בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • הקשר הזוגי
לחץ להקדשת שיעור זה

שלום בית מעל לכל

כאשר שלום בין איש לאשתו עומד מול כבוד שמיים, התלמוד הירושלמי נוטה לצד שלום בית יותר מהתלמוד הבבלי

undefined

תשע"ב
3 דק' קריאה
המשנה בפרק א' של מסכת סוטה קובעת שכאשר אישה סוטה מובאת לפני בית דין לאחר קינוי וסתירה, על הדיינים לאיים עליה שתודה שהיא זינתה ולא תשתה מן המים המאררים. שכן אם האישה טוענת שהיא טהורה, משקים אותה מים מאררים אשר בודקים אם היא אכן צודקת או לא. ויש לשאול מדוע בית הדין מפחיד אותה ומאיים עליה שתודה שנטמאה, שהרי למרות שנסתרה עם האיש שבעלה קינא לה לגביו, עדיין ישנה אפשרות שהיא טהורה.
התלמוד הבבלי מביא מיד לאחר משנה זו ברייתא שבה אכן נאמר שפונים אל האישה לא רק מתוך איום, אלא באותה הזדמנות אומרים לה גם שאם היא טהורה אל לה לחשוש משתיית המים המאררים. התלמוד הבבלי מציב את הברייתא כסותרת את המשנה. בברייתא כתוב שאומרים לאישה שאם היא טהורה תשתה ולא תפחד, ואילו המשנה לא מעלה אפשרות כזו.
ומסבירה הגמרא ואומרת שאין כל סתירה, אלא המשנה והברייתא מדברות על שני שלבים שונים בתהליך השקיית הסוטה. השלב הראשון הוא השלב בו האישה מגיעה לבית הדין. בשלב זה רק מאיימים עליה ואומרים לה שתודה ולא תשתה. לאחר שלב זה מכינים את המים המאררים, פעולה שכוללת גם מחיקת קלף שבו רשום שמו של הקב"ה. לאחר שלב זה, קודם שהאישה שותה, בית הדין פונה אליה ומציג בפניה שתי אופציות. אם את טמאה - תודי ואל תשתי, ואם את טהורה - תשתי ואל תפחדי.
מדוע בפעם הראשונה לא מציעים בפני האישה את שתי האופציות שמציעים בפעם השנייה? התשובה לכך היא שהתלמוד הבבלי נוקט בדעה שיש לעשות את כל המאמצים כדי שהמגילה לא תימחק. הרצון למנוע את מחיקת שם השם שבמגילה גורם לבית הדין להיות הרבה יותר נוקשה ביחסו לאישה הסוטה. רק כאשר מחיקת שם השם שבמגילה היא כבר עובדה שאינה ניתנת לשינוי, יש מקום לעודד את האישה שלא תפחד לשתות אם היא טהורה.
גם התלמוד הירושלמי (סוטה א, ד) מביא ברייתא זהה האומרת שמעלים בפני האישה את שתי האפשרויות - האפשרות שהיא טמאה, והאפשרות שהיא טהורה. ההבדל בין שני התלמודים הוא שהתלמוד הירושלמי אינו מציב את הברייתא כסתירה למשנה. לדעת התלמוד הירושלמי, המשנה הציגה רק מחצית מן התמונה, והברייתא משלימה את כל התמונה. לדעת הירושלמי אין כאן קושיה ותירוץ. כבר בתחילת התהליך, עוד לפני מחיקת המגילה, אומרים לאישה שאם היא טהורה תשתה ולא תפחד. בניגוד לתלמוד הבבלי, אין התלמוד הירושלמי חושש ממחיקת המגילה.
זאת ועוד: לאחר שהתלמוד הירושלמי מביא את הברייתא, שכאמור לשיטתו מציגה את התמונה במלואה, הוא מביא סיפור ידוע על אישה אחת שהיתה נוכחת בדרשתו של רבי מאיר. פעם אחת האריך רבי מאיר בדרשתו והאישה איחרה לחזור הביתה. בעלה לא הסכים שתיכנס הביתה קודם שתירק בפניו של הדרשן. כדי לסייע בפתרון המשבר העמיד רבי מאיר פנים שיש לו בעיה רפואית בעין, וביקש מהאישה שתרקק בפניו. רבי מאיר ביזה את עצמו כדי להביא את הזוג למצב של שלום בית. לשאלת תלמידיו מדוע נהג כך, השיב רבי מאיר שיש כאן קל וחומר. אם מוחקים את המגילה ובעצם מבזים בכך את כבוד השם כדי להביא שלום בין איש ואשתו, על אחת כמה וכמה שרבי מאיר צריך למחול על כבודו למען מטרה זו.
אנו תוהים מדוע התורה קבעה בתהליך השקיית הסוטה את מצוות מחיקת המגילה. מדוע פעולה זו חיונית כל כך בפרשת הסוטה, האם לא ניתן לוותר עליה? התשובה היא שהתורה רצתה ללמד אותנו שהקב"ה רוצה שיחזור שלום הבית בכל מחיר. ואם מחיקת שמו יכולה לתרום למהלך זה, הרי הקב"ה מוחל על כבודו כדי שיושג שלום הבית. ברגע שאדם מבין שנושא שלום הבית הוא נושא כל כך חשוב, כל הזוגיות שלו תיראה אחרת.
התלמוד הירושלמי מביא את הסיפור לאחר הברייתא כדי להראות לנו שבנוסף לכך שאנו עושים את כל המאמצים כדי שלא לפגוע באישה, אנו גם עושים כל מאמץ להמחיש לבעל ששלום הבית הוא מעל הכל. לדעת התלמוד הירושלמי מגמת התורה היא שלום ורעות ובראש ובראשונה שלום בית בין איש לאשתו.
מתוך העיתון בשבע
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il