ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- סוכות
- שבת ומועדים
- סוכות
- הסוכה והלכותיה
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
השולחן ערוך בהלכות סוכה 1 פוסק כך:
אוכלים בסכה בליל יו"ט הראשון חובה, אפי' אכל כזית פת יצא ידי חובתו, מכאן ואילך רשות, רצה לאכול סעודה סועד בסוכה, רצה אינו אוכל כל שבעה אלא פרות וקליות חוץ לסוכה", ובהמשך 2 פוסק "ירדו גשמים הרי זה נכנס לתוך הבית...
הרמ"א מגיה:
וכל זה דוקא בשאר ימים או לילות של סוכות, אבל לילה הראשונה צריך לאכול כזית בסכה אף אם גשמים יורדים.
מקור המחלוקת
במשנה 3 מובאת מחלוקת ר"א וחכמים:
רבי אליעזר אומר: ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה, אחת ביום ואחת בלילה. וחכמים אומרים: אין לדבר קצבה, חוץ מלילי יום טוב ראשון של חג בלבד.
התוס' מקשים שיש סתירה בין המשנה כאן לגמ' בברכות 4 . במשנה מבואר שלדעת חכמים יש חובה לאכול אך ורק בליל יו"ט ראשון של סוכות 5 , ובגמ' בברכות בדיון מתי צריך לחזור אם שכח לומר מעין המאורע כתוב "אלא מעתה שבתות וימים טובים דלא סגי דלא אכיל הכי נמי דאי טעי הדר, אמר ליה אין", משמע שמשום החיוב לאכול בימים טובים ושבתות, אם שכח לומר מעין המאורע בברכה"מ צריך לחזור.
הרא"ש 6 מתרץ כך:
והא דאמרי' בסוכה מכאן ואילך רשות דאי בעי לא אכיל הכי קאמר רשות משום סוכה ולעולם חובה היא משום שמחת יום טוב. וא"ת הא בהא תליא דכיון שהוא אוכל צריך שיאכל בסוכה וי"ל משכחת לה כגון שהוא מצטער מפני ירידת גשמים ואינו חייב לאכול בסוכה אבל חוץ לסוכה חייב לאכול משום שמחת יום טוב, ודוקא מלילה ראשונה ואילך רשות אבל בלילה ראשונה בכל ענין חובה ואפי' יורדין גשמים חייב לאכול כזית בסוכה דילפינן מחג המצות.
היינו שיש הבדל בין חובת אכילה מצד יו"ט לבין חובת אכילה מצד מצות סוכה. מצד חובת אכילה ביו"ט אזי אין הפרש בין אכילה זו לשאר אכילות החג, אלא שזו חיובית וזו בחירית, וכאשר יורדים גשמים אזי אדם פטור מדין 'מצטער פטור מן הסוכה'. אך בליל יו"ט ראשון התחדשה חובת אכילה מדין מצות סוכה וגם כאשר יורדים גשמים חייב אדם לאכול בסוכה.
הרשב"א 7 מקשה שלא יתכן לומר שיש חובת אכילה בסוכה ביו"ט ראשון אף כשיורדים גשמים, שהרי לרבי אליעזר חייב אדם לאכול ארבע עשרה סעודות, ולא מצאנו שהוא חולק על דין מצטער פטור מן הסוכה 8 ועל דין הולכי דרכים 9 . וכיון שגשמים לרוב הראשונים זה דין מצטער שפטור משום "תשבו כעין תדורו", א"כ גם לרבנן בסעודת ליל יו"ט ראשון, אם יורדים גשמים צריך להיות פטור מדין מצטער.
הריטב"א 10 מתרץ את הסתירה באופן אחר. מצד חיוב אכילה ביו"ט ושבת אזי יש חובה לאכול רק כזית פת, וחובת האכילה בתוך סוכה הינה רק מכביצה. חכמים חידשו שבליל יו"ט הראשון אזי יש חובת אכילה מצד מצוות סוכה וממילא גם כזית חייב לאכול בסוכה 11 .
נמצאנו למדים שהשו"ע פסק כשיטת הרשב"א 12 שגם במקרה שיורדים גשמים אדם פטור מלאכול בסוכה מדין מצטער. והרמ"א סובר כשיטת הרא"ש, שבלילה הראשון התחדש שגם אם יורדים גשמים חייב אדם לאכול בסוכה.
שיטה שלישית
מעשה שהיה אצל הגרי"ד סולובייצ'יק, שירדו גשמים ואכל כזית בסוכה והלך לישון. הרב משה סולובייצי'ק חיכה שיפסיק לרדת גשם וכאשר הגשם פסק הוא העיר אותו. הגרי"ד שאל למה הערת אותי, ממה נפשך, אם מצטער חייב אכלתי בזמן ואם מצטער לא חייב אז לא חייבים לאכול בסוכה מדין מצטער.
בספר 'מעשה רב' 13 כתוב שאם יורדים גשמים יש להמתין לשעת הכושר ולאכול בסוכה, ואסור לישון כל הלילה שמא יהיה זמן ראוי לאכילה.
וכ"כ החיי אדם 14 , וכן הביא המשנ"ב דעה זו 15 .
לשיטה זו שצריך להמתין שהגשם יפסק יש מקור בראשונים.
התוספות בברכות 16 כותבים:
ואם תאמר מאי נפקא מינה אם צריך לאכול בשביל יו"ט או בשביל סוכות, ומיהו אומר רבינו יהודה דנפקא מינה כגון שירדו גשמים ואכלו חוץ לסוכה דהשתא אם לכבוד יו"ט שפיר אבל אם בשביל סוכה ביו"ט ראשון צריך לחזור ולאכול בסוכה לאחר שיפסקו הגשמים דילפינן ט"ו ט"ו מחג המצות אבל בשאר ימים אינו צריך.
לכאורה קשה על תוספות ממה נפשך. אם מצטער פטור, למה להכריח את האדם לבוא אחר שיפסיקו הגשמים? ואם מצטער חייב שיאכל בגשם!
בשיטה זו מתבאר שאף שמצטער פטור מן הסוכה, אין זה פוטר את האדם מחובת האכילה שחלה עליו משום ליל יו"ט ראשון של סוכות, אלא שמפני הגשמים האדם מנוע מלקיים את חובתו משום שצורת המצווה היא 'תשבו כעין תדורו', וכאשר יורדים גשמים אזי אין על הסוכה שֵם דירה, ועל האדם להמתין עד שיפסקו הגשמים ולקיים חובתו.
שתי שיטות או שלוש
היה אפשר לומר שהריטב"א מסכים לשיטת התוס', והוא רק חולק על הרא"ש. אך בתרומת הדשן 17 מבואר לא כך. התרומת הדשן מביא סמ"ג ואור זרוע שחולקים גם על הרא"ש, וגם על תוס' שאמר לאכול אחר הגשמים. וכן נראה בביאור הגר"א בהערותיו על השו"ע שכתב:
ושו"ע השמיטו (לשיטת התוס' שיש להמתין לפסיקת הגשמים) לפי שהרשב"א 18 וסמ"ג ואור זרוע ושאר פוסקים חולקים על זה ואמרו משום ימים טובים סגי כזית ואפי' בכביצה פת דלא בעינן סוכה, ודעת התוס' עיקר.
א"כ מצוה להבין מה הסברא בשיטת הריטב"א ודעימיה. לכאורה התורה חייבה את האדם לאכול בסוכה בט"ו, וכשיורדים גשמים אי אפשר לקיים חובה זו בסוכה. לשיטת הרא"ש התחדשה חובה לאכול אף בגשמים, אבל לולא דבריו צריך לומר שהחובה הראשונה נשארת, אלא שכרגע אין האדם יכול לקיים חובה זו מפני שאין לו סוכה, אבל ברגע שיפסקו הגשמים חייב האדם לקיים חובת אכילה בסוכה.
צ"ל שהריטב"א סובר שהחיוב של קיום מצות סוכה הוא אך ורק בדרך ארץ והתורה חייבה את האדם שיסעד את סעודת הלילה הראשון של סוכות בסוכה (ואין לו רשות לוותר על הסעודה, ואם עושה כן מבטל לא רק את חובת סעודת יו"ט אלא גם את חובת הסוכה). אבל כל שבדרך ארץ לא יתכן לאכול את סעודת הלילה בסוכה, אדם נפטר מחובת הסוכה. ולכן כשיורדים גשמים ואדם אוכל בביתו שוב פטור הוא מלאכול בסוכה, כי לא היה חייב לחכות שיפסקו הגשמים, וגם לא יתכן שיצטרך לאכול פעמיים סעודת לילה, וגם אם יאכל שוב זאת לא תהיה סעודת הלילה האמיתית שלו באותו הלילה. הוכחה לכך ניתן למצוא בשיטת ר"א, שכתב שחובה זו אינה רק בלילה הראשון אלא כל ימי החג, ולא מצאנו שר"א מחייב להתנהג בצורה יוצאת דופן ע"מ לאכול בסוכה בימי החג, אלא הכל כמנהג דרך ארץ.
לכאו' ניתן להביא הוכחה לשיטת הריטב"א מהגמ' בדף מז, א:
'אמר רב יוסף נקוט דרבי יוחנן בידך דרב הונא בר ביזנא וכל גדולי הדור איקלעו בסוכה בשמיני ספק שביעי מיתב הוו יתבי ברוכי לא בריכי. ודלמא סבירא להו כמאן דאמר כיון שבירך יום טוב ראשון שוב אינו מברך, גמירי דמאפר אתו".
הגמ' דנה לגבי יו"ט שני של גלויות האם מברכים לישב בסוכה. ר' יוחנן סובר שאין מברכים, והגמ' מביאה הוכחה לר' יוחנן מכל גדולי הדור שישבו בסוכה בשמיני ספק שביעי ולא בירכו, וידוע שהם לא ישבו בסוכה כל ימי החג עד אותו יום כמ"ש רש"י "למדתי מרבותי שהן באו מן האפר, שבהמותיהן רועות שם, ולא ישבו בסוכה כל ימי החג". כיצד כל גדולי הדור פטרו עצמם מישיבה בסוכה כל החג בשביל לרעות בהמות? לשיטת הריטב"א הדבר מובן, הולכי דרכים פטורים מישיבה בסוכה ואפי' לילה ראשון.
התוס' מתרצים לשיטתם "באין מן האפר שבהמותיהן רועות שם ולא ישבו בסוכה כל ימי החג. ואף על גב דאמרי' סוכת רועים, לא היה להם".
^ 1.. סימן תרל"ט סעיף ג.
^ 2.. שם, סעיף ה.
^ 3.. סוכה כז, א.
^ 4.. אלא מעתה שבתות וימים טובים דלא סגי דלא אכיל וכו'. מט, ב.
^ 5.. בגמ' כז,א מבואר שחיוב זה נלמד בג"ש מחיוב אכילת מצה בליל יו"ט ראשון של פסח.
^ 6.. ברכות פ"ז סו"ס כג.
^ 7.. שו"ת הרשב"א ח"ד סימן עח.
^ 8.. סוכה כה, ב ו-כו, א. עבודה זרה ג, ב.
^ 9.. סוכה כו, א. דין זה הוא משום מצטער.
^ 10.. בראשונים יוחס תירוץ זה לרשב"א. אך הרשב"א בברכות מתרץ כתוס' בסוכה ע"ש.
^ 11.. רע"א מתרץ את התוס' שמה שצריך שיעור כביצה כדי להתחייב בסוכה משום שזהו שיעור אכילת קבע, אך בשבת ויו"ט עצם חיוב האכילה ואפי' של כזית חשיב סעודת קבע, וכ"כ הצל"ח.
^ 12.. וכ"כ הריטב"א.
^ 13.. אות ריז'.
^ 14.. ח"ב-ג (הלכות שבת ומועדים) כלל קמז סעיף ט.
^ 15. . סימן תרל"ט ס"ק לה. החיי"א והמשנ"ב הגיעו למסקנה דומה למש"כ במעשה רב, אלא שהם כתבו כן מצד חומרא של שתי השיטות, ובמעשה רב שיטה זו היא שיטה שלישית כמובא לקמן.
^ 16.. מט, ב. ד"ה אי בעי אכיל.
^ 17.. ח"א סימן צה, ח"ב סימן קס.
^ 18.. עיין לעיל הערה 10.
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
הנס של השמן המיוחד של יעקב אבינו
אוצרות בלב הים
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
כאב הגלות ותקוות הגאולה
נס חנוכה בעולם שכלי ?
שלוש המצוות שנצטוו ישראל בכניסתם לארץ ישראל
למה הכל אסור בתשעה באב?!
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
