ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- מצורע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- תזריע
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חנה בת חיים
הקשר בין גלות לנגע צרעת הוא בולט, כשם שהמצורע יוצא חוץ לג' מחנות "בדד ישב מחוץ למחנה מושבו", כך הצבור הנגוע בחטא שעונשו צרעת יוצא לגלות, ומתקיים בו "איכה ישבה בדד העיר רבתי עם".
חז"ל אמרו שהנגעים באים על חטא - לשון הרע ושפיכות דמים, וכן כל עשרה דברים שהנגעים באים עליהם (עיין בויק"ר יז , ג), הצד השווה ביניהם הוא חטא שגורם לפירוד הלבבות, ולכן עונשו "בדד ישב מחוץ למחנה מושבו". וכך גם הגלות באה בגלל עבירות שיש בהם פירוד ומחלוקת, וזו הסיבה שנחרב בית שני באה בגלל שנאת חינם.
מובא בשפ"א (שנת תרנ"ח) מזהר הק' "אין למעלה מענג ואין למטה מנגע, ואמר בבטול עונג שבת מתהפך הענג לנגע, וכמו כן נאמר כי צרעת היפוך עצרת, כי יו"ט בכנופיא היפוך הפירוד".
כלומר התיקון של הנגע הוא באחדות ב"עצרת" ואז נהפך ה" נגע" ל"ענג ", ולכאורה מדוע הנגע הופך לענג? אלא שהנגע הוא גדול פרע של העור המרמז על ריבוי של גישות ושיטות החולקות זו על זו, בלא סדר ובלא ארמוניה, והיפוכו בדעות שמשלימות זו את זו, שע"י כך נוספת חכמה ודעת ונוסף טעם לשבח שגורם לענג.
"והובא אל הכהן", אלו מנהיגי הדור שתפקידם לעזור לטמא כדי לטהרו. מובא במדרש: "ר' חמא ב"ר חנינא אמר צער גדול היה לו למשה בדבר זה כך הוא כבודו של אהרן אחי להיות רואה נגעים? א"ל הקב"ה: ולא נהנה מכ"ד מתנות כהונה" (ויק"ר טו , ח). קשה מאד להיות רואה נגעים, ולעסוק בעסקי שפיר ושליא כדי לתקנם, מאידך גיסא, צריך הכהן להרגיש שכל קיומו הוא בזכות ישראל, גם קיומו הגופני, וגם דרגתו הרוחנית נתנה לו "מתוך בני ישראל נתונים", כ"ד מתנות כהונה רומז לכ"ד ספרים שהכהן צריך להיות מקושט בהם, ועתה בעת משבר עליו להחזיר לישראל את שנתנו לו מבחינה גשמית מתנות כהונה, ומבחינת השגות רוחניות שמתוך מעלת בני ישראל זכה להם, ולכן עליו לשמוע את קריאתו של המצורע "טמא טמא יקרא" -"כדי שיבקשו עליו רחמים", ולהעלותו ממצוקתו הגשמית והרוחנית.
והיה אם מנהיגי הדור לא יצליחו לטהר את הטמא, מבטיח הקב"ה שהוא יטהרו "לבל ידח ממנו נידח". כמו שאמרו במדרש שם "אמר הקב"ה אני מטהר אתכם". וכן היה אצל מרים שמשה ואהרן לא יכלו לראות את נגעה, ש"אין אדם רואה נגעי קרובו" (במדרש שם בשם ר"מ), אמר הקב"ה אני מטהר אותה "והעם לא נסע עד האסף מרים", שראו שהשכינה ממתנת לה (במדרש שם). הא כיצד? אם אין כהן שיכול לראות נגעים, אין גם מי שיטמא, וממילא נמצאים ישראל טהורים, והרעיון הוא, שזה גופא שאין לישראל כהן מטהר היא מציאות עלובה של ישראל והיא הלמוד זכות עליהם, במצב כזה חוזרת האחריות לישראל להטהר והקב"ה מסייע בעדם ומטהרם.
הרמב"ן (ויקרא יג, מז) אומר שנגע הצרעת "אינו בטבע כלל ולא הווה בעולם" וכן נגעי בתים ונגעי בגדים. ומחדש שם ע"פ זה כמה חדושים:
א. שהנגעים היו רק בזמן שישראל היו שלימים לה'.
ב. נהגו רק בארץ ישראל, ארץ שהיא נחלת ה', כמו שנאמר: "כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה ונתתי נגע צרעת"- ואפשר שזו היא הבשורה הטובה שנגעים באים עליהם - היינו למעלתם.
ג. אינו נוהג רק אחרי שכבשו את הארץ וחלקוה "והטעם כי אז נתיישבה דעתם עליהם לדעת את ה', ותשרה שכינה בתוכם".
ד."כשרוח ה' עליהם הרי הם במראה טוב, וכאשר יחטאו יתהווה הכיעור בבשרם, בבגדיהם, ובבתיהם, להראות כי ה' סר מעליהם".
ברצוני להתיחס לשני החידושים האחרונים:
ארץ ישראל צריכה ישוב הדעת
מהות קיום המצווה של ישוב הארץ הוא בשעה שמרגישים דעתם מיושבת בה, אז שורה עליהם השכינה. נראה שזאת הסיבה לכך שנצטוו לבנות מקדש במקום אשר יבחר ה' רק אחרי שיניח ה' להם מכל אויביהם מסביב, והסיבה לכך היא כנ"ל, שכל זמן שיש אוייבים מסביב אין להם מנוחת הדעת, והשכינה לא שורה עליהם כדבעי.
וזה שורש מצות מחית עמלק לפני בנין בית הבחירה כפי שמרומז בכתוב "והיה בהניח ה' אלקיך לך מכל אויביך מסביב ... תמחה את זכר עמלק", ואז יתקיים הכתוב הנזכר לעיל "והניח לכם מכל אויבכם מסביב וישבתם בטח. והיה המקום אשר יבחר ה' אלקכם לשכן שמו שם שמה תביאו וגו' " (דברים יב י'-י"א). ע"פ זה יובן הרשב"ש שאומר שאם אינו מוצא את מחיתו בארץ ישראל לא חייבתו תורה בישיבת ארץ ישראל כי אין ישיבה כלל אלא במקום שימצא מזון ומדור. ועל כן אינו חייב להשאר בארץ אף שיוכל להתפרנס מן הצדקה.
והנה המבי"ט סובר שלצאת לחו"ל כדי לשאת אשה או ללמוד תורה מותר אף שלא ע"מ לחזור. אבל לצאת ע"מ לחזור מותר אף לדבר הרשות. ולכאורה קשה איך המצוות האלו דוחות מצות ישוב הארץ שהיא מצות עשה לדעת הרמב"ן , וגם המבי"ט הסכים עמו בדבר זה? ולפי הנ"ל מיושב הדבר, שכן אם אינו יכול לשאת אשה בארץ, או ללמוד בה תורה אין זה נחשב לישוב הארץ, וזה לא צורת קיום המצוה (כך תירץ ארץ חמדה עמ' ל"ד), ולכן מותר לצאת לחו"ל לצורך זה.
יש צד שווה בין מצות סוכה לבין מצות אר"י ע"פ הגר"א שדורש הפסוק: "ויהי בשלם סוכה ומעונתו בציון" שאלו שתי מצוות שאדם מקיים אותם כאשר הוא נמצא שלם בכל גופו בהם! והנה בסוכה ישנה הלכה מבוססת על הפסוק "בסוכת תשבו" - תשבו כעין תדורו. ולכן המצטער פטורים מן הסוכה. והולכי דרכים פטורים מן הסוכה. ואף שומרי גנות ופרדסים פטורים מהסוכה, שזו היא אומנותם והם אינם ישנים בבית.
וזה ההיתר לצאת מהארץ כהולכי דרכים ע"מ לחזור. ולסחורה, וללמוד תורה, ולשאת אשה אף אם לא יחזור. ואף המצטער בישיבתה בחוסר פרנסה יכול לצאת. אמנם כל ההיתר הזה הוא לאחר שכבר כנה סוכה וישב בה לילה ראשון שאכילה בה חובה. ואח"כ יכול לצאת כדי שיקבע את ביתו בסוכה, כך גם ביחס לאר"י שצריך תחילה לקבוע עצמו בה, ואז אם לא מתבר ליה יצא ממנה.
וכן הלכה שמצטער לבנות סוכה אינו נפטר מהמצווה, רק אחרי שכבר בנה סוכה אם קשה לו לחזור אליה אחר שכבר יצא הימנה מחמת הגשמים פטור מלחזור אליה.(וכמו שהיוצא מן הסוכה צריך לצאת מתוך צער ש"שפך קיטון בפניו", כך היוצא מאר"י).
ואפשר להסביר לפי זה אם דרשת חז"ל "בזכות שתשב תירש", אם ישב הרי ירש? אלא שיש ישיבה שאינה מושלמת כירושה. והקב"ה מבטיח שע"י שירש ישב.
נדמה לומר שבימינו עם כל הקשיים שאנו מדברים עליהם בארץ, כבר הגענו בסייעתא דשמיא למצב שהיושב בארץ, יכול לשבת בה במנוחת הדעת תחת שלטון ישראל, ואנו מתקרבים לקיום ההבטחה שבאחרית הימים ש"פרזות תשב ירושלים".
המראה הטוב - מכוח השכינה
הרמב"ן אומר שהמראה הטוב הוא מכוח השראת השכינה עליהם, והצרעת באה להעכיר המראה עדות להסתלקות השכינה.
ראה שזה מקור היופי של ירושלים, שאמרו עליה "עשרה קבין של יופי ירדו לעולם תשעה נטלה ירושלים ואחד כל העולם כולו". (אבות ) מפני השראת השכינה שבה. ונערי ירושלים היו יפי תואר "המסולאים בפז" כיון שהייתה להם חכמה מיוחדת היונקת מאווירא דירושלים.
ר' יוחנן היה נחשב ל"שיירי שפירי קרתא דירושלם", יופיו נבע מהמקום הקדוש, ומהיותו מרעו של יוסף הצדיק יפה תואר ויפה מראה. ומשה רבנו זכה לקרני הוד מחמת התורה שקבל מהר סיני ארבעים יום וארבעים לילה. וכאשר חטאו ישראל נלקחו מהם קרני ההוד, ומי שיש לו חוש הראיה יכול להבחין במראה פניו של אדם אם חטא או לאו.
חז"ל אומרים שאף קירות ביתו של אדם יעידו עליו ביום הדין, א"כ גם הקירות סופגות ומושפעות מהנעשה בבית, ולכן יש גם אפשרות של צרעת הבית של כעור מראהו, ועאכו"כ צרעת הבגדים הקרובים יותר לגופו של אדם.
ולפ"ז מובן מאמרו של ר' אבא שכאשר העצים שבאר"י יתנו פרים אין לך קץ מגולה מזה, מפני שחוזר המראה הטוב שלהם משמע שהשכינה חזרה לשכון בארצנו.
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מה זה אומר בחזקת בשרי?
איך ללמוד אמונה?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
כאב הגלות ותקוות הגאולה
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
