ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

אות ב' ;">

בית מדרש אמונה וחסידות לימוד יומי באמונה הקדמת הרמב"ם לפרק חלק Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר הורד דף מקורות

י"ח חשוון תשע"ד

אות ב'

י"ח חשוון תשע"ד



נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הרב אברהם צוקרמן זצ"ל

ג' כתות בהבנת דברי חכמים. כת קבלת הפשט
וּמִמַּה שֶּׁאַתָּה צָרִיךְ לָדַעַת: כִּי בְנוֹגֵעַ לְדִבְרֵי חֲכָמִים, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, נֶחְלְקוּ בְנֵי אָדָם לְשָׁלֹשׁ כִּתּוֹת: הָרִאשׁוֹנָה – וְהִיא רֹב מַה שֶּׁרָאִיתִי, וַאֲשֶׁר רָאִיתִי חִבּוּרָיו, וּמַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי עָלָיו – הֵם מַאֲמִינִים אוֹתָם עַל פְּשָׁטָם, וְאֵין סוֹבְרִין בָּהֶם פֵּרוּשׁ נִסְתָּר בְּשׁוּם פָּנִים; וְהַנִּמְנָעוֹת• כֻּלָּן הֵן אֶצְלָם מְחֻיְּבוֹת הַמְּצִיאוּת. וְאָמְנָם עוֹשִׂין כֵּן – לְפִי שֶׁלֹּא הֵבִינוּ הַחָכְמוֹת, וְהֵם רְחוֹקִים מִן הַתְּבוּנוֹת, וְאֵין בָּהֶם מִן הַשְּׁלֵמוּת כְּדֵי שֶׁיִּתְעוֹרְרוּ מֵאֲלֵיהֶם•; וְלֹא מָצְאוּ מְעוֹרֵר שֶׁיְּעוֹרֵר אוֹתָם, וְסוֹבְרִים: שֶׁלֹּא כִוְּנוּ הַחֲכָמִים, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, בְּכָל דִּבְרֵיהֶם הַיְשָׁרִים וְהַמְתֻקָּנִים, אֶלָּא מַה שֶּׁהֵבִינוּ הֵם• לְפִי דַעְתָּם מֵהֶם, וְשֶׁהֵם עַל פְּשׁוּטָם. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַנִּרְאֶה מִקְּצָת דִּבְרֵיהֶם יֵשׁ מֵהֶם מִן הַדִּבָּה• וְהָרִחוּק מִן הַשֵּׂכֶל, עַד שֶׁאִלּוּ סֻפַּר עַל פְּשׁוּטוֹ לְעַמֵי הָאָרֶץ, כָּל שֶׁכֵּן לַחֲכָמִים – הָיוּ תְמֵהִים בְּהִתְבּוֹנְנָם בָּהֶם וְהָיוּ אוֹמְרִים: הֵיאַךְ יִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה בָעוֹלָם אָדָם שֶׁיַּחְשֹׁב כָּזֶה, אוֹ שֶׁיַּאֲמִין שֶׁהִיא אֱמוּנָה נְכוֹנָה, קַל וָחֹמֶר – שֶׁיִּיטַב בְּעֵינָיו?!

קינה על הכת הראשונה
וְזוֹ הַכַּת עֲנִיַּת הַדַּעַת יֵשׁ לְהִצְטַעֵר עֲלֵיהֶם לְסִכְלוּתָם: לְפִי שֶׁהֵם מְכַבְּדִים וּמְנַשְּׂאִים הַחֲכָמִים – כְּפִי דַעְתָּם – וְהֵם מַשְׁפִּילִים אוֹתָם בְּתַכְלִית הַשִּׁפְלוּת וְהֵם אֵינָם מְבִינִים זֶה. וְחַי הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ! כִּי הַכַּת הַזּׂאת מְאַבְּדִים הַדְרַת הַתּוֹרָה• וּמַאֲפִילִים זָהֳרָהּ, וּמְשִׂימִים תּוֹרַת ה' בְּהֶפֶךְ הַמְכֻוָּן בָּהּ•. לְפִי שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ אָמַר בַּתּוֹרָה הַתְּמִימָה: "אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ: רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה" (דברים ד ו) – וְהַכַּת הַזֹּאת מְסַפְּרִים מִפְּשָׁטֵי דִבְרֵי הַחֲכָמִים, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁכְּשֶׁשּׁוֹמְעִין אוֹתָם שְׁאָר הָאֻמּוֹת אוֹמְרִים: "רַק עַם סָכָל וְנָבָל הַגּוֹי הַקָּטֹן הַזֶּה". וְרֹב מַה שֶׁעוֹשִׂין אֵלֶּה הַדַּרְשָׁנִים, שֶׁהֵם מְפָרְשִׁין וּמוֹדִיעִין לַהֲמוֹן הָעָם מַה שֶּׁאֵינָם יוֹדְעִין. וּמִי יִתֵּן – אַחַר שֶׁלֹּא יָדְעוּ וְלֹא הֵבִינוּ – שֶׁהָיוּ שׁוֹתְקִין, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "מִי יִתֵּן הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישׁוּן וּתְהִי לָכֶם לְחָכְמָה" (איוב יג ה); אוֹ שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: אֵין אָנוּ מְבִינִים כַּוָּנַת הַחֲכָמִים בְּזֶה הַמַּאֲמָר, וְלֹא הֵיאַךְ יִתְפָּרָשׁ. אֲבָל הֵם מְחַשְּׁבִים שֶׁהֵם מְבִינִים אוֹתוֹ וּמִשְׁתַּדְּלִים לְהוֹדִיעַ וּלְפָרֵשׁ לָעָם מַה שֶּׁהֵבִינוּ הֵם עַצְמָם כְּפִי דַּעְתָּם הַחֲלוּשָׁה – לֹא מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמִים – וְדוֹרְשִׁין בְּרָאשֵׁי הָעָם דְּרָשׁוֹת "מַסֶּכֶת בְּרָכוֹת" וּ"פֶרֶק חֵלֶק" וְזוּלָתָן עַל פְּשָׁטָן, מִלָּה בְּמִלָּה.

___________________________________

הַנִּמְנָעוֹת – דברים שלא ייתכנו במציאות המוכרת לנו. כְּדֵי שֶׁיִּתְעוֹרְרוּ מֵאֲלֵיהֶם – שישימו לב מעצמם על אודות הבעיה שבדבר. מַה שֶּׁהֵבִינוּ הֵם – אנשי הכת הזו לפי דעתם מדברי חז"ל. הַדִּבָּה – שקר, כזב. הַדְרַת הַתּוֹרָה – כבוד התורה. בְּהֶפֶךְ הַמְכֻוָּן בָּהּ – בהפך ממה שהיא אמורה להיות.


ביאורים

לפני שהרמב"ם התחיל לבאר את מהות העולם הבא, הוא הקדים לבאר שהמטרה הראויה אליה צריך האדם לכוון בעבודת ה' אינה השכר, אלא עצם עשיית ציווי ה'. כעת הוא מקדים הקדמה נוספת, בעניינם של אגדות חז"ל, הנצרכת להבנת דברי חז"ל על ימות המשיח והעולם הבא.
דברים רבים באגדות חז"ל נראים לכאורה מוזרים, תמוהים ומנוגדים להיגיון. הרמב"ם מציג את צורות ההתייחסות השונות של בני האדם לדברים. הוא מתחיל מצורת התייחסות שגויה נפוצה, המקבלת את דבר חז"ל בעניינים אלו כפשוטם ומאמינה בהם, ולא מחפשת את העומק שבהם. אלו האוחזים בגישה זו, מבינים חלק ממאמרי חז"ל באופן הנוגד את ההיגיון, ואפילו בדברים שגם אנשים פשוטים עשויים לשים לב לחוסר ההיגיון שבהם.
הרמב"ם כותב שלמרות שאנשים אלו מתייחסים, על פי הבנתם, בכבוד לדברי חכמים, וכביכול 'מתבטלים' אליהם, דרך זו מבזה את התורה ואת דברי החכמים, מפני שהיא ממעיטה ומקטינה את רמתם של התורה ושל חכמיה, והופכת את התורה למנוגדת להיגיון. במקום שאדם הנפגש עם דברי חכמים יתמלא התפעלות מגדלות התורה וחכמיה, הוא נפגש עם דברים חסרי היגיון, הנאמרים כאילו הם מיצגים את חכמי ישראל ותורתם. דבר זה, עלול להביא אותו להתייחס לכל דברי התורה כאל דברים הנוגדים את ההיגיון. כמובן שכל זה מצטרף לבעיתיות שיש בעצם הבנת דברי חז"ל שלא כשורה.
דרך זו מזיקה במיוחד, כאשר אנשים אלו, שלא הבינו את דברי חז"ל לעומקם, דורשים דרשות לרבים ומלמדים אחרים את אגדות חז"ל על פי הבנתם. על אנשים כאלו להכיר בחוסר הבנתם, ולהימנע מלדרוש בדברים אלו, או לחילופין לומר מפורשות שאינם מבינים את כוונת דברי חז"ל, ולהימנע מלהסבירם בצורה פשטנית.

הרחבות
היחס לטעויות הנובעות מהבנה לקויה
וְזוֹ הַכַּת עֲנִיַּת הַדַּעַת יֵשׁ לְהִצְטַעֵר עֲלֵיהֶם לְסִכְלוּתָם . הרמב"ם תוקף בחריפות את המפרשים את דברי החכמים כפשוטם, והוא טוען שהם מבזים את התורה. ניתן לראות, שהרמב"ם מבקר בחריפות תפיסות מוטעות גם כאשר התפיסות נובעות מליקוי בהבנה. מתוך הבנה זו אומר הרמב"ם [הלכות תשובה ג, ז] שהאומר שלבורא יש גוף הוא מין למרות שכך עולה מפשטי הכתובים. הראב"ד [שם] משיג על טענה זו: "ולמה קרא לזה מין, וכמה גדולים וטובים ממנו הלכו בזה המחשבה לפי שראו במקראות ויותר ממה שראו בדברי האגדות המשבשות את הדעות". הרמב"ם ב מורה נבוכים [חלק א פרק לו] מתייחס לטענתו של הראב"ד ודוחה אותה: "ואם יעלה בדעתך שמאמין ההגשמה יש לו התנצלות בעבור שגדל עליה, או לסכלותו או לקוצר דעתו – כן ראוי שתאמין בעובד עבודה זרה, שהוא לא יעבוד אלא לסכלות, או מפני שגדל על זה, מנהג אבותיהם בידיהם. ואם תאמר שפשוטי הכתובים ישליכום בזה הספק, כן תדע שעובד עבודה זרה אמנם הביאוהו לעבודתה דמיונים וציורים חסרים. אין התנצלות, אם כן, למי שלא יקבל מן המאמתים המעיינים, אם יהיה מקצר מן העיון".

שאלות לדיון
"לְפִי שֶׁהֵם מְכַבְּדִים וּמְנַשְּׂאִים הַחֲכָמִים כְּפִי דַעְתָּם, וְהֵם מַשְׁפִּילִים אוֹתָם בְּתַכְלִית הַשִּׁפְלוּת". איזה מוסר ניתן לקחת מדברי הרמב"ם האלו?
מדוע כל כך חשוב לנו מה 'שאר האומות אומרים'?
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il