^ 1.יש כאן אי בהירות, הלא הסיבה שבשטרי חוב לא חוששים למוקדם, הוא כי אין כותבים שטר ללווה, כשאין מלוה עמו, ולרוב הראשונים, ה"ה למוכר כשאין לוקח עמו, כאשר הקניין לא חל בשעת כתיבה. וא"כ כאן לפי הרי"ף שלא היו כאן עדי מסירה, רק עדי חתימה, הלא לא היו חותמין על השטר, אלא אם כן היה שם רמי בר חמא, ואין הדבר תלוי בזריזותם של מקבלי השטר. ואולי רשאים העדים לחתום אם בכוונתם להעביר השטר למלווה, או למוכר באותו היום. וכוונת הרי"ף לזריזותם של כל הנוגעים בדבר.
^ 2. ההבדלים בין נוסחאות הסיפור
כתובות צד, ב
אמיה דראמי בר חמא בצפרא כתבתינהו לניכסה לראמי בר חמא, לאורתא כתבתנהו לרב עוקבא בר חמא. אתא רמי בר חמא קמיה דרב ששת, אוקמיה בניכסי. אתא רב עוקבא לקמיה דרב נחמן, אוקמיה בניכסי. בבא בתרא קנא, א
אימיה דרמי בר חמא באורתא כתבתינהו לנכסה לרמי בר חמא, בצפרא כתבתינהו לרב עוקבא בר חמא.[ומתה ]. אתא רמי בר חמא לקמיה דרב ששת, אוקמיה בנכסי. אזל רב עוקבא בר חמא קמיה דרב נחמן, אוקמיה בנכסי.
אתא רב ששת לקמיה דרב נחמן, אמר ליה, מאי טעמא עבד מר הכי? אמר ליה, ומר מאי טעמא עבד הכי, אמר ליה משום דקדים. אמר ליה: אטו בירושלים אנן דכתבינן שעות, ואלא מר מאי טעמא עבד הכי, אמר ליה, שודא דדייני. אנא נמי שודא דדייני, א"ל, חדא, דאנא דיינא ומר לאו דיינא, ועוד, מעיקרא לאו בתורת הכי נחתת. אתא רב ששת לקמיה דרב נחמן, אמר ליה, מאי טעמא אוקמיה מר לרב עוקבא בר חמא? אי משום דהדרא בה, והא שכיבא. אמר ליה, הכי אמר שמואל: כל שאילו עמד חוזר, חוזר במתנתו. אימור דאמר שמואל, לעצמו, לאחר מי אמר? אמר ליה, בפירוש אמר שמואל: בין לעצמו בין לאחר.

^ 3.נדמה שבאופן כללי אפשר לומר שאצל רב האי ורב שרירא אביו, אין התלמוד בבלי פה אחד ודברים אחדים כמו שאנו רגילים אצל הראשונים. ראה לדוגמה דברי רש"ג בתג"א תרפז לג-לז על הסוגיה בשבועות מה, ב: ודקא אמרינן מכלל דתרוייהו סבירא להו, ליכא למסמך עליה... ועוד דאיגליא לה מילתא דרמי בר חמא, דבדברי הבל קא מתלי ודחיתא ולא כלום קא מדחי... וכי הדין סברא לית למסמך עלה. לעומתו ראוי להציב את הרמב"ן שבסוגיה שם מביא את דברי רש"ג, אינו מקבלם ופוטר אותם בלשון זה: וראיתי לרבינו שרירא גאון ז"ל שהאריך הרבה בטענות לדחות דברי רמי בר חמא אלא שאין טענותיו מכריעות.
^ 4.[אכן זהו דרכו של הרי"ף ומשנתו ביחס לתלמוד. ראה דומה לזה במו"ק י, א: "אדאמר ש"מ תלת, הוה ליה למימר ש"מ ארבע". ובברכות ה, ב: "דאי רב אסי מפליג אמתניתא, הוה מותבינן ליה תיובתא מיניה ומדלה אותבינן עליה מינה שמעינן דלא פליג רב אסי על האי מתניתא". גם בסוגיה זו בשני שטרות כותב הרי"ף: "מדלא אותבינן ליה ממתניתין שמעינן דלא פליגא דשמואל אמתניתין". עזרא שבט.]
^ 5.העתקתי מספר המקח הנדפס.
^ 6.כצ"ל.
^ 7.אין הלשון נוח. והכוונה שהוא לא מקבל את ההנחה "דהא ידיע" ולהלכה אין לנו אלא לפסוק כמתניתין וכו'.
^ 8.בכתה"י: "ויחיזוק" ונקוד מעל האות י הראשון, כנראה לסימן מחיקה.
^ 9.נראה שהגאון פירש שמדובר בעדים שהעידו על המתנה. הרי"ף בפירושו מוכיח שמדובר בשטר, מהלשון "כתבינהו" ואפשר שהגאון פירש שהיו עדי מסירה לשטר המתנה.
^ 10.הכוונה לנוסח הסיפור המובא בב"ב קנא, א, שרב נחמן פסק את הנכסים לר' עוקבא כי שכיב מרע יכול לחזור בו. ואפשר שהגאון מרמז כאן, שאין סתירה בין הסוגיות, כי רב נחמן טען שהנכנים לר' עוקבא, או מטעם שודא דדייני, או היות שמתה לבסוף, יש לדון אותה כשכיב מרע, שחזרתו חזרה.
^ 11.כלומר, שנצרך התכוונת של שני העדים באותה רמת דיוק השעות הנדרשת בדיני נפשות כדי שנדע מי קדם.
^ 12.המשך לשון הגמרא שם: "לר"מ יהבינן להו מתחילת שעה ראשונה עד סוף חמש... לר"י יהבינן להו מתחילת שעה ראשונה ועד סוף שישית".
^ 13.כך נראה לתקן והכוונה שאפשר שבין העדות על המתנה "בצפרא" לבין העדות "לאורתא" מפרידים מספר שעות בודדות שאדם טועה בהם ולפי האמת לא קדם הצפרא לאורתא.
^ 14.ולכן גם אם אין לנו דיוק בשעות, עדותן כשרה. ראה סנהדרין ופסחים שם.