באחת הפעמים שבאתי לבקרו, בחול המועד סוכות, היה זה לאחר שסיים את תפילת המנחה. מרן עלה לביתו, ונלוויתי אליו עם עוד מעט אנשים. הרב, מבלי להוריד את כובעו ומעילו, התיישב ליד השולחן המעוטר בספריו הפתוחים והמשיך בכתיבה בענייני אמירה לעכו"ם בשבת. אחת מבנותיו שהגיעה לבקרו, ניגשה לומר לו חג שמח יחד עם כמה מבניה. אמר לה הרב: בתי, חכי מעט שאגמור את העניין. וכך דקות ארוכות ראיתי מהו אדם התאב ורעב לדברי תורה, כפשוטו. אמרתי לעוזרו הנאמן: לו הייתי מלמד בתלמוד תורה, הייתי מביא את הילדים ולו בשביל לראות את המחזה, המשקף את האישיות יותר מאלף מילים. אשרי עין ראתה כל אלה, הלא למשמע אוזן דאבה נפשנו. וינועו אמות הסיפים מקול הקורא שהכריז על הסתלקותו של הרב עובדיה זצ"ל.
לא רק אהבת תורה, אלא גם אהבת לומדיה. רגילים לומר כי מי שאינו עוסק בלימוד, על כל פנים יש בו את המעלה של מוקיר רבנן. אולם אין זה מדויק. מוקיר רבנן היא דרגה בפני עצמה, גם אצל אלו שכל ימיהם עמלים על התורה. ידוע כי מרן זצ"ל היה מסודר בלימודו, דבר דבור על אופניו, כרבי מאיר בשעתו, שהגמרא אומרת שנתקיים בו "ועפעפיך יישירו דרכיך" ועל כן הותר לו לכתוב מגילה שלא מתוך הכתב. השעון היה הסדרן. אולם אהבה דוחקת את הבשר, ואהבתו הגדולה להפצת תורה ולמצוקתן של הבריות דחקה בו לפנות זמן ומקום לענייני הכלל, מבלי להסיח את הדעת מתלמודו. כמה בכה בפני הגאון הרב שיינברג, ראש ישיבת תורה אור, שיתפלל עליו שיצליח להשכיל בלימודו.
לפני שנים רבות, בעת שכיהן כרבה של תל אביב, הוזמן מרן לדבר בכינוס תורה שבעל פה במוסד הרב קוק בירושלים. מפאת שיבוש הזמנים, הגיע מרן אל בית מדרשנו במרכז הרב בסדר אחר הצהריים וישב ללמוד. ניגש אליו הרב יהודה חזני זצ"ל, ושאל: אולי הרב יסכים להעביר לנו שיעור. הרב שאל במה עוסקים, אמרו לו: מסכת שבת. זמן קצר לאחר מכן החל מרן לומר שיעור במשך למעלה משעה על אחת הסוגיות הנלמדות.
עיסוקו לא רק בהלכה ובפוסקים, סיפר לי בשעתו אחד ממקורביו שליט"א, כי בזמן מהזמנים, שעה שאינה יום ואינה לילה, מצא את מרן מעיין באחד מספרי הנסתר. לכשהבחין בו, רמז לו שישתוק ולא יספר על כך לאיש. בדור שלנו שהנסתר נהפך לנגלה, והנגלה כמעט נסתר, צריך לדעת את הליכותיהם של גדולי ישראל, גדולי האומה, שהנגלה – נגלה, והנסתר נשאר נסתר.
"ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף". ביארו המפרשים, היאך אפשר שלא לדעת את יוסף, המשביר הגדול, היועץ החכם, אין חכם ונבון כמוך? כנראה, דווקא מפני מעלתו הגדולה, שאינה מצויה, יכולה היא שתיווצר תחושה כי היה זה דמיון ולא מציאות. ועל כן בני הדור שזכו וראו, עליהם לספר ולהעביר לדורות הבאים כי אכן מציאותו של יוסף היא מציאות קיימת, שצמחה וגדלה מתוך לימוד תורה בדוחק ובעוני, בשנים של עמל, באהבתה תשגה תמיד. אם ייתן איש את הון ביתו באהבה שאהב מרן זצ"ל את התורה, בוז יבוזו לו.
"שלך גדול משלהם", שאתה מיטיב את הנרות. הנשיאים השתתפו בטקס רב משמעות, חנוכת המשכן, אירוע עצום. ואילו אהרן עסק בעבודה היומיומית, השגרתית לכאורה, בלי צלצלי שמע. ופעמים שאדם תיחלש דעתו כביכול מחוסר הערכה לעבודתו. אמר לו הקב"ה לאהרן, שלך גדול משלהם - דף ועוד דף, יום ועוד יום. מרן זצ"ל לא התחיל בשידורי לווין, הכלים המודרניים של היום לא היו. עבודת הקודש שלו הייתה עבודה של "בכתף יישאו", ולא רק בעבודה של "זמירות היו לי חוקיך". הוא כיתת רגליו מבית כנסת לבית כנסת, גם עם פשוטי עם, וזכה לקומם לא רק את יהדות ספרד, אלא את העניין של הלכתא בכללותו.
שנים רבות היה אבי מורי זצ"ל בקשר עם מרן, מאז שבתם יחד בבית הדין הרבני בירושלים, ולאחר מכן בבית הדין הגדול, ובתקופת הרבנות הראשית. סיפר לנו מרן, כי אבי מורי זצ"ל לקח ממנו ספר בהשאלה ולאחר זמן החזירו, כשניכר בו העיון והשימוש. ואמר לו מרן: הנך פטור מנזקי הספר, כי היא מתה מחמת מלאכה...
מרן חיבב את הישיבה ותלמידיה. באחת הפעמים בערוב ימיו, טרח ובא ליום האזכרה לאבי מורי זצ"ל וספד לו ארוכות, דיבר על תפקידם של לומדי תורה לרדת אל העם, והוסיף: נפוליאון אמר לחייליו בצבא צרפת כי מי שלא שואף להיות גנרל, שלא יהיה חייל. וכך גם בתורה, יש לשאוף לגדלות בתורה, להיות מגדולי הדור. ובתוך דבריו אמר כי הרב שפירא זצ"ל היה חתיכא דאורייתא, ונאים הדברים למי שאמרם. והוא הביטוי האמיתי שמשקף באמת את אישיותו ותוקפו של מרן זצ"ל. חתיכא דאורייתא, אהבת תורה ולומדיה.
זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל, ויפרוס סוכת שלום, אמן.
לא רק אהבת תורה, אלא גם אהבת לומדיה. רגילים לומר כי מי שאינו עוסק בלימוד, על כל פנים יש בו את המעלה של מוקיר רבנן. אולם אין זה מדויק. מוקיר רבנן היא דרגה בפני עצמה, גם אצל אלו שכל ימיהם עמלים על התורה. ידוע כי מרן זצ"ל היה מסודר בלימודו, דבר דבור על אופניו, כרבי מאיר בשעתו, שהגמרא אומרת שנתקיים בו "ועפעפיך יישירו דרכיך" ועל כן הותר לו לכתוב מגילה שלא מתוך הכתב. השעון היה הסדרן. אולם אהבה דוחקת את הבשר, ואהבתו הגדולה להפצת תורה ולמצוקתן של הבריות דחקה בו לפנות זמן ומקום לענייני הכלל, מבלי להסיח את הדעת מתלמודו. כמה בכה בפני הגאון הרב שיינברג, ראש ישיבת תורה אור, שיתפלל עליו שיצליח להשכיל בלימודו.
לפני שנים רבות, בעת שכיהן כרבה של תל אביב, הוזמן מרן לדבר בכינוס תורה שבעל פה במוסד הרב קוק בירושלים. מפאת שיבוש הזמנים, הגיע מרן אל בית מדרשנו במרכז הרב בסדר אחר הצהריים וישב ללמוד. ניגש אליו הרב יהודה חזני זצ"ל, ושאל: אולי הרב יסכים להעביר לנו שיעור. הרב שאל במה עוסקים, אמרו לו: מסכת שבת. זמן קצר לאחר מכן החל מרן לומר שיעור במשך למעלה משעה על אחת הסוגיות הנלמדות.
עיסוקו לא רק בהלכה ובפוסקים, סיפר לי בשעתו אחד ממקורביו שליט"א, כי בזמן מהזמנים, שעה שאינה יום ואינה לילה, מצא את מרן מעיין באחד מספרי הנסתר. לכשהבחין בו, רמז לו שישתוק ולא יספר על כך לאיש. בדור שלנו שהנסתר נהפך לנגלה, והנגלה כמעט נסתר, צריך לדעת את הליכותיהם של גדולי ישראל, גדולי האומה, שהנגלה – נגלה, והנסתר נשאר נסתר.
"ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף". ביארו המפרשים, היאך אפשר שלא לדעת את יוסף, המשביר הגדול, היועץ החכם, אין חכם ונבון כמוך? כנראה, דווקא מפני מעלתו הגדולה, שאינה מצויה, יכולה היא שתיווצר תחושה כי היה זה דמיון ולא מציאות. ועל כן בני הדור שזכו וראו, עליהם לספר ולהעביר לדורות הבאים כי אכן מציאותו של יוסף היא מציאות קיימת, שצמחה וגדלה מתוך לימוד תורה בדוחק ובעוני, בשנים של עמל, באהבתה תשגה תמיד. אם ייתן איש את הון ביתו באהבה שאהב מרן זצ"ל את התורה, בוז יבוזו לו.
"שלך גדול משלהם", שאתה מיטיב את הנרות. הנשיאים השתתפו בטקס רב משמעות, חנוכת המשכן, אירוע עצום. ואילו אהרן עסק בעבודה היומיומית, השגרתית לכאורה, בלי צלצלי שמע. ופעמים שאדם תיחלש דעתו כביכול מחוסר הערכה לעבודתו. אמר לו הקב"ה לאהרן, שלך גדול משלהם - דף ועוד דף, יום ועוד יום. מרן זצ"ל לא התחיל בשידורי לווין, הכלים המודרניים של היום לא היו. עבודת הקודש שלו הייתה עבודה של "בכתף יישאו", ולא רק בעבודה של "זמירות היו לי חוקיך". הוא כיתת רגליו מבית כנסת לבית כנסת, גם עם פשוטי עם, וזכה לקומם לא רק את יהדות ספרד, אלא את העניין של הלכתא בכללותו.
שנים רבות היה אבי מורי זצ"ל בקשר עם מרן, מאז שבתם יחד בבית הדין הרבני בירושלים, ולאחר מכן בבית הדין הגדול, ובתקופת הרבנות הראשית. סיפר לנו מרן, כי אבי מורי זצ"ל לקח ממנו ספר בהשאלה ולאחר זמן החזירו, כשניכר בו העיון והשימוש. ואמר לו מרן: הנך פטור מנזקי הספר, כי היא מתה מחמת מלאכה...
מרן חיבב את הישיבה ותלמידיה. באחת הפעמים בערוב ימיו, טרח ובא ליום האזכרה לאבי מורי זצ"ל וספד לו ארוכות, דיבר על תפקידם של לומדי תורה לרדת אל העם, והוסיף: נפוליאון אמר לחייליו בצבא צרפת כי מי שלא שואף להיות גנרל, שלא יהיה חייל. וכך גם בתורה, יש לשאוף לגדלות בתורה, להיות מגדולי הדור. ובתוך דבריו אמר כי הרב שפירא זצ"ל היה חתיכא דאורייתא, ונאים הדברים למי שאמרם. והוא הביטוי האמיתי שמשקף באמת את אישיותו ותוקפו של מרן זצ"ל. חתיכא דאורייתא, אהבת תורה ולומדיה.
זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל, ויפרוס סוכת שלום, אמן.
