(תחילת פרק מקום שנהגו -  נ: 5-)

א. איסור מלאכה בערב פסח

א. המשנה –
בערב פסח יש הרבה הכנות (חמץ, מצה וכו'), ולכן יש מקום לאסור מלאכה.
עד חצות – תלוי במנהג המקום.
משמע - מחצות – אסור.

 

ב. האיסור עד חצות

קשה – למה המשנה בכלל השמיעה את "חצות", הרי מחצות אסור בכל ערב יו"ט (ברייתא), לכן ודאי שהנושא כאן הוא עד חצות?

תשובה:

1. 1.שם זה מן המנחה, וכאן אסור מחצות.
2. 2.שם אינו איסור ממש אלא "אינו רואה סימן ברכה", כאן אסור ומשמתים אותו.

[גופא –
אותה ברייתא אוסרת מלאכה מהמנחה בערבי שבתות, ימים טובים,
וכן מוצאי שבת, יו"ט ויו"כ (כי מוסיפים מחול על קודש, הירושלמי מגביל עד שיסיים התפילה),
ובכל מקום שיש נדנוד עבירה – לרבות בתעניות ציבור על הגשמים (כדי שיהיה עם כולם בתפילות הגשמים).

 

(נ: שליש)

ב. אגדתא בנושא עבודה בערב שבת, ואינו רואה סימן ברכה

א. ת"ר – זריז מול שפל.

 

ב. גם מצוות שלא לשמה זה טוב

1. 1."שפל ונשכר" (כאמור).
2. 2.רבא –

"כי גדול עד שמיים חסדך" – שלא לשמה,

"כי גדול מעל שמיים חסדך" – לשמה.

1. 3.רב יהודה – שמתוך שלא לשמה בא לשמה.

ג. מלאכות שבהם אינו רואה סימן ברכה (4 ברייתות) -

(אגב זה שהעושה מלאכה בערב שבת אחרי חצות אינו רואה סימן ברכה).

1. 1.אשתו – שאשתו משכירה מאזניים בשוק (מעט + ביזוי).

ריחיים – משכיר אותם (מעט + טורח).
(אך מוסיפה הגמרא – אם יוצרת ומוכרת – הפסוק משתבח בה ("סדין עשתה ותמכור")).

1. 2.מוכר קנים וקנקנים – נפח גדול ויש בזה עין הרע.
2. 3.סוחרים בשוק – כולם מסתכלים עליהם (עין הרע),
   מגדלי בהמה דקה – הכל צווחים עליהם (שהרי אסור לגדל בא"י, כי מזיקים לאחרים)
   קוצצי אילנות טובים למוכרם – מלעיזים עליהם שהם הורסים את העצים בשביל כסף,
   נותנים עיניהם בחלק יפה כשמתחלקים עם מישהו – מלעיזים עליהם שכך עושים.
3. 4.שכר מתורגמנים – נראה כמלאכת שבת,

שכר יתומים (אפוטרופוס שעושה שכורה בשל יתומים ומתחלק עמם) – אם ינהג שלא כהוגן אינם בני מחילה,

עושה סחורה במדינת הים – מסכן רכושו ולא כל יום יש נס,

שכר סופרים – ריב"ל – חכמים התפללו שלא יתעשרו כדי שלא יעזבו מלאכתם.

1. 5.דומה לנ"ל – כותבי ספרים, תפילין ומזוזות וסוחריהם, ומוכרי תכלת, אא"כ עושים לשמה (שהרי אז ימשיכו גם אם יתעשרו, אז אינם כלולים ב"קללה").

שיעור דף יומי בקיצור - באדיבות הדף היומי של אתר סיני