ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- קידושין
- שיעורים במסכת קידושין
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
התוס' מקשים מדוע לא נשביעם כעת שפרעו למלווה וכך יחזור המיגו ויהיו נאמנים, ועונים שנאמר "על פי שניים עדים יקום דבר" – ומשמע שנאמנים בדיבורם בלבד משא"כ אם זקוקים להישבע כדי שיאמנו דבריהם.
היד רמ"ה (ב"ב מג ע"א) חולק וסובר שבאופן עקרוני אף עדות הנסמכת על שבועה היתה צריכה להועיל, אך בגלל שכל עוד לא נשבעו היו נוגעים, הוי עדות שתחילתה בפסול וסופה בכשרות ולכן אינה מועילה. לעומתו, התוס' בב"ב סוברים שבפסול נוגע אין את הדין שצריך תחילתו בכשרות.
יש לברר לדעת התוס', מדוע עדות הנסמכת על מיגו כן מועילה כמוכח מהסוגיא ואילו עדות הנסמכת על שבועה לא. הריטב"א שואל כיצד מועיל המיגו הרי קי"ל שעדות בה אינו נאמן מתוך עדותו גם אינו נאמן במיגו 1 , ועונה שכאן המיגו אינו ראיה אלא סילוק הנגיעה. כלומר, הסיבה שהם נוגעים היא שלולא טענו שפרעו אלא היו מודים שנשאר בידם היו חייבים לשלם לשולחם, אמנם בגלל שבאפשרותם לטעון שהחזירו לשולחם, נמצא שאין להם שום ענין ורווח מכך שיעידו נגד המלווה ויטענו דוקא שפרעו. לפי"ז מובן מה החילוק בין מיגו לשבועה, אמנם מדברי התוס' מוכח שלא חילקו כך, שהרי מבארים שבכתובות יח ע"ב הסיבה שהעדים לא נאמנים לומר: "אנוסים היינו מחמת ממון" במיגו דהיינו אנוסים מחמת נפשות, אינה בעיה עקרונית שזו עדות המסתמכת על מיגו, אלא ששם זהו מיגו גרוע (מיגו לשניים במקרה שאינם באים לפטור עצמם מממון אינו ראיה טובה כי אין כל אחד יודע מה בדעת חברו), ואילו אצלנו המיגו טוב הואיל ובאים לפטור עצמם מממון 2 . א"כ חזרה השאלה למקומה.
ונראה לקדק מלשון התוס' שדוקא בשבועה יש בעיה משום שהתורה אמרה "על פי שני עדים – הנאמנים בדיבור בלבד" ובשבועה הם צריכים להוסיף שבועה בנוסף לעדותם, אולם במיגו לא הוסיפו מעבר לעדותם אלא שהמציאות היא שיש ראיה חיצונית המחזקת את עדותם, ולדעת התוס' אין בעיה שעדות תסתמך על ראיות חיצוניות כל עוד העדים לא זקוקים להוסיף מעצמם סיוע מעבר לעדותם. ולאחר העיון נראה שאף בדעת הריטב"א זהו החיסרון בשבועה שבסוגייתנו. מדוע? בסוגייתנו הטעם ששבועה אמורה להועיל אינו ככל המקומות שתוקף השבועה מוכיחה את נאמנותם, אלא אצלנו עצם הישבעותם פשוט מחזירה את המיגו. לאחר תקנת היסת בטל המיגו שיכלו לטעון החזרנו לשולח כי אם היו טוענים כן היו צריכים להישבע, ואם ישבעו חזר המיגו, וא"כ כפי שכתב הריטב"א שהמיגו כאן רק מסלק נגיעה ואינו ראיה, כך גם השבועה שמחזירה את המיגו רק מסלקת נגיעה ומבררת לנו שלא הרוויחו בטענתם הואיל ויכלו להרוויח גם בטענה עם שבועה אחרת. לכן על כרחך גם בריטב"א יש לנמק שבשבועה יש בעיה משום שמוסיפים מעצמם מעבר לעדותם. מכל מקום נמצא שנחלקו התוס' והריטב"א בכל מקום שהמיגו לא רק מסלק נגיעה אלא מהווה ראיה, שלתוס' העדות כשרה ולריטב"א לא. יש להסתפק אם הריטב"א מכשיר סילוק נגיעה דוקא במיגו הואיל והוא קיים מעצמו ונחשב כאילו מראש לא היתה שום נגיעה אך במקרה שהשולח פטרם משבועה וכד' (כפי שנדון בהמשך), נחשב שהעדות מסתמכת על כח אחר או שהואיל והסיוע נעשה רק בסילוק נגיעה כשר.
מקרה נוסף הנדון בראשונים הוא, כאשר שלח כסף בידי שליחים לקדש אשה והאשה מודה שקיבלה הכסף אלא שטוענת שקיבלה לפיקדון ולא לקידושין. לדעת הרא"ש הואיל ואין כאן כפירת ממון, העדים אינם נוגעים ונאמנים, אמנם לדעת הר"ן אינם נאמנים "דכיוון שאינם נאמנים מצד עצמם אלא מצד הודאתה הוי כמקדש שלא בעדים, דאפילו שניהם מודים אינה מקודשת". משמע שטעם הר"ן הוא כדעת הריטב"א שעדות המסתמכת על דבר אחר אינה כשרה 3 , ואילו הרא"ש הולך בדרכו של התוס' שהעדות כשרה. בדעת הרא"ש יתכן שיודה עקרונית לריטב"א, שעדות אינה יכולה להיסמך על כח אחר קטן יותר, אלא שכאן הוא מסתמך על הודאת בע"ד שכוחה כעדים, או שכאן מועיל משום שאם היא מודה ממילא היא תשלם ולא מתחילה בכלל שום תביעה מצד השולח.
בהמשך דברי הר"ן מקשה על סוגייתנו, האומרת שהשליחים לא יכולים להעיד לטובת הלווה ששלחם בגלל שהם נוגעים, מדוע לא יכול הלווה לפוטרם משבועה, כלומר שעל הצד שיטענו שהחזירו לו יהיו נאמנים ללא שבועה, וממילא יחזור המיגו ולא יהיו נוגעים ויהיו נאמנים לטעון שפרעו למלווה. ועונה שלא יהיו נאמנים כי יש לחשוש שיעידו עבורו בשכר שפטרם מהשבועה. יש לתמוה מהי קושייתו, הרי כפי שכתב למעלה, עדות המסתמכת על דברי הודאת המקבל אינה עדות, וא"כ גם עדות המסתמכת על השולח שפטרם מהשבועה אינה עדות?! לכן נראה שטעם הר"ן למעלה אינו כדברי הריטב"א כפי שכתבנו, אלא כוונתו ששם הסיוע לא נעשה באופן צדדי, אלא חלק מתוכן העדות מתקבל ע"י כח אחר ולא ע"י העדים. כלומר, העדים מעידים על שני דברים: א. שהעבירו את הכסף לאשה. ב. שנתנו לשם קידושין. לגבי פעולת הנתינה הם נוגעים, אך האשה נאמנת על כך מצד הודאת בע"ד. כעת לאחר שהודתה לא סרה נגיעתם מטענת נתינת הכסף 4 אלא פשוט הבע"ד כבר העיד במקומם, ולכן זוהי עדות פסולה, כי לצורך עדות קידושין צריך דוקא שני עדים ולא הודאת בע"ד. אמנם במקרה שהשולח פטר משבועה הוא רק סילק את הנגיעה וכל תוכן העדות מתקבל רק ע"י העדים.
לפי חילוק זה, במקרה שעדים אומרים אנוסים היינו מחמת ממון במיגו דנפשות לא יהיו נאמנים, הואיל ואינם נאמנים לומר כן מצד אין אדם משים עצמו רשע, וא"כ הנאמנות על תוכן העדות היא רק מכח המיגו ולא מכח העדות, ויחלקו על התוס' שהבינו שאילו המיגו היה טוב העדות היתה כשרה. ונראה שהר"ן הלך בדרכו של הריטב"א, שעדות הזקוקה לסיוע אינה עדות, אלא שסבר שסילוק נגיעה לעולם אינו נחשב סיוע (למעלה הסתפקנו לדעת הריטב"א, אם סובר כך דוקא במיגו המסלק נגיעה או אף בסילוק ע"י התערבות בע"ד וכד'), ולפיכך באשה שהודתה שקיבלה הכסף נאלץ לנמק ששם אין כאן רק סילוק נגיעה אלא חלק מתוכן העדות נעשה על ידה.
^ 1.יש להטעים יסוד זה, שעדות אינה יכולה להישען על כח אחר שכוחו קטן יותר. משל למה הדבר דומה? אדם שנזקק לגדר חזקה ולכן השקיע וקנה גדר מברזל משוריין, לא יתכן שיחברו לקיר בחוט!
^ 2.מכך שלא חילקו כריטב"א משמע שהבינו שגם בסוגייתנו המיגו פועל כראיה ולא רק כסילוק נגיעה, וצריך להבין מדוע אכן זקוקים לראיה שבו ואין סילוק נגיעה מעצם האפשרות לטעון טענה אחרת. ונראה קצת להסביר שנחשבים נוגעים בטענת פירעון למרות שיכלו להיפטר גם בטענה אחרת (שלא היתה מחייבת את המלווה) הואיל ואם היו שותקים היו חייבים לשלם לשולח, נמצא שהם חייבים לטעון טענה כלשהי כדי להיפטר, ולכן גם אם יכלו להרוויח בטענה אחרת סוף סוף גם בטענה שפרעו הם הרוויחו ונחשבים נוגעים.
^ 3.אמנם כאן דובר על סילוק נגיעה, ויתכן שבכך הריטב"א עצמו יכשיר, כפי שהסתפקנו למעלה.
^ 4.אמנם סוף סוף לאחר הודאתה סרה התביעה ושוב אינם נוגעים, אך היא סרה ע"י שאנו מאמינים ומקבלים את דבריה לגבי אותה פעולה שאנו זקוקים שהם יעידו עליה.
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
האם מותר לפנות למקובלים?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
איך מותר להכין קפה בשבת?
משמעות המילים והדיבור שלנו
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
