בית המדרש

  • מדורים
  • חסידים מספרים
קטגוריה משנית
  • הלכה מחשבה ומוסר
  • מידת הענווה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

חנה בת חיים

undefined
3 דק' קריאה
חסידים מספרים כי באחד ממסעותיו של ר' יהודה צבי מסטרטין, תלמידו של ר' אורי מסטרליסק, נודע לו שר' שמעון מיארוסלאב נוסע בדרך כנגדו. ירד ר' יהודה צבי מהמרכבה והלך לקראתו. אבל גם ר' שמעון שמע שהוא הולך ומתקרב. ירד גם הוא מן המרכבה והלך לקראתו. נפגשו וברכו זה את זה לשלום, באחווה ובידידות.

אמר ר' יהודה צבי: רק עתה מבין אני את טעם האמרה "איניש באיניש פגע, טורא בטורא לא פגע", כלומר אדם באדם פוגע, הר בהר לא פוגע: אם האחד חושב את עצמו לאיש פשוט וכן השני, יכולים הם להיפגש יחד. אבל אם האחד חושב את עצמו להר גבוה וכן השני, אין הם יכולים להיפגש.

סיפורנו הוא סיפור המפגש באמצע הדרך. עיקרון זה של הפגישה באמצע הדרך מוכר לנו ממפגש האחים שבין משה ואהרן; משה נמצא במדבר ואהרן יוצא לקראתו, והם נפגשים באמצע הדרך. הפגישה באמצע הדרך מוכרת לנו משיטת התיווך של אהרן הכהן, שהיה מרבה שלום בין ישראל, וכשהיה רואה ששנים אינם מדברים זה עם זה מחמת ריב שהיה ביניהם, היה הולך אצל זה והיה אומר לו שפלוני מצטער עד מאד על שנתקוטט עמו, וכך היה עושה גם לשני. סופו של דבר שהיו מתרצים זה לזה והיו הולכים זה אצל זה והיו נפגשים באמצע הדרך.

הפגישה באמצע הדרך מוכרת לנו גם מסיפור שני האחים, שהאחד היה עשיר וערירי והשני היה מטופל בילדים רבים ועני מרוד: היו השניים קוצרים את השדה המשותפת ובשעת הלילה היו מהרהרים זה בצרתו של זה, וכך היו הולכים מדי לילה ומעבירים אלומות זה לחלקו של זה וזה לחלקו של זה. סופו של דבר שנפגשו באמצע הדרך ונפלו איש על צווארי אחיו.

הפגישה באמצע הדרך מסמלת את ההליכה של אדם לקראת אדם אחר, לא רק במשמעות הגיאוגרפית אלא גם במשמעות הנפשית-רוחנית. הפגישה באמצע הדרך מסמלת ויתור על עקרונות ועל כבוד לטובת התקרבות לזולת.

הסיפור שלנו מדבר על מצב בו שני צדיקים רכובים במרכבותיהם. הנסיעה במרכבה משרה אצלנו אווירה של חשיבות: כל אחד ספון במרכבתו, ונראה כי כל אחד מתבצר במעמדו, בתפקידו, בגדולתו. אולם מתברר שברגע שנודע להם שהצדיק השני בא לעומתם, הם יורדים מן המרכבה.

הירידה מן המרכבה מסמלת ויתור על המעמד, נכונות ללכת ברגל, נכונות לקבל את גדולתו של
האחר, הבא לעומת ההולך כשהוא רכוב במרכבתו. אולם מתברר כי גם האחר ירד מן המרכבה, וכך מוצאים הם זה את זה באמצע הדרך, כשכל אחד מהם מתנהל ברגל, מתוך נכונות לקבל באהבה את רעהו.

בשעת הפגישה, שהיא בעצם שיאו של תהליך ההתקרבות והוויתור בין השניים, מזכיר ר' יהודה צבי את האמרה "איניש באיניש פגע, טורא בטורא לא פגע". המשמעות הפשוטה של אמרה זו היא שטבעו של עולם הוא שאדם עשוי לפגוע באדם אחר, בעוד הר לעולם לא יוכל לפגוע בהר אחר.

הסיבה לכך היא פשוטה: האדם הוא נייד; הוא יכול להגיע לאדם אחר, ומתוך כך גם לפגוע בו.
זאת ועוד, האפשרות של אדם לנוע מביאה אותו לכך שהוא מסוגל לדרוך בדיוק על אותה נקודה בה עומד חברו, ומתוך כך מתעוררת שאלת המעמד והכבוד. היכולת של אדם לעמוד במקומו של אדם אחר הינה הסיבה לרבים מהסכסוכים שבין בני האדם, המרגישים מאוימים על-ידי העומדים בקרבתם ומאיימים על מעמדם. הר בהר אינו יכול לפגוע, משום שהר אחד אינו יכול לנוע ולעמוד במקומו של הר אחר. ההר לעולם לא מאיים על הר אחר, אף אם הוא גבוה ממנו או יפה ממנו.

ר' יהודה צבי הופך את המשמעות של האמרה הזו, אולם יחד עם זאת משמר את הרעיון שלה. אם האדם הוא אדם, אם הוא אנושי אם הוא מסוגל להכניע את עצמו בפני הזולת, הרי שיש לו סיכוי להיפגש עם האדם האחר. אולם אם האדם הוא הר, כלומר מתייחס אל עצמו כאל הר נישא, בעל מעמד שאין לו נגיעה ושייכות לבני האדם האחרים, הרי שלעולם לא יוכל לפגוש ולהתקשר באחווה עם אדם אחר.

-----------------
מתוך המדור 'חסידים מספרים' שבעיתון 'בשבע'.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il