בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • נתיב התשובה למהר"ל
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ר' נפתלי בן שלמה שפנגנטל הלוי ז"ל

ז' תשרי תשע"ד

נתיב התשובה למהר"ל פרק א' חלק ד

היום נלמד מהו הקשר בין המקדש ובין החוזר בתשובה, ונבין מדוע החוזר בתשובה כאילו בנה את בית המקדש מחדש והקריב קרבן.

undefined

בשביל הנשמה

ז' תשרי תשע"ד
3 דק' קריאה
מדרש רוח נשברה
וּבַמִּדְרָשׁ (ילקו"ש תהלים, רמז תשסו): "זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה" (תהלים נא, יט), אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כַּמָּה גְדוֹלִים נְמוּכֵי רוּחַ, שֶׁבִּזְמַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אָדָם מֵבִיא עוֹלָה – שְׂכַר עוֹלָה בְּיָדוֹ; מִנְחָה – שְׂכַר מִנְחָה בְּיָדוֹ, אֲבָל מִי שֶׁדַּעְתּוֹ שְׁפָלָה – מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ הִקְרִיב כָּל הַקָּרְבָּנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה", וְאֵין תְּפִלָּתוֹ נִמְאֶסֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה". זַבְדִּי בֶּן לֵוִי וְרַבִּי יוֹסֵי בֶּן פַּטְרַס וְרַבָּנָן, חַד אָמַר•, אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם תְּקַבְּלֵנִי בִּתְשׁוּבָה יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁשְּׁלֹמֹה בְּנִי בּוֹנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּמַקְרִיב כָּל קָרְבָּנוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, מִן הָדֵין קָרְיָא•: "זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ וגו' אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי צֶדֶק", וְחוֹרָנָא אָמַר•: מִנַּיִן לְעוֹשֶׂה תְשׁוּבָה שֶׁמַּעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ עָלָה לִירוּשָׁלַיִם וּבָנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּמִזְבֵּחַ וְהִקְרִיב כָּל קָרְבָּנוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה? שֶׁנֶּאֱמַר: "זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה", אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר יוּדָן: כָּל שֶׁפָּסַל בִּבְהֵמָה הִכְשִׁיר בָּאָדָם, עַד כָּאן.
וּפֵרוּשׁ זֶה, כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה, דָּבָר זֶה נֶחְשָׁב כְּאִלּוּ מַקְרִיב עַצְמוֹ אֶל ה' יִתְבָּרַךְ, שֶׁהֲרֵי זוֹבֵחַ רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ, קבלת תשובת דוד
וּלְכָךְ אָמַר דָּוִד: אִם אַתָּה מְקַבְּלֵנִי בִּתְשׁוּבָה – מֻבְטָח אֲנִי שֶׁיַּעֲמֹד שְׁלֹמֹה וְיִבְנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּמַקְרִיב כָּל הַקָּרְבָּנוֹת, מִפְּנֵי שֶׁיָּצָא שְׁלֹמֹה מִן דָּוִד שֶׁהָיָה מַקְרִיב עַצְמוֹ בִּתְשׁוּבָה אֶל ה' יִתְבָּרַךְ, וּלְכָךְ אִם אַתָּה תְּקַבְּלֵנִי בִּתְשׁוּבָה אֲשֶׁר הַתְּשׁוּבָה הוּא שֶׁמַּקְרִיב עַצְמוֹ אֶל ה' יִתְבָּרַךְ – יֵצֵא מִמֶּנִּי בֵּן שֶׁהוּא יִבְנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לְהַקְרִיב כָּל הַקָּרְבָּנוֹת.
וְאַחֵר סָבַר כִּי הָאָדָם עַצְמוֹ נֶחְשָׁב כְּמוֹ מִקְדָּשׁ*, שֶׁהָאָדָם הוּא כְּמוֹ בַּיִת• נֶחְשָׁב, וְאִם הָאָדָם הוּא קָדוֹשׁ – נֶחְשָׁב הָאָדָם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קָדוֹשׁ, וְאִם חָטָא – טִמֵּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַזֶּה, וּלְפִיכָךְ הַחוֹטֵא שֶׁטִּמֵּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהוּא הָאָדָם וְחוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה – כְּאִלּוּ בָּנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מֵחָדָשׁ וְהִקְרִיב קָרְבָּן.

האדם עצמו בית המקדש
וּבְלֹא זֶה גַּם כֵּן אָמְרוּ: גְּדוֹלִים• נְמוּכֵי רוּחַ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בִּנְתִיב הָעֲנָוָה, שֶׁנֶּחְשָׁב כְּאִלּוּ הִקְרִיב קָרְבָּן, רַק שֶׁאֵין נֶחְשָׁב כְּאִלּוּ בָּנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, רַק הַחוֹטֵא שֶׁטִּמֵּא וּבִטֵּל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נֶחְשָׁב תְּשׁוּבָתוֹ כְּאִלּוּ חָזַר וּבָנָה אוֹתוֹ וְהִקְרִיב קָרְבָּן בְּתוֹכוֹ, הוּא נְמִיכַת הָרוּחַ שֶׁיֵּשׁ לְכָל בַּעַל תְּשׁוּבָה.

___________________________

חַד אָמַר... וְחוֹרָנָא אָמַר - אחד אמר... והאחר (חברו) אמר. מִן הָדֵין קָרְיָא - מפסוק זה. שֶׁהָאָדָם הוּא כְּמוֹ בַּיִת - מקום המסוגל להשראת שכינה. גְּדוֹלִים - נחשבים.

ביאורים
בבית המקדש נעשו עבודות גשמיות רבות, כמו העלאת לחם על השולחן, הדלקת נרות, אכילת בשר, כמו שכל אדם רגיל לעשות בגופו ובביתו הפרטי. החידוש שהיה בבית המקדש הוא, שכל הפעולות שנחשבות בדרך כלל לצורך קיומי, נעשו בקדושה ולשם שמים בלבד. במרכז עבודת המקדש נמצאת עבודת הקרבנות, שבניגוד לשאר העבודות שמסמלות את חיבור החיים אל הקדושה, הקרבנות מסמלים את ביטול החיים אל הקדושה. יש דמיון בין התשובה לבין עבודות המקדש, בכך שהאדם רותם את חייו בשביל לקדש את השם. הדמיון הפשוט ביותר הוא ביחס לקרבנות, כיוון שבעל התשובה מבטל את האישיות שלו. כשהוא מצטער ומתחרט על מעשיו, הוא מכריז על כשלון אישי, ומודה בחולשותיו. מעתה הוא מוכן לוותר על רצונו ומאווייו, ובזה הוא מקריב את העצמיות שלו לה'. אולם יש גם דמיון רחב יותר לבית המקדש בכללו, כיוון שהאדם כולל באישיותו מגוון של כוחות חיים, כמו חכמה, אכילה ודיבור. אישיות האדם דומה לבית שמכיל חדרים רבים שמיועדים לשימושים שונים. החטא גרם לפגם בכוחות החיים הללו - המשולה לחורבן המקדש, והתשובה מתקנת את הפגמים - והיא משולה לבניין המקדש מחדש. תכלית עבודת המקדש והקרבנות, היא תיקון העולם והאדם. גם כשבית המקדש אינו קיים ועבודת הקרבנות נעדרת, בכוחה של התשובה לחולל שינוי ומהפכה רוחנית בדומה למקדש.

הרחבות
* ההשוואה בין האדם למקדש
כִּי הָאָדָם עַצְמוֹ נֶחְשָׁב כְּמוֹ מִקְדָּשׁ. רבנו בחיי , כתב על האדם "שהוא עקר הכל שהוא דוגמת המציאות בשלשת חלקיו, ונקרא עולם קטן, והוא נחלק לשלשה חלקים: עולם הדבור, ועולם החיות, ועולם הטבע". בהמשך, חילק רבנו בחיי גם את המשכן וכליו לשלושה חלקים, והשווה ביניהם לבין האדם:
החלק הראשון הוא הכלים הנמצאים בתוך קודש הקדשים – הארון, הלוחות והכרובים, המצויים בפנים ונעלמים מבני האדם, וכנגדם בגוף האדם - עולם הדיבור והראש שהוא מקום החכמה.
החלק השני הוא מה שמצוי מחוץ לפרוכת – אהל מועד והכלים שבו: השולחן, המנורה ומזבח הקטורת. וכנגדם עולם החיוּת, שכל חיותו של האדם תלויה בו – הלב.
והחלק השלישי הוא חצר המשכן ומזבח הנחושת שבו, וכנגדם באדם: " עולם הטבע והוא מהטבור ולמטה כי משם באה ההויה, והוא ראשית הפסד הגוף..." [פירוש רבנו בחיי לשמות כה, ט].
נראה שחז"ל ראו חשיבות בכך שהאדם ילמד עד כמה גדולה מעלתו ועד כמה גדול תפקידו, שהרי הוא, עם גופו הגשמי, עומד כנגד בית המקדש. וממילא, אם ילך בדרך ה', ויעבוד על עצמו לעלות מעלה מעלה בעבודת ה', יוכל להגיע למעלות גבוהות מאד.

שאלות לדיון
א. "שהאדם הוא כמו בית נחשב", מה משותף לאדם ולבית? ומה הופך את הבית למקדש?
ב. "זבחי אלוהים רוח נשברה", אם כן למה אנו שואפים לבית מקדש גשמי?

לעילוי נשמת ר' נפתלי בן שלמה שפנגנטל הלוי ז"ל

לעילוי נשמת משה בן תמו ויויאן אילה כהן סקאלי ז"ל
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il