ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- הרב עובדיה יוסף
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
קרדיט: הרב נריה גוטל
מספידיו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל הדגישו - ובצדק - את משנת "כוחא דהיתרא" שלו. ואולם, הצגת משנתו כך, ללא סייג, חוטאת לאמת. האמת היא שלא מעט חומרות משמעותיות יצאו מתחת ידיו.
למשל, מועד צאת השבת. בעוד ששיטת הגאונים היא שצאת השבת בירושלים בשבת זו, פרשת ויצא, היא (לערך) 17:21, הרי שלפי שיטת רבנו תם המועד הוא 17:57, פער משמעותי ובהחלט לא מבוטל. רבי יוסף קארו הכריע כרבנו תם והרב עובדיה אימץ בתקיפות את הכרעתו: "מסקנא דדינא שראוי לכל חרד לדבר ה' להחמיר כשיטת ר"ת ורוב הפוסקים... ומצוה לפרסם ולהודיע זאת ברבים... והמחמיר בזה יבורך מפי עליון... והיא חובה קדושה...".
עם זאת, הרב עובדיה עשה זאת רק לגבי צאת השבת, לא לגבי כניסת השבת, הגם שבכך הוא תופס את המקל בשני קצותיו. יתרה מזאת, הרב עובדיה מודע היטב להכרעות ראשונים ופוסקים חשובים המנוגדות לדעת רבנו תם, כולל גם פוסקים ספרדים חשובים, קדומים ומאוחרים. הרב עובדיה גם מתפלמס נמרצות עם עמיתו הרב משאש זצ"ל שיצא חוצץ נגד הנהגה מחמירה זו, ובכל זאת דעתו חד-משמעית: "לא רק שיש מדת חסידות לנהוג כן במוצ"ש, אלא גם חובה קדושה לכל הירא את דבר ה'...". לו היה הרב עובדיה נוקט תמיד גישת "כוחא דהיתרא", בוודאי שיכול היה להקל בנדון, לאור מוצקות הדעות החולקות, ולא כך נהג.
הוא הדין בנוגע לכיסוי הראש לנשים. הרב עובדיה יצא חוצץ, ובלשון תקיפה ביותר, נגד חבישת פאה נכרית: "המנהג הזה שידוע לנו שנוסד על פי איזה נשים ההולכות על פי האופנה החדשה, ונסחפים אחר הזרם של המודרניות, אשר כל חלקה טובה הכאיבו, נראה שמצוה וחובה לשרש אחר המנהג הרע הזה, ולהחזיר עטרה ליושנה, בדרכי הצניעות, על פי תורתנו הקדושה". גם כאן הרב עובדיה מודע היטב להיתרו של בעל השלטי גבורים בנדון; הוא גם מודע היטב לנוהגן של נשות אדמו"רים ורבנים חשובים, לשעבר ובהווה, שמתירים את הדבר (וחלקם – כדוגמת חב"ד – אף מחייבים את הדבר). הוא גם מתפלמס בתקיפות עם פוסק ספרדי חשוב – ומקובל! הרב הדאיה זצ"ל – שהקל בדבר.
עם זאת, הרב עובדיה שונה פרקו בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים: "לשאלת רבים וכן שלמים אם מותר לאשה נשואה לצאת לרשות הרבים בפאה נכרית לראשה, במקום מטפחת או כובע? וכבר גליתי דעתי בזה בקצרה... להחמיר... בזמן הזה שבעוה"ר רבות בנות פרוצות הולכות בגילוי ראש ברה"ר הרי גם ההולכת בפאה נכרית גורמת להרהורי עבירה... מצוה רבה לפרסם האיסור ברבים". את ההידרדרות הוא תולה – בין השאר – בחינוך הבנות במסגרות 'בית יעקב' והליכה בדרכי המורות שם. אף כאן ברור שאם היה הרב עובדיה נוקט תמיד "כוחא דהיתרא עדיף", ודאי שגם כאן יכול היה להיסמך על גדולים וגם טובים שהתירו, ובכל זאת קבע נחרצות לאסור.
וכך גם לגבי בשר חלק (גלאט). נכון הוא שרבי יוסף קארו חייב זאת בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים (וגם הרמ"א לא התלהב מההקלה בכך), ועם זאת הרב עובדיה ידע היטב שיש מקהילות עדות המזרח – בצפון אפריקה, פרס ותימן, ולא רק אשכנז – שהקלו בדבר. בהינתן שעלויות בשר חלק גבוהות משמעותית מעלויות בשר כשר, ואם אכן תמיד כוחא דהיתרא גובר, יכול היה הרב עובדיה להסתפק באמירה שנכון וראוי להחמיר, אך לא לקבוע שמדובר באיסור מוחלט. לא כך עשה: "אין להקל בזה בשום צד כלל" – גם האשכנזים, אך בוודאי ובוודאי הספרדים.
בסגנון אמנם פחות נחרץ אך לא רחוק מכך, הנחה הרב עובדיה את שומעי לקחו שלא לטלטל בשבת במקום שעירובו צורת הפתח בלבד. לדידו, מאחר שהכרעת ר' יוסף קארו משתמעת יותר כמגדירה רשות הרבים ברוחב ט"ז אמה (ולא הילוך שישים ריבוא) ומאחר שלרשות הרבים גמורה לא די בעירוב צורת הפתח, הרי שהרב עובדיה צידד כאמור באיסור הטלטול: "צויתי להכריז שכל האנשים שהם בני תורה, ולא נהגו להוציא מרשות לרשות כלל, ימשיכו במנהגם ולא יטלטלו... העירוב נעשה רק להציל את אלה שנכשלים באיסור הוצאה". מיותר לומר שהרב עובדיה ידע היטב שרבים מהפוסקים הכריעו אחרת, כולל רבים שפירשו את רבי יוסף קארו עצמו אחרת, ובכל זאת צידד הרב עובדיה כאמור להחמיר.
זאת ועוד, שלא כנטען שסגנון "המחמיר תבוא עליו ברכה" אינו שגור בפסיקותיו, הרי שהאמת היא שביטוי זה חוזר לא מעט במשנתו ההלכתית של הרב עובדיה: כך בהלכות מזוזה למרפסת שאינה מקורה; כך לגבי חשש ערלה בענבים הנמכרים בשוק; כך לגבי הנחת מרק מבושל צונן על פלטה חשמלית שעתידה להידלק בשבת על ידי שעון שבת; כך לגבי הסרת שעון היד בשעת הנחת תפילין וכן הלאה.
ראוי הוא הרב עובדיה זצ"ל - כמו יתר גדולי ישראל - לעיון יותר מעמיק ויותר קפדני, עדין ומהוקצע במשנתו, אשר מורכבותה היא דווקא אתגר למעייניו וחוקריו.
חבל על דאבדין ולא משתכחין.
מאמר מקיף בנדון מתפרסם גם בכתב העת 'פרשת השבוע' של משרד המשפטים, גיליון 430 לפרשת ויצא
מתוך העיתון בשבע
למה ללמוד גמרא?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
איך עושים קידוש?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
הזיכרון המשותף לראש השנה ושבת
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
עבודה שאין לה סוף
האם מותר לפנות למקובלים?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
