ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הקדמת הרמב"ם לפרק חלק
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב אברהם צוקרמן זצ"ל
וּמִמַּה שֶּׁאַתָּה צָרִיךְ לָדַעַת: כִּי בְנוֹגֵעַ לְדִבְרֵי חֲכָמִים, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, נֶחְלְקוּ בְנֵי אָדָם לְשָׁלֹשׁ כִּתּוֹת: הָרִאשׁוֹנָה – וְהִיא רֹב מַה שֶּׁרָאִיתִי, וַאֲשֶׁר רָאִיתִי חִבּוּרָיו, וּמַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי עָלָיו – הֵם מַאֲמִינִים אוֹתָם עַל פְּשָׁטָם, וְאֵין סוֹבְרִין בָּהֶם פֵּרוּשׁ נִסְתָּר בְּשׁוּם פָּנִים; וְהַנִּמְנָעוֹת• כֻּלָּן הֵן אֶצְלָם מְחֻיְּבוֹת הַמְּצִיאוּת. וְאָמְנָם עוֹשִׂין כֵּן – לְפִי שֶׁלֹּא הֵבִינוּ הַחָכְמוֹת, וְהֵם רְחוֹקִים מִן הַתְּבוּנוֹת, וְאֵין בָּהֶם מִן הַשְּׁלֵמוּת כְּדֵי שֶׁיִּתְעוֹרְרוּ מֵאֲלֵיהֶם•; וְלֹא מָצְאוּ מְעוֹרֵר שֶׁיְּעוֹרֵר אוֹתָם, וְסוֹבְרִים: שֶׁלֹּא כִוְּנוּ הַחֲכָמִים, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, בְּכָל דִּבְרֵיהֶם הַיְשָׁרִים וְהַמְתֻקָּנִים, אֶלָּא מַה שֶּׁהֵבִינוּ הֵם• לְפִי דַעְתָּם מֵהֶם, וְשֶׁהֵם עַל פְּשׁוּטָם. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַנִּרְאֶה מִקְּצָת דִּבְרֵיהֶם יֵשׁ מֵהֶם מִן הַדִּבָּה• וְהָרִחוּק מִן הַשֵּׂכֶל, עַד שֶׁאִלּוּ סֻפַּר עַל פְּשׁוּטוֹ לְעַמֵי הָאָרֶץ, כָּל שֶׁכֵּן לַחֲכָמִים – הָיוּ תְמֵהִים בְּהִתְבּוֹנְנָם בָּהֶם וְהָיוּ אוֹמְרִים: הֵיאַךְ יִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה בָעוֹלָם אָדָם שֶׁיַּחְשֹׁב כָּזֶה, אוֹ שֶׁיַּאֲמִין שֶׁהִיא אֱמוּנָה נְכוֹנָה, קַל וָחֹמֶר – שֶׁיִּיטַב בְּעֵינָיו?!
קינה על הכת הראשונה
וְזוֹ הַכַּת עֲנִיַּת הַדַּעַת יֵשׁ לְהִצְטַעֵר עֲלֵיהֶם לְסִכְלוּתָם: לְפִי שֶׁהֵם מְכַבְּדִים וּמְנַשְּׂאִים הַחֲכָמִים – כְּפִי דַעְתָּם – וְהֵם מַשְׁפִּילִים אוֹתָם בְּתַכְלִית הַשִּׁפְלוּת וְהֵם אֵינָם מְבִינִים זֶה. וְחַי הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ! כִּי הַכַּת הַזּׂאת מְאַבְּדִים הַדְרַת הַתּוֹרָה• וּמַאֲפִילִים זָהֳרָהּ, וּמְשִׂימִים תּוֹרַת ה' בְּהֶפֶךְ הַמְכֻוָּן בָּהּ•. לְפִי שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ אָמַר בַּתּוֹרָה הַתְּמִימָה: "אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ: רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה" (דברים ד ו) – וְהַכַּת הַזֹּאת מְסַפְּרִים מִפְּשָׁטֵי דִבְרֵי הַחֲכָמִים, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁכְּשֶׁשּׁוֹמְעִין אוֹתָם שְׁאָר הָאֻמּוֹת אוֹמְרִים: "רַק עַם סָכָל וְנָבָל הַגּוֹי הַקָּטֹן הַזֶּה". וְרֹב מַה שֶׁעוֹשִׂין אֵלֶּה הַדַּרְשָׁנִים, שֶׁהֵם מְפָרְשִׁין וּמוֹדִיעִין לַהֲמוֹן הָעָם מַה שֶּׁאֵינָם יוֹדְעִין. וּמִי יִתֵּן – אַחַר שֶׁלֹּא יָדְעוּ וְלֹא הֵבִינוּ – שֶׁהָיוּ שׁוֹתְקִין, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "מִי יִתֵּן הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישׁוּן וּתְהִי לָכֶם לְחָכְמָה" (איוב יג ה); אוֹ שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: אֵין אָנוּ מְבִינִים כַּוָּנַת הַחֲכָמִים בְּזֶה הַמַּאֲמָר, וְלֹא הֵיאַךְ יִתְפָּרָשׁ. אֲבָל הֵם מְחַשְּׁבִים שֶׁהֵם מְבִינִים אוֹתוֹ וּמִשְׁתַּדְּלִים לְהוֹדִיעַ וּלְפָרֵשׁ לָעָם מַה שֶּׁהֵבִינוּ הֵם עַצְמָם כְּפִי דַּעְתָּם הַחֲלוּשָׁה – לֹא מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמִים – וְדוֹרְשִׁין בְּרָאשֵׁי הָעָם דְּרָשׁוֹת "מַסֶּכֶת בְּרָכוֹת" וּ"פֶרֶק חֵלֶק" וְזוּלָתָן עַל פְּשָׁטָן, מִלָּה בְּמִלָּה.
___________________________________
הַנִּמְנָעוֹת – דברים שלא ייתכנו במציאות המוכרת לנו. כְּדֵי שֶׁיִּתְעוֹרְרוּ מֵאֲלֵיהֶם – שישימו לב מעצמם על אודות הבעיה שבדבר. מַה שֶּׁהֵבִינוּ הֵם – אנשי הכת הזו לפי דעתם מדברי חז"ל. הַדִּבָּה – שקר, כזב. הַדְרַת הַתּוֹרָה – כבוד התורה. בְּהֶפֶךְ הַמְכֻוָּן בָּהּ – בהפך ממה שהיא אמורה להיות.
ביאורים
לפני שהרמב"ם התחיל לבאר את מהות העולם הבא, הוא הקדים לבאר שהמטרה הראויה אליה צריך האדם לכוון בעבודת ה' אינה השכר, אלא עצם עשיית ציווי ה'. כעת הוא מקדים הקדמה נוספת, בעניינם של אגדות חז"ל, הנצרכת להבנת דברי חז"ל על ימות המשיח והעולם הבא.
דברים רבים באגדות חז"ל נראים לכאורה מוזרים, תמוהים ומנוגדים להיגיון. הרמב"ם מציג את צורות ההתייחסות השונות של בני האדם לדברים. הוא מתחיל מצורת התייחסות שגויה נפוצה, המקבלת את דבר חז"ל בעניינים אלו כפשוטם ומאמינה בהם, ולא מחפשת את העומק שבהם. אלו האוחזים בגישה זו, מבינים חלק ממאמרי חז"ל באופן הנוגד את ההיגיון, ואפילו בדברים שגם אנשים פשוטים עשויים לשים לב לחוסר ההיגיון שבהם.
הרמב"ם כותב שלמרות שאנשים אלו מתייחסים, על פי הבנתם, בכבוד לדברי חכמים, וכביכול 'מתבטלים' אליהם, דרך זו מבזה את התורה ואת דברי החכמים, מפני שהיא ממעיטה ומקטינה את רמתם של התורה ושל חכמיה, והופכת את התורה למנוגדת להיגיון. במקום שאדם הנפגש עם דברי חכמים יתמלא התפעלות מגדלות התורה וחכמיה, הוא נפגש עם דברים חסרי היגיון, הנאמרים כאילו הם מיצגים את חכמי ישראל ותורתם. דבר זה, עלול להביא אותו להתייחס לכל דברי התורה כאל דברים הנוגדים את ההיגיון. כמובן שכל זה מצטרף לבעיתיות שיש בעצם הבנת דברי חז"ל שלא כשורה.
דרך זו מזיקה במיוחד, כאשר אנשים אלו, שלא הבינו את דברי חז"ל לעומקם, דורשים דרשות לרבים ומלמדים אחרים את אגדות חז"ל על פי הבנתם. על אנשים כאלו להכיר בחוסר הבנתם, ולהימנע מלדרוש בדברים אלו, או לחילופין לומר מפורשות שאינם מבינים את כוונת דברי חז"ל, ולהימנע מלהסבירם בצורה פשטנית.
הרחבות
היחס לטעויות הנובעות מהבנה לקויה
וְזוֹ הַכַּת עֲנִיַּת הַדַּעַת יֵשׁ לְהִצְטַעֵר עֲלֵיהֶם לְסִכְלוּתָם . הרמב"ם תוקף בחריפות את המפרשים את דברי החכמים כפשוטם, והוא טוען שהם מבזים את התורה. ניתן לראות, שהרמב"ם מבקר בחריפות תפיסות מוטעות גם כאשר התפיסות נובעות מליקוי בהבנה. מתוך הבנה זו אומר הרמב"ם [הלכות תשובה ג, ז] שהאומר שלבורא יש גוף הוא מין למרות שכך עולה מפשטי הכתובים. הראב"ד [שם] משיג על טענה זו: "ולמה קרא לזה מין, וכמה גדולים וטובים ממנו הלכו בזה המחשבה לפי שראו במקראות ויותר ממה שראו בדברי האגדות המשבשות את הדעות". הרמב"ם ב מורה נבוכים [חלק א פרק לו] מתייחס לטענתו של הראב"ד ודוחה אותה: "ואם יעלה בדעתך שמאמין ההגשמה יש לו התנצלות בעבור שגדל עליה, או לסכלותו או לקוצר דעתו – כן ראוי שתאמין בעובד עבודה זרה, שהוא לא יעבוד אלא לסכלות, או מפני שגדל על זה, מנהג אבותיהם בידיהם. ואם תאמר שפשוטי הכתובים ישליכום בזה הספק, כן תדע שעובד עבודה זרה אמנם הביאוהו לעבודתה דמיונים וציורים חסרים. אין התנצלות, אם כן, למי שלא יקבל מן המאמתים המעיינים, אם יהיה מקצר מן העיון".
שאלות לדיון
"לְפִי שֶׁהֵם מְכַבְּדִים וּמְנַשְּׂאִים הַחֲכָמִים כְּפִי דַעְתָּם, וְהֵם מַשְׁפִּילִים אוֹתָם בְּתַכְלִית הַשִּׁפְלוּת". איזה מוסר ניתן לקחת מדברי הרמב"ם האלו?
מדוע כל כך חשוב לנו מה 'שאר האומות אומרים'?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
