שיר השירים | הרב הגאון שאול ישראלי זצ"ל | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
שיר השירים

קטגוריה משנית

ספריה
דרשות לימי הפסח

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

חנה בת חיים

3 דק' קריאה

שבת חול המועד מובלעת בימי החג הראשון והאחרון וימי המועד שבינתים, אולם קורנת בזוהר מיוחד בקריאת מגילת שיר השירים, שיש בה קסם עלומים שאינו מתיישן לעולם. נודף ממנה בושם שדה של דודאים נותני ריח, פרח הגפן ונץ הרימון, קטורת מור ולבונה מעורב נטפי טל ורסיסי לילה. יחד עם המשורר מתפרצת מלבנו הקריאה: "מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים" (שם ו' ו'). לא לחנם אמר ר' עקיבא: "שאין העולם כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל, שכל הכתובים קודש, ושיר השירים קודש קדשים".

מתי נאמרה שירה זו ועל ידי מי נאמרה? דעות שונות מצינו בזה בחז"ל (ילק"ש שה"ש א') שעל כולם יאמר: "אלו ואלו דברי אלקים חיים". ר' חנינא בר פפא אמר: בים נאמרה, ר' יהודא בר' סימון אמר: בסיני נאמרה, ר' מאיר אומר: באהל מועד, רבנן אמרין: בבית עולמים. ומי אמרה? לדעה אחת כנסת ישראל אמרתו. משום ר' נתן אמרו: הקב"ה בכבוד גדולתו אמרו - "שיר השירים אשר לשלמה" למלך שהשלום שלו. רבן גמליאל אומר מלאכי השרת אמרוהו - שיר שאמרוהו שרים של מעלה.

זר לא יבין, יתפלא ודאי על החרדה אשר חרדו עלינו חז"ל בפרשם דברי השיר כשיח-שיג בין הקב"ה לכנסת ישראל. הרחוקים מרגשות התעוררות קודש עליונה שישראל מרגישים כלפי אביהם שבשמים רואים במגילה זאת מחרוזת של שירי רועים של תקופה קדומה. אולם אלה עומדים גם בפני חידה סתומה בקראם את דברי ימי האומה הישראלית שאין בדומה לה בתולדות ימיה של כל אומה ולשון. נצטט כאן מדברי ר' שמשון רפאל הירש ז"ל בנידון: "אלף פעמים פתחה עריצות העמים לפני ישראל בכוח את הדרך המובילה לעושר ואושר עלי אדמות, אם יתרצה להביע, ולו רק במלה אחת בלבד, את התכחשותו לאמונה באל יחיד ולתורתו. אבל הוא בז בכל עת לדרך קלה זו. נתן גוו למכים ולחייו למורטים, בעט בקניני הבל ובתענוגות עולם הזה, על מזבח אמונתו הקריב עם זה את כל היקר לו ביותר, ועל כל דפי ההיסטוריה רשם בדם לבו שישראל אוהב רק את האל היחיד והמיוחד, ושאיננו מודה ברוממות אנושית, אשר בקנינים גשמיים ובתענוגות יסודה."

האם כל זה אינו אלא מקרה? האם יתכן לראות את כל שלשלת ההיסטוריה הישראלית כשלשלת מקרים שאין להם כל משמעות? האם לא יהיה זה עורון שכלי אם נתעלם מלראות בזה גילוי תכונה נשמתית של העם אשר מימיו הראשונים כרת ברית לא תופר אם בורא עולמים? מה נמרצים ונכונים בזה דברי הרב קוק ז"ל שאמר כך: "סגולתה של כנסת ישראל שהיא מסתכלת על ההויה כולה באספקלריא של קודש. בכל עוז חייה היא מכרת שהחיים שוים הם את ערכם רק באותה מידה שהם אלקיים, וחיים שאינם אלקיים אינם שוים לה מאומה."

מתי נאמרה איפוא שירה זו ומי אמרה? אכן דברי חז"ל כולם צדקו יחדו. היא נאמרה גם בים וגם בסיני, גם באוהל מועד וגם בבית עולמים, גם בארץ וגם בגולה, גם במצולות ים וגם במדורות אש ועשן. היא נאמרה ונאמרת. תשמע אותה בכל מקום בו מבצבצים גילויי מסירות נפש וקידוש השם. היא מתרוננת מתוך כל דף של ההיסטוריה הישראלית. היא בוקעת ועולה מכל איש מישראל אשר עמד בנסיון ולא השתחוה לצלם אבן ולפסל אדם. היא שיר מזמור של כנסת ישראל לדודה, היא שיר תהילה של הקב"ה לרעיתו הנאמנה. היא שיר מזמור של דרי מטה עם שרי מעלה.

נקשיבה נא ברטט קודש למלים אשר יש להם משמעות מיוחדת בימינו: "קול דודי דופק, פתחי לי אחותי רעיתי, יונתי תמתי, שראשי נמלא טל קווצותי רסיסי לילה".

דרשות לימי הפסח

שיר השירים