עבדו את ה' בשמחה | הרב יואל ליברמן | בית המדרש

מדורים
תורה בכותרות

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

תנחום בן חנה

4 דק' קריאה

1.בחג סוכות יש מצוות "ושמחת בחגיך" האם יש מצווה להיות בשמחה תמיד?

רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ח הלכה טו
השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שצוה בהן, עבודה גדולה היא, וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו שנאמר (דברים כ"ח) תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב, וכל המגיס דעתו וחולק כבוד לעצמו ומתכבד בעיניו במקומות אלו חוטא ושוטה, ועל זה הזהיר שלמה ואמר אל תתהדר לפני מלך (משלי כה)
[מהרמב"ם משמע שיש שמחת מצווה בכל מצווה, ולא עוד אלא מי שנמנע משמחה ראוי לעונש על פי הנאמר בתורה .]

2. האם אפשר "להשתולל" לשם המצווה?
רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ח הלכה טו
וכל המשפיל עצמו ומקל גופו במקומות אלו הוא הגדול המכובד העובד מאהבה, וכן דוד מלך ישראל אמר (שמואל ב' ו') ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני, ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה' שנאמר (שמואל ב' ו') והמלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה'.

3. האם יש דוגמאות מעשיות של התבזות לשם מצווה אצל חכמינו?

תלמוד בבלי מסכת כתובות דף יז עמוד א
רב שמואל בר רב יצחק מרקד אתלת , א"ר זירא: קא מכסיף לן סבא! כי נח נפשיה, איפסיק עמודא דנורא בין דידיה לכולי עלמא; וגמירי, דלא אפסיק עמודא דנורא אלא אי לחד בדרא אי לתרי בדרא. א"ר זירא: אהנייה [הועיל]ליה שוטיתיה לסבא, ואמרי לה: שטותיה לסבא, ואמרי לה: שיטתיה לסבא.

רש"י מסכת כתובות דף יז עמוד א
אתלת - שלש בדין [מקלות] זורק אחת ומקבל אחת. מכסיף לן סבא - שמזלזל בכבוד תלמידי חכמים ונוהג קלות ראש בעצמו. שוטיתיה - שוט של הדס שהיה מרקד בו.
שיטתיה - שיטתו ומנהגו. שטותיה - שהיה מתנהג כשוטה.

[תרגום חפשי של הגמרא: רב שמואל בר יצחק נהג לרקוד לפני חתן וכלה ובידו בדי הדס. (לוליינות)רבי זירא נהג לומר, שמבייש אותם בזה. בשעת מותו הפסיק בינו לבין הקהל עמוד אש ומקובל שלא יורד עמוד אש אלא לאחד או לשנים בדור. ועל פי מקור מקביל בתלמוד ירושלמי עבודה זרה פ"ג ה"א כשנפטר היו שלש שעות קולות וברקים, ויצאה בת קול ואמרה: נפטר רב שמואל בר יצחק וירדה אש מן השמים בצורת בדי הדס והפרידה בין מיטתו לבין מלוויו.]

4. האם הרצינות של אדם ביום הכיפורים יותר חשוב משמחתו במצווה?
ספר הכוזרי מאמר ב אות נ :
וכללו של דבר, כי תורתנו נחלקת בין היראה והאהבה והשמחה , תתקרב אל א-להיך בכל אחת מהנה, ואין כניעתך בימי התענית יותר קרובה אל הא-להים משמחתך בימי השבתות והמועדים, כשתהיה שמחתך בכוונה ולב שלם. וכמו שהתחנונים צריכים מחשבה וכונה כן השמחה במצותו ובתורתו צריכים מחשבה וכונה, שתשמח במצוה עצמה מאהבתך המצוה בה ותכיר מה שהטיב לך בה, וכאילו אתה בא באכסנייתו קרוא אל שלחנו וטובו, ותודה על זה במצפון ובגלוי,

5. האם ניגונים וריקודים הם גם עבודת ה'?

תלמוד בבלי מסכת ערכין דף יא עמוד א
תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב (דברים כ"ח), איזו היא עבודה שבשמחה ובטוב לבב? הוי אומר: זה שירה.

רש"י מסכת ערכין דף יא עמוד א
אין אדם שר שירה אלא מתוך שמחה וטוב לבב - דכתיב (ישעיהו סה) הנה עבדי ירונו מטוב לב

ספר הכוזרי מאמר ב אות נ
ואם תעבור בך השמחה אל הניגון והריקוד היא עבודה ודבקות בענין הא-להי.

6. האם יש מצבי שמחה שונים?

תלמוד בבלי מסכת שבת דף ל עמוד ב
בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרין זה את זה.. כתיב (קהלת ח ) ושבחתי אני את השמחה וכתיב (קהלת ב) ולשמחה מה זה עשה. .. ? ושבחתי אני את השמחה - שמחה של מצוה, ולשמחה מה זה עשה - זו שמחה שאינה של מצוה. ללמדך שאין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר שמחה של מצוה, שנאמר (מלכים ב' ג) ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'.

רש"י מסכת שבת דף ל עמוד ב: קחו לי מנגן - מצוה היא להשרות עליו שכינה.

זוהר כרך ג (במדבר) פרשת במדבר דף קיח עמוד א
כתוב אחד אומר עבדו את יי' בשמחה, וכתוב אחד אומר (שם ב) עבדו את יי' ביראה וגילו ברעדה, מה בין האי להאי, אלא כאן בזמנא דישראל שראן בארעא קדישא כאן בזמנא דישראל שראן בארעא אחרא, (ד"א) עבדו את יי' ביראה דא כ"י בזמנא דאיהי בגלותא ביני עממיא,
[לפי הזוהר הקדוש עבודת ה' בשמחה היא בארץ ישראל ואילו בחו"ל היא ביראה ורעדה]

7.מה משמעותה של שמחה של מצווה?
.מגיד משנה - הלכות לולב (פרק ח, הלכה טו):
"אמרו: 'ושבחתי אני את השמחה - זו שמחה של מצווה' (שבת ל, ב). ועיקר הדבר הוא, שאין ראוי לו לאדם לעשות המצות מצד שהן חובה עליו והוא מוכרח ואנוס בעשייתן, אלא חייב לעשותן והוא שמח בעשייתן, ויעשה הטוב מצד שהוא טוב, ויבחר באמת מצד שהוא אמת, ויקל בעיניו טרחן, ויבין כי לכך נוצר לשמש את קונו, וכשהוא עושה מה שנברא בשבילו, ישמח ויגיל, לפי ששמחת שאר דברים תלויה בדברים בטלים שאינן קיימים, אבל השמחה בעשיית המצוות ובלמידת התורה והחכמה היא השמחה האמיתית. וזהו ששלמה בדרכי מוסרו שיבח שמחת החכמה ואומר: 'בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני'"

7.אם עיקרון זה של שמחה כל כך חשוב מדוע אינו מופיע מפורש בתורה כמצווה?
הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל התורה הגואלת ח"א עמ' קנט, וח"ב עמ' רסב
השיא העליון של ה"לדבקה בו", הוא עבודת ה' בשמחה. זה השיא היותר גדול שעל גבי היראה והאהבה. כתוב בספרים, שכל המדרגות הנפלאות של האר"י ז"ל, זכה להם מתוך שזכה לעבודת ה' בשמחה... אף על פי כן, 'את ה' אלהיך תירא' (דברים ו', יג) - זו מצוות עשה. 'ואהבת את ה' אלהיך' (דברים ו, ה) - זו מצוות עשה, שתיהן מפורשות בתורה, ועל השמחה, המדרגה היותר אידיאלית, היותר עליונה אין מצווה. רק בתהלים, שם מוזכר: 'עבדו את ה' בשמחה' (ק', ב), אבל בתורה לא. הקדש קדשים, הדבר היותר גדול, הוא נעלם. אמנם, גם בתורה היא נזכרת אבל בהיחבא. דווקא הדברים הגדולים מוחבאים. 'כספים אין להם שמירה אלא בקרקע' (בבא מציעא מב ע"א) ומרגליות עוד יותר עמוק... שמחה היא הדבר היותר גדול שבעולם, והוא טמון בין הצרות בעמקי הקללות הנוראות. כך גם סתרי תורה נמצאים בגניזה, בסתר. כל זה נמצא דווקא בפרשת 'והיה כי תבוא אל הארץ',[בפסוק "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב"] דווקא עם הכניסה לארץ ישראל. ב'אור החיים' הקדוש: 'והיה' - לשון שמחה, משום ישוב הארץ..."

תורה בכותרות