ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש מדורים מאמרים נוספים

אורים ותומים

שיעור מופלא של הרב עזרן זצ"ל בליל שבועות הדליק בקרבי, אז תלמיד ישיבה תיכונית מנומנם, את ניצוץ הלימוד.
מוקדש לעלוי נשמת
רבי יוסף עזרן זצ"ל
לחץ להקדשת שיעור זה
משם בעל הסולם למדנו כלל: ברוחניות, הקבלה והנתינה לא תמיד באים כאחד. וכך, למרות שמתן תורה היה בזמן ידוע ובחודש ידוע, קבלת תורה זמנים הרבה לה, והיא נמתחת והולכת על פני שנים ועל פני נפשות. יש רגעים שבהם הר סיני קופץ ממקומו ובא אליך בצורה כזו או אחרת. כנראה חלק מהענווה של ההר הזה שהוא לא מחכה שיבואו אליו, אלא יש והוא נעקר ובא אליך. לא תמיד זה בשבועות. לפעמים זה בסתם יום של חול, אך לפעמים המעגלים מתחברים, משורטטים זה על גבי זה.
שנת תשמ"ט. אני בכיתה י"א כנראה. בחג שבועות נגזר עלינו להישאר בישיבה. בראש השנה ובכיפור הצלחתי להתחמק תחת הנוהג המוזר שנהג אז שספרדים משוחררים הביתה. אבל בשבועות כולם נשארים.
לך תעביר לילה שלם.
אז מכינים פיצוחים, ויש מעבר לאופק גם בגרות בגמרא שאמורה לתת דרבון ללמוד משהו בלילה הזה. דרבון שמראש יודעים שנידון לכישלון.
ובאחת בלילה דפק הרב על הבימה, וביקש מכולם לעמוד. "עתה יתקיים שיעורו של הרב עזרן, שזכינו והוא מתארח אצלנו בישיבה לשבועות. בבקשה כבוד הרב".
הרב יוסף עזרן, רבה של ראשון לציון, לא היה אז חבר כנסת ולא שר, כמדומני. אנחנו בכל אופן לא הכרנו אותו. רק ראינו רב עם כובע שחור ומעיל וכל הציוד הנלווה, שהולך להעביר לנו שיעור באחת בלילה.
שיעור באחת בלילה. מה אני בדיוק אמור לעשות? אני מסתדר על הסטנדר, מכין את הידיים להתעפצות ארוכה שבוודאי תצדיק אחריה ברכות השחר לפי כל הפוסקים. הראש כבר כמעט מונח, והעיניים כבר אדומות, בדרך להיעצם.
אבל הרב עזרן מדבר בהברה מרוקאית קצת כבדה שמצחיקה אותי ומזכירה לי את המתפללים מבית הכנסת אוהל יצחק, ואני מחליט להישאר עם הראש למעלה, להאזין קצת למנגינה, עד שאירדם.
הרב עזרן מתחיל: "רבותי, באמת בלי עין הרע בלי שום חנופה, בן פורת יוסף, כמה תלמידים, בלי עין הרע, אשריכם ישראל. ברשותכם נעסוק מעט בדיני ממונות. הרוצה להחכים – יעסוק בדיני ממונות".
הרב התחיל את שיעורו. לא לקח אפילו שתי דקות כדי לאבד אותו לגמרי. כמות הגמרות שהזכיר יחד עם השולחן ערוך וספר 'תומים' אחד, אותו לא הפסיק לצטט, לא השאירה לי סיכוי, כנראה לא רק לי.
אבל אני כבר הייתי ערני לחלוטין, שם את עיני למשהו אחר שמעולם לא ראיתי.
בתחילת השיעור עור פניו של הרב עזרן היה חיוור. אך ככל שהתקדם השיעור נהיה עורו אדום.
לילה קריר היה, אך בכל אופן הרב התחיל להזיע, ואגלי זיעה נטפו מתחת לכובעו אל מצחו, והוא כולו נלהב. בשלב מסויים הוריד הרב את כובעו, ולעינינו נגלה ראשו, רטוב מזיעה.
לא עברו עשר דקות וגם המעיל הארוך הוסר והוא נשאר רק עם חולצה לבנה, מזיעה אף היא.
הרב עזרן המשיך מגמרא לגמרא, ומסימן לסעיף. אני כמעט יכול להישבע שאף אחד באולם, כולל הרבנים, לא הבין אותו. הוא שט, ממש שט בדבר הזה ששמעתי שקוראים לו ים התורה. מעולם לא ראיתי שכך מעבירים שיעור תורה. מעולם לא ראיתי מישהו שצבע פניו משתנה כשהוא מלמד. צבע הפנים של המורים שלנו היה בדרך כל אחיד, אפור על פי רוב. וכאן? אש! ואור! ומול מי? מול חבורת תלמידי ישיבה תיכונית עייפים?
עוד אסימון נפל פנימה לתוך התיבה. מקשקש בנופלו, ונותן לי רמז, שיש שם משהו שצריך לבדוק. אני מכיר את דף הגמרא, ויש לי ארבעים כאלו מוכנים לשיגור ישר לאוזניו של הבוחן בעוד שבועיים. וגם אני יודע קצת ללמוד, אפילו בעצמי בלי שטיינזלץ (שאז היה אסור בשימוש....). אבל איך שהוא לומד, הרב עזרן, ואת הגמרא כמו שהיא נשמעת מהפה שלו אני בכלל לא מכיר וגם לא את השולחן ערוך. ובטח לא את התומים הזה שאני אפילו לא יודע מיהו.
עוד סימן שאלה נפתח. וברגע הזה, יותר משקיבלתי תשובה, נפתחה לי שאלה. מה יש שם בדפים האלו? מה טמון בהם? מה גורם למישהו, יהיה מי שיהיה, להזיע ככה, ולשנות את גון עור פניו. וברגע הזה מין רצון קטן, ניצוץ מהשלהבת הגדולה שבוערת על ההר, שהיום אולי אני יכול לקרוא לו רצון לקבל תורה, נדלק שם בפנים.
ויהיו הדברים האלו לעילוי נשמתו של הדיין רבי יוסף עזרן זצ"ל, רבה של ראשון לציון כעשרים שנה, שהיו בו תורה וחוכמה וגדולה במקום אחד.
מתוך העיתון בשבע
עוד בנושא מאמרים נוספים

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il