ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- נתיב התשובה למהר"ל
וְלֹא הָיָה תַּקָּנָה זֹאת אֶל הַחָכְמָה שֶׁהִיא חָכְמָה בִּלְבַד. שֶׁאֵין הַחָכְמָה הַנְהָגָה הַנִּבְדֶּלֶת לְגַמְרֵי מִן הַגַּשְׁמִי כְּמוֹ שֶׁהִיא הַתּוֹרָה שֶׁהִיא שֵׂכֶל נִבְדָּל לְגַמְרֵי, וְכֵן אֵין הַנְּבוּאָה• הַשָּׂגָה נִבְדֶּלֶת מִן הַגַּשְׁמִי, וּלְפִיכָךְ מִצַּד אֵלּוּ שְׁתֵּי מַדְרֵגוֹת אֵין כָּאן סִלּוּק חֵטְא אֲשֶׁר הוּא הַחֵטְא מַה שֶּׁהָיָה הַחוֹטֵא נִמְשָׁךְ אַחַר הַגַּשְׁמִי, אֲבָל הַתּוֹרָה שֶׁהִיא שֵׂכֶל נִבְדָּל מִן הַגַּשְׁמִי לְגַמְרֵי, לְכָךְ מִצַּד מַדְרֵגוֹת הַתּוֹרָה יֵשׁ כָּאן סִלּוּק חֵטְא אֶל הָאָדָם שֶׁהָיָה נִמְשָׁךְ אַחַר הַגַּשְׁמִי.
וּלְפִיכָךְ הַחָכְמָה הָיְתָה אוֹמֶרֶת: "חַטָּאִים תְּרַדֵּף רָעָה", כִּי רָאוּי אֶל הַחוֹטֵא הָרַע, כִּי דָּבֵק בּוֹ הָרַע וְרוֹדֵף אַחֲרָיו הָרַע, אַף עַל גַּב שֶׁלֹּא הָיְתָה גּוֹזֶרֶת מִשְׁפָּטָיו לְגַמְרֵי, רַק שֶׁמִּתְחַיֵּב אֶל הַחוֹטֵא הָרַע. אֲבָל הַנְּבוּאָה שֶׁהִיא מִצַּד מִדַּת הַדִּין הָיְתָה מְחַיֶּבֶת מִשְׁפַּט הַחוֹטֵא לְגַמְרֵי מִכֹּל וָכֹל לוֹמַר: "נֶפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת". אֲבָל כַּאֲשֶׁר שָׁאֲלוּ לַתּוֹרָה הַשִּׂכְלִית הַנִּבְדֶּלֶת מִן הַגַּשְׁמִי, הַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת: יָבִיא קָרְבָּן וְיִתְכַּפֵּר מֵחֶטְאוֹ, כִּי הַתּוֹרָה מַדְרֵגָה פְּשׁוּטָה הָאָדָם• מִן הַגַּשְׁמִי, וּבָזֶה הוּא סִלּוּק הַחֵטְא* כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר.
הכל שב אל ה'
וְאָמַר: שָׁאֲלוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: חוֹטֵא מָה עָנְשׁוֹ? וְהוּא יִתְבָּרַךְ אוֹמֵר: יַעֲשֶׂה תְשׁוּבָה וְיִתְכַּפֵּר. וּבֵאוּר זֶה, שֶׁמִּצַּד כִּי הַנִּמְצָאִים כֻּלָּם תָּלוּי בּוֹ• שָׁבִים אֵלָיו, כִּי כֵן הַנִּמְצָאִים שָׁבִים אֶל ה' יִתְבָּרַךְ, כִּי אֵין לָהֶם קִיּוּם בְּעַצְמָם כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר, וְזֶה הַחוֹטֵא כַּאֲשֶׁר הוּא פּוֹרֵשׁ מֵחֶטְאוֹ וְשָׁב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ – ה' יִתְבָּרַךְ מְקַבֵּל אוֹתוֹ, כִּי זֶהוּ מִצַּד מִדַּת ה' יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא מְקַבֵּל כָּל הַנִּמְצָאִים שֶׁהֵם שָׁבִים אֵלָיו, וּלְכָךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר: יַעֲשֶׂה תְשׁוּבָה וְיִתְכַּפֵּר, כִּי מִצַּד ה' יִתְבָּרַךְ הַחֵטְא מִסְתַּלֵּק, וְיֵשׁ לְךָ לְהָבִין עוֹד בְּעִנְיָן זֶה כִּי אִי אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ יוֹתֵר.
הַנְּבוּאָה - מדרגה פחותה לעומת התורה - נבואת משה רבנו באספקלריא מאירה. פְּשׁוּטָה הָאָדָם - מרחיקה את האדם מהגשמיות אל הרוחני המופשט. תָּלוּי בּוֹ - ה' מחיה את העולם בכל רגע.
ביאורים
התורה מבחינה באופן חד בין הגוף לבין הנשמה. היא מכירה בכך שהחטא נובע מצד כוחות הגוף שגרמו לאדם להשתעבד לתאוות חולפות. לכן התשובה אפשרית מצד הנשמה שיודעת שתכלית החיים היא הדביקות בה'.
לעומת התורה, החכמה והנבואה הן חלק מובנה מהעולם הזה. החכמה מבטאת את השכל האנושי הנעלה והעדין ביותר, והנבואה מבטאת את האישיות הנעלית ביותר שה' מודיע לה את רצונו. החכמה והנבואה מביטות על הגוף והנשמה כמכלול אחד, ולכן מבחינתם החטא הוא חלק בלתי נפרד מהאדם. אין אפשרות להפריד בין חלקי האישיות שלו, ולשייך את החטא רק לכוחות הגוף, אלא החטא מכתים את כל ישותו של האדם. ההסתכלות הזו מחייבת, שלא תהיה אפשרות לאדם להתנתק מהחטא, ואין מנוס אלא מקבלת עונש שמשקף את החיסרון הרוחני שהאדם יצר.
ה' הוא מקור החיים של כל הנבראים, ולכן מבחינתו אין צורך בפעולה ממשית כדי להתקרב אליו, כדוגמת הקרבת הקרבנות שלדעת התורה. די בכך שהאדם יחזור לעצמו, לשורש חייו, ובזה הוא ישוב לה' ויתקרב אליו. כשהאדם יברר לעצמו מדוע הוא נמצא בעולם, ומה תפקידו, הוא יחשוף את הנקודה הפנימית שמעניקה לו חיים, וימצא את ה' בקרבו. הצער על החטא, מגלה לאדם את הרצון הטהור שנמצא בתוכו, שמתמזג עם רצון ה'. התשובה - משיבה את האדם אל מקורו ושם הוא כבר דבֵק בה' מאליו.
הרחבות
* התורה כתבלין ליצר הרע ולחטאים
כִּי הַתּוֹרָה מַדְרֵגָה פְּשׁוּטָה הָאָדָם מִן הַגַּשְׁמִי, וּבָזֶה הוּא סִלּוּק הַחֵטְא. חז"ל אמרו שהפתרון למלחמה ביצר הרע יבוא לאדם על ידי לימוד התורה: "ת"ר: 'ושמתם' – סם תם, נמשלה תורה כסם חיים; משל לאדם שהכה את בנו מכה גדולה והניח לו רטיה על מכתו, ואמר לו: בני, כל זמן שהרטיה זו על מכתך, אכול מה שהנאתך ושתה מה שהנאתך, ורחוץ בין בחמין בין בצונן ואין אתה מתיירא, ואם אתה מעבירה הרי היא מעלה נומי (אבעבועות); כך הקדוש ברוך הוא אמר להם לישראל: בני, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין , ואם אתם עוסקים בתורה – אין אתם נמסרים בידו, שנאמר: 'הלא אם תטיב שאת', ואם אין אתם עוסקין בתורה – אתם נמסרים בידו, שנאמר: 'לפתח חטאת רובץ'... תנא דבי ר' ישמעאל: בני, אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש , אם אבן הוא נימוח, ואם ברזל הוא מתפוצץ, שנאמר: 'הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע', אם אבן הוא נימוח; שנאמר: 'הוי כל צמא לכו למים', ואומר 'אבנים שחקו מים'" [קידושין ל:].
לפי דברי המהר"ל , יהיה מובן יותר עומקם של דברי חז"ל הללו. אדם הנמצא בתוך מציאות של עיסוק בתורה (ובפרט אם משך את יצרו לבית המדרש, מקום שכולו לימוד תורה), יכול להתרומם מעל למציאות הגשמית, ומעל יצרו הרע, כך שממילא יצרו הרע "יתפוצץ", ומִדבקות בחטא יעבור האדם לדבקות בדברים רוחניים.
שאלות לדיון
א. "שמצד כי הנמצאים כולם תלוי בו שבים אליו", האם יש תשובה לגוי?
ב. "כי ראוי אל החוטא הרע כי דבק בו הרע", אותו אדם עשה גם מעשים טובים. כיצד ייתכן שהוא דבק גם ברע וגם בטוב?
ר' אברהם בן משה לוי
סינון פסולת בשבת
לאן שבים ולמה מתוודים?
איך ניתן לברור מרק בשבת?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
אנחנו קודש למענך
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
מה המשמעות הנחת תפילין?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
