(יז. 3+ עד יח. שליש עליון)

אנחנו לומדים את הדף מהסוף להתחלה.

(יז: מעל האמצע, אמר מר – יח. בשליש העליון)

א. שיטת ר"י – משקים מטמאים כלים (ראשון יטמא כלי להיות שני!)

תזכורת:
בדף טז. ראינו מחלוקת לגבי משקים שהם ספק טמאים:
ר"מ – לא מטמאים (טומאת משקים דרבנן, וספק דרבנן לקולא),
רי"ס ור"ש ור"י – מטמאים (טומאת משקים מדאורייתא, וספק טומאה ברה"י לחומרא),

מה הם מטמאים -
רי"ס ור"ש - מאכל
ר"י – אף כלים

קשה – לר"י כלי שיש לו חוץ ותוך,

אם נטמא משרץ – מטמא שניהם,
אם נטמא ממשקה – מטמא רק מבחוץ,
מכאן שמשקה מטמא כלי מדרבנן.

תשובות:

1. 1.שמואל – אכן שמואל חזר בו, וסובר שלא מטמאים כלים.
2. 2.רבינא – במשקים שנטמאו משרץ – מטמאים כלים מדאורייתא,
   במשקים שנטמאו מידיים (שניות מדרבנן) – לא מטמאים כלים אלא מדרבנן.

דחייה – למה חילק בין משקה לשרץ, שיחלק בין משקה משרץ למשקה מידיים?

(יז: 6-)

איבעיא להו – עד כמה חזר בו?

1. 1.רק מכך שמשקה מטמא כלים, אך עדיין סובר כרי"ס ור"ש שמטמא מדאורייתא.
2. 2.גם מכך שמשקה מטמא מדאורייתא, וסובר כר"מ שמשקה מטמא מדרבנן.

ת"ש – פרה ששתתה מי חטאת (אב) ונשחטה,

ת"ק – בשרה טמא, ר"י – בטלו במעיה.

ומניחים שלר"י שלא מטמא אפילו כמשקים שנטמאו, כלומר שאינו מטמא מדאורייתא (ולא מדרבנןף כי אינו מצוי).

דחיות –

1. 1.הכוונה שבטלו מטומאה חמורה, אך כן מטמאים טומאה קלה.

דחייה – לפי"ז לת"ק מטמאים כמי חטאת (חמורה), אז למה כתוב שמטמא רק את בשרה ולא אדם וכלים?

תשובה – אין ת"ק, וחסורי מחסרא.

1. 2.רב אשי – יתכן שמשקים מטמאים מדאורייתא, אך שם לא כי זה משקה סרוח.

 

(יז. שליש תחתון – רק שורה אחת)

ב. גופא - עדות יוסף בן יועזר על משקי בית מטבחיא/מדבחיא שהם טהורים (טז.)

A. באלו משקים מדובר –

רב – בית מטבחיא – דם השחיטה והמים שמיועדים לשטיפה

                (אך מים לנסכים – כן).

לוי – בי מדבחיא (מזבח) – דם של הזריקה, יין ומים לנסכים, שמן למנחות.

                (אך מי השטיפה, דם שנשפך – כן).

(ר"ש כאמור – רק במים בקרקע).

 

(יז. 7-)

B. ראיות מברייתות:

ברייתא כלוי – משקי בי מדבחיא טהורים (מלטמא) אפילו אם נטמאו ואז יצאו.

            (אך אם היו בחוץ ונטמאו, מטמאים גם אם נכנסו).

ברייתא כרב – משקי בית מטבחיא טהורים, בין בכלי בין בקרקע.

(ר"ש – רק בקרקע, אך בכלי הם טמאים ומטמאים.
                        ר"ש לשיטתו בדף טז. שהמשקים מקבלים ומטמאים מדאורייתא,
                        ובקרקע אינם נטמאים הכוונה במים כי נחשב כמקווה).

 

C. מה הכוונה שהמשקים "טהורים"?

שיטה א - אם טהורים, זה כי טהורים מדאורייתא (בדף הקודם):

רב – מדאורייתא משקים לא מקבלים טומאה,

מדרבנן מקבלים, ועל בית המטבחיים לא גזרו שמקבלים

שמואל – מדאורייתא מקבלים אך לא מטמאים,

מדרבנן מטמאים, ועל בית המטבחיים לא גזרו שמטמאים.

שיטה ב – רב פפא (יז: 2+) – גם אם משקים מקבלים טומאה מדאורייתא, יש הלמ"ס ששל בית מטבחיא לא.

            קושיות:

1. 1.רב הונא -
   ר"א (טז.) למד ממשקי בית מטבחיא, מכך שחז"ל התירו שם, שאינו מהתורה,
   ואם יש טומאה וזה רק הלמ"ס, איך למד משם?
2. 2.רבינא -
   ר"ש שמטמא מדאורייתא, טימא בבית המטבחיים בכלים, ואין לו הלמ"ס שהם טהורים!

קשיא (אולם הרמב"ם פוסק כמותו).

שיטה ג – ר"ש בברייתא(יז: 1+)– אכן טמאים מדאורייתא, ור' יוסף העיד רק על רביעית מים בקרקע, שנחשבים למקווה (יז: שליש עליון בדברי רב פפא).

 

(יז. 3+)

חלק שלישי – הפסוק בחגי

הצבוע בתכלת הוא הפשוט, וזה שמולו דורש יותר הסבר.

 

(יז. שליש תחתון)

איך הפסוק מסתדר עם ר' יוסי בן יועזר? הרי היין מקבל ומטמא!

רב (ושמואל) – אין בעיה, הפסוק מדבר על שמן ויין, שכן מקבל ומעביר טומאה מדרבנן.

אך ללוי – קשה על מה מדבר הפסוק, הרי אין טומאה בשמן ויין?

אלא יש לומר שיסבור כשמואל שמקבלים ולא מטמאים,
ויסביר את הפסוק באופן חדש (כפי שכתבנו בטבלה למעלה).

 

שיעור דף יומי בקיצור - באדיבות הדף היומי של אתר סיני