- מדורים
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
- שבת ומועדים
- עשרת ימי תשובה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי אליהו זצ"ל
בקשות לחיים
בתפילת י"ח של עשרת ימי התשובה מוסיפים ארבע ברכות על חיים. בתחילה "זָכְרֵנוּ לְחַיִּים", אחר כך "כָתְבֵנוּ בְּסֵפֶר הַחַיִּים" – "כי המבקש צריך לבקש מתחלה דבר מועט ואח"כ מוסיף והולך" (שו"ע או"ח תקפב). מאותה סיבה גם בתחילת התפילה אנחנו לא אומרים "חיים טובים", אלא רק לקראת סוף התפילה אנחנו מבקשים שהחיים המבוקשים יהיו טובים: "וּכְתֹב לְחַיִּים טוֹבִים".
הטור אומר על כך: "נתנו משל למה הדבר דומה: אמר רבי אבא: כותים הללו יודעים לבקש על הפתחים. תחלה אומר 'תן לי מעט מים' ונותנין לו. 'תנו לי בצל אחד' ונותנין לו. אומר: 'בצל בלא פתא – נסיב ליבא'. אומר הכותי המחזר על הפתחים לבעל הבית: בצל בלי לחם זה מסוכן ללב. תן לי מעט לחם".
כך הצדיקים יודעים לרצות בוראם שנאמר "שפתי צדיק ידעון רצון". בתחילה מבקשים מעט ואחר כך מבקשים את מלוא הבקשה. ממנו למדו חכמים לבנות את הבקשות בהדרגה, וביניהן הבקשות לעשרת ימי תשובה כדלעיל (טור תקפב, מובא במ"ב ס"ק טז ועיין שער הכוונות – דרושי ראש השנה הקדמה).
בקשה לחיים טובים – אחרי ההודאה
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (636)
הרב שמואל אליהו
165 - תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ
166 - בין כסה לעשור
167 - יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ מָיִם
טען עוד
מרן הרב זצוק"ל היה אומר כי הודאה לקב"ה על העבר מעוררת ישועות רבות בעתיד. זה פירוש הפסוק "הודו לה' כי טוב – כי לעולם חסדו". כשמודים לקב"ה כי טוב – בא רוב חסד לעולם. כך פירש הרב גם את הפסוק "אודך כי עניתי", שהודאה זו גורמת את המשך הישועה בעתיד "ותהי לי לישועה". דבר זה מסביר למה רק אחרי שמודים לאלוקים אפשר לבקש בקשות נרחבות יותר, כמו בקשה לחיים טובים לכל בני בריתך, ולא רק בקשה לחיים בלבד.
בקשות מותאמות לברכות
גאון עוזנו ותפארתנו רבי יוסף חיים זיע"א, בעל הבן איש חי, כתב בשו"ת "רב פעלים" (חלק ג' ל'ט) כי בגלל הסדר של הבקשות הללו, מי שטעה והחליף את הסדר ובמקום לומר "וכתוב" בברכת מודים, אמר "ובספר חיים", כשהוא מגיע ל"שים שלום" יחזור ויאמר פעם שנית "ובספר חיים" ולא יאמר "וכתוב" כדי לתקן את הטעות שלו. כי הברכות הן בסדר מיוחד וכל ברכה מותאמת לבקשה שהיא משולבת בתוכה.
אם נשים לב נראה שכל התוספות דומות לנוסח הברכה שבה הן נאמרות. "זכרנו לחיים" נאמר אחרי "זוכר חסדי אבות". "מי כמוך אב הרחמים" נאמר אחרי "מי כמוך בעל גבורות". "וּכְתוֹב לְחַיִּים טוֹבִים כָּל בְּנֵי בְרִיתֶךָ" נאמר אחרי "וכל החיים יודוך סלה". ללמדך שהודאה על החיים מביאה כתיבה לחיים. ואע"פ שלא אומרים במודים בקשות אלא הודאות (שו"ע תרפב ס"ע ג) היה אומר הרב זצ"ל כי אומרים בקשה זו בימים אלו כי זה בחינת "פיקוח נפש". מדובר פה על חיים וזה דוחה הכול.
גם התוספת האחרונה, "ובספר חיים", מתאימה לברכת "שים שלום" שדומה לה בכמה דברים. שהרי ברכת "ובספר" כוללת ברכות רבות: "וּבְסֵפֶר חַיִּים בְּרָכָה וְשָׁלוֹם וּפַרְנָסָה טוֹבָה וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וּגְזֵרוֹת טוֹבוֹת". זה ממש כמו ברכת "שים שלום" שכוללת כמה וכמה ברכות בברכה אחת: "שִֹים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה חַיִּים חֵן וָחֶסֶד צְדָקָה וְרַחֲמִים". גם בהמשך הברכה יש רשימה של ברכות: "כִּי בְאוֹר פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָנוּ ה' אֱלֹקֵינוּ תּוֹרָה וְחַיִּים. אַהֲבָה וָחֶסֶד. צְדָקָה וְרַחֲמִים. בְּרָכָה וְשָׁלוֹם".
עוד דמיון יש בין התוספת לבין ברכת "שים שלום" בכך שגם אלה וגם זו מדברים על כלל ישראל. שהרי בתוספת מבקשים על כל עם ישראל: "נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב לְפָנֶיךָ אֲנַחְנוּ וְכָל עַמְּךָ יִשְֹרָאֵל", ממש כמו בברכת "שים שלום" שבה אנחנו מבקשים שלוש פעמים על כל ישראל "עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְֹרָאֵל עַמֶּךָ".
תוספות לימי התשובה – תפילת כלל ישראל
בקשות כלליות קודמות להודאה
הזכרנו קודם את הגמרא שאומרת כי צריך לסדר שבחו של הקב"ה ורק אח"כ לבקש. על-פי זה הביא הטור (קיב) את דברי רב יהודה על ברכות שמונה-עשרה שאמר (ברכות לד): "אל ישאל אדם צרכיו לא בשלש (ברכות) ראשונות ולא בג' אחרונות אלא באמצעיות. דאמר רבי חנינא ג' ראשונות למה הן דומין? לעבד שמסדר שבח לפני רבו. אמצעיות למה הם דומים? לעבד שמבקש פרס מרבו. אחרונות למה הם דומים? לעבד שקבל פרס מרבו שמשבחו והולך לו".
הטור (תקפב) כתב כי היו גאונים שסברו כי אין לומר את ארבע התוספות של עשרת ימי תשובה, כיוון שהן כולן בתוך ג' הברכות הראשונות וג' האחרונות, ובברכות אלו הגמרא אומרת שלא מבקשים בקשות. כתב הבה"ג שלדעת אותם גאונים מותר לומר רק "בספר חיים", כיוון שהוא אחרי "שים שלום", ולדעתם זה נחשב אחרי התפילה.
לעומת הדעה הזאת הביא הבה"ג את דעת רב האי גאון, שכתב כי מי שמתבונן בג' ברכות אחרונות יראה שיש בהן בקשות לא רק בעשרת ימי תשובה אלא בכל השנה כולה. גם "יעלה ויבא" היא הוספה של בקשה, וגם היא בשלוש הברכות האחרונות. גם "רצה ה' בעמך ישראל ולתפילתם שעה" היא סוג של בקשה. וגם ברכת "שים שלום" עצמה מכילה בקשות.
על כן מדייק הבה"ג את דברי הגמרא שאמרה "שלא ישאל אדם צרכיו" בברכות ראשונות ואחרונות ואומר שהכוונה היא לצרכים פרטיים אע"פ שהם נאמרים בלשון רבים. לעומת זאת אפשר לומר בקשות כלליות גם בג' ברכות ראשונות ואחרונות. כדעה זו סבר גם התוספות (ברכות לד ע"א).
צרכי שמים – למענך אלוקים חיים
צריך להדגיש כי גם בשתים-עשרה הבקשות האמצעיות לא מדובר בצרכי יחידים, שהרי כל התפילה נאמרת בלשון רבים ולא בלשון יחיד. עם זאת יש הבדל בין תפילת רבים של הברכות האמצעיות לתפילת רבים של הברכות האחרונות. ברכות אמצעיות עוסקות גם בבקשות פרטיות של ציבור. אבל הבקשות שנמצאות בג' הברכות הראשונות והאחרונות הן בקשות "למען שמך" - "צרכי שמים". אנו מדגישים את זה ואומרים בבקשה ראשונה ואומרים: "כתבנו בספר חיים, למענך אלוקים חיים".
אולי זו הסיבה שבגללה תיקנו הגאונים את ארבע הבקשות של עשרת ימי תשובה דווקא בג' הברכות הראשונות ובג' הברכות האחרונות, להדגיש שאנו מבקשים את כל הבקשות הללו לצרכי שמים – למען שמך.
מי שטעה בתוספות לעשרת ימי תשובה
לא זכר לומר "זכרנו"
לדעת הבה"ג שהוזכר לעיל, יש לומר את ארבע הבקשות הללו רק בראש השנה וביום כיפור. לדעת ה"בית יוסף" וה"שולחן ערוך" יש לאומרן בכל עשרת ימי תשובה. כך גם היה המנהג בימיו של ה"בית יוסף" וכן גם בימינו.
אע"פ שאיננו פוסקים כמו הגאונים או כמו הבה"ג, אנו מצרפים את דעתם למקרה שבו אדם לא אמר את ההוספות הללו. כל זה בגלל דעת התוספות (ברכות יב ע"ב) שכותבים כי מי ששכח להוסיף את ארבע ההוספות הללו צריך לחזור ולהתפלל כמו מי ששכח לומר "המלך הקדוש".
הרא"ש חלק על דעת התוספות וכתב (פרק א' דברכות סימן טז): "ותמיהני למה מחזירין אותו מאחר שאינו מוזכר בגמרא ותקנת גאונים היא לאומרו. ועל כן אין זה נקרא משנה ממטבע ברכות מאחר שלא הוזכר בגמרא וע"כ אין מחזירין אותו". וכדבריו פסק הרמב"ן.
כדבריהם פסק ה"בית יוסף", כי מי ששכח לומר את ארבע ההוספות הללו לא צריך לחזור. שהרי לדעת הבה"ג ואחרים לא אומרים כלל את הבקשות הללו לכתחילה. ואע"פ שאיננו פוסקים כמותם הבו דלא לוסיף עלה. שמי ששכח לא צריך לחזור כמו מי ששכח "המלך הקדוש". וכך פסק ב"שולחן ערוך": "אם לא אמר זכרנו ומי כמוך אין מחזירין אותו אפילו לא עקר רגליו רק שסיים אותה ברכה. והוסיף הרמ"א: והוא הדין אם לא אמר 'וכתוב' 'ובספר' – נמי דינא הכי" (תקפ"ב סע' ה').
שומע תפילה יזכרנו לחיים
גאון עוזנו ותפארתנו בעל הבן איש חי כתב (נצבים כ') כי אם נזכר ששכח לומר אחד מארבעתם לפני שאמר "ברוך אתה ה'" – חוזר ואומר את התוספת ששכח באותה ברכה. לדוגמה, אם שכח לומר "זכרנו" ונזכר אחרי שאמר "מלך עוזר ומושיע ומגן", יאמר "זכרנו" במקום שנזכר. כמו כן אם אמר רק "ברוך אתה", יחזור ויאמר "זכרנו" ויחתום בברכה. אמנם אם כבר אמר "ברוך אתה ה'" – לא אומר "למדני חוקיך" ולא יאמר "זכרנו". רק בהגיעו לברכת "שומע תפילה" יוסיף את בקשת "זכרנו לחיים".
למעשה את ארבע התוספות "מי כמוך", "זכרנו", "וכתוב", "ובספר" – אם לא אמרן, אינו חוזר אחרי שאמר "ברוך אתה ה'" בברכה שלהן. אבל אם שכח "מי כמוך" לא יכול להוסיף אותה ב"שומע תפילה", כיוון שזהו שבח ולא בקשת רחמים.
אם שכח לומר "וכתוב" "ובספר", אומר אותם ב"יהיו לרצון" קודם שיעקור רגליו. גם "זכרנו" יכול להוסיף קודם שיעקור רגליו אם לא הזכיר במקומו או ב"שומע תפילה, או אם שכח בשבת וראש השנה שאין בהם ברכת "שומע תפילה".
ה"שדי חמד" (במערכת ר"ה ג' ג') הביא את דעת ה"מטה אברהם" שאמר כי אם לא אמר "וכתוב" ונזכר קודם שהתחיל "ברוך אתה ה'" לא יכול לחזור, כיוון שצריך לומר "הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ וְעֶזְרָתֵנוּ סֶלָה" ואסור להזכיר שם ה' פעמיים שלא לצורך.
דעת הפמ"ג שבדיעבד יכול לחזור, כיוון דאין זה ברכה שאסור לברכה לבטלה אלא זו תפילה. ובתפילה יכול אדם לחזור ולהתחנן ולהזכיר שם ה' כמה פעמים. שהרי בראש השנה אנו מזכירים כמה פעמים את שם ה', ולכן מותר לחזור כל זמן שלא אמר ברוך אתה ה' (ועיין במש"ב ס"ק ט"ז).
המלך הקדוש
אלוקים שופט ומולך
"אמר רבה בר חנינה סבא משמיה דרב כל השנה כולה אדם מתפלל 'האל הקדוש', 'מלך אוהב צדקה ומשפט' חוץ מעשרה ימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים שמתפלל המלך הקדוש והמלך המשפט. ורבי אליעזר אומר אפילו אמר 'האל הקדוש' – יצא שנאמר 'ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה', אימתי ויגבה ה' צבאות במשפט? אלו עשרה ימים שבין ר"ה ועד יוה"כ, וקאמר 'האל הקדוש'".
הגמרא אומרת להלכה שצריך לומר "המלך הקדוש והמלך המשפט". והסביר רש"י כי צריך לומר "המלך הקדוש" לפי שבימים אלו הוא מראה מלכותו לשפוט את העולם. על "המלך המשפט" הסביר שזה כמו "מלך המשפט".
תיקון תוך כדי דיבור
טעה ואמר "האל הקדוש" במקום "המלך הקדוש" – מה יעשה? נחלקו הראשונים. לדעת התוספות (ברכות יב ע"ב) אם לא אמר "המלך הקדוש" – מחזירין אותו ומתחיל את תפילת י"ח מתחילה. תלמידי רבינו יונה מביאים דעה שבדיעבד אין מחזירין אותו, וכך דעת הראב"ד.
ה"שולחן ערוך" פסק שאם טעה ב"האל הקדוש" – "חוזר לראש" כדעת התוספות, וכן אנו פוסקים. ולמעשה, אם אמר "האל הקדוש" ונזכר מיד תוך כדי דיבור ותיקן ואמר "המלך הקדוש" – אינו צריך לחזור, אבל אם התחיל "אתה" של ברכת "אתה חונן" – חוזר לראש התפילה (עיין כה"ח תקפ"ב ס"ק ה' ובא"ח נצבים י"ח).
אם נזכר לאחר שאמר "האל הקדוש" ועדיין לא התחיל ב"אתה חונן" ותיקן ואמר "המלך הקדוש", יש בזה מחלוקת. ה"שדי חמד" (מערכת ה"ה סימן ט"ו) ו"כף החיים" (אות ט') פסקו שבדיעבד אם חזר ותיקן ואמר "המלך הקדוש" אפילו לאחר הדיבור – יצא ידי חובה. כי הכלל אומר שכאשר לא התחיל את הברכה הבאה כאילו לא סיים את הקודמת, על כן מספק ספיקא יאמר "המלך הקדוש" וימשיך.
מפשט דברי מרן בעל ה"שולחן ערוך" משמע שרק תוך כדי דיבור חוזר ומתקן, וכך פסק ה"מגן אברהם" שאם חזר אחרי הדיבור ולא התחיל את הברכה הבאה – לא יצא ידי חובה וחוזר לראש. ולמעשה כיוון שיש מחלוקת בין הרמב"ם ובין הראב"ד כדלעיל, לא חוזר לתחילת התפילה וממשיך את התפילה כרגיל.
חזן שטעה
חזן שטעה ואמר "האל הקדוש" ולא תיקן מיד והתחיל "אתה חונן" – חוזר לראש כמו אדם רגיל שטעה, ובמקרה זה אומרים קדושה פעם שנייה. שהרי אם טעה בברכת "המלך הקדוש", הרי זה כאילו לא התפלל.
נסתפק ה"שדי חמד" בצום גדליה במי שטעה ולא אמר "המלך הקדוש" אבל אמר "עננו" בגלל הצום – האם כשחוזר ומתפלל יחזור ויאמר "עננו" או לא? ופסק שמתפלל ואומר "עננו", שתפילה ראשונה כאילו לא נאמרה (מערכת ראש השנה סעיף ג' סימן ט"ו).
"המלך הקדוש" בברכת "מעין שבע"
בסימן תקפ"ג סעיף ג' פסק מרן כי בתפילת ערבית של שבת שובה צריך לומר בברכת "מעין שבע" "המלך הקדוש שאין כמוהו". מה הדין אם טעה ואמר "האל הקדוש שאין כמוהו"?
כתבו ה"פרי חדש" וה"מטה יהודה" שאינו חוזר, כיוון שזו לא תפילת י"ח רגילה. אמנם ב"שיירי כנסת הגדולה" כתב שחוזר, וכן פסק החיד"א (מחזיק ברכה סעיף ג'). המשנה ברורה הביא דעות שונות האם צריך לחזור, והבן איש חי כתב שצריך לחזור. גם "כף החיים" (תקפ"ב ס"ק חי') הביא את דעות שני הצדדים ומסקנת דבריו שיחזור.
טעם אלה שמחייבים לחזור היא שתפילת "מעין שבע" היא חובה, והוכחה לדבר היא ההלכה שאומרת כי אדם שלא התפלל ערבית ליל שבת – אם שמע תפילת "מעין שבע" וכיוון לצאת בה ידי חובה – יצא (שו"ע רסח יג). לכן אם אמר "ברוך אתה" וטרם הזכיר שם ה' – יחזור ויאמר "המלך הקדוש שאין כמוהו" וכו'. אבל אם אמר "ברוך אתה ה'" – יפסיק ויאמר "למדני חוקיך" ויחזור ל"המלך הקדוש שאין כמוהו". אם אמר "ברוך אתה ה' מקדש השבת" ורק אחר כך נזכר – חוזר לראש הברכה של "מעין שבע".
המלך המשפט
ספק ברכות להקל
כתב הרמב"ם (פ"ב הל' תפילה הל' י"ח): "כל השנה כולה חותם בברכה שלישית האל הקדוש ובברכת עשתי עשרה מלך אוהב צדקה ומשפט, ובעשרת הימים שמראש השנה עד מוצאי יום הכפורים חותם ב(ברכה) שלישית – 'המלך הקדוש', וב(ברכה) עשתי עשרה – המלך המשפט". והוסיף הרמב"ם (פ"י הל' י"ג) עפ"י הגמרא בברכות (יב:) "טעה וחתם בהם בברכה שלישית האל הקדוש, חוזר לראש טעה וחתם בעשתי עשרה, מלך אוהב צדקה ומשפט חוזר לתחילת הברכה וחותם בה המלך המשפט".
הראב"ד כתב "יש מי שאומר שאינו חוזר לראש" ומה שנאמר בגמרא "לא יצא" אין הכוונה שלא יצא ידי חובה אלא לא יצא ידי תפילה כתקנה אבל אינו חוזר. דעת התוספות (ברכות יב ע"ב) כדעת הרמב"ם שמחזירין אותו, אבל דעת תלמידי רבינו יונה שאם אמר "מלך אוהב צדקה ומשפט" אין צורך לחזור, הואיל ומזכיר לשון מלכות.
בעל הטורים הביא את דעת אחיו "רבינו יחיאל" (טור סימן קי"ח) שאומר כי היה נוסח שבכל השנה אומרים "האל אוהב צדקה ומשפט" ולא "מלך אוהב צדקה ומשפט". ולכן אם שכח ולא הזכיר מלך אלא "האל אוהב צדקה ומשפט" – חוזר לראש התפילה. המעדני יו"ט על הרא"ש כתב שגירסת הרי"ף היא שבכל השנה אומרים "אוהב צדקה ומשפט" ולא "מלך אוהב צדקה ומשפט", ולכן אמרו שחוזר. אבל למנהגינו שאומרים "מלך אוהב צדקה ומשפט" – אם שכח לומר "המלך המשפט" לא חוזר.
להלכה פסק ב"שולחן ערוך" כמו הרמב"ם בהלכותיו שחוזר (תקפ"ג ובסי' קי"ח). לעומתו הרמ"א פסק דאם אמר "מלך אוהב צדקה ומשפט" אין צריך לחזור, כיוון שהזכיר "מלך". אע"פ שכך אומר כל השנה כולה. הבן איש חי (ניצבים י"ט) פסק גם כן שלא חוזר אם הזכיר "מלך" – ואע"ג דמר"ן ס"ל חוזר – קיימא לן "ספק ברכות להקל" גם מול סברת מרן. לכן מספק לא חוזר ואומר את הברכות של תפילת י"ח.
מחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ם
הרמב"ם (בשו"ת סי' קפ ב) נשאל על ברכה י"א משמונה-עשרה אשר חתימתה "מלך אוהב צדקה ומשפט", וכתב ש"אין צריך להזכיר 'מלך' רק בעשרת הימים שבין ר"ה לבין יום הכיפורים". לדעת הרמב"ם בכל השנה כולה חותמים בברכה זו "ברוך אתה ה' אוהב צדקה ומשפט", ואינו חייב להזכיר "מלך" אלא בעשרת ימי תשובה. הרי שלדעת הרמב"ם אם אמר "מלך אוהב צדקה ומשפט" בעשרת ימי תשובה – יצא ידי חובה.
לכאורה יש סתירה בין דבריו בתשובה זו לדבריו ב"משנה תורה" בהלכות. ששם כתב כי מי שאמר "מלך אוהב צדקה ומשפט" בעשרת ימי תשובה לא יצא ידי חובה. וכבר רמז על זה החיד"א בברכ"י ולדעתו שם העיקר כמו הרמב"ם בהלכות ולא כמו הרמב"ם בשו"ת וצריך לחזור אם אמר "מלך אוהב צדקה ומשפט". דעת שכנה"ג (בס' תקפ"ב) שלא לחזור, כמו דברי הרמב"ם בתשובה לשאלה. כל זאת כיוון שרוב הפוסקים סבירא ליה דאינו חוזר. לכן גם אינו מתפלל תפלת נדבה וכדבריו פסק בכה"ח (קי"ח ס"ק א').
ספק – הולך אחר הרגלו
אם אדם מסופק אם אמר "המלך הקדוש" או כמו הרגלו "האל הקדוש". כתבו התוספות (ברכות יב ע"ב ד"ה והלכתא): "אם ספק לו אם אמר אם לא אמר – מחזירים אותו. כדאיתא בירושלמי תענית, 'היה מתפלל ואינו יודע אם הזכיר טל ומטר אם לאו – כל שלושים יום בחזקת שלא למוד' אם כן בעשרת ימי תשובה דליכא שלושים יום צריך לחזור".
כדברי התוספות והירושלמי פסק ב"שולחן ערוך" (סימן תקפ"ג סע' א') שאם מסופק – חוזר לראש. וכתב ה"משנה ברורה" (סק"ד) שאם התחיל להתפלל ואמר "ובכן וכו'" בראש השנה או ביום כיפור ואח"כ הסתפק אם אמר "המלך" או "האל", אפשר שלא חוזר, כיוון שהוא שינה מהרגלו בברכה זו. ואין לומר שהוא הולך אחרי שיגרת לשונו. כן פסק בכה"ח (סק"ו ושד"ח ר"ה, סימן ג' אות ח') שלא חוזר. ונראה כי אם התחיל את התפילה במנגינת ר"ה שהיא מיוחדת ואח"כ הסתפק אם אמר "המלך" – גם אינו חוזר. כי אין פה "הולך אחרי הרגלו".
עושה השלום
מחלוקת בשמים
ב"פרי עץ חיים" (שער תפילות ראש השנה - פרק ז) להאר"י ז"ל כתוב כי "בכל י' ימי תשובה, יש לומר אחר העמידה 'השלום במרומיו', ולא 'עושה שלום', אלא 'השלום' בה', ולכן כי 'השלום' גימטריה ספריאל. המלך ספריאל, והוא סופר וכותב כל בני אדם בספר החיים, בי' ימי תשובה".
לדעת כה"ח (סי' נ"ו ס"ק ל"ח) אומרים "השלום" רק בסוף התפילה, אבל בברכת המזון וכד' אומרים "עושה שלום" ולא "השלום". ולא אומרים בשאר קדישים "השלום", רק בשני מקומות ב"קדיש תתקבל" של שחרית ושל מנחה, שהוא המשך התפילה. ובסידורי אשכנז כתוב שאומרים "השלום" בכל הקדישים ולא רק כדלעיל. ולמעשה אנחנו נוהגים כדברי כף החיים הנ"ל.
ופירוש "השלום במרומיו" על-פי הפשט הוא שיש שלום ויש "השלום" האמיתי בה"א הידיעה. שלום שנעשה כשיש מלך וכשיש משפט. השלום הידוע הזה שהוא השלום המלא. דבר זה בא לומר כי לפעמים גם בשמים יש מחלוקת בין כוחות שונים. אלה מחייבים ואלה מזכים. יש קטגור ויש סנגור.
שלום תמורת שלום
חכמינו במדרש רבה (שיר השירים פרשה ח פסקה יט) אמרו על זה כי "אין הקב"ה פורע מאומה למטה עד שמשפיל שריה מלמעלה", והם מביאים על כך חמישה פסוקים. הראשון שבהם הוא מישעיה (פרק כד כא) "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד ה' עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם וְעַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה עַל הָאֲדָמָה".
בימים אלו של עשרת ימי התשובה הקב"ה מולך על כל העולם כולו בכבודו. מלכות זאת על הארץ מתחילה במלכות על כל השרים בשמים. במלכות זאת כל המקטרגים על ישראל סותמים את פיהם ולא מפריעים. מפה מתחיל השלום האמיתי. כשהשלום הזה קיים יש אפשרת למלאך ספריאל שכותב חיים וכותב זכויותיהם של ישראל לעשות מלאכתו באין מפריע.
ויהי רצון שתתקיים בנו במהרה בימינו נבואת ישעיה (פרק ב) על בית המקדש שבעקבותיו לא תהיה קנאה ושנאה ותחרות. כל הרוע העליון יתבטל. כל הרוע הפנימי בנשמה יעלם. ומתוך כך יתקיים בנו "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה". אמן.
סיפור על הרב זצ"ל
קוצים של תשובה
סיפר הרב זצ"ל: "פעם מסרתי שיעור בחולון, וסיימתי אותו בשעה מאוחרת, ב-23:30 בלילה. כשביקשתי לצאת לביתי, חסמו את דרכי כמה אנשים וביקשו ממני לבוא לתת שיעור במקום אחר. אמרתי להם שמאוחר. אבל הם חסמו את דרכי עם שני אופנועים ולא נתנו לי לעבור".
היו אלו כמה בחורים צעירים שהיו בתהליכי חזרה בתשובה טריים מאוד. הרב שלהם גילה להם כי אחד מגדולי הדור נמצא בעיר ואמר להם: לכו תביאו אותו שייתן לכם שיעור. הרב היה מחייך כשהוא היה מספר את הסיפור הזה ואמר: "לא הייתה לי ברירה, אלא למלאות את מבוקשם. עשיתי 'אחורה-פנה' ונסעתי בעקבות הצעירים הרכובים על אופנועניהם הכבדים, עד שאלה נעצרו בסמוך לבית המדרש". רבם של הבחורים, שהמתין בכניסה, לא האמין למראה עיניו, תלמידיו היו מלווים ברכב נוסף, רכב אח"מים שחור, ומתוכו נראתה דמותו של הראשון-לציון.
"הנה, הבאנו אותו", אמרו הצעירים לרבם.
רבם של הצעירים ניגש ללוות את הרב, והתחיל להתנצל על שאירע, ולבקש בסבר פנים יפות ובצורה מכובדת: "אם יואיל הרב בכל זאת לשמח את הבחורים הצעירים שעושים צעדים ראשונים בעולם התשובה, לדרוש בפניהם בקצרה ולהרעיף עליהם מברכותיו, יהיה זה לכבוד רב לנו".
"לאחר שאמרתי דבר תורה", סיפר הרב, "ביקש ממני הרב שאברך את הנערים שהיו שם. אני עמדתי על הבימה, וכל הנוכחים עלו בזה אחר זה. והנה כשעלה הראשון, הנחתי את ידי על ראשו לברכו ואני מרגיש קוצים בידי, הייתה להם תספורת כזאת של קוצים והם דקרו את ידי. כך היה עם השני והשלישי, וכשעלה הרביעי לא הנחתי ידי על ראשו, הוא נפגע ואמר לי: הרב לא הניח ידו על ראשי! אמרתי לו בבדיחותא: עוד מעט יהיו לי חורים בידיים!".
סיים הרב את הסיפור בשתי מילים: "אשריהם ישראל! איזו אהבת תורה. איזו דבקות בתורה. איזו שמחה גדולה הייתה לי באותו לילה לראות את הצעירים האלה כל כך דבקים ברב שלהם. כל כך דבקים בתורה".
שו"ת סמס
מראית עין . האם מותר לעשות מניין שלנו בבית-כנסת קונסרבטיבי?
לא, משום מראית עין.
קריאה לנשים . האם נשים חייבות לשמוע את קריאת התורה בשבתות השנה?
לא.
כוהנים בווידיאו . האם מותר לראות ברכת כוהנים בווידיאו?
כן.
ה"א בה"א תליא. האם מותר להגיד תוך כדי משפט שם אלוהות עם האות ה"א או שצריך להגיד אלוקים? כגון בשירים, או כשאדם רוצה להביע את תדהמתו בנוסח "אלוקים אדירים" – האם מותר להגיד עם ה"א?
מותר.
פרשת תולדות תשפ"ה – עתיד אירופה ואמריקה
הרב שמואל אליהו | כ"ה חשוון תשפ"ה
הלכות תשעה באב לחיילים
הרב שמואל אליהו | ד אב תשפ"ד
המותר והאסור בימי ספירת העומר
הרב שמואל אליהו | אייר תש"ע
פרשת חיי שרה תשפה – עקיפת סמכות בהלכה
הרב שמואל אליהו | י"ח חשוון תשפ"ה
הרב שמואל אליהו
רב העיר צפת. בנו של הראשון לציון הרה"ג מרדכי אליהו זצ"ל.
אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין
חשוון תשע"ג
צדק חברתי שמביא חורבן לדורות
אלול תשע"א
תורת האר"י הקדוש – תורה של גאולה
מתוך הילולת האר"י בבית בכנסת אבוהב בצפת תשע"ו
ה' אב תשע"ו
תורת האר"י הקדוש – תורה של גאולה
מתוך הילולת האר"י בבית בכנסת אבוהב בצפת תשע"ו
ה' אב תשע"ו
האם מותר לפנות למקובלים?
אחדות זו מעבדה של בירורים
מה הייעוד של תורת הבנים?
מהו הדבר המרכזי של ארץ ישראל?
ראיית המבט השלם
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
החשיבות של לימוד אמונה
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
איך ללמוד גמרא?
למה ספר דברים נקרא ''משנה תורה'' ?
משמעות המילים והדיבור שלנו