בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • אורות התשובה
לחץ להקדשת שיעור זה
י"ט תמוז תשע"ג

פרק ז' ה'- ח'

אתמול למדנו על השפעתם הגדולה של המחשבות הטובות על עצמנו, על הכוחות שלנו ועל מצבנו הנפשי. כיום מוסיף הרב קוק ללמדנו כמה הקב"ה מחשיב את אותן מחשבות וכמה כוחן גדול לפעול בעולם.

undefined

בשביל הנשמה

י"ט תמוז תשע"ג
4 דק' קריאה
תשובה מחשבית ותשובה בכח
ה. הִנְנִי רוֹאֶה אֵיךְ הָעֲווֹנוֹת הֵם עוֹמְדִים כִּמְחִצָּה נֶגֶד הָאוֹר הַבָּהִיר הָאֱלֹהִי*, הַזּוֹרֵחַ בְּרָב זָהֳרוֹ עַל כָּל נְשָׁמָה, וְהֵם מַחֲשִׁיכִים וּמַאֲפִילִים אֶת הַנְּשָׁמָה. הַתְּשׁוּבָה, אָמְנָם אֲפִלּוּ אוֹתָהּ שֶׁהִיא מַחֲשָׁבִית בְּעָלְמָא•, גַּם הִיא פּוֹעֶלֶת יְשׁוּעָה גְּדוֹלָה, אֲבָל לִידֵי גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה בָּאָה הַנְּשָׁמָה דַּוְקָא עַל יְדֵי הַהוֹצָאָה לַפֹּעַל• אֶת הַתְּשׁוּבָה שֶׁבְּכֹחַ. וּמִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁהָרַעְיוֹן קָשׁוּר לִקְדֻשָּׁה וּלְחֵפֶץ הַתְּשׁוּבָה• אֵין מַה לְּפַחֵד כְּלָל, וַדַּאי יַזְמִין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת כָּל הַדְּרָכִים*, שֶׁהַתְּשׁוּבָה הַגְּמוּרָה, הַמְאִירָה אֶת כָּל הַמַּחֲשַׁכִּים בְּאוֹר חַיֶּיהָ, הִיא נִקְנֵית עַל יָדָם; וּכְפִי גֹּדֶל עֶרְכָּהּ שֶׁל הַתְּשׁוּבָה, כָּךְ הַתּוֹרָה מִתְבָּרֶכֶת• וְיוֹתֵר הִיא מִתְבָּרֶרֶת, וְהַלִּמּוּד נַעֲשֶׂה צַח וּבָהִיר, "לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה".
מחיצות העוונות
ה*. רוֹאִים אָנוּ בְּחוּשׁ, אֵיךְ הָעֲווֹנוֹת הֵם מְחִצּוֹת מַבְדִּילוֹת בֵּינֵינוּ וּבֵין הָאוֹר שֶׁל הַהַשָּׂגָה הַבְּהִירָה, וְלֹא עֲווֹנוֹת הַיָּחִיד לְבַד, אֶלָּא גַּם עֲווֹנוֹת הַכְּלָל•, וּמִכָּל–מָקוֹם אֵין כָּל זֶה מְעַכֵּב•, וְעַל–יְדֵי הִתְגַּבְּרוּת גְּדוֹלָה זוֹכִים לִתְשׁוּבָה וּלְתִקּוּן וּלְהִפּוּךְ חֹשֶׁךְ לְאוֹר.
נחמת התשובה
ו. צְרִיכִים לְהַעֲמִיק מְאֹד בֶּאֱמוּנַת הַתְּשׁוּבָה•, וְלִהְיוֹת בָּטוּחַ, שֶׁבְּהִרְהוּר תְּשׁוּבָה לְבַד גַּם כֵּן מְתַקְּנִים הַרְבֵּה אֶת עַצְמוֹ וְאֶת הָעוֹלָם. וּמֻכְרָח הַדָּבָר שֶׁאַחַר כָּל הִרְהוּר תְּשׁוּבָה יִהְיֶה יוֹתֵר שָׂמֵחַ וּמְרֻצֶּה בְּנַפְשׁוֹ מִמַּה שֶּׁהָיָה בַּתְּחִלָּה. וְקַל וָחֹמֶר כְּשֶׁכְּבָר בָּא הַהִרְהוּר לִידֵי הַסְכָּמָה• שֶׁל תְּשׁוּבָה, וּכְשֶׁהוּא מְחֻבָּר בְּתוֹרָה וְחָכְמָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם•, וּמִכָּל–שֶׁכֵּן כְּשֶׁהַתְּכוּנָה שֶׁל הָאַהֲבָה הָאֱלֹהִית• פּוֹעֶמֶת בְּנַפְשׁוֹ. וִירַצֶּה אֶת עַצְמוֹ וִינַחֵם אֶת נַפְשׁוֹ הַנַּהֲלָאָה•, וִיחַזְּקָהּ בְּכָל מִינֵי חִזּוּקִים שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי דְּבַר ד' הוּא "כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַחֲמֶנּוּ, כֵּן אֲנֹכִי אֲנַחֶמְכֶם".
חטאים שבין אדם לחברו
וְאִם יִמְצָא בְּעַצְמוֹ חֲטָאִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ וְכֹחוֹ חַלָּשׁ מִלְּתַקְּנָם, מִכָּל מָקוֹם אַל יִתְיָאֵשׁ כְּלָל מֵהַתַּקָּנָה הַגְּדוֹלָה שֶׁל הַתְּשׁוּבָה, כִּי הֲרֵי הָעֲווֹנוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם שֶׁשָּׁב עֲלֵיהֶם הֲרֵי הֵם נִמְחָלִים, וְאִם כֵּן יֵשׁ לָדוּן שֶׁהַחֲלָקִים הַנִּשְׁאָרִים שֶׁלֹּא תִּקֵּן עֲדַיִן יִהְיוּ בְּטֵלִים בְּרֹב מֵאַחַר שֶׁכְּבָר נִמְחֲלוּ חֲלָקִים רַבִּים מֵעֲווֹנוֹתָיו עַל יְדֵי תְּשׁוּבָתוֹ. וּמִכָּל מָקוֹם אַל יַנִּיחַ יָדוֹ מִלְּהִזָּהֵר הַרְבֵּה שֶׁלֹּא לְהִכָּשֵׁל בְּשׁוּם חֵטְא שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וּלְתַקֵּן כָּל מַה שֶּׁיּוּכַל מֵהֶעָבָר בְּדֶרֶךְ חָכְמָה וְאֹמֶץ רוּחַ מְאֹד, "הִנָּצֵל כִּצְבִי מִיָּד וּכְצִפּוֹר מִיַּד יָקוּשׁ"; אֲבָל אַל יִפֹּל לִבּוֹ עָלָיו עַל הַחֲלָקִים שֶׁלֹּא סִפְּקָה יָדוֹ• לְתַקְּנָם, כִּי אִם יַחֲזִיק בְּמָעֹז הַתּוֹרָה וַעֲבוֹדַת ד' בְּכָל לֵב בְּשִׂמְחָה, בְּיִרְאָה וּבְאַהֲבָה.
זכרון החטא
ז*. לְהַעֲמִיק הַרְבֵּה צְרִיכִים בִּיסוֹד הַתְּשׁוּבָה, עַד שֶׁאוֹרָהּ יָאִיר כָּל–כָּךְ עַד שֶׁזִּכְרוֹן כָּל חֵטְא יְעוֹרֵר בּוֹ רֶגֶשׁ שִׂמְחָה עֲצוּמָה, מִפְּנֵי הַיְדִיעָה שֶׁל הַזְּכוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁמְּאִירָה בָּהֶם עַל יְדֵי קְדֻשַּׁת הַתְּשׁוּבָה•, שֶׁהִיא אוֹר ד' הַפּוֹעֵל בְּתִקּוּן הָעוֹלָם, יְסוֹד הַבְּרִיאָה.

___________________________
מַחֲשָׁבִית בְּעָלְמָא - במחשבה בלבד. הַהוֹצָאָה לַפֹּעַל - בדיבור ובמעשה. כֵּיוָן שֶׁהָרַעְיוֹן קָשׁוּר לִקְדֻשָּׁה וכו' - כאשר אדם חושב לשוב בתשובה ישנה השגחה אלוהית שיוכל להוציא את התשובה לפועל. הַתּוֹרָה מִתְבָּרֶכֶת - ראה לקמן פרק י"ד כז-כח. אֶלָּא גַּם עֲווֹנוֹת הַכְּלָל - עוונות שנעשו על-ידי ציבור פוגעות גם ביחיד שלא חטא. אֵין כָּל זֶה מְעַכֵּב - באופן מוחלט לפי שעל-ידי התשובה ניתן להסיר את המחיצות. בֶּאֱמוּנַת הַתְּשׁוּבָה - להאמין שהתשובה מְתַקנת מהחטא. הַסְכָּמָה - החלטה מעשית. וּכְשֶׁהוּא וכו' - תורה, חכמה וכו' מצטרפים להרהור התשובה ובכוחם יתקן את החטאים. כְּשֶׁהַתְּכוּנָה שֶׁל הָאַהֲבָה הָאֱלֹהִית - השתוקקות וצימאון לאלוהים. הַנַּהֲלָאָה - העייפה מהכישלונות. שֶׁלֹּא סִפְּקָה יָדוֹ - אין ביכולתו. הַזְּכוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁמְּאִירָה בָּהֶם עַל יְדֵי קְדֻשַּׁת הַתְּשׁוּבָה - לאחר התשובה מתברר שהחטא גרם וסייע להכרה ברורה וחדה יותר של מיאוס הרע ואהבת הטוב.

ביאורים
מושג התשובה נתפס בעיני רבים כתהליך מלחיץ וקודר, אולם אתמול למדנו כיצד דווקא התשובה מביאה מנוחה לאדם, ונותנת לו עוגן המציל אותו משקיעה בבוץ הייאוש. יריית הפתיחה של תהליך התשובה היא הרהור התשובה, והוא זה שיכול להכריע את המערכה כולה. הבעיה היא שיש לנו נטייה לזלזל בהרהורים, בעינינו מדובר במחשבות חולפות שמזכירות קצת חלומות ודמיונות, ולכן הרב קוק מדגיש לנו שהערך שלהם להמשך תהליך התשובה הוא בעל חשיבות עליונה.
הרהור התשובה הוא גלגל ההצלה שלנו, הוא מאפשר לנו לאגור כוחות ולהתרומם מעלה מעל פני המים, ולראות שיש יבשה והיא קרובה. זו נקודת המפנה שבה מסתכל האדם אל תוך נפשו ורואה שיש בו הרבה אור, שהרצון העמוק שלו טוב ושיש בו את הכוחות להתרומם, גם אם עד עכשיו בוסס בבוץ.
השלווה שיכולה לבוא עם התשובה מתחילה כבר בהרהור הראשון אם רק יודעים מה פשרו, ומשמעותו היא פגישה בלתי אמצעית של האדם עם הרצון האמיתי והעמוק ביותר שלו. לאושרו הוא מגלה שיש בו שאיפה לטוב שהיא מניעה אותו, וידיעה זו מספקת לו שלווה פנימית. יחד עם זה ישנה גם קריאת כיוון לדרך חדשה, כי מטרת הרהור התשובה היא לעורר את האדם להסתכל אל העתיד ולא להתייאש בשל מעשי העבר. לכן לאחר שהאדם מכיר ברצון העמוק שלו להתרומם ולאחר שחידד את המחשבה הטובה שמביא איתו ההרהור, זה הזמן שבו הוא צריך גם לבטא זאת במעשה, להתחיל לחתור אל עבר היבשה הבטוחה, אל מקומו הטבעי.
בתוך כל התהליך מתחילתו ועד סופו עלינו לזכור תמיד שיש דברים שיכולים להחליש ולהעיב על השמחה או על המנוחה שבאות עם התשובה, לכן עם המאמצים שלנו לחזק את הרצון ולשוב בתשובה שלמה עלינו לבטוח בקב"ה שיעזור לנו להגיע לתשובה שלמה.

הרחבות
* העוונות פוגמים בקליטה הרוחנית של האדם
הָעֲווֹנוֹת הֵם עוֹמְדִים כִּמְחִצָּה נֶגֶד הָאוֹר הַבָּהִיר הָאֱלֹהִי. ברור לנו שכיוון שהנבואה היא מעלה 'על טבעית' היא אינה ביטוי בלעדי לחכמתו של האדם, אלא מושפעת בעיקר מרמתו הרוחנית של האדם ודבקותו בקב"ה. ככל שאדם יהיה נקי יותר מחטאים וקדוש יותר, הוא יהיה קרוב יותר לקב"ה ולכן יוכל לקלוט ביתר בהירות את 'האורה האלוהית'. כעין זה כותב הרמב"ם "...(יש) מן הנביאים מי שיראה את ה' מאחורי מחיצות רבות, ומהם מי שיראהו מאחורי מחיצות מעטות, לפי ערך קרבתם אל ה', ועילוי מדרגתם בנבואה... (וכן) מאמר הנביא מבאר (את) זה: 'כִּי אִם עֲוֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם' [ישעיה נט, ב] יאמר, כי חטאינו, והן אלו הרעות, כמו שזכרנו, הן המחיצות המבדילות בינינו ובינו יתעלה..." [שמונה פרקים, פרק ז].
אמנם הרב קוק בפסקה שלנו מלמד אותנו שגם לימוד התורה, אף שנראה שתלוי בחכמה גרידא, הוא תלוי ברמתו הרוחנית של האדם. התורה אינה חכמה אנושית אלא גילוי עצמותו של הקב"ה בעולם [שבת קה.], לכן ככל שאדם קדוש וטהור יותר הוא מוכשר יותר לקלוט את 'אורה של תורה'.
* ההבדל בין 'הבָּא לִיטַּהר' ל'בָּא לִיטַּמא'
כֵּיוָן שֶׁהָרַעְיוֹן קָשׁוּר לִקְדֻשָּׁה וּלְחֵפֶץ הַתְּשׁוּבָה... וַדַּאי יַזְמִין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת כָּל הַדְּרָכִים. הגמרא אומרת "בא ליטמא – פותחין לו, בא ליטהר – מסייעים אותו" [שבת קד.]. מכך שהגמרא שינתה בלשונה, לומד רבנו יונה "הרשעים אחר שבחרו בדרך הרע מניחין אותן לעשות חפצם ורצונם, כי חס ושלום מן השמים לא יסייעו לשום אדם רע. אבל הצדיקים שבוחרין בדרך טובה מסייעין אותם" [פירוש רבינו יונה לאבות ד, ב].

שאלות לדיון
א. מהי משמעות הדבר שהעוונות חוצצים בין האדם לבין האלוה?
ב. היתכן שחטאים שחטא האדם לחבירו, ימחקו, בגלל ששב על חטאים שבינו לבין המקום?
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il