ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש הלכה מחשבה ומוסר הקדמת הרמב"ם לפרק חלק

כ"ב חשוון תשע"ד

אות ג' חלק ב

אתמול למדנו שישנם שני סוגים של תענוגים – גופני ורוחני. לכל אחד יש יתרון על פני חבירו, איזה מהם עדיף? הרמב"ם יראה לנו שבני האדם מעדיפים דווקא את התענוג הרוחני! לאחר מכן נראה שהתענוג הרוחני של העולם הבא הוא למעלה מהשגתנו.
מוקדש לעלוי נשמת
הרב אברהם צוקרמן זצ"ל
לחץ להקדשת שיעור זה
להורדת דף מקורות (PDF)
קל וחומר מהעולם הזה
וּכְשֶׁתִּתְבּוֹנֵן בְּעִנְיַן שְׁנֵי הַתַּעֲנוּגִים• הָאֵלֶּה – תִּמְצָא פְחִיתוּת• הָאַחַת וּמַעֲלַת הַשְּׁנִיָּה – וַאֲפִלּוּ בָעוֹלָם הַזֶּה. וְזֶה כִּי אָנוּ מוֹצְאִים רֹב בְּנֵי הָאָדָם כֻּלָּם מְיַגְּעִים נַפְשׁוֹתֵיהֶם וְגוּפוֹתֵיהֶם בְּעָמָל וִיגִיעָה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מֵהֶם, כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ לוֹ מַעֲלָה וְכָבוֹד וְשֶׁיְּנַשְּׂאוּהוּ בְנֵי אָדָם – וַהֲנָאָה זוֹ אֵינָהּ הֲנָאַת מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה. וּכְמוֹ כֵן הַרְבֵּה מִבְּנֵי אָדָם בּוֹחֵר לְהִנָּקֵם מֵאוֹיְבָיו, יוֹתֵר מֵהַשִּׂיג הַרְבֵּה מִתַּעֲנוּגֵי הַגּוּף. וְהַרְבֵּה מִבְּנֵי אָדָם מִתְרַחֵק מִן הַגָּדוֹל שֶׁבְּתַעֲנוּגֵי הַגּוּף, מִיִּרְאָתוֹ שֶׁיַּשִּׂיגֵהוּ מִזֶּה חֶרְפָּה וָבֹשֶׁת מִבְּנֵי אָדָם, אוֹ לְפִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ שֶׁיְּהֵא לוֹ שֵׁם טוֹב. וְאִם עִנְיָנוֹ כֵן בָּעוֹלָם הַזֶּה הַגּוּפָנִי – כָּל שֶׁכֵּן בָּעוֹלָם הָרוּחָנִי, וְהוּא: הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנַּפְשׁוֹתֵינוּ מַשְׂכִּילוֹת שָׁם מִידִיעַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרֵךְ, כְּמוֹ שֶׁמַּשְׂכִּילִים הַגּוּפִים הָעֶלְיוֹנִים•, אוֹ יוֹתֵר.

תיאור התענוג הנפשי
וְאוֹתוֹ תַעֲנוּג לֹא יֵחָלֵק לַחֲלָקִים•, וְלֹא יְסֻפַּר, וְלֹא יִמָּצֵא מָשָׁל לִמְשָׁל בּוֹ אוֹתוֹ הַתַּעֲנוּג – אֶלָּא כְמוֹ שֶׁאָמַר הַנָּבִיא, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כְּשֶׁנִּפְלְאָה• בְעֵינָיו גְּדֻלַּת הַטּוֹב הַהוּא וּמַעֲלָתוֹ, אָמַר: "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ" (תהלים לא כ). וְכֵן אָמְרוּ עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם: "הָעוֹלָם הַבָּא, אֵין בּוֹ לֹא אֲכִילָה, וְלֹא שְׁתִיָּה, וְלֹא רְחִיצָה, וְלֹא סִיכָה, וְלֹא תַּשְׁמִישׁ – אֶלָּא צַדִּיקִים יוֹשְׁבִים וְעַטְרוֹתֵיהֶם• בְּרָאשֵׁיהֶם, וְנֶהֱנִים מִזִּיו הַשְּׁכִינָה" (ברכות יז א). רְצוֹנוֹ לוֹמַר בְּאָמְרוֹ: "וְעַטְרוֹתֵיהֶם בְּרָאשֵׁיהֶם" – הִשָּׁאֲרוּת הַנֶּפֶשׁ בְּקִיּוּם הַמֻּשְׂכָּל לָהּ•, וְהוּא: הַבּוֹרֵא יִתְבָּרָךְ. וִהְיוֹת הוּא, רְצוֹנִי לוֹמַר: הַמֻּשְׂכָּל, וָהִיא – דָּבָר אֶחָד, כְּמוֹ שֶׁזְּכָרוּהוּ גְּדוֹלֵי הַפִּילוֹסוֹפִים בִּדְרָכִים יֶאֱרַךְ בֵּאוּרָם בְּכָאן. וְאָמְרוּ: "וְנֶהֱנִין מִזִּיו הַשְּׁכִינָה" – רָצָה לוֹמַר: שֶׁאוֹתָן הַנְּשָׁמוֹת מִתְעַנְּגוֹת בְּמַה שֶּׁמַּשִּׂיגוֹת וְיוֹדְעוֹת מֵאֲמִתַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרֵךְ, כְּמוֹ שֶׁמִּתְעַנְּגוֹת חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ וּשְׁאָר מַדְרֵגוֹת הַמַּלְאָכִים בְּמַה שֶּׁהֵם מַשִּׂיגִים וְיוֹדְעִים מִמְּצִיאוּתוֹ.

___________________________________

שְׁנֵי הַתַּעֲנוּגִים – הגופני והנפשי. פְחִיתוּת – גריעות. הַגּוּפִים הָעֶלְיוֹנִים – מלאכים, גלגלים וכו'. לֹא יֵחָלֵק לַחֲלָקִים – איננו מוחשי שאפשר לחלק אותו לחלקים. כְּשֶׁנִּפְלְאָה – הייתה מופלאה. עַטְרוֹתֵיהֶם – כתריהם. הִשָּׁאֲרוּת הַנֶּפֶשׁ וכו' - (הפילוסופים סברו ש) הנפש של המשכיל מתאחדת בשכל (פה הכוונה אלוהים) ולכן היא קיימת בקיומו. עיין בפילוסוף של הכוזרי.

ביאורים
הרמב"ם כבר הדגיש קודם שהתענוג הרוחני נעלה מהתענוג הגשמי. כוונת הרמב"ם לתענוגים הרוחניים העליונים, שזוכה להם מי שמתקרב לה', ומגיע להשגות רוחניות עליונות. כאן הוא מוסיף ומנסה לקרב את דבריו אל בני האדם החיים בְּעולם גשמי. גם בעולם הזה אנו רואים שאצל בני האדם התענוג הרוחני נעלה מהתענוג הגשמי. אנשים מעדיפים להתאמץ מאד ולהשקיע את כל כוחותיהם, כולל הגופניים, להשגת דבר מופשט כמו כבוד, או סיפוק של רגש נקמה וכדו', למרות שהדבר עולה להם במחיר של מאמץ מרובה, והפסדים גשמיים מרחיקי לכת.
בודאי שאותם תענוגים 'רוחניים' מהם לקח הרמב"ם דוגמה, אינם בהכרח רצויים, ולעיתים הם אפילו שליליים, אולם מהם נוכל ללמוד ולהבין עד כמה גדולה מעלת התענוג הרוחני.
לאחר שהגענו להבנה זאת, ניתן להבין שמשמעותו של אותו ייעוד נפלא שמובטח לעולם הבא היא הידבקות הנפש בכוח הרוחני . אדם הנמצא בעולם הזה ומרומם את עצמו לדבֵקות אמיתית בבורא, על ידי השגות שכליות ועלייה במדרגות הרוחניות, זוכה לצאת ממצב בו הוא אסור בכבלים גשמיים, לצאת מאפילה וצמצום לאור גדול, וממילא זוכה להגיע למדרגה הדומה למדרגת המלאכים והכוחות הרוחניים שלא שייכות בהם מיתה ונפילה. ולכן לעתיד לבוא יזכו הצדיקים להתענג ולהשיג מהבורא בדומה למלאכים ולכוחות הרוחניים, ובכך להשתחרר מהמוות ומכל אפשרות של נפילה. ההנאה והאושר שבהשגה זו גדולים לאין ערוך מכל הנאה גשמית.
לפי זה, הייעוד המובטח לצדיקים אינו ' פּרס ' למי שעשה את המוטל עליו, אלא תוצאה ישירה ופועל היוצא באופן ישיר מהמקום אליו הם עמלו להביא את עצמם, מקום בו קיים תענוג רוחני תמידי ולא שייכת בו מיתה.

הרחבות
מי גדול ממי - אדם או מלאך?
שֶׁנַּפְשׁוֹתֵינוּ מַשְׂכִּילוֹת שָׁם מִידִיעַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרֵךְ, כְּמוֹ שֶׁמַּשְׂכִּילִים הַגּוּפִים הָעֶלְיוֹנִים, אוֹ יוֹתֵר. ה'גופים העליונים' הללו הם מלאכים או כוכבים וכדומה. אם כן, השגתו הרוחנית של האדם בעולם הבא שווה לזו של היצורים העליונים ואולי אפילו עולה על השגתם. ואף על פי שהרמב"ם כתב במקום אחר, שדעת האדם פחותה מדעת הכוכבים, הגלגלים והמלאכים (ראה הלכות יסודי התורה ג ט), מכל מקום לאחר מותו האדם מתעלה ומתפשט מן הגוף, ומגיע להשגות עליונות יותר.

מה מתרחש בעולם הבא?
אֶלָּא צַדִּיקִים יוֹשְׁבִים וְעַטְרוֹתֵיהֶם בְּרָאשֵׁיהֶם, וְנֶהֱנִים מִזִּיו הַשְּׁכִינָה. הרמב"ם מסביר שהעטרה היא ההשגה השכלית שהשיג האדם בעולם הזה . וכך מבואר בדבריו במקום אחר: "וכן זה שאמרו עטרותיהן בראשיהן, כלומר דעת שידעו, שבגללה זכו לחיי העולם הבא, מצויה עמהן, והיא העטרה שלהן" [הלכות תשובה ח, ב]. המהר"ל , לעומת זאת, מסביר שהעטרה רומזת על השלמות והמעלה שתהיה לאדם בעולם הבא . המהר"ל גם מבהיר, שיש בדברי חז"ל הללו שני עניינים שקיימים בעולם הבא: א. שלמות האדם. ב. השפע שיקבל מהקב"ה. וכך הוא כותב בסוף דבריו בעניין: "כי מה שאמרו שעטרותיהם בראשיהם, דבר זה נאמר על מעלת עצמו, כי אין יותר במעלה מן המלך שיש לו עטרה בראשו. ומה שאמר ונהנין מזיו השכינה הוא מה שיקבלו מן השם יתברך. ואלו שני דברים ידועים בחכמה מאוד כי הם שני מדרגות עולם הבא" [נתיבות עולם נתיב התורה ג].

שאלות לדיון
מדוע האדם בורח מתענוג גדול כדי לא להתבייש משאר האנשים?
איך ייתכן מושג של 'תענוג' בדבר רוחני מובהק, דוגמת השגת אמיתת הבורא? האם המושג 'תענוג' הוא רק ביטוי מושאל? מהו תכנו האמיתי?
עוד בנושא הקדמת הרמב"ם לפרק חלק

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il