בית המדרש

  • מעשה רשת
לחץ להקדשת שיעור זה

הסכנות והאיסורים שיש בהתקנת האינטרנט

undefined

הרב ניר אביב

תשע"ג
17 דק' קריאה
זמינות למכשולים
א. רשת האינטרנט מסייעת לאנושות בתחומים רבים, אך טומנת בחובה סכנות גדולות. הסכנה הגדולה ביותר באינטרנט היא הזמינות הקלה שיש לגולש להגיע למכשול בעבירות החמורות ביותר. בעבר היה קשה הרבה יותר להגיע לידי מכשול, אולם בעידן האינטרנט אין עוד צורך ללבוש שחורים או לטרוח ללכת למקומות רחוקים או קרובים, ניתן להיכשל על ידי היצר בתוך הבית בחדרי חדרים ובאופן מיידי 1 .
עשו משמרת למשמרתי
ב. היודע בעצמו שהוא מועד לכישלון (מתוך נסיון שלילי בעבר או מתוך הכרות עצמית) נדרש לעשות כל מה שנצרך כדי להימנע ממכשול, ובכלל זה להציב לעצמו סייגים וגדרים שעל ידם לא יגיע למכשול. החיוב "ושמרתם את משמרתי" (ויקרא יח,ל) – שממנו למדו חז"ל (יבמות כא ע"א): "עשו משמרת למשמרתי", כלומר: "לעשות סייג וגדר למצוות לבל יוכל להיכשל בהם" (פירוש רבינו יונה לאבות א,א) – אינו חל רק על בית דין, אלא על כל אדם, ולפחות בדברים שהוא נוטה להיכשל בהם. מכאן נלמד חובה לעשות "משמרת" על ידי תוכנת סינון לאינטרנט 2 .
לעולם אל יביא אדם עצמו לידי נסיון
ג. גם אדם הסבור שהוא אינו עלול להיכשל אינו יכול לסמוך על עצמו ולגלוש כדרכו אלא חייב להתקין תוכנת סינון. כך אמרו חז"ל: "אמר רב יהודה אמר רב: לעולם אל יביא אדם עצמו לידי נסיון, שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי נסיון ונכשל". וכן אנו מתפללים בכל יום בברכות השחר "ואל תביאני לידי נסיון ולא לידי בזיון" 3 . איסור זה, שאדם יכניס עצמו לידי נסיון הוא איסור דאורייתא 4 .
מצות 'לא תשים דמים בביתך'
ד. אחת ממצוות התורה היא "לא תשים דמים בביתך" (חינוך מצוה תקמז) 5 . וכתבו הפוסקים שסכנה רוחנית נחשבת כסכנת הגוף. לכן, ישנה חובה הלכתית לכל בית ובית הרוצים להתחבר לרשת האינטרנט לעשות זאת באמצעות חברה הנותנת שירות סינון כמו אינטרנט רימון או נתיב מבית סיימן טכנולוגיות. שירות הסינון מאפשר בחירה בין רמות שונות, וצריך לבחור ברמת סינון קבועה המסננת מראות ותכנים אסורים.
אחריות רוחנית של ההורים
ה. על פי התורה ההורים הם הנושאים באחריות הישירה לעולם הרוחני של ילדיהם, ואפילו אם האבא בעצמו הוא צדיק יסוד עולם, אך אינו משגיח על ילדיו בענייני הצניעות נחשב הדבר כאילו הוא בעצמו נואף ח"ו 6 .
אינטרנט לצרכי פרנסה
ו. אף מי שזקוק לחיבור אינטרנט לצרכי פרנסה וכדומה, חייב להתקין סינון אתרים כהלכה, ואם לא עושה כן הרי שהוא בבחינת "רשע" 7 .
אינטרנט עם סינון אינו פוגע באיכות הגלישה
ז. מדוע אנשים יראי ה' נרתעים מסינון של אתרי האינטרנט? משום שחוששים שבמידה ויצטרכו באופן חד פעמי לגלוש לאתר שאינו מורשה, לא יוכלו לממש רצונם. אך למעשה, ישנה סיסמא סודית שניתן בשעת הצורך להשתמש בה להיכנס ללא עיכובים לאתר המבוקש לזמן מוגבל.
ח. למרות שכל קוד סופו לפיצוח וכל סיסמא סופה להתגלות ויתכן שילדינו יצליחו לגלות את הסיסמא, אין זה פוטר אותנו מן החובה לעשות כל מה שביכולתנו. בנוסף לכך, עצם הערמת המכשולים עשויה למנוע את החוטא 8 .
הכנסת תרבות מערבית לתוך הבית
ט. סכנה נוספת בחיבור לאינטרנט נשקפת מצד הכנסת התרבות המערבית לביתנו. לא מדובר אך ורק בענייני אלימות, צניעות וטומאה, אלא אף ברעיונות ודרך חיים של כפירה המחלחלת לתודעת צורכי התרבות הזו בכל אמצעי התקשורת ובכללם האינטרנט, שהם גרועים כעבודה זרה ממש. הפיתרון היחיד לעניין זה הוא חינוך ופיקוח צמוד של ההורים על עצמם ועל ילדיהם 9 .
השחתת הזמן לריק וביטול תורה
י. תרבות הפנאי וניצול הזמן. יש לשים לב ולהיזהר שאף שגולשים באתרים 'כשרים' בלבד, לא להשחית את הזמן היקר שניתן לנו ע"י יושב מרומים לריק מול מסך המחשב ללא תכלית ותועלת. עדיף למלא את הזמן בדברים מועילים כמצוות וחסד, ולגברים ישנו בנוסף איסור ביטול התורה 10 .
סכנת 'התמכרות'
יא. בישיבה ארוכה מול המסך ישנה גם סכנת 'ההתמכרות' 11 .
פגיעה ב'שלום בית'
יב. רבני קהילות מספרים על בעיות רבות ב'שלום בית' הנגרמות משימוש באינטרנט 12 .
סכנה גדולה יותר נשקפת דווקא לבנות
יג. החשיפה ל'תרבות החוץ' (אף שהיא מסוננת ממראות אסורים) מסוכנת בין לבנים ובין לבנות, אך בניגוד למה שמקובל לחשוב צריך לדעת שלבנות הסכנה גדולה הרבה יותר מאשר לבנים.
הרב ש"ד פינקוס (נפש חיה, "ועשו לי מקדש" עמ' צו-קמט) מבאר בהרחבה את עניין הבית היהודי כמשכן ובית המקדש של המשפחה הישראלית, ובת ישראל היא 'הבית' היא רשות היחיד המקושרת בעצמותה להשי"ת, והיא המהות של היהדות. הוא כותב כך:
"אם בן חסר שכל מתיישב לקרוא 'מגאזין', באפשרותו לנטרל לאחר מכן את השפעת הדברים שקרא ע"י שילמד דף גמרא וכדו'. אבל אם הבת קוראת 'מגאזין', סופגת את הריקנות שבו ועל ידי זה מתנתקת מהשי"ת, מה היא תעשה כדי לנטרל זאת? הרי אין לה תורה, אין לה שופר, וגם לא ציצית ותפילין".
לשון הרע ורכילות
יד. בדומה לעיתונים ומגאזינים גם באינטרנט צריך להיזהר מפרסום וקריאת מידע המכיל לשון הרע ורכילות. האיסור הוא הן על הגולש-הקורא, והן על המפרסם ובעל האתר 13 .
טו. גלישת באינטרנט עשויה לגרום לאיבוד הזהות האישית, החברתית והלאומית. הריבוי המוגזם של המידע גורם לאדם לאבד את חוט השדרה, העצמאות, החשיבה, ניתוח ויכולת ההכרעה.
טו. כל הסכנות והמכשולים האמורים בפרק הזה מצויים ועשויים להיות אצל כל משפחה ומשפחה, אף במשפחות הטובות של בני תורה ואברכים המצויינים ביראת שמים ומידות טובות. לכן, אל תאמר 'לי זה לא יקרה', אלא שומא עלינו לעמוד על המשמר בכל עת ובכל שעה לקיים "ונשמרתם מאד לנפשותיכם".
גילוי דעת גדולי ישראל נגד האינטרנט
טז. עקב כל הסכנות והאיסורים הכרוכים בשימוש באינטרנט יצאו גדולי ישראל בקריאה להימנע מכל שימוש בו, ורק מי שצריך ישאל היתר ממורה ההוראה שהוא הפוסק הקבוע שלו. ואף מי שקבל היתר יש עדיפות שיעשה זאת מחוץ לביתו ועל ידי תוכנת סינון מוכרת ומאושרת, ולזמן קצר כפי ההכרח. לפנינו מספר ציטוטים:
בשנים תשנ"ט-תש"ס כשהתחיל האינטרנט להתפשט בצבור החרדי יצאו גדולי הדור נגד השימוש בו, וכעבור עשר שנים עם פתיחת אתרי חדשות 'חרדיים' ברשת האינטרנט יצאו שוב גדולי ישראל בגילוי דעת הבא:
"דעת תורה ואזהרה חמורה אודות סכנות תחנות אינטרנט "חרדיות": כבר נודע גודל סכנות האינטרנט אשר כל באיה לא ישובון, וכבר נפלו במצודתה נפשות רבות מישראל, וכבר נאסר האינטרנט באיסור חמור לשימוש בכל בית (כפי שהתפרסם במכתבי גדולי ישראל שנת תשנ"ט ותש"ס). גם במקומות עבודה מחוץ לבית שמוכרחים אינטרנט חל האיסור הנ"ל להשתמש באינטרנט שאינו חסום באופן מוחלט כהלכה, מכל דבר ומראה האסור, ומהרשתות ה"חרדיות" כדלהלן. והנה לאחרונה הגדילו לעשות תחנות (אתרי) אינטרנט "חרדיות" שמוציאים לחוץ כל מיני חדשות ורכילויות... אתרים אלו אפילו היו נקיים מכל האיסורים הנ"ל, באים על ידם להשתמש באינטרנט הטמא שהפיל נפשות רבות בישראל. ולאשר ישנם אנשים שנכשלים במצוותם ומשתפים עמם פעולה, באנו להזהיר באזהרה חמורה שלא להסתכל בתחנות אלו... וכל האיסורים והגדרים שקבעו גדולי ישראל על הטלוויזיה, חל בכל תקפו על תחנות אינטרנט אלו... ובזה באנו על החתום כסלו תש"ע לפ"ק יוסף שלו' אלישיב, אהרן יודא ליב שטינמן, יעקב אריה אלתר (האדמו"ר מגור), הק' ישכר דב רוקח (האדמו"ר מבעלזא), שמואל הלוי ואזנר, מיכל יהודה לפקוביץ, חיים פנחס שינברג, ניסים קרליץ, חיים קניבסקי, שמואל אויערבאך, האדמו"ר מצאנז, האדמו"ר מווז'ניץ, ועוד".
ביטויים נוספים ביחס לאינטרנט:
הרב אהרון יהודה לייב שטיינמן: "האינטרנט הוא המסית והמשחית הגדול של דורנו. כמו ההשכלה הארורה שחיבלה בכרם בית ישראל".
הרב חיים קנייבסקי: "מכשיר האינטרנט הוא יצרא דעבודה זרה וגילוי עריות בדורנו, הוא חורבן גדול בישראל. ורבים חללים הפילה עד שאול תחתית, רחמנא ליצלן... אין בית שבו חיבור לרשת ושלא נכשלו בו בעבירות חמורות מאוד, וכבר משפחות שלמות ובתים מלאים כל טוב נהרסו מזה... יש לטכס עצות בהתאסף יחד איך לשחוט את היצר הרע הזה. להשתמש במכשיר הטרף הנ"ל בלי שום חסימות והכשרים - לית דין ולית דיין, שאין שום היתר, לא היתר לצורך פרנסה ולא שום היתר אחר, ולהשתמש באינטרנט כשר לזה צריך הוראת חכם וגדרים".
הרב עובדיה יוסף, והרב הראשי שלמה עמאר בגילוי דעת פוסקים שניתוק מן האינטרנט הוא חובה מן התורה: "הגענו לכדי מצב שבתוך מכשיר טלפון המצוי ביד כל אדם יכולים להגיע למראות קשות ומסוכנות לנפש האדם, שההסתכלות בהן היא איסור דאורייתא בלא ספק, ותוצאותיהן הרסניות ביותר. וידוע שרבים נכשלו ואיבדו את עולמם רחמנא ליצלן. ויש שמגיעים לזה מתוך סקרנות בעלמא ובלי כוונה רעה, חס וחלילה... רעתם של העניינים האלה בטוחה וקשה. בתים ומשפחות נתמוטטו ונפלו בעטיין של הרעות הללו. יש חובה להציל הנרדף מיד רודפו וכן מליסטים ושאר הסכנות האורבות, והיא חובה דאורייתא, והמתעלם עובר על 'לא תעמוד על דם רעך'. מי שפרנסתו תלויה בשימוש באינטרנט, ישתמש רק על-ידי התוכנות המסוננות ומבדילות בין טוב לרע, וישאל למנוסים... ואשרי הנזהר בזה בתכלית הזהירות. ושומר ישראל ישמור שארית ישראל ואל יאבד ישראל ברעה הגדולה הזאת".

האדמו"ר מוויז'ניץ ניצל את התפילה האחרונה של ראש השנה, על מנת להתייחס גם הוא לנושא השימוש בניידים החכמים: "כל מי שיש לו אייפון או מחשב שאינו כשר לא משנה איזה גודל, שלא יכנס אצלי בכלל". הוא הוסיף כי יאסור על ילדים עם מכשירים שכאלה להכנס למוסדות החינוך של החסידות. "זו שואה, זו שואה. אני לא יודע אם אפשר לקרוא למי שמשתמש באייפון חסיד ויז'ניץ".
גם ראש ישיבת גרודנא, הרב דוב קרלנשטיין, ניצל את ימי הסליחות הסמוכים לראש השנה, ובשיחה שקיים בישיבה בקרית פוניבז' באשדוד, אמר: "איך נפתח פה לפניך דר מתוחים באלו פנים נשפוך שיחים, האם נשפוך שיחנו לפני הקב"ה עם פני הכלים המשחיתים?", שאל הרב והוסיף: "נרחם עלינו ועל משפחותינו ונשמיד את כל המכשירים הטמאים הללו".
במהלך דבריו הזכיר הרב קרלנשטיין את המאורעות הקשים שעברו על עם ישראל, וקישר אותם לפתיחות הגוברת בציבור החרדי בכל הנוגע לשימוש באינטרנט. "שמעתי עדויות ברורות שהפרצה של כלי המשחית הטמאים גברה מאד רחמנא ליצלן. שומו שמים על זאת, איך אדם לא רועד להכניס הביתה את השטן בערב ראש השנה?".
הרב הוסיף ואמר כי "כל מי שמחזיק את הכלים הללו, ידע ברורות שהוא מחזיק את המקטרג אצלו בבית רחמנא ליצלן. כזאת מגיפה נהייתה בדור שלנו רחמנא ליצלן, כמה חורבנות עצומים נהיו מפגעי המכשירים האלה". הרב התייחס אל המכשירים הדוממים, כאל אויב ממשי כשאמר: "כולם מחויבים להרוס ולהשמיד את כל המשחיתים האלו, נכריז עליהם מלחמת חורמה".
בהמשך דבריו הוסיף הרב כי "נרחם על עצמנו ועל הילדים והמשפחות שלנו, ואל ניתן למשחית הזה להיכנס אלינו, אל נקרא אלינו למקטרג חס וחלילה. שכולנו נזכה לחזור בתשובה שלמה, ונזכה כולנו לכתיבה וחתימה טובה ושנת גאולה וישועה".
בית דין רבני חב"ד בארץ הקודש באיגרת מר"ח סיון התשנ"ט כותבים כך: "לאנ"ש שיחיו בכל אתר ואתר שלום וברכה, בשנים האחרונות עם התפתחות הטכנולוגיה והשימוש כמעט בכל בית באמצעי המיחשוב, רבו המשתמשים ברשת האינטרנט גם בקרב אנ"ש. לדאבונינו אנו רואים במוחש את הסכנות הגדולות שיש בזה. החשיפה לעניינים בלתי צנועים גורמת להדרדרות מוסרית ופריקת עול בקרב המבוגרים, בני נוער וילדים. אנו נתקלים במקרים של התמכרויות קשות ופירוק משפחות ר"ל. ידועים דברי כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו (שיחה מיום ר"ח אלול התשי"ד המובאת בספר "תורת מנחם" חלק יב מעמוד 190 ואילך, ובספר "שערי הלכה ומנהג" ח"ג עמ' רמט) על חומר איסור הצפייה בטלוויזיה, והדבר חמור עשרות מונים בנוגע לשימוש ברשת האינטרנט. בשום בית יהודי חסידי אין לתת מקום לשימוש באינטרנט, ושומר נפשו ירחק מדבר זה. רק כשמדובר בצרכים מיוחדים (כגון בריאות, פרנסה וכיו"ב) ניתן להשתמש ברשת האינטרנט, רק בהסכמת רב מורה הוראה, ורק על ידי סינון מיוחד המופעל כיום במסלול "אתרוג" ע"י חברת אינטרנט רימון, או מסלול "נתיב" ע"י חברת סיימן... וכדברי כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו בשיחה הנ"ל "ראוי לכל אחד ואחד לתקן העניינים ויהי רצון כי ע"י ההתחזקות בשמירת גבולות הקדושה בבתינו, נזכה לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות ולתורה חדשה מאתי תצא בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש".
האדמו"ר מפשעווארסק פירסם תקנות מיוחדות (אלול התשע"ב): "קאמפיוטר: א. אין להחזיק קאמפיוטר ללא צורך. ב. מי שזקוק להשתמש בקאמפיוטר חייבים להיזהר שהקאמפיוטר לא יהיה לו שום אפשרות להתקשר לאינטרנט. ג. יש להיזהר שהקאמפיוטר לא יהיה בבית רק במקום העבודה. אינטערנעט: ד. מי שאין לו הכרח גמור להשתמש באינטערנעט אסור להשתמש באינטערנעט, אפילו כשיש עליו פילטער מעולה. ה. כמו כן מי שיש לו הכרח להשתמש באינטערנעט רק לפרקים, עליו ללכת ל'ביזנעס-סנטר' כדי שלא יצטרך להחזיק בעצמו אינטערנעט. ו. מי שלדעתו מוכרח להשתמש בקביעות באינטערנעט לצורך פרנסתו חייב להתייעץ עם מו"צ הבקי בעניינים אלו אם אכן מותר לו להחזיק אינטערנעט. וכמובן גם אחרי קבלת ההיתר מן החובה להתקין פילטער מעולה. ז. ולכתחילה יחזיק בו רק במקום העבודה, וכדאי שישתדל שיהיה נוכח שם איש אחר בשעה שמשתמש באינטערנעט. ח. מי שמוכרח להשתמש באינטערנעט חייב להיזהר ולהישמר שילדים או אחרים שאינם זקוקים לכך, לא יהיה להם שום מבוא להשתמש באינטערנעט. כלומר שיהיה סגור ב'אינטערנעט-לאק' שרק הוא יכול לפותחו. ט. גם אלו שמשתמשים באינטערנעט באופני היתר הנ"ל, ישתמשו בו רק בעת הצורך, ולא למטרת שחוק ותענוג וכדומה". 





^ 1.) ביסודה רשת האינטרנט נוצרה בעקבות הצורך לקשר בין המחשבים השונים של צבא ארה"ב שהיו מפוזרים בכוונה במקומות שונים מחשש למתקפה גרעינית של רוסיה (עידן המחשב ולקחיו עמ' 60, להרב יואל שוורץ). אולם כידוע, היום רשת האינטרנט מתוחה על פני ד' קצוות תבל וערוכה לשימוש פרטי של כל אדם על פני הגלובוס.
בד בבד עם היתרונות הגדולים שיש ברשת האינטרנט (עזרה רפואית, צרכנות, זמני אוטובוסים, 144, פעולות בנקאיות ואפשרויות תשלום ללא תור, ועוד) לשימוש ברשת יש גם חסרונות רבים. הסכנה הגדולה באינטרנט היא הזמינות הקלה שיש לגולש להגיע למכשול בעבירות החמורות ביותר. בעבר היה קשה הרבה יותר להגיע לידי מכשול, וחז"ל הורו כיצד יתנהג מי שיצרו מתגבר עליו (קידושין מ' ע"א):
"אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא".
אולם בעידן האינטרנט אין עוד צורך ללבוש שחורים או לטרוח ללכת למקומות רחוקים או קרובים, ניתן לספק את היצר בתוך הבית ובאופן מיידי. הורים המניחים בביתם אינטרנט ללא שירות סינון אתרים על פי פיקוח רבני, דומים למשל הבא המובא בגמרא (ברכות לב ע"ב):
"אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: משל, לאדם אחד שהיה לו בן, הרחיצו וסכו, והאכילו והשקהו, ותלה לו כיס על צוארו, והושיבו על פתח של זונות, מה יעשה אותו הבן שלא יחטא?".
והנמשל ברור. מכאן החובה ההלכתית להתחבר לאינטרנט דרך חברה הנותנת שירות סינון כמו אינטרנט רימון או נתיב מבית סיימן טכנולוגיות.
^ 2.) הרב מאיר בראלי, במאמרו "תוכנת סינון לאינטרנט – עצה טובה או חובה?" (תחומין לא, שנת תשע"א). בהמשך דבריו כתב:"כך כתב ה"ר יצחק הוטנר (כמובא בספר הזיכרון למרן בעל ה'פחד יצחק' עמוד ערב), שביאר את ההלכה (יו"ד ריד, א) ש"מי שקבל עצמו ענין חומרה של פרישות אין לו התרה", זהו משום שאין זה נדר, אלא קיום של חובת "עשו משמרת למשמרתי", ששייכת על כל אחד ואחד, ולאו דווקא על בית דין. כראיה הוא מביא תשובה של חכם אחד שהורה לתלמיד שהחמיר לעצמו בעניין נידות שאשתו מחוייבת בברכה על טבילתה. ואילו היה מחוייב בחומרה שהחמיר על עצמו משום נדר, לא היה מקום לברכה. וכן כתב הגר"א קוטלר ('משנת ר' אהרון' ימים נוראים ח"ב עמוד רב): "הציווי של... משמרת למשמרתי שייך לכל אדם. אלא שחכמים תיקנו מה שנוגע לכל אדם ובכל זמן... אבל לעולם מוטל על כל יחיד בעניינים שלו להתרחק מכל מכשול אפשרי. וחיוב זה הוא אפילו גדול יותר, כי הגדרים הכלליים הרי הן רק מאפשרות מכשול, ולא שייכא ברוב אישי ישראל, וגם למיעוט הוא בגדר אפשרות רחוקה... מה שאין כן בגדרים הפרטיים הרי קרוב לוודאי, ויותר מזה ודאי ממש, שיבוא לידי מכשולים גדולים במעשיו התמידיים... נמצא דמלבד החיוב של "עשו משמרת למשמרתי", אף נוגע בוודאי לגופי תורה ולכל מצבו הרוחני".
^ 3.) הרב מאיר בראלי שם. כמו כן הביא את הכתוב בספר חסידים (סימן שמט): "ואתה אל בינתך אל תישען – זה המביא עצמו לידי נסיון". ברור שדוד המלך סבר שלא יכשל, ומשמע שגם אדם שסבור שאינו מועד לכישלון, אינו רשאי להביא עצמו לידי נסיון. והוסיף "ובוודאי שכך בעניינים הנוגעים לעריות, שהרי עריות נפשו של אדם מחמדתן ואין אפוטרופוס לעריות "אפילו חסיד שבחסידים" (ירושלמי כתובות פ"א ה"ח)".
^ 4.) שם בשם הגר"מ פיינשטיין (דברות-משה שבת סי' כו הע' ל): "ובכך ביאר את דברי התוספות (שבת כג ע"ב ד"ה גזרה) שהקשו הכיצד גזרו חז"ל שלא להדליק בחלב מהותך שמא יבוא להדליק בחלב שאינו מהותך, הרי גם איסור ההדלקה בחלב שאינו מהותך הוא משום גזירה (שמא יטה), ואם כן זוהי גזירה לגזירה, ותירצו: "הא לא חשיב גזירה לגזירה, דשכאינו מהותך ודאי יטה לפי שאינו נמשך אחר הפתילה". הקשה על כך הגרמ"פ: הרי "ברור שרובא דרובא לא ישכחו שהוא שבת, ובמזיד ודאי לא חשידי אינשי שיעברו על איסור סקילה?". ותירץ: שהאיסור הוא שאדם מכניס עצמו לידי נסיון, שעושה מעשיו בחושך ועלול להטות את הנר, "ומסתבר שהוא איסור דאורייתא, שלכן שייך לגזור בשביל איסור זה עצמו, וממילא הוא רק חדא גזירה".
^ 5.) זו לשון ספר החינוך:
"והרבה דברים אסרו זכרונם לברכה כדי להישמר מן הנזקים ומן המקרים הרעים, שאין ראוי לו לאדם שיש בו דעה לסכן בנפשו ועל כן ראוי שיתן לבו לכל הדברים שאפשר להגיע לו נזק בהם". ועיין גם מצוה רל"ט "לא תעמוד על דם רעך". ועיין עוד בכל זה בקונטרס האינטרנט בהלכה סימן א' ענף א'.
^ 6.) את גודל האחריות הישירה של ההורים על ילדיהם ניתן ללמוד מן הגמרא במסכת סוטה. לפי דין התורה אם אשה נסתרה לאחר שבעלה קינא לה, בעלה צריך להשקותה מים מרים כדי שיבדקו האם קלקלה. המשנה (שם מז ע"א) מלמדת שהיה שלב בו ר' יוחנן בן זכאי ביטל את בדיקת המים, ואומרת כך:
"משרבו המנאפים - פסקו המים המרים, ורבי יוחנן בן זכאי הפסיקן, שנאמר: (הושע פרק ד') לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה כי הם וכו'".
הגמרא (שם ע"ב) מבארת שהתנאי לכך שהמים יבדקו את האשה האם היא נקיה מעוון, הוא שהבעל עצמו שעורך את הבדיקה יהיה נקי מעוון. דבר זה נלמד בברייתא מפסוק:
"תנו רבנן: (במדבר ה) ונקה האיש מעון, בזמן שהאיש מנוקה מעון - המים בודקין את אשתו, אין האיש מנוקה מעון - אין המים בודקין את אשתו".
באיזה אופן נחשב שיש לבעל עוון?
ממשיכה הגמרא ואומרת: "ואומר: (הושע ד) לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה כו'. מאי ואומר? וכי תימא, עוון דידיה אין, דבניה ודבנתיה לא, תא שמע: לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה... אמר רבי אלעזר, אמר להם נביא לישראל: אם אתם מקפידין על עצמכם - מים בודקין נשותיכם, ואם לאו - אין המים בודקין נשותיכם".
כלומר, הגמרא באה ואומרת חידוש נורא, שאפילו אם הבעל בעצמו הוא צדיק יסוד עולם, אך בניו ובנותיו שקועים בעוון הניאוף, הרי שעוון הניאוף מתייחס לאבא ולכן הוא אינו נקי מעוון והמים לא יבדקו את אשתו. העולה מן הדברים שמי שלא משגיח על ילדיו בענייני הצניעות נחשב הדבר כאילו הוא בעצמו נואף ח"ו, ומדובר דווקא כשיודע ואינו מוחה (תוספות רא"ש שם).
^ 7.) טענה הנשמעת לעיתים קרובות היא "אני חייב אינטרנט לצורכי העבודה, אין לי ברירה אחרת". חז"ל (בבא בתרא נז ע"ב) דנים במקרה שאדם חייב לעבור בדרך מסוימת, ויש בה מראות שאינם צנועים:
"ועוצם עיניו מראות ברע – אמר רבי חייא בר אבא: זה שאין מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה. היכי דמי? אי דאיכא דרכא אחריתא, רשע הוא! אי דליכא דרכא אחריתא, אנוס הוא! לעולם דליכא דרכא אחריתא, ואפילו הכי מיבעי ליה למינס נפשיה".
הגמרא עוסקת באדם שצריך ללכת למקום מסוים, ובדרכו עשוי לחלוף על פני מקום בו עומדות נשים ומכבסות את הכביסה בנהר, ולצורך עבודתן בנהר לעיתים מתגלה שוקן. אומרת הגמרא שאם אין לו דרך אחרת חוץ מזו הרי שהוא בגדר 'אנוס', ומותר לו לעבור שם ובלבד שיאנוס עצמו ויעצום את עיניו או יטה מבטו לצד האחר. אולם, אם ישנה דרך אחרת שבה אין מראות אסורים בוודאי שחייב ללכת בה, ואם בכל זאת הולך בדרך שבה יש מראות לא צנועים נקרא "רשע" אף על פי שעוצם עיניו, וכדברי הרשב"ם שם: "רשע הוא - ואף על פי שעוצם עיניו שלא היה לו לקרב אלא להרחיק מן העבירה דקיימא לן חולין (דף מד:) הרחק מן הכיעור".
לענייננו נלמד, כי גם מי שזקוק לאינטרנט לצרכי פרנסה וכדומה, צריך לבחור ב'דרך האחרת' – הדרך בה אין מראות אסורים, ולכן עליו חובה להתקין סינון אתרים כהלכה, ואם לא עושה כן הרי שהוא בבחינת "רשע".
^ 8.) אם יקשה המקשן מה התועלת באפשרות הסיסמא, הרי כל קוד סופו לפיצוח וכל סיסמא סופה להתגלות, וכיצד אהיה בטוח שילדי אינם גולשים לאתרים שאינם מורשים?
התשובה היא שלהיות בטוח באופן מוחלט באמת אי אפשר, אך אין זה פוטר אותנו מן החובה לעשות כל מה שביכולתנו. בנוסף לכך, עצם הערמת המכשולים עשויה למנוע את החוטא, וכפי הסיפור הבא שמופיע בגמרא (מנחות מד ע"א):
"תניא, אמר רבי נתן: אין לך כל מצוה קלה שכתובה בתורה, שאין מתן שכרה בעולם הזה, ולעולם הבא איני יודע כמה, צא ולמד ממצות ציצית; מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצות ציצית, שמע שיש זונה בכרכי הים שנוטלת ד' מאות זהובים בשכרה, שיגר לה ארבע מאות זהובים וקבע לה זמן. כשהגיע זמנו, בא וישב על הפתח... עלה לישב ערום כנגדה, באו ד' ציציותיו וטפחו לו על פניו, נשמט וישב לו על גבי קרקע, ואף היא נשמטה וישבה על גבי קרקע. אמרה לו: גפה של רומי, שאיני מניחתך עד שתאמר לי מה מום ראית בי. אמר לה: העבודה, שלא ראיתי אשה יפה כמותך, אלא מצוה אחת ציונו ה' אלהינו וציצית שמה, וכתיב בה (במדבר ט"ו) אני ה' אלהיכם שתי פעמים, אני הוא שעתיד ליפרע ואני הוא שעתיד לשלם שכר, עכשיו נדמו עלי כד' עדים. אמרה לו: איני מניחך עד שתאמר לי מה שמך ומה שם עירך ומה שם רבך ומה שם מדרשך שאתה למד בו תורה, כתב ונתן בידה. עמדה וחילקה כל נכסיה, שליש למלכות ושליש לעניים ושליש נטלה בידה, חוץ מאותן מצעות, ובאת לבית מדרשו של ר' חייא. אמרה לו: רבי, צוה עלי ויעשוני גיורת, אמר לה: בתי, שמא עיניך נתת באחד מן התלמידים? הוציאה כתב מידה ונתנה לו, אמר לה: לכי זכי במקחך, אותן מצעות שהציעה לו באיסור הציעה לו בהיתר, זה מתן שכרו בעוה"ז, ולעוה"ב איני יודע כמה". ועיין בספר ודרשת וחקרת לפר' שלח לך עמ' תצט, שכתב שבאמת האינטרנט יותר חמור מאותו מעשה, משום שאין צורך להוריד את הטלית קטן קודם מעשה העבירה, וניתן לישב עם טלית קטן ולראות מראות האסורים, ואין הציצית טופחת על פניהם.
לסיום נושא 'הסינון', נצטט תשובה בכ"י של הגר"ש וואזנר בעל שבט הלוי (תשובה זו מופיעה בשלימותה בשו"ת ושב ורפא ח"ב סימן ט):
"זה זמן שעוררתי ברבים בכמה הזדמנויות על שלאחרונה נתפשט בעולם המסחר האינטרנט, המשמש לידיעות בענייני מסחר ומשמש גם כן לחקור ידיעות בכל קשרי שטחי החיים. אבל דא עקא, שיכולים לבוא על ידי זה למקור משחת של עבירות ואיסורים הכי חמורים. ועל כן טוב ומועיל לעשות אינטרנט כזה שיהיה מועיל לכל המותר ונקי מכל מיני פגם ואיסורים. ובוודאי על עניין כזה צריך פיקוח הדוק ומדוקדק, שח"ו לא יתערב זר בתוכם. ועל כן צריך שיהיו רבנים חשובים ואחראים ממונים על זה שאנשים מטעמם יבדקו כל פרט ופרט הנכנס לאינטרנט זה. ואנחנו סומכים את ידינו על הרבנים הגאונים המפורסמים הרב יהודה סילמן והרב משה שאול קליין שליט"א, שיעשו הכל לפי הצורך על פי התורה ודרכי החינוך. ויהי רצון שלא יצא מכשול מתחת ידם וחפץ ה' בידם יצליח להרחיק את הכיעור מבתי ישראל ולהרבות כבוד שמים על ידם. המצפה לישועת ה', שמואל הלוי וואזנר".
^ 9.) בעיה נוספת היא היחשפות לתרבות המערבית האוכלת בנו בכל פה. לא מדובר אך ורק בענייני צניעות וטומאה, אלא אף ברעיונות ודרך חיים של כפירה המחלחלת לתודעת צורכי התרבות הזו בכל אמצעי התקשורת, שהם גרועים כעבודה זרה ממש. למרות ששומר תורה ומצוות הינו מאמין בה' ובהשגחתו הפרטית, הנה באים הסרטים ("ועליהם יש להמליץ את הפסוק בפרשת קדושים (ויקרא יט, כח) ושרט לנפש, כי הסרט גורם שריטה ופגימה לנפש", שו"ע המקוצר ח"ו (אה"ע א') לרב יצחק רצאבי סימן רד סעיף ט הערה צ'), התוכניות, משחקים לסוגיהם, אתרי החדשות, וכו' ומכרסמים לאט לאט באמונה הטהורה על ידי שטיפת מוח יומיומית. במקום שישדרו בכל אתר ואתר את העובדה ש"אין עוד מלבדו", הרי שתרבות המערב מכריזה שאינו קיים כלל. הכרזת הכפירה אינה בריש גלי, אלא בצורה עקיפה, שמדברים ומתנהגים כרגיל, רק שמתעלמים ממציאותו של ה' יתברך, ובמקום שיהיה "לית אתר פנוי מיניה", מקיימים 'לית אתר דאיתא מיניה', וההתעלמות השקטה יוצרת מצב שכביכול חלילה אין בורא ומנהיג לעולם אלא אני וחלדי עוד.
ועניין זה נקשר לפסוק "לא תביא תועבה אל ביתך", וכן אל הפסוק האוסר ישיבת גויים בארץ ישראל "לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי". כשם שישיבת גויים עובדי ע"ז בא"י היא אסורה שמא נלמד ממעשיהם הרעים, כל שכן שיש איסור להכניס את תרבות הגויים לתוך הבית (כך כותב הרב יצחק ברלנד במאמרו "זעקת השביעית", ומוסיף: "ומתוך כלים אלה יורים חיצים ארסיים ומקולקלים לתוך העין והשכל והלב, שהורסין את נשמת המסתכל בהם, ומקלקלין את מידותיו, וזה גורם אחר כך לעבירות גדולות. ואפשר לתלות שזה אחד מן הדברים שהקב"ה מגלגל בגלל זה, שהגוי הגשמי יורה עלינו". לדעתו, האינטרנט הוא בחינה של ע"ז וגילוי עריות הגורמים לגלות בתוך ארץ ישראל גופא, עיין עוד שם).
לכן, הפיתרון היחיד הוא סינון אתרים, ופיקוח צמוד של ההורים על עצמם ועל ילדיהם.
^ 10.ׂׂׂׂ) גם אם גולשים באתרים 'כשרים' בלבד, עדיין עלינו לשאול את עצמנו האם אנו גולשים משום שיש לנו צורך מסוים או שמא הגלישה היא גלישה שאינה לצורך. ניתן להבין את הצורך בגלישה לשם התעדכנות בחדשות פעם או פעמיים ביום, בדיקת מייל בתחילת היום או בסופו, התאווררות ארעית וכדומה. אולם, בילוי זמן ליד המחשב מעבר לכך, הוא בזבוז זמן המהווה ביטול תורה. כל אחד ישער בעצמו כמה זמן היה יכול לנצל ללימוד, ובמקום זאת השחית את זמנו היקר ליד המחשב. הדבר הוא בנפשנו.
הלא חיי האדם קצובים הם, הלוואי וה' יתן לכולנו חיים בבריאות עד מאה ועשרים שנה, אבל לעולם אין לדעת מתי ניקרא לבית דין של מעלה. יהודי צריך למלא את זמנו הפנוי בעשיית מצוות ולימוד תורה או שאר דברים המועילים לעם ישראל.
עוד נשים לבנו לדברי הרמב"ם בהלכות תשובה (ג, ד): "אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב רמז יש בו כלומר עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם, אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה...". לכן יהי רצון שנזכה למלא את חובתנו וזמננו בדברים המועילים באמת.
^ 11.) התמכרות לאינטרנט (Internet Addiction Disorder, ראשי תיבות: IAD) הוא מונח המתאר שימוש יתר באינטרנט, במידה המהווה הפרעה למהלך החיים היומיומי של האדם. המאפיינים של האינטרנט התורמים לכך הם מגוונים:
1. האינטרנט מכיל תכנים וירטואליים, מאפשר לאדם להתרחק מהיומיום המציאותי ולהתמכר לעולם מדומה.
2. האינטרנט מתעדכן כל הזמן. תמיד יכול המשתמש למצוא עניין באינטרנט מכיוון שתמיד יש בו חידוש.
3. האינטרנט חוקי (בניגוד לסמים לדוגמה) וכך מאפשר פורקן בלי חשש.
4. בניגוד להתמכרויות כמו סמים והימורים, לא ניכרת כלפי חוץ התרחקות חברתית, משום שהאדם יכול להתכתב באמצעות האינטרנט עם אנשים אחרים (טוקבקים, דואר אלקטרוני, מסנג'ר ועוד).
5. נגישות - החיבור לאינטרנט נמצא במחשב האישי ונגיש לאדם בקלות. בנוסף, האינטרנט יכול לשמש ככלי עבודה ומקור מידע ולפיכך נגיש עוד יותר בחיי היומיום של האדם.
6. האנונימיות שמאפשר האינטרנט מקילה על האדם להרגיש יותר בנוח להשתמש בו בחופשיות שימוש יתר למטרות שונות (כגון איסורי עריות), שלרוב לא היו מקבלות לגיטימציה בעולם המציאותי ללא מעטה האנונימיות.
סכנת 'התמכרות לאינטרנט' היא בעיקר משימוש מופרז בחדרי שיחה (CHAT). מחקרים העלו ששימוש כפייתי באינטרנט יכול לגרום לתוצאות שליליות משמעותיות בתחומי הזוגיות ושלום בית, הלימודים, החברה, הכספים והעבודה - בדומה לבעיות שתועדו כתוצאה מהתמכרויות "מוכרות" יותר, דוגמת הימורים כפייתיים, אכילה כפייתית או אלכוהוליזם. המכורים איבדו שליטה על יכולתם להגביל את כמות הזמן שהם הקדישו לשיטוט באינטרנט ודיווחו על בעיות משמעותיות בחייהם כתוצאה מכך. הסכנה נשקפת הן למבוגרים והן לילדים כאחד. (המידע בסעיף זה נלקח מתוך ויקפדיה).
^ 12.) לעיתים רבות השימוש באינטרנט כשלעצמו בא על חשבון זמן איכות של קשר הזוגיות ואין לבני הזוג פנאי לשוחח זה עם זה כראוי. הרגשת חוסר תשומת לב ההדדית הדרושה לבני הזוג מובילה במקרים רבים לגירושין.
רבני קהילות מספרים על מקרים קשים שהובילו לבגידות בעל או אשה בבן הזוג שלהם. על ידי האינטרנט נוצר קשר ראשוני עם אדם זר בצורה אנונימית, ועם הזמן הלך הקשר והתפתח למערכת יחסים של ממש.
^ 13.) בעידן האינטרנט ניתן להפיץ ברגע אחד לד' קצוות תבל ידיעה המכילה לשה"ר על פלוני, ועל ידי כן לגרום לו לנזק גדול. הסכנה מצויה ביותר בפורומים ובצ'אטים, שבהם אין צורך להזדהות, והגולשים מרשים לעצמם להשמיע באופן אנונימי לשון הרע והכפשות, ואף הוצאת דיבה. כידוע, לשון הרע הוא איסור הן על השומע והן על המשמיע, ולכן על בעלי האתרים לסנן את תגובות הגולשים ואת חלקי השיחות המכילות תוכן אסור.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il