ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
תרמו כעת זכר למחצית השקל לישיבה הגדולה בעולם!
בית המדרש

פרק ב - כל שעה

לחץ להקדשת שיעור זה
המשנה כרבי מאיר בבלי כא.‏ • פ"ב ה"א [י:]‏
מאן תנא כל שעה וכו' רבי מאיר, ברם כרבי יודה (שעה) חמישית אף על פי שהוא אסור לוכל (לאכול) מותר להאכיל.
זו רק הו"א ולמסקנה המשנה כרבן גמליאל 1 .
חדש מותר בהנאה כי תלוי בזמן בבלי כא:‏ • פ"ב ה"א [יא.]‏
והא כתיב ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה! אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי: שנייה היא (הוא שונה) שקבע הכתוב זמן (כיוון שתלוי בזמן מותר בהנאה).
לא הובאה סברא זו, אלא הפסוק "קצירכם" - שלכם (כתבו המפרשים (אתוון דאורייתא כלל י) שטעם הדעה שאיסורי שבת הם גברא הוא שהם תלויים בזמן, ולכן אפשר שהירושלמי כאן קשור לדברי האתוון דאורייתא (שם) שלירושלמי איסורי שבת הם גברא ולבבלי הם חפצא. וכן לגבי מוקצה שיבש ובעליו לא הכיר בו משמע בירושלמי (ביצה פ"א ה"א [א.], ועיין מה שכתבנו שם) שאיסורי שבת הם גברא).
את ה' אלקיך תירא - לרבות את התורה בבלי כב:‏
הירושלמי דן בזה בברכות פ"ט ה"ה [סז:], ועיין מה שכתבנו שם.
מעשה ברומאי שניסה יהודי האם יאכל נבלה, יעבור ואל יהרג בבלי כה.‏
הירושלמי דן בזה בסנהדרין פ"ג ה"ה [טז:], ועיין מה שכתבנו שם.
הטעם שריב"ז ישב בצל ההיכל בבלי כו.‏
הירושלמי דן בזה בעבודה זרה פ"ג הי"א [כד:], ועיין מה שכתבנו שם.
זה וזה גורם - אינו בירושלמי בבלי כו:‏ • פ"ב ה"א [יב.]‏
אם חדש יותץ, ישן יוצן.
האריך כאן בסוגיית זה וזה גורם ובמחלוקת האם מותר או אסור, וכן הזכיר זאת בעוד מקומות. ובירושלמי מושג זה לא הובא כלל 2 .
האם הלכה כרבי אפילו מחביריו בבלי כז.‏
הירושלמי דן בזה בעבודה זרה פ"ה הי"ד [לז.], ועיין מה שכתבנו שם.
עוד סוגיות שבהן אמרו לרבי יהודה "כל דין שאתה דן וכו'" בבלי כז:‏ • פ"ב ה"א [יב.]‏
כיוצא בו אמר רבי יודה אשה כי תזריע וילדה זכר וכו', אמרו לו לרבי יודה כל דין שתחילתו אתה דן להחמיר וסופו להקל אינו דין, הא אם טיהר החי את אמו יטהר אף המת את אמו אם לא זכיתי מן הדין לפיכך אמרה תורה זכר לרבות את המת. כיוצא בו אמר רבי יודה תשבו בסוכות סוכה של כל דבר וכו' אמרו לו לרבי יודה כל דין שאתה דן שתחילתו להחמיר וסופו להקל אינו דין, הא לא מצא מארבעת המינין ישב לו בלא סוכה ואמרה תורה תשבו בסוכות סוכה של כל דבר.
לא הביא את הסוגיות השונות שנאמר בהם "כל דין וכו'" 3 .
לרבי יהודה קודם זמנו ביעורו בכל דבר בבלי כז:‏ • פ"ב ה"א [יב.]‏
תני: עד שלא הגיע זמן ביעורו את מבערו בכל דבר, משהגיע זמן ביעורו את מבערו בשריפה, ואתיא כרבי יודה.
יב: הפוך מהירושלמי, שרבי יהודה מודה דווקא לאחר זמנו שהשבתתו בכל דבר.
לשון ביטול חמץ פ"ב ה"ב [יג.]‏
צריך לומר: כל חמץ שיש לי בתוך ביתי ואינו יודע בו יבטל.
לא מובאת לשון ביטול חמץ.
לשון ברכת ביעור חמץ פ"ב ה"ב [יג.]‏
רב אמר: צריך לומר אשר קדשנו במצותיו וציונו על מצות ביעור חמץ.
ז. יש מחלוקת אמוראים בלשון הברכה - לבער או על ביעור.
כופת שאור שייחדה לישיבה - מה דעת חכמים פ"ב ה"ב [יג.]‏
אמר רבי שמעון בן אלעזר: בצק שעשאו כופת (לישיבה) בטל. פתר לה או חלוקין על רבי שמעון בן אלעזר או אהן כופת מאיס היא? (האם חכמים חולקים עליו? ונשאר בספק).
מה: פשוט שת"ק חולק על רשב"א.
מכירת חמץ לגוי פ"ב ה"ב [יג.]‏
ישראל וגוי שהיו באין בספינה וחמץ ביד ישראל, הרי זה מוכרו לגוי או נותנו לו מתנה, וחוזר ולוקחו ממנו לאחר הפסח, ובלבד שיתנו לו מתנה גמורה. אומר הוא ישראל לגוי: עד שאת לוקח במנה בוא וקח לך במאתים, עד שאת לוקח לך מגוי בוא וקח לך מישראל, שמא אצטרך ואקח ממך אחר הפסח.
לא מובאת מכירת חמץ לגוי. בשו"ע (או"ח סי' תמח סעיף ג) פסק את דין מכירת חמץ, ובאר הגולה ציין שמקורו מהתוספתא הזו שמובאת בירושלמי כאן.
גוי שהפקיד חמץ אצל ישראל ולא ביערו פ"ב ה"ב [יג:]‏
גוי שבא אצל ישראל ובידו חמץ וכו' הפקיד אצלו צריך לבער וכו'. לא ביער לאחר הפסח מהו? רבי יונה אמר מותר, רבי יוסה אמר אסור.
ו. הביא את הדין שצריך לבערו, אך לא דן במקרה שלא ביערו.
דעה שחמץ מותר בהנאה - אינה בירושלמי בבלי כח:‏ • פ"ב ה"ב [יד.]‏
האוכל חמץ משש שעות ולמעלה וכן חמץ שעבר עליו הפסח הרי זה בלא תעשה ואין בו כרת דברי רבי יודה, רבי שמעון אומר: כל שאין בו כרת אין בו בלא תעשה.
הובאו דעות אלו וגם דעת רבי יוסי הגלילי שחמץ מותר בהנאה כל שבעה. ובירושלמי לא הובא כלל.
חמץ שהפקירו אינו עובר עליו פ"ב ה"ב [יד:]‏
אית תניי תני: לך אין את רואה, רואה את בפלטיא וכו' בשהבקירו (כשהפקירו) קודם לביעורו.
לא הובא דין חמץ של הפקר, אך תוס' (ד: ד"ה מדאורייתא) סוברים שביטול חמץ הוא הפקר.
לבשל שלוש פעמים בכלי של חמץ בבלי ל:‏
הירושלמי דן בזה בפסחים פ"ג ה"א [כ.], ועיין מה שכתבנו שם.
האוכל תרומה טמאה משלם חולין טהורים משום קנס בבלי לב.‏
הירושלמי דן בזה בכתובות פ"ג ה"א [יז.], ועיין מה שכתבנו שם.
מחלוקת בגוזל תרומה מאבי אימו בבלי לב.‏ • פ"ב ה"ג [טז.]‏
הגוזל תרומה מאבי אמו כהן - רבי יוחנן אמר משלם לשבט, רבי שמעון בן לקיש אמר משלם לעצמו.
לא הובא.
האוכל תרומה פחות משווה פרוטה חייב בתשלומין בבלי לב:‏ • פ"ב ה"ג [טז.]‏
ואת אשר חטא מן הקודש ישלם פרט לפחות משוה פרוטה, אית תניי תני: לרבות לתשלומין (בפחות משווה פרוטה). מאן דאמר פרט לפחות משוה פרוטה לתשלומין - לקרבן (פטור מלהביא על זה קרבן), מאן דאמר לרבות - בתשלומין (חייב לשלם) וכו', אוף הכא כן (גם בתרומה כך).
פשוט שהאוכל תרומה פחות משווה פרוטה פטור גם מהתשלומין.
בדיקת המציאות, מחלוקת במציאות בבלי לה.‏ • פ"ב ה"ד [יז.]‏
ויבדקוה (לגבי המחלוקת האם קרמית מחמיצה מקשה שיבדקו זאת)! על עיקר בדיקתה הן חולקין (בדקוה ונחלקו מה מצאו בבדיקה) - רבי יוחנן בן נורי אמר בדקוה ומצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ, ורבנין (רבנן) אמרין בדקוה ולא מצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ.
הביאו מחלוקת דומה האם אורז ודוחן מחמיצים, אך לא הקשו שיבדקוה 4 .
אי בעי מפקר לנכסיה - אינו בירושלמי בבלי לה:‏
עיין מה שכתבנו בברכות פ"ז ה"א [נג.].
מצה מתובלת בבלי לו.‏
הירושלמי דן בזה בפסחים פ"ג ה"א [יט:], ועיין מה שכתבנו שם.
מצה עבה בבלי לז.‏ • פ"ב ה"ד [יח.]‏
יוצאין במצה עבה עד טפח כלחם הפנים.
זו רק הו"א, ולמסקנה נדחה 5 .
מצה ישנה בבלי לח:‏ • פ"ב ה"ד [יח.]‏
הירושלמי כאן הובא גם בסוכה פ"א ה"ב [ד:], ועיין מה שכתבנו שם.
דיני בישול פסח הם רק לרבי מאיר בבלי מ:‏ • פ"ב ה"ז [יח:]‏
אין נותנין את הקמח לא לתוך חרוסת ולא לתוך חרדל אם נתן יאכל מיד. רבי מאיר אומר: אין מבשלין את הפסח לא במשקין וכו'.
הגירסא: ורבי מאיר אוסר (אם נתן קמח). אין מבשלין את הפסח וכו' (לכו"ע).
מי פירות מחמיצים בבלי מ.‏ • פ"ב ה"ז [יט.]‏
רבי שמואל בר רב יצחק היה לו יין קוסס יהב בגויה שערין (שעורין) בגין דיחמע (להחמיץ את היין). שאל לרבי אימי, אמר ליה צריך את לבער. רבי חנינא בריה דרבי כהיי הוה ליה דבש מזוייף (מעורב) בסולת. שאל לרבי מנא, אמר ליה צריך את לבער.
בפשטות מי פירות אין מחמיצים, ומהירושלמי כאן מוכח שמחמיצים. ומראה הפנים דן בזה.
בישל בחמי טבריה, פסח בחמי טבריה בבלי מא.‏
הירושלמי דן בזה בשבת פ"ז ה"ב [נ:], ועיין מה שכתבנו שם.




^ 1.במקומות רבים הבבלי דוחה את מסקנת הירושלמי. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎סב‎.
^ 2.בבבלי מוזכרים מושגי גרמא, והירושלמי לא משתמש בהם. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎עח‎.
^ 3.דרך הירושלמי לדמות סוגיות בנושאים שונים יותר מהבבלי. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎סד‎.
^ 4.שיטת הירושלמי להביא ראיות מהמציאות. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎סח‎.
^ 5.במקומות רבים הבבלי דוחה את מסקנת הירושלמי. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎סב‎.
עוד בנושא מסכת פסחים

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il