ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

ר' יהושע בן ר' עקיבא ואשתו ;">

בית מדרש אמונה וחסידות ארץ אגדה ר' עקיבא ויהושע Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תשע"ג

ר' יהושע בן ר' עקיבא ואשתו


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

בתלמוד ירושלמי (כתובות פרק ה הלכה ב) מובא מעשה בר' יהושע בנו של ר' עקיבא:
"...אבל דברי חכמים - נושא אדם אשה ומתנה עמה על מנת שלא לזונה ולפרנסה. ולא עוד אלא שתהא זונתו ומפרנסתו ומלמדתו תורה. מעשה בר' יהושע בנו של ר' עקיבא שנשא אשה והתנה על מנת שלא לזון ושלא לפרנס ולא עוד אלא שתהא זונתו ומפרנסתו ומלמדתו תורה, וכיון שבאו שני רעבון וחלקו הנכסים ביניהן התחילה קובלת עליו לחכמי ישראל, אמר להן היא נאמנת עלי יותר מן הכל, אמרה להן בודאי כך התניתי עמו. - אין אחר קניין כלום."

מדין התורה בשעת הנישואין מתחייב הבעל לזון ולפרנס את אשתו. לדברי חכמים זו זכות ממונית רגילה שניתן למחול עליה. ומסופר שר' יהושע בן ר' עקיבא התנה עם אשתו תנאי הפוך, שאדרבא היא זו שתזון ותפרנס אותו. בהמשך מסופר שכאשר הגיעו שנות רעב, ואשתו לא יכלה לעמוד עוד בקיום התנאי, ומן הראוי היה שר' יהושע יגמול לה על חסדה ויזון ויפרנס אותה – תחת זאת - ר' יהושע נפרד ממנה. אשתו נפגעה מן היחס שנראה כלא-הוגן, והיא קבלה עליו בפני חכמי ישראל. אולם ר' יהושע הזכיר את התנאי שהתנו ביניהם. וחכמים אמרו לה שהתנאי שלה מחייב אותה – אין אחר קנין כלום - ולכן ר' יהושע רשאי להיפרד ממנה.
המעשה מעורר כמה שאלות: מה הרוויח ר' יהושע מהפירוד? האם הוא הלך ונשא אשה אחרת שפרנסה אותו? ואם כך עשה מדוע המעשה אינו ממשיך ומספר זאת? ואם לא הרוויח דבר מהפירוד, מדוע חשוב היה לו להיפרד מאשתו?

כדי להבין את עומק המעשה יש לעיין בלשון "מלמדתו תורה" - שאומרת דרשני!
מצאנו לשון "מלמדו תורה", בלשון זכר, כמה פעמים אצל חז"ל 1 , כמו בקידושין (דף לא, א):
"וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שהבן מתיירא מאביו יותר מאמו, מפני שמלמדו תורה."

בלשון חז"ל הלשון "מלמדו תורה" מוזכרת בדרך כלל ביחס שבין האב לבן, והדבר מובן. האב הוא הבקיא בתורה, והוא זה שמלמד את שאר בני הבית את התורה. כמו כן מצאנו אותה במדרש תנחומא 2 ביחס שבין הקב"ה ומשה רבנו - שהקב"ה היה "מלמדו תורה"; ואף שם הדבר מובן שהרי הקב"ה גילה ולימד אותה למשה. מאידך הלשון "מלמדתו תורה" מופיעה בלשון חז"ל רק בסמוך למעשה זה. והדבר תמוה, והרי לא מדובר באדם מן השורה אלא בבנו של ר' עקיבא, וכי אשתו היתה בקיאה בתורה יותר ממנו?!
כדי לברר שאלה זו צריכים אנו להעמיק במקרה תמוה נוסף בר' יהושע בן ר' עקיבא, וכדלקמן.

מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב

במסכת ברכות (דף ח, א) מובא מנהג שהיו נוהגים בני ארץ ישראל לשאול את החתן לאחר חתונתו, וזו לשון הסוגיה בתרגום חופשי:
" 'עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא' (תהלים לב, ו). אמר ר' חנינא: 'לְעֵת מְצֹא' - זו אשה שנאמר: 'מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב' (משלי יח, כב). בארץ ישראל כאשר היה אדם נושא אשה היו אומרים לו כך: מָצָא או מוֹצֶא? 'מָצָא' שכתוב 'מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן מֵה' ', 'מוֹצֶא' שכתוב 'וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה וגו' (קהלת ז, כו). ר' נתן אומר: 'לְעֵת מְצֹא' - זו תורה , שנאמר: 'כִּי מֹצְאִי מָצָא חַיִּים וגו' (משלי ח, לה)."

במדרש תהלים (בובר, נט) מצאנו מעשה בר' עקיבא ששאל את ר' יהושע בנו שאלה זו – 'מָצָא או מוֹצֶא?'. וזו לשון המעשה בתרגום חופשי:
"מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב. אבל אשה רעה מרה ממנה. מעשה בבנו של ר' עקיבא שנשא אשה, מה עשה כיון שנכנסה עמו לחדר היה עומד כל הלילה וקורא בתורה ושונה בהגדות, אמר לה טלי לנו הנר והאירי לי, נטלה את הנר והאירה לו כל הלילה, והיתה עומדת לפניו ומאירה, והיה הספר פתוח והיתה מגלה לו אותו מתחילתו לסופו ומסופו לתחילתו, וכל הלילה היתה עומדת ומאירה לו עד שבא הבוקר, בבוקר קרב ר' עקיבא אליו, אמר לו 'מָצָא או מוֹצֶא?'. אמר לו 'מָצָא'. הוי – 'מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב'."

מעשה זה מעורר תמיהה, חז"ל לימדונו (שבת דף לג, א) ש"הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה". וכי בנו של ר' עקיבא אינו יודע מה שהכל יודעים?! בנוסף לכך תמוה שמסופר שם - "והוה פתיחא ספרא וגלייה ליה מן רישא לסיפא ומן סיפא לרישא", שתרגומו הוא – "והיה הספר פתוח והיתה מגלה לו אותו מתחילתו לסופו ומסופו לתחילתו". כלומר, הכלה היתה בקיאה בצפונות הספר יותר מבנו של ר' עקיבא, והיא גילתה לו באותו לילה את הכוונות העמוקות של הספר. כיצד זכתה אשה זו לבקיאות והעמקה שבנו של ר' עקיבא – שיש להניח שלמד כבר תורה מרובה מאביו - עמל כעת לרכוש אותן?!
כדי להעמיק בכוונת המעשים בבנו של ר' עקיבא ובאשתו, יש להעמיק במעשה נוסף וכדלקמן.

אשתו של טורנוסרופוס הרשע
במאמר הקודם "ר' עקיבא וקברו שבקיסרי" הובא המעשה שמספר על מיתת ר' עקיבא בבית האסורים בלא שאיש ידע מכך, ושאליהו הנביא ויהושע הגרסי באו ונטלוהו וקברוהו. מעשה זה מובא במדרש אגדה (בובר, ויקרא כא) באופן הבא:
"ומעשה היה בר' עקיבא שתפסוהו וחבשוהו בבית האסורים, והיה ר' יהושע הגרסי משמשו, פעם אחת יום הכיפורים היה ולקח רשות מר' עקיבא והלך לו לביתו, בא אליהו ז"ל ודפק על פתח הדלת, אמר לו מי אתה, אמר לו אליהו אני, אמר לו מה תרצה, אמר לו באתי להודיעך שר' עקיבא רבך מת, מיד הלכו שניהם כל הלילה עד שהגיעו לבית האסורים, ומצאו הפתח פתוח ורב האסורים ישן וכל העם ישנים, באותה שעה הגיע אליהו אצל הפתח ונפתח הפתח, נתחזק אליהו ונטפל בו, אמר לו ר' יהושע ולאו כהן אתה, אמר לו בני אין טומאה לצדיקים ולא לחכמים, וכשיצאו מבית האסורים באו המלאכים לקראתם, והיו אומרים צדקת ה' עשה והדרך מאירה לפניהם כזוהר הרקיע, כיון שהגיעו לאפריון של קיסר ירדו שלשה מדרגות 3 , ועלו שלשה מדרגות ומצאו מערה שהיה בה מטה וכסא ומנורה, נתנוהו על המטה והיו יוצאין. נשא ר' יהושע את עיניו וראה מטה אחרת נאה הימנה, באו לצאת ולא היה ר' יהושע מבקש לצאת, אמר לו (ר' יהושע הגרסי לאליהו) ר' לא אצא מכאן עד שתודיעני למי זאת המטה, אמר לו לאשתו של (טיטוס) [טורנוסרופוס 4 ] הרשע, על כל הטובה שעשתה עם ר' עקיבא כשהיה חבוש בבית האסורים. וכשיצאו מן המערה נסתם פיה, והודו ושבחו למי שאמר והיה העולם."

המעשה מעורר שאלה נוקבת, היתכן שבקבר ר' עקיבא יש מיטה ל"אשתו של טורנוסרופוס הרשע", ואין שם מיטה לרחל אשתו הידועה שמסרה עצמה על לימוד התורה של בעלה?!

מעשה זה, מצטרף לכאורה למעשה בר' יהושע בן ר' עקיבא שנטש בשנות הרעב את אשתו הנאמנה והמסורה שזנה ופרנסה ולימדה אותו תורה. אף כאן ר' יהושע הגרסי שומע מאליהו הנביא, שהמיטה הנוספת שבקבר ר' עקיבא אינה שמורה לכאורה ל"רחל" שהתמסרה ללימוד התורה של בעלה, אלא ל"אשת טורנוסרופוס הרשע" שהיתה מטיבה את תנאי המחיה של ר' עקיבא בהיותו בבית האסורים. בשני המעשים יש התעלמות מהאשה הראשונה שהתמסרה ללימוד התורה אולם המעשה במיטה ל"אשת טורנוסרופוס הרשע" מעורר שאלה חמורה יותר. משום שאין מדובר בהחלטה מרצון אנושי, אלא מהחלטה מרצון עליון, וכאן נשאלת שאלה נוקבת – וכי עניה זו לשוא שימרה?! מדוע לא שמורה שם מיטה גם לרחל אשת ר' עקיבא?! מה פשר המעשים הללו?

ספר יהושע
בספר קהלת (ט, ט) נאמר: "רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ", ובמסכת קידושין מבואר, שבכתוב הזה תיתכנה שלוש אפשרויות: א. אשה ממש, ב. תורה , ג. אומנות ממנה מתפרנס האדם. במאמר הקודם "ר' עקיבא וקברו שבקיסרי" התבאר שהמשנה בסוף מסכת יבמות דנה ב"היתר נישואין" לאשה, ומשלבת רמזים לתורת ר' עקיבא ביחס ל"אשה סמלית", שהיא התעסוקה שאדם עוסק בה. והתבאר שה"כהנת" שמוזכרת שם במשנה מרמזת ל"תעסוקה גשמית" שמחפשת אדם מישראל ש"יתחתן" עמה. אך לדעת רבי עקיבא אין להקל בהיתר הנישואין של "תעסוקה גשמית", והוא מעדיף שגוי רשע "יתחתן" עמה. רבי עקיבא רמז במשנה שמבחינתו – התעסוקה הגשמית היא "אשתו" של טורנוסרופוס הרשע שהיה הנציב הרומאי בתקופתו. והתבאר ששורשי תורה זו מצויים בספר יהושע ובספר שופטים 5 .
יסודות אלו מבארים את הקשיים שמצאנו במעשים דלעיל. בשני המעשים מופיע ממשיך מסורת שנקרא "יהושע": ר' יהושע בן ר' עקיבא, ור' יהושע הגרסי שהוא משמשו של ר' עקיבא. קשר זה אינו מקרי והוא המפתח להבנת המעשים הללו.

במאמר הקודם התבאר, שהמעשה בקבורת רבי עקיבא ע"י יהושע הגרסי מרמז שבסופו של דבר רבי עקיבא קיבל את דעת חכמים שבמשנה ש"התעסוקה הגשמית" נחשבת ל"כהנת"; ורבי עקיבא עצמו הלך והתפרנס ממסחר במקום מרכזי בשוק של קיסרי. משמעות הדבר היא שרבי עקיבא "התחתן" עם ה"תעסוקה" הזו, והיינו שהוא התחתן עם "אשתו" של טורנוסרופוס הרשע. זו משמעות ה"טובה" שהיא עשתה עם רבי עקיבא ב"בית האסורים", וזו משמעות מה שמסופר במסכת נדרים (דף נ, ב) על העושר שהכניסה "אשתו של טורנוסרופוס" לרבי עקיבא.
והתבאר שהבנה זו עונה על השאלה הזועקת, היתכן שבקבר רבי עקיבא שמורה מיטה ל"אשתו של טורנוסרופוס הרשע", ואין שם מיטה ל"רחל" אשתו הידועה שמסרה עצמה על לימוד התורה של בעלה. אלא שהאגדה מרמזת לנו שאם נעמיק היטב נבין שמדובר באותה "אשה סמלית". "רחל" מסמלת את השקפת מי ש"אין לו אלא תורה" 6 . אך אם מתבוננים היטב מבינים שגם בתוך "העמל הגשמי" מסתתרת "תורה", ומי שעוסק בעמל הגשמי עוסק ב"תורה" שחבויה שם. רבי עקיבא קרא לתורה הגנוזה הזו - "אשתו של טורנוסרופוס", אך בהתבוננות מעמיקה מתברר שזו בעצם "רחל" מדובר גם כן ב"תורה" אלא שהיא גנוזה שם 7 . זו משמעות מה שמסופר במסכת עבודה זרה (דף כ, א) ש"אשתו של טורנוסרופוס" "התגיירה", וזו משמעות הבכיה של רבי עקיבא על "יופיה" שבלה ב"עפר".

ר' יהושע בן ר' עקיבא
המעשה בר' יהושע בן ר' עקיבא בא לחלוק על ההנחה שבסופו של דבר ר' עקיבא קיבל את השקפת יהושע וזקני דורו. מעשה זה מרמז, שאדרבא, יהושע קיבל את השקפת ר' עקיבא. יהושע הבין, ש"האשה הסמלית" האידיאלית שלו היא "תעסוקה תורנית", וזה אורח החיים שהוא בחר בו. ואכן, כל עוד היו שנות שבע והשפע היה מצוי, אנשים תמכו ביד נדיבה ב"עוסקי תורה". ו"התעסוקה התורנית" זנה ופירנסה אותו. המעשה עצמו מרמז שמדובר ב"אשה סמלית" שכן מבואר שם שהיא היתה "מלמדתו תורה". דבר זה אינו מסתבר כפשוטו, ולשון זו מרמזת לנו שהתורה עצמה לימדה אותו את צפונותיה. דבר זה מתבאר במעשה הנוסף שבו מסופר על ליל הנישואין שלהם, שבו "היה הספר פתוח והיתה מגלה לו אותו מתחילתו לסופו ומסופו לתחילתו". משמעות הדבר היא שר' יהושע זכה שהתורה שהוא עמל בה היתה מגלה לו את צפונותיה.
בסוגיה בברכות שהובאה לעיל הובאה דעת ר' חנינא שהכתוב 'עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא' נאמר על אשה. אולם כמבואר שם, ר' נתן סבור שהכתוב הזה נאמר על תורה. ולשיטתו, החסיד מתפלל שהתורה שהוא יעסוק בה תהא תורה שתאיר את עיניו ותתגלה אליו בקלות, ושלא יתייסר קשות בהבנתה. ר' עקיבא סבור גם הוא כר' נתן. ואת השאלה שהיו שואלים בארץ ישראל את מי שנשא "אשה" ממש, היה שואל ר' עקיבא את מי שהחל לעמול בסוגיה חדשה בתורה. מבחינתו ה"תורה" היא ה"אשה הסמלית" ויש להתייחס לכך בהתאם.

שנות הרעב...
כאשר הגיעו שנות רעב, ר' יהושע בן ר' עקיבא לא יכל לעמול עוד ב"תורה" (=אשתו), ולכן הוא נפרד ממנה. ר' יהושע נאלץ אז לעמול לפרנסתו, לכאורה ניתן לומר שהוא "נשא" אז "לאשה סמלית" את "התעסוקה הגשמית". אולם בתור בן של ר' עקיבא הוא לא מכיר בנישואין כאלו. "התעסוקה הגשמית" היא "אשתו" של "טורנוסרופוס הרשע" שהיה הנציב הרומאי באותה התקופה, ולפי תורת ר' עקיבא ה"נישואים" שלה לאדם מישראל אינם תקפים. לפיכך, יהושע נפרד אז מ"אשתו" שהיא ה"תורה", אך אין הגדרה למצב החדש שהוא נגרר אליו.

בסכום המאמר נמצאנו למדים שהמעשים בר' יהושע בן ר' עקיבא וב"אשתו", והמעשה ביהושע הגרסי ובקבר ר' עקיבא שמצויה שם מיטה נוספת רק ל"אשת טורנוסרופוס הרשע", הם מעשיים סמליים שממשיכים את תורת ר' עקיבא. מדובר במחלוקת עתיקה מימי יהושע בן נון ועתניאל בשאלה מהי "האשה הסמלית" הראויה לאדם מישראל 8 . השם יהושע הוא שם בעל משמעות סמלית, ומעשים אלו חלוקים בשאלה, מי קיבל לבסוף את שיטת החולקים, האם ר' עקיבא (ממשיך דרכו של עתניאל) קיבל את שיטת יהושע וחכמי דורו, או שמא יהושע קיבל לבסוף את שיטת ר' עקיבא.






^ 1.בבא בתרא דף כא, א; מכילתא דר' ישמעאל יתרו - מסכתא דבחדש פרשה ח ד"ה ר' או'; ספרי זוטא, טו, לח; ספרי דברים עקב, מו ד"ה (יט) ולמדתם; ועוד.
^ 2.מדרש תנחומא כי תשא, כח; שם לו; שם לז.
^ 3.עיין בהערות להלן במשמעות המספר "שלוש" שבמעשה זה.
^ 4.כך הגירסה באוצר המדרשים (אייזנשטיין, עשרה הרוגי מלכות, עמוד 447)
^ 5.תורה זו מרומזת בפרשיית נישואי עכסה בת כלב לעתניאל, שמסופרת הן בספר יהושע והן בספר שופטים, והיא התבארה במאמר "הלוי שאהב לאכול". ומבואר שם שהמספר "שלוש" מופיע בפרשיית פילגש-בגבעה כסמל לחיבור לגשמיות, ועיין בהערות לעיל.
^ 6.כך מרומז בתורה וכפי שהתבאר במאמר "מדוע השונמית לא בקשה בן", ואף בתו של רבי עקיבא שנישאה לבן עזאי ושלחה אותו ללמוד תורה מכונה בשם "רחל" - "רחילא בתר רחילא אזלא" (כתובות דף סג, א).
^ 7.רעיון זה מרומז גם בתרגום יונתן (שמות ב, כא) שמספר שמשה הושלך ל"בור" למשך עשר שנים ו"צפורה" היתה "מפרנסת" אותו בסתר. במאמר "הבור שמשה הושלך לתוכו" התבאר שמדובר ב"בית אסורים" סמלי, ו"צפורה" מסמלת את ה"תורה" שגנוזה בתוך העמל הגשמי. ומה שמספר תרגום יונתן על משה רבנו מספרת האגדה על רבי עקיבא.
^ 8.זו המשמעות המרומזת במעשים נוספים בר' יהושע הגרסי, או באחיו של ר' יהושע הגרסי, ובעזהשי"ת נאריך בכך במאמרים הבאים.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il