בית המדרש

  • מדורים
  • קול צופייך
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי אליהו זצ"ל

וְשַׂבַּע אֶת הָעולָם כֻּלּו מִטּוּבָךְ

undefined

הרב שמואל אליהו

חשוון תשע"ד
14 דק' קריאה
מחאה חברתית

אין השכינה שורה אלא על חכם, גיבור, עשיר ועניו
בשבוע שעבר התחלנו באמירת ברכת "ברך עלינו": "בָּרֵךְ עָלֵינוּ ה' אֱלֹקֵינוּ אֶת הַשָּׁנָה הַזֹּאת. וְאֶת כָּל־מִינֵי תְּבוּאָתָהּ לְטוֹבָה. וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה עַל כָּל־פְּנֵי הָאֲדָמָה. וְרַוֵּה פְּנֵי תֵבֵל וְשַׁבַּע אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִטּוּבָךְ. וּמַלֵּא יָדֵינוּ מִבִּרְכוֹתֶיךָ וּמֵעֹשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶיךָ. שָׁמְרָה וְהַצִּילָה שָׁנָה זוֹ מִכָּל־דָּבָּר רּע. וּמִכָּל־מִינֵי מַשְׁחִית וּמִכָּל־מִינֵי פּוּרְעָנוּת. וַעֲשֵׂה לָהּ תִּקְוָה טוֹבה ואַחֲרִית שָׁלוֹם . חוּס וְרַחֵם עָלֶיהָ וְעַל כָּל־תְּבוּאָתָהּ וּפֵירוֹתֶיהָ. וּבָרְכָהּ בְּגִשְׁמֵי רָצוֹן בְּרָכָה וּנְדָבָה. וּתְהִי אַחֲרִיתָהּ חַיִּים וְשָׂבָע וְשָׁלוֹם. כַּשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת לִבְרָכָה. כִּי אֵל טוֹב וּמֵטִיב אַתָּה וּמְבָרֵךְ השָּׁנִים. בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים". בדברים הבאים נזכיר כמה הלכות שנוגעות לשפע הכלכלי הזה, ונעמוד על הקשר בין השפע הזה לבין קיבוץ גלויות, שהיא הברכה הבאה אחריה.
הגמרא (שבת צב) אומרת: "אֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה אֶלָּא עַל חָכָם, גִּבּוֹר, וְעָשִׁיר, וּבַעַל קוֹמָה". וכולם נלמדים ממשה רבנו שהיה חכם וגיבור ועשיר וזכה להשראת שכינה. בתפילת י"ח אנו מתפללים פעמיים שתשרה שכינה בעם כולו. גם בברכת "תשכון בתוך ירושלים עירך" וגם בברכת "המחזיר שכינתו לציון".
הבקשות שקודמות לכך צריכות להיות על חכמה, על גבורה ועל עושר לעם כולו. בברכת "חונן הדעת" מבקשים חכמה, שמביאה בעקבותיה תשובה וסליחה. אחר כך אנחנו מבקשים על גבורה וחוזק פיזי לעם כולו. הצלה מאויבים בברכת "ראה", "כי אל גואל חזק אתה", ובריאות בברכת "רפאנו". אחר כך מבקשים על העושר בברכת "מברך השנים" – הכול כדי שנהיה כלים ראויים שתשרה עלינו שכינה.
חכמה, גבורה ועושר הן תכונות שמסוגלות להשראת שכינה, אבל יש בהן סכנה מפני גאווה וכפירה: "פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי וְאָמַרְתִּי מִי ה'" (משלי ל ט). כך אומר ירמיה הנביא (ט כב): "כֹּה אָמַר ה' אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ אַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ". חכמה, גבורה או עושר יכולים להביא אדם להתהלל ולייחס לעצמו את המעלות שבו, ובכך הוא מפסיד את השראת השכינה. לכן אומרת הגמרא שבנוסף לשלוש התכונות האלה נדרשת גם ענווה. "אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ, אֶלָּא עַל גִּבּוֹר, וְעָשִׁיר, וְחָכָם, וְעָנָיו, וְכֻלָּם מִמֹּשֶׁה" (נדרים לט).

ברכה בתשיעית – כנגד מפקיעי שערים
הגמרא (מגילה יז ע"ב) שואלת למה "ברכת השנים" נאמרה בברכה התשיעית: "אָמַר רַבִּי אַלֶּכְּסַנְדְּרִי, כְּנֶגֶד מַפְקִיעֵי שְׁעָרִים, דִּכְתִיב, 'שְׁבֹר זְרוֹעַ רָשָׁע' וְגוֹ', וְדָוִד כִּי אֲמָרָהּ, בַּתְּשִׁיעִית אֲמָרָהּ". במזמור התשיעי של תהילים.
מפקיעי השערים לוקחים את ברכת ה' ומעלים את מחיר המזון יותר מהמחיר האמיתי שלו כדי להרבות את הונם. ומנין שהרשעים שמדבר עליהם דוד הם מפקיעי שערים? מכך שרוב הפרק מדבר על עניים וחלכאים "יֶאֱרֹב לַחֲטוֹף עָנִי, יַחְטֹף עָנִי בְּמָשְׁכוֹ בְרִשְׁתּוֹ"; "יִדְכֶּה יָשֹׁחַ וְנָפַל בַּעֲצוּמָיו חֵל כָּאִים". מי הוא המצפה לגנוב עניים וחלכאים? מפקיע השערים. וכיצד ה' ישבר זרועם של רשעים אלו? על-ידי שפע כלכלי שיהיה בעולם. שכאשר יהיה שפע לא תהיה אפשרות למפקיעי השערים לגנוב את העניים.
הגנבים הללו הם שונים מאלה שגונבים מהעשירים תכשיט או אבן טובה. גנבים אלו גונבים מהעניים, והם רשעים בעיני ה' (עמוס ח). אי-אפשר לשפוט אותם ולכלוא אותם, כי כל מה שהם עושים הוא חוקי. אבל בגללם העניים נאלצים בעל כורחם לשלם מחיר מופקע. עליהם מבקש דוד רחמים ואומר "שְׁבֹר זְרוֹעַ רָשָׁע". כנגדם נאמר הפסוק: "קול ה' שובר ארזים", שהוא השם התשיעי במזמור זה, והוא כנגד מפקיעי השערים שהם חזקים כארזים ומנצלים את כוחם להפקיע שערים (ירושלמי).

ושבע את העולם כולו מטובך
בברכה התשיעית אנו מתפללים שיהיה שובע גם לנו וגם לעולם כולו. "ושבע את העולם כולו מטובך". אם נתבונן על מה שקורה בעולם ניווכח שמפקיעי השערים הגדולים הם המדינות שמוכרות נפט. מחירו היה בעבר פחות מעשרה אחוז ממחירו היום, וגם בימים ההם התעשרו מפיקי הנפט שכמעט לא עמלו בשבילו. יום אחד הם החליטו לצמצם את הפקתו ולהעלות את מחירו כדי להרבות את הונם, ומחירו עלה פי עשרה. עמים שלא יכולים לשלם את מחירו הופכים לעניים יותר, ומפיקי הנפט מתעשרים עד כדי שחיתות.
לפי נתוני האו"ם יש היום בעולם 842 מיליון אנשים רעבים, ועשרות אלפי ילדים מתים מרעב בכל יום. ואיך זה ייתכן? הרי יש בעולם עושר ומזון בשביל לכלכל את כל הרעבים בעולם כמה פעמים. אלא שהשפע שהקב"ה נותן מנוצל על-ידי בעלי ההון להרבות את הונם ולא להאכיל רעבים. אעפ"כ מספר הרעבים בעולם יורד בזכות מדינות אחרות שפועלות לרווחתם.
מדינת ישראל תורמת להדברת הרעב העולמי בעיקר באמצעות השכל. רק לאחרונה קיבלה המדינה פרס עולמי בעקבות המצאת הטפטפות, שעזרו להדביר רעב בשלושים מדינות בעולם. בשבוע שעבר, עם פרסום שמות הזוכים בפרס "נובל" השנה, התברר שוב חלקם הגדול של היהודים בפיתוח המדעי של העולם. רוב מקבלי הפרס השנה הם יהודים, וחלקם קשורים לישראל. כל זה הוא המשך למגמה קבועה של שנים, עד שכמעט שליש ממקבלי הפרס לאורך השנים הם יהודים, אף שאנחנו פחות משליש פרומיל בעולם.
מלבד הכאב על האובדן האנושי בהשמדת שישה מיליון יהודים בשואה, מדהים לחשוב כמה נזק נגרם לעולם בעקבות השואה הזאת. כמה הפסד נגרם כתוצאה מרדיפת היהודים לאורך הגלות. עם זאת, עיקר התרומה של ישראל לעולם צריכה להיות בהנחלת מוסר לעולם. בעולם יותר מוסרי לא יהיה בעולם רעב כלל.

מחאה הלכתית

המאבק ההלכתי במפקיעי שערים
המאבק במפקיעי שערים נקרא בימינו "פיקוח על מחירים". המאבק במחיר מופרז של קוטג' או של דירה הוא לא מחאה חברתית עונתית. זו הלכה שנדונה בכמה וכמה מקומות בגמרא, ובעיקר במסכת בבא בתרא. שם נשאלה השאלה האם בית הדין צריך לפקח על המחירים או רק על האונאה במידות ובמשקלות.
דעת שמואל בגמרא הייתה "שמעמידין אגרדמין למדות ואין מעמידין אגרדמין לשערים", דהיינו שמעמידים פקחים לבדוק שהמשקלות מדויקים, אבל לא מעמידים פקחים לבדוק שהמחירים יהיו זולים. מסביר הרשב"ם כי דעתו היא שצריך להשאיר שוק חופשי, וכוחות השוק יקבעו. תמיד יש מי שזקוק למזומן והוא ימכור בזול. הלקוחות יקנו ממנו והיקרנים ייאלצו להוריד את המחיר בעל כורחם.
לעומתו סברו אנשי בית הנשיא שצריך להעמיד פקחים גם על מחירי המזון מפני הרמאים שיכולים לתאם מחירים ולהעלות את המחיר באופן שווה לכולם. בימינו אנו מכירים את הנושאים הללו ממחירי שיחות הטלפונים הניידים. כאשר נפתח השוק למשווקים רבים התברר כי החברות עשו "קרטל" ביניהן ותיאמו מחירים נגד החוק ונגד ההלכה, ואנשים אלו צריכים לעשות על כך תשובה. והרי הנביא אומר על זה: "נִשְׁבַּע ה' בִּגְאוֹן יַעֲקֹב אִם אֶשְׁכַּח לָנֶצַח כָּל מַעֲשֵׂיהֶם" (עמוס פרק ח ז).
ב"שולחן ערוך" (חושן משפט רלא כ) נפסקה הלכה חלקית כמו דבי נשיאה: "חייבים בית דין להעמיד ממונים על השערים שלא ירויח כל אחד מה שירצה, שאין לו לאדם להרויח בדברים שיש בהם חיי נפש, כגון יינות שמנים וסלתות, אלא השתות (רק שישית יותר מההוצאות). במה דברים אמורים? במוכר סחורתו ביחד בלא טורח, אבל חנוני המוכר סחורתו מעט מעט, שמין לו טרחו וכל יציאותיו, ומותר עליהם ירויח שתות (על כל הוצאותיו יוסיף שישית וזה יהיה הרווח שלו), במה דברים אמורים? כשלא הוקר השער. אבל אם הוקר השער, ימכור כפי היוקר".

פיקוח על חיי נפש
הרמב"ם (הלכות מכירה יד) קובע שהממונים על הציבור צריכים למנוע העלאת מחירים בדברים שיש בהם חיי נפש: "כבר ביארנו שהנושא ונותן באמונה ואמר כך וכך אני משתכר אין לו הונייה, ואפילו אמר זה לקחתי בסלע ובעשר אני מוכר – מותר, אבל בית דין חייבין לפסוק השערים ולהעמיד שוטרין לכך, ולא יהיה כל אחד ואחד משתכר כל מה שירצה אלא שתות בלבד יפסקו להם בשכרם, ולא ישתכר המוכר יתר על שתות".
הרמב"ם מסייג את ההלכה ואומר כי הפיקוח צריך להיות רק במצרכי יסוד. "במה דברים אמורים? בדברים שיש בהם חיי נפש כגון יינות שמנים וסלתות, אבל העיקרין (שורשים שנועדו לריח וכד') כגון הקושט והלבונה וכיוצא בהן אין פוסקין להם שער, אלא ישתכר כל מה שירצה". במותרות יכול להיות שוק חופשי.

אין משתכרין פעמיים בביצים
ביצים הן לא לחם, אבל הן גם לא מותרת. האם צריך להיות פיקוח על המחיר שלהן או לא? בגמרא מובא: "תנו רבנן: אין משתכרין פעמיים בביצים. אמר מרי בר מרי: פליגי בה רב ושמואל, חד אמר: על חד תרי, וחד אמר: תגר לתגרא". יש מחלוקת בין רב לשמואל מה הכוונה שאין משתכרין בביצים פעמיים. האם לא משווקים את הביצים אלא מהיצרן לצרכן כדי שהמחיר לא יעלה, או שאין מעלים את המחיר עד כפל מהמחיר הראשון.
הרמב"ם פוסק שלא מעבירים את הביצים כמה ידיים עד לצרכן. הקונה יקנה ישירות מהיצרן או מהסוחר שקנה ממנו, והוא ירוויח את השישית שלו: "התגר הראשון הוא מוכרן בשכר, והלוקח ממנו מוכרן בקרן בלבד". וכדבריו פסק ה"שולחן ערוך" (חו"מ רלא כב) ואמר שכיוון שביצים הן דבר שיש בו חיי נפש, גם בהן יש פיקוח מחירים. לדבריהם, כל ההלכה של ביצים לא באה להוציא אותם מכלל פיקוח המחירים, אלא לומר שאסור להעביר את הסחורה ידיים רבות עד שתגיע ללקוח, אלא רק סוחר אחד יכול לקנות ולמכור אותן.
ה"שולחן ערוך" הביא שם גם את הדעה השנייה, שיש מי שמתיר להשתכר בביצים לא רק שישית אלא כפל, ולא פסק כמותה. לעומתו הסמ"ע (סימן רלא ס"ק לו) פסק כדעה הזאת, ולפי דבריו יש שלוש דרגות בפיקוח על מחירים: א] באוכל נפש הדומה ליינות ושמנים וסלתות – יכול להשתכר עד שתות ולא יותר. ב] בדברים שאין בהן אוכל נפש כלל – יכול להשתכר כל מה שירצה אפילו כפלי כפליים מהקרן. ג] בדבר שיש בו ממכשירי אוכל נפש כגון ביצים או כמון ותבלין – מותר להרויחן עד הכפל ולא יותר.

איסור הפקעת מחירים – רק כשיש פיקוח
פיקוח על מחירים יכול להתרחש רק בסביבה הוגנת, שאם תנהג על-פי ההלכה בדבר זה לא תגרום לעלייה במחיר, והמשווקים האחרים יקנו ממך בזול וימכרו ביוקר. כבר נדרש מרן הרב זצוק"ל לסוגיה זו בעת שמכרו הדסים. היה משווק אחד ברמת הגולן שגידל הדסים ורצה למכור אותם על-פי ההלכה ברווח של שישית. לדעתו הם דבר שיש בו חיי נפש שכולם צריכים להם. אבל מחירי השוק היו הרבה יותר גבוהים.
אותו משווק פנה למרן הרב זצ"ל בשאלה, האם למכור על-פי מה שכתוב בהלכה או על-פי מחירי השוק, שהם גבוהים בהרבה. השיב לו הרב את מה שכתוב ב"שולחן ערוך": "והני מילי היכא דאיכא בית דין דפרשו לכולהו מוכרים לזבוני הכי, אבל אי כל חד זבין בכל מה דיכול, לא מיחייב האי לחודיה לזבוני בזול".
כלומר, כל הדין הזה נאמר במקום שיש בית-דין שאומר למוכרים מה הרווח שמותר להם לקחת. אבל אם כל אחד מעלה את המחיר בכל מה שיכול – המוכר הבודד לא חייב למכור בזול, כך שהסוחרים האחרים ייקחו ממנו את הרווח. אמנם בגלל חומר העניין שהקב"ה אמר שהוא נשבע לא למחול למי שמעלה מחירים – המחמיר תבוא עליו ברכה.
אותו מוכר נהג לפנים משורת הדין ומכר את ההדסים שלו במחיר הנכון על-פי ההלכה. אמנם הסוחרים האחרים מכרו באותה שנה הדסים במחיר היקר, אבל כעבור כמה שנים הוא הצליח לשבור את השוק והיום מחירם הוא הקרוב לאמיתי לפי ההשקעה ורווח השישית שמותר לקחת.

בד פשתן למצנחים
מרן הרב זצ"ל היה רגיל לספר מעשה בצדיק אחד שהיה מוכר בדים במחנה יהודה, והיה האיש ישר ותמים במסחרו, והיה קובע עתים לתורה. והווה עובדא בזמן השלטון הבריטי שנצרכו הבריטים לפשתן עבור מצנחים באופן דחוף, וכיוון שנודעה לסוחרים הבהלה של הבריטים לפשתן, האמירו מחירי הפשתן עד כדי פי 10 ופי 20. משנמכר כל המלאי בחנויות האחרות, באו לחנותו, כיוון שידעו שהוא קנה סחורה רבה של פשתן ממש לפני המלחמה.
חנותו של אותו אדם הייתה סגורה, כיוון שהיה רגיל ללמוד בבית המדרש אחרי התפילה. כשהגיע לחנותו וראה את כל הסוחרים צובאים עליה, התברר לו שהפשתן שברשותו עלה כעת פי 30 ממחירו, ובא לבית המדרש לשאול האם מותר לו למכור ביותר ממחיר השוק.
ישבו חכמים ודנו בעניין ואמרו לו שבמקרה שלו מותר לו למכור במחיר השוק, כיוון שאם הוא יקנה עכשיו סחורה חדשה הוא יצטרך לשלם עליה את המחיר החדש ולא את המחיר הישן. אבל הסוחר הזה לא רצה להסתכן בהלכה חמורה זו ומכר ברווח של שישית בלבד.
כשנפטר הסוחר לבית עולמו ביקשו קרוביו של הנפטר מהרב זצ"ל לבוא ולהספידו, ועלה בידם בקושי רב למצוא תיאום בסדר יומו לנוכחות הרב בלוויה, ואותו היום ר"ח היה. משבא הרב ללוות את הנפטר נזכר כי ר"ח היום ואין מספידין. עלה בדעתו לומר דברי תורה שישמשו מעין הספד על הנפטר, ואמר: מצינו שאדם בא לדין שואלים אותו: נשאת ונתת באמונה? קבעת עתים לתורה? על המנוח אפשר לומר בוודאות כי התשובה לשתי שאלות אלו הן חיוביות, משום שנהג לקבוע עתים לתורה, ומשום שנשא ונתן באמונה ומעשיו יוכיחו, וסיפר הסיפור הנ"ל ופסק בו.
אחרי מעשה סיפר הרב זצוק"ל כי שני בניו של אותו אדם באו אליו וסיפרו כי אביהם בא אליהם בחלום וסיפר להם כי ההספד של מרן הרב אליהו עשה לו נחת רוח מרובה בשמים.
מניעת הפקעת מחירים דוחה תענית
עד כמה חששו חכמים מהפקעת מחירים ניתן ללמוד מהמשנה במסכת תענית (ב, ט) שעוסקת בתענית שגוזרים על עצירת גשמים. וכך אומרת המשנה: "אין גוזרין תענית על הצבור בתחלה בחמישי שלא להפקיע השערים אלא ג' תעניות הראשונות שני וחמישי ושני ושלש שניות חמישי שני וחמישי וכו'".
פירש שם רש"י כי אם יגזרו חכמים תענית על הציבור ביום חמישי, יהיו כולם רעבים לקראת סוף הצום ויקנו אוכל בכמות רבה לסעודת סיום הצום. וכיוון שזה צום ראשון לא ידעו הסוחרים את סיבת המכירה המרובה של יום זה. שהרי בכל יום חמישי יש מכירה מרובה בגלל שאנשים קונים לשבת, אבל כשיקנו קנייה מרובה גם בגלל סוף הצום, עלולים הסוחרים לחשוב שיש ביקוש גובר ולהאמיר את המחירים. על כן קבעו חכמים במשנה לא לקבוע תענית בתחילה בימי חמישי.
על הלכה זו כתב ה"מגן אברהם" (תקעב ס"ק ב) שבחו"ל שרובם גויים אין משמעות להלכה זו, כיוון שהקנייה של היהודים לא תשפיע על מחירי המזון בעיר, ולכן מותר לקבוע תענית בתחילה ביום חמישי. וכדבריו פסק גם בעל המשנה ברורה. "ואפשר שבמדינות אלו דלא שכיחי מפקיעי שערים מותר לגזור תענית ביום ה' וכן נוהגין".

הפקעת שערי חוץ-לארץ

מפקיע שערים כמלווה בריבית
אמנם בגמרא משמע שהלכות אלו של הפקעת שערים קיימות גם בחו"ל, שהגמרא מספרת על אבוה דשמואל שהיה קונה סחורה בשוק בשעה שהמחירים היו זולים, והיה מוכר אותם במחיר הזול בשעה שהמחירים היו עולים. וצריך לומר שהוא היה קונה סחורה מרובה, כי בסחורה מועטה הוא לא היה יכול להציף את השוק.
הגמרא מספרת כי בנו שמואל, שהיה חכם גדול בגמרא, היה משתדל גם הוא להוריד את מחירי השוק אבל בשיטה אחרת. היו לו שדות רבים, והוא היה משאיר את הפירות שלו ברשותו בתקופת הקציר והאסיף שהמחירים נמוכים, והיה מוכר אותם במחירים נמוכים בשעה שהמחיר בשוק היה עולה.
חכמי ארץ ישראל שלחו להם "טבא דאבא מדברא", טובה השיטה של האבא מהשיטה של הבן. מסביר הרשב"ם "שהאב גורם מתחלה שלא יוקר השער, דכיון דרווח והוזל השער – רווח עוד כל השנה. אבל משהוקר השער – אינו יכול להזדלזל מהרה". מחירים שטיפסו לגובה רב לא יורדים במהרה. הסוחרים שהתרגלו להרוויח הרבה, לא במהרה מוותרים על הרווחים הגדולים, ועושים כל מה שביכולתם לשמור על השער גבוה.
העובדה ששמואל לא מכר את פירותיו במחיר הזול בשעת השער הזול גרמה לחסרון קטן של סחורה ולעליית מחירים. מחירים אלה לא יוזלו במהרה בשעה שהוא ימכור את סחורתו במחיר זול, כיוון שהמחיר כבר עלה בתחילה.
הלכות אלו של הפקעת שערים נהוגות בכל מקום שיש בו רוב ישראל. כך פסק ה"שולחן ערוך" (חו"מ רלא כה): "כל המפקיע שערים, או שאצר פירות בארץ ישראל או במקום שרובו ישראל – הרי זה כמלוה ברבית". רק שעיקר הלכות אלו הוא בארץ ישראל, שיש לנו אפשרות להשפיע על השוק. כאן יש הלכות יותר משמעותיות בנושא הפקעת מחירים, שהגבלות על פיקוח מחירים יכולות למתן את ההתייקרויות בשוק.
לכן "אסור לעשות סחורה בארץ ישראל בדברים שיש בהם חיי נפש, אלא זה מביא מגרנו ומוכר, וזה מביא מגרנו ומוכר, כדי שימכרו בזול. ובמקום שהשמן מרובה, מותר להשתכר בשמן". לא מעבירים את הסחורה ידיים רבות, אלא מוכרים מחנויות מפעל בזול. כן בהלכה נוספת שאומרת "אין אוצרין פירות שיש בהן חיי נפש בארץ ישראל, וכן בכל מקום שרובו ישראל. במה דברים אמורים בלוקח מהשוק, אבל לאצור הגדל בשלו – מותר. ובשנת בצורת לא יאצור יותר מכדי פרנסת ביתו לשנה" (כג כד).

היתר לייצא גז לחו"ל
בימינו יש דיון גדול בשאלה עד כמה ניתן לייצא מן הגז שנמצא בחופי ארץ ישראל. ככל שיתירו לייצא יותר – כך יעלה מחיר הגז לצרכנים בארץ ישראל יותר. בעניין זה נפסקה הלכה: "אין מוציאין פירות שיש בהן חיי נפש מארץ ישראל לחוצה לארץ או לסוריא".
בימינו התירו ייצוא של פירות וירקות ותבואה, כיוון שיש ריבוי שפע והייצוא בונה את השפע הכלכלי בארץ ישראל. וכמו שכתוב כי בשעה שיש ריבוי שמן מותר לסחור בו ולא חייבים לקנות את הכול מחנות המפעל, כך גם בייצוא לחו"ל.
מרן הרב זצ"ל הביא ראיה מהפסוק בויקרא (כו י) "וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ". משמעות הפסוק, שיהיה ריבוי אוכל בשנה אחת לשלוש שנים, יאצרו את האוכל במחסנים, ובשנתיים שאחריהן יאכלו את האוכל הישן נושן שגדל לפני שלוש שנים. את האוכל הישן של השנה הקודמת יצטרכו להוציא מהמחסנים בשביל לאחסן את התבואה החדשה של שנה זו. והיכן יאחסנו אותו?
כותב שם הספורנו, כי ייצאו אותו מארץ ישראל לחו"ל "לפליטי האומות לפרנסם וכו'. והטעם שתוציאו דבר שיש בו חיי נפש מארצכם אל האומות הוא מפני שכבר בא החדש ולא תדאגו שיחסר לכם כמו שהיה". לא יחששו לאיסור להוציא מהארץ אוכל שיש בו חיי נפש, כי יהיה ריבוי גדול של פרי האדמה. מכאן היה אומר הרב זצ"ל כי האוכל שמייצאים לחו"ל צריך להיות לא החדש והטוב ביותר כמו שעושים היום, אלא הסחורה של השנה שעברה. את האוכל הטוב שומרים לעצמנו לשנים אחרות.

מלקות למפקיע שערים
בסעיף כא כתב ה"שולחן ערוך" כי לממונים על הציבור יש רשות לנקוט יד קשה כלפי אלה שמפירים את כללי השוק. "כל המפקיע שערים שמוכר יותר מהראוי – רשאים להלקותו ולענשו כפי הראוי". אמנם הפיקוח צריך להיות לטובת הציבור ולא לטובת הסוחרים, כי הסכמה ביניהם יכולה להיות לפעמים שלא כדין.
ובגמרא (בבא בתרא ט ע"א) מובא מעשה בשני טבחים שקבעו ביניהם שכל אחד שוחט בהמה ביום אחר, שלא ייווצר מצב שבו כל אחד נשאר עם חצי בהמה שלא נמכרת ומתקלקלת כי אין מקררים. והתנו ביניהם כי מי שעובר על התקנה ושוחט בהמה ביום שבו שוחט חברו – יקנסו אותו ויקרעו את עור הבהמה ששחט שלא ביומו.
הלך אחד ושחט ביום של חברו. קרעו לו את עור הבהמה ששחט. תבע הקצב את הקורעים לפני רבא, וחייב רבא את הקורעים לשלם את מחיר העור הקרוע. שאל אותו רב יימר בר שלמיא למה הוא חייב אותם, הלא הם קרעו כדין? ורבא לא השיב לו. אבל רב פפא שהיה שם ענה ואמר, כי בכל מקום שיש תלמיד חכם – אי-אפשר לתקן תקנה בלעדיו. שכן ייתכן שהתקנה הזאת תגרום להעלאת מחירי הבשר. לא כל הסכמת הציבור היא תמיד נכונה, לפעמים היא דורסת אנשים שאין בכוחם למחות.
כך היה הרב זצ"ל אומר כי התקנות שמתקנים בכנסת או בעיריות לטובת הציבור הן לא בהכרח נכונות, למרות שתיקנו אותן נציגי ציבור שנבחרו כדין. כי לפעמים רוב ציבור יכול לתקן תקנה שמקפחת את זכויות המיעוט. על כן צריך להקפיד על נוכחות תלמיד חכם בתקנות אלו על מנת שיהיו תקפות.

שפע כלכלי בדרך למשיח
כפי שראינו, הלכות אלו לא היו נהוגות כל כך בחו"ל, והן חשובות במיוחד בתקופת הגאולה. הגמרא שהזכרנו לעיל ממסכת מגילה מסבירה כי הברכה של "ברכת השנים" קשורה ממש לקיבוץ גלויות, שהיא הברכה שאחריה. "וּמָה רָאוּ לוֹמַר 'קִבּוּץ גָּלֻיּוֹת' לְאַחַר בִּרְכַּת 'הַשָּׁנִים'? דִּכְתִיב, 'וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל, עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ, וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבֹא'". יש קשר בין השפע הכלכלי לקיבוץ הגלויות, וזה אחד הסימנים המדהימים שרואים אותם בימינו להנהגת ה' עלינו ולחסדו הגדול.
ובאמת אלה פסוקים מפורשים בתורה (ויקרא כו לב) שאומרת כי הארץ תהיה שממה בכל עת הגלות: "וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמֲמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיּשְׁבִים בָּהּ". וחוזר על כך הנביא יחזקאל (לג כח) "וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ שְׁמָמָה וּמְשַׁמָּה וְנִשְׁבַּת גְּאוֹן עֻזָּהּ וְשָׁמְמוּ הָרֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵין עוֹבֵר" והנביא ירמיה (ט ט) "עַל הֶהָרִים אֶשָּׂא בְכִי וָנֶהִי וְעַל נְאוֹת מִדְבָּר קִינָה כִּי נִצְּתוּ מִבְּלִי אִישׁ עֹבֵר וְלֹא שָׁמְעוּ קוֹל מִקְנֶה מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם וְעַד בְּהֵמָה נָדְדוּ הָלָכוּ".
וצריך להתבונן במה שעיננו רואות כדברי ירמיהו שם: "מִי הָאִישׁ הֶחָכָם וְיָבֵן אֶת זֹאת וַאֲשֶׁר דִּבֶּר פִּי ה' אֵלָיו וְיַגִּדָהּ. עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ נִצְּתָה כַמִּדְבָּר מִבְּלִי עֹבֵר". ובימינו להתבונן על השפע הגדול. ממש כמו שאומר רַבִּי אַבָּא במסכת סנהדרין (צט): "אֵין לְךָ קֵץ מְגֻלֶּה מִזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר, (יחזקאל לו) 'וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְּאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא'". יהי רצון שנזכה לראות עין בעין את הישועה השלמה במהרה בימינו אמן.

כשרות בין אדם לחברו
מספר הרב דוד לחיאני מצפת: לפני כ-12 שנים, עוד בטרם הייתה כשרות "ישא ברכה" של מרן הרב זצ"ל, קיבל על עצמו סוחר בבשר את כל הידורי הכשרות של הרב מרדכי אליהו, ומו"ר הרב זצ"ל ניאות לתת לו הכשר בשלושה תנאים נוספים:
א. מחיר הבשר יהיה שווה לכל נפש, כך שגם אברכים יוכלו לקנות בשר לשבת ולחג; ב. אין להזריק מים בבשר; ג. אין להוסיף שומן צמחי לבשר.
הבשר יצא לשוק בהצלחה, אנשים נהנו מכשרות מיוחדת, עם הידורים רבים שהרב וצוות הכשרות שבהנהגתו הנהיגו, וגם מאיכות בשר טובה במיוחד.
לאחר תקופה שבה איש העסקים שיווק את הבשר, הוא סיפר לי שהוא עומד לסגור את העסק כי המתחרים שלו בהכשרים האחרים גובים מחיר יקר הרבה יותר וגם מוסיפים מים וסויה (שומן צמחי) בבשר, ולכן לא משתלם לו להמשיך. הוא ביקש מהרב שיתיר לו להוסיף מים ושומן צמחי, ואף התחייב בפני הרב לציין כמקובל על גבי האריזה שיש תוספת של 10% מים וכן שומן צמחי. אך הרב לא הסכים להתיר לו. הרב לא הסתפק בזה אלא הוסיף ואמר, שאם הוא לא יכול לעמוד כלכלית בתנאים האלה הוא יכול לסגור את העסק.
פניתי אל הרב על מנת לשאול אותו מדוע הוא אוסר, והשיב לי הרב: נניח שאתיר לו להוסיף מים ונחייב אותו לציין זאת בצורה בולטת על האריזה, שיש תוספת של 10% מים. מה יקרה אם המכונה לא תדייק ותוסיף 12%? חתימת הכשרות שלנו תהיה על גזל? לזה אני לא מוכן...


קריעה פשוטה . אדם ששמע על תלמיד חכם שיודעים הלכה משמועותיו שנפטר, אפילו אם לובש חולצה יקרה חובה עליו לקורעה מיד, או שיכול להחליפה בפשוטה? האם בכלל חובה לקרוע עליו?
אין חובה לקרוע, אלא אם כן היה תלמיד שלו. ובכל מקרה יכול להחליף את הבגד מיד .

לכבוד נשמת הצדיק . האם כשאני מדליק נר לרב או קורא תהלים או משניות נכון לומר "לעילוי נשמתו" או "לזכרו"?
מכיוון שאיננו במדרגה כזאת שנוכל להעלות את נשמתו של הצדיק, אומרים "לכבוד נשמת הצדיק פלוני" או "לזכרו".


כבר שנה . אזכרה עושים בחדש ה-11או ה-12?
עושים גם ב-11 וגם ב-12, אבל אין חובה ששתיהן יהיו גדולות.

אין ייאוש כלל . האם כל אחד יכול לשאוף להיות כמו הרב מרדכי אליהו או כמו רבנים גדולים אחרים? זה משהו שאפשר להגיע אליו?
כן, בוודאי. הרמב"ם כותב שכל אחד יכול להיות צדיק כמשה רבנו. וכך גם היה אומר הרב זצ"ל, שכל אחד יכול. אמנם לא כל אחד יכול מבחינת החכמה, אבל מבחינת יראה כל אחד יכול. ולא יתייאש אם יגיע לחלק מהדרך. ובלבד שיתאמץ כל הזמן לעלות.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il