קטנה שעיברה פ"ח ה"א [נז:]‏
הירושלמי כאן הובא גם ביבמות פ"א ה"ב [ו:], ועיין מה שכתבנו שם.
קטנה שזינתה מותרת לבעלה פ"ח ה"א [נז:]‏
קטנה שזינתה אין לה רצון ליאסר על בעלה.
בבבלי יבמות לג: הלשון: פיתוי קטנה אונס.
חרשת שזינתה נאסרת על בעלה פ"ח ה"א [נז:]‏
וחרשת אין את יכול (להשקותה) דכתיב ואמרה האשה אמן אמן (משמע שחרשת שזינתה נאסרת על בעלה).
בבבלי לא הובא, אך המשנה למלך (אישות פי"א ה"ח) כתב שחרשת דינה כקטנה שאינה נאסרת על בעלה, וגליון הש"ס על הירושלמי כאן דן בזה.
חצי עבד יכול לקדש בת חורין ביום שעובד לעצמו פ"ח ה"א [נט.]‏
הירושלמי כאן הובא (עם תוספת) גם בגיטין פ"ד ה"ה [כד.], ועיין מה שכתבנו שם.
נמנה על שני פסחים בבלי פח:‏ • פ"ח ה"ב [נט:]‏
הנמנה על שני פסחין כאחת אוכל מאי זה מהן שנשחט ראשון.
בבבלי הקשה על זה והסיק שמדובר דווקא במלך ומלכה 1 .
תנאי בית דין שהמעות שבידו חולין בבלי פט:‏ • פ"ח ה"ג [ס.]‏
תניי (תנאי) בית דין הוא שיהא זה מפריש את פסחו וזה מפריש את מעותיו, ממנה אותו על שלו והמעות יוצאין לחולין מאיליהן.
בבבלי כתב גם כן שהמעות שבידו חולין, אך לא הוסיף שהוא תנאי בית דין.
כיצד מותר להקדיש ביו"ט, האם גזרו שבות בעזרה פ"ח ה"ג [ס:]‏
איתפלגון רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, חד אמר מקדישין (ביו"ט) וחד אמר אין מקדישין וכו'. ותנינן אין מקדישין (ביום טוב)! רבי חנניא ורבי מנא, חד אמר במקדיש למחר (אסור, אך במקדיש לצורך יום טוב עצמו מותר), וחורנה (והאחר) אמר במקדיש לבדק הבית (אסור ביום טוב, אך למזבח מותר), אמר רבי שמי: ואפילו כמאן דאמר במקדיש בעזרה (עזרת נשים) משום שבות שהתירו במקדש (והתירו שבות גם בעזרה).
בבבלי ביצה לז. פשוט שאין מקדישין ביו"ט. את הקושיא כיצד מקדישים קרבן פסח הקשה גם הבבלי פסחים סו:, ותירץ רק שבחובות שקבוע להן זמן מותר להקדיש ביום טוב. והיפה עיניים (שם) הוכיח מכך שהבבלי סובר שלא התירו שבות בעזרה אלא רק במקדש עצמו 2 .
אם הכירו שהיו ידיו יפות לא יכולים למחות בו בבלי פט:‏ • פ"ח ה"ד [ס:]‏
בני חבורה שהיו ידיו של אחד מהן יפות רשאין לומר לו טול חלקך ואכול לעצמך וכו' אם היו מכירין אותו (שידעו שידיו יפות) לכך התנו עמו משעה ראשונה (ואינם יכולים לומר לו טול חלקך).
בבבלי לא חילק אם היו מכירין אותו.
בועל נידה אינו כנידה פ"ח ה"ה [סא:]‏
נדה שוחטין עליה בשמיני, בועל נדה שוחטין עליו בשביעי.
בבבלי יומא ו. נחלקו האם בועל נידה כנידה.
חבשוהו גוי וחבשוהו ישראל בבלי צא.‏ • פ"ח ה"ו [סא:]‏
רבי יוסה בי רבי בון אבא בר בר חנה בשם רבי יוחנן: מתניתא בשחבשוהו ישראל, אבל אם חבשוהו גוים - אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר.
בבבלי כתוב שגויים ספק משקרים, וישראל ודאי אומרים אמת. בירושלמי גויים ודאי משקרים, וישראל ספק. תוס' (ד"ה לא) הביאו את הירושלמי.
גרים אינם מדקדקים בקרבן פסח בבלי צא:‏ • פ"ח ה"ז [סב.]‏
רבי יעקב בר אחא בשם רבי איסי: אין עושין חבורה של גרים, מתוך שהן מקולקלין אין מדקדקין בו והם מביאין אותו לידי פסול.
בבבלי כתוב שהגרים כן מדקדקים בו ולכן יביאוהו לפסול, ותוס' (ד"ה שמא) הביאו את הירושלמי.
ליקוט עצמות בהעברת ארון של אבן ועץ פ"ח ה"ח [סב:]‏
הירושלמי כאן הובא גם במועד קטן פ"א ה"ה [ה.], ועיין מה שכתבנו שם.
מברכים ברכת אבלים בביהכ"נ פ"ח ה"ח [סג.]‏
אלו הן ברכות אבלים? מה שהן אומרים בבית הכנסת. אלו הן תנחומי אבלים? מה שהן אומרים בשורה.
כתובות ח: כתב שברכת אבלים מברכים ברחבה. והרמב"ם (אבל פי"ב ה"ז) כתב שמברכים אותה בבית האבל, ומראה הפנים (סנהדרין פ"ו ה"ט [ל.]) דן בדברי הרמב"ם.

---