי סיבות: א. החיוב בקריאת התורה בבוקר הוא גדול יותר: מקורו מתקנת משה רבנו, כמבואר בגמרא (בבא קמא שם), ולדעת הב"ח (או"ח סי' תרפה) נחשב חיוב זה אף לחיוב דאורייתא, לעומת חיוב הקריאה במנחה (מתקנת עזרא כנ"ל). ב. מבואר בגמרא (מגילה כא ע"ב) שמי שקורא יותר פסוקים – יש בכך יותר מעלה ובדרך-כלל העליות בבוקר ארוכות יותר מאלו שבמנחה.
^ 15.שהרי העדיפו מפטיר וכן "אחרון" (ומשמע, אף שאינו משבעת הקרואים המחויבים בשבת, אלא הוספה) על עלייה רגילה, אף שאלו אינן מכלל החיוב שמתקנת משה רבנו, ואף שעליות אלה (מפטיר ואחרון – כשזו הוספה שנוצרת על-ידי חלוקת עליית השביעי לשניים) כוללות בדרך-כלל פחות פסוקים מהאחרות.
כמו כן יש לציין ל"חתם סופר" הנ"ל (בהערה 13), שדן במי שיש לו יארצייט והגיע לבית הכנסת באונס רק לאחר שמכרו את העליות, אם יש לו זכות לקבל עלייה, ואם כן, על חשבונו של מי מהקונים, וכתב: "אירע בשבת אחר שכבר מכרו כל המצות, בא לבה"כ חיוב יא"צ, שהיה אסור בבית הכלא ועתה התירוהו, ואמרתי פשוט שמי שקנה סגן יתן לו מקום לקרותו לתורה בין הקרואים שלו... ובר מן דין איכא נמי משום 'ועשית הישר והטוב', שהרי היא"צ לא יכול לעלות ביום אחר, דיומא גרם, והבעל סגן יכול לקנות ביום אחר, ע"כ הי' נראה פשוט ליתן לו חיוב שלו, אך כל זה לאפוקי שלא יצא ריקם מבלי שיעלוהו לתורה כלל, אך באשר הסגן טוען... דילמא מי שקנה ז' או מפטיר... והנה זה המעשה היה בא' שלא הותר ממאסרו אלא לשעה לומר קדיש ולעלות לתורה, ואח"כ יחזור למאסרו, ובמנחה לא הורשה לבוא לבהכ"נ, אך אי היה רשאי לבוא לבהכ"נ במנחה צ"ע אי יאמרו לו ז' ומפטיר הנחנו לך מקום לגבות בקריאת המנחה... או דילמא אין מנחה בכלל, שהרי עינינו רואות שקוראים לכל החיובים בשחרית, ואפילו יש הרבה חיובים קורין לז' ומפטיר ולא דוחים אותם למנחה כלל, וצ"ע קצת בזה, מ"מ נ"ל דמעיקרא לא תקנו כך אלא היכי דליכא פסידא לשום אדם, ע"כ ה"יארצייט" מוחל לו שיהיה זריזין ומקדימין למצוה ויעלה בשחרית לז' ומפטיר, ולא ימתין עד למנחה". נראה מן הדברים שלמסקנתו אין לעלייה בבוקר שום מעלה עצמית מעבר לעלייה במנחה, אלא שזריזים מקדימים.
^ 16.כפי שביארנו (לעיל בהערה 10) שעדיף לקבל מפטיר בשבת שלפני היארצייט ועלייה רגילה בשבת של היארצייט עצמו, ולא לוותר לגמרי על עלייה בשבת שלפני היארצייט כדי לקבל מפטיר בשבת של היארצייט עצמו. לאור האמור כאן קל וחומר בנדון דידן, שהרי לגבי מפטיר לעומת עלייה רגילה לדעת פוסקים רבים מפטיר עדיף, ואילו בהשוואה בין עלייה בשחרית או במנחה נראה שאין לעלייה בשחרית עדיפות מלבד "זריזים מקדימים", שמסתבר שאין להפסיד עבור זה את עצם המעלה של העלייה בשבת שלפני היארצייט, ועוד שייתכן לומר שעצם העלייה בשבת שלפני היארצייט – בהשוואה לעלייה בשבת של היארצייט עצמו – גם היא מעין "זריזים מקדימים" לגבי כלל העניין של הדאגה לעילוי נשמה.
את האמור יש לסייג ולומר שלפי המבואר, שיש המעדיפים לעלות ל"אחרון" ולומר את הקדיש שלאחריו, אפשרות זו עדיפה על עלייה במנחה, שכן לאחר הקריאה בשבת במנחה אין קדיש (עם זאת יש לציין שניתן לבקש לומר את הקדיש גם בלי לעלות לאחרון, אם אין חיוב אחר. ועל כל פנים נראה שעדיפות זו אינה גוברת על מעלת המפטיר בשבת שלפני היארצייט, שיש רבים שהעדיפוהו על המפטיר בשבת של היארצייט עצמו ואת המפטיר בשבת של היארצייט עצמו העדיפו על עלייה זו של אחרון, ואם כן קל וחומר שמעלת המפטיר בשבת שלפני היארצייט עדיפה על מעלת ה"אחרון").
^ 17. בשחרית שליח הציבור מזכה את הציבור יותר מאשר בכל תפילה אחרת, שכן יש בה: א. חזרת הש"ץ, ב. קדושה, ג. "ברכו", ד. חצי קדיש שלפני "ברכו", ה. קדיש "תתקבל". במוסף ובמנחה יש: א. חזרת הש"ץ, ב. קדושה, ג. חצי קדיש שלפני העמידה, ד. קדיש "תתקבל". בערבית אמנם נוסף לעומת מוסף ומנחה "ברכו", אך לעומתו חסרים בה חזרת הש"ץ וגם קדושה. לא מנינו את הקדישים שאומרים בכל מקרה היתומים,שכן אמירתם אינה תלויה בש"ץ, ובפרט לפי המנהג הרווח כיום, שכל ה"חיובים" אומרים את הקדישים ביחד.
יש לציין שהאמור כאן הוא לפי נוסח אשכנז. לפי נוסחי ספרד ועדות המזרח יש מקום להסתפק לגבי עדיפות מנחה על ערבית, שכן למנהגים אלה מתווסף בערבית גם חצי קדיש שלאחר "מזמור לדוד" (ובחול לאחר "שיר המעלות", וכן בחול למנהג ספרד ועדות המזרח אף בשבת קדיש נוסף בתחילת התפילה – לפני "ברכו"). עוד נציין, שלמרות השוויון הקיים, לכאורה, בין מוסף למנחה, מסתבר להעדיף מוסף על מנחה, לפי שאנו רואים שיש למוסף מעלה יתרה הבאה לידי ביטוי בשבת שלפני היארצייט.
^ 18.אף שלגבי מפטיר ישנה מחלוקת כנ"ל (הערה 8), לגבי התפילות אין חולק שהמנהג לעבור לפני התיבה בשבת לפני היארצייט הוא מנהג מאוחר (וכנ"ל הערה 1) לעומת מנהג זה ביארצייט עצמו, שנזכר כבר ברמ"א (יו"ד סי' שעו סע' ד, וב"דרכי משה" שם אות ט הביא המקור לכך ממהר"ם). מנהג זה של תפילות לפני התיבה בשבת הקודמת אף אינו מוגדר כלל כ"חיוב" (כנ"ל שם ובסוף הערה 10), וכמבואר גם ב"גשר החיים" (הנ"ל פרק לב ס"ק ב) וב"פני ברוך" (סי' לט הערה ג), שגם לגבי התפילות לפני התיבה, מי שיש לו יארצייט במשך השבוע, נדחה מפני החיובים האחרים בשבת שלפני היארצייט.
^ 19.מעלתה של קביעות מקום לתפילה מבוארת בגמרא (ברכות ו ע"ב; ז ע"ב), ונפסקה להלכה בשו"ע (או"ח סי' צ סע' יט): "יקבע מקום לתפלתו, שלא ישנהו אם לא לצורך". עיין עוד בטור (שם) ובעקבותיו בשו"ע הרב (סע' יח) וב"ערוך השולחן" (סע' כג), שכתבו "לצורך גדול".
^ 20.שהרי "לצורך" משמע בשו"ע (הנ"ל בהערה הקודמת) שמותר לשנות מקביעותו. יש להסביר שבאופן זה אין מפסידים כלל את מעלת "הקובע מקום לתפילתו", ולא שמפסידים מעלה זו אלא שהדבר מותר או נדחה מפני הצורך, שכן עדיין נחשב שמתפלל במקום קבוע ולא בדרך ארעי, כיוון שאינו משנה ממקום למקום באופן מקרי וללא סיבה.
^ 21.משלי יד, כח. מעלת "ברוב עם" נזכרה בש"ס ובפוסקים בהקשרים רבים, ובהם גם בענייננו (שו"ע או"ח סי' צ סע' ט) לגבי מעלת תפילה בבית הכנסת, ומפרש ה"מגן אברהם" (ס"ק טו): "אע"פ שיכול להתפלל בביתו בעשרה, מ"מ ברוב עם הדרת מלך", וכן ב"משנה ברורה" (שם ס"ק כח): "אם יש לו שתי בתי כנסיות ואחד יש בו 'ברב עם' – מצוה להתפלל בו יותר".