ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- שבת ומועדים
- יום כיפור
- הלכות יום הכיפורים
מצוות עשה להתענות ביום הכיפורים, שנאמר: "בעשור לחודש תענו את נפשותיכם... כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו" (ויקרא טז, כט-ל). העובר ואינו מתענה, בנוסף לכך שביטל מצוות עשה עובר גם על מצוות לא תעשה.
וכל האוכל אפילו גרגיר שומשום קטן אחד או שותה אפילו טיפה אחת של מים עובר על איסור תורה.
חולה שהצום אינו מסכן את חייו - חייב בצום
גם חולה שסובל ייסורים, כל זמן שלא נשקפת סכנה לחייו, אסור לו לאכול או לשתות אפילו כלשהו. וזאת משום שצום יום הכיפורים חיובו מהתורה, ועל כן רק פיקוח נפש דוחה אותו.
רביבים (807)
הרב אליעזר מלמד
431 - הנוצרים שמקיימים את נבואת ישעיהו
432 - חולים, מעוברות ומיניקות ביום הכיפורים
433 - זמן נר חנוכה בימינו
טען עוד
לפיכך חולים בשפעת, אנגינה וכל כיוצא בהם, מכיוון שאין נשקפת סכנה לחייהם, חייבים לצום ביום הכיפורים. ועדיף לחולה שישכב כל היום במיטתו ולא ילך לבית הכנסת, ובלבד שלא ישתה אפילו כלשהו. שעיקר מצוות היום בתענית, שעל ידה מטהר ה' את ישראל מחטאיהם. וישתדל כשהוא על מיטתו להתפלל כפי יכולתו, ואם גם לקרוא במחזור קשה לו, ישתדל להתפלל בלבו ובשפתיו תפילות אישיות, ובלבד שלא יאכל ולא ישתה דבר.
בליעת תרופות
אמנם מותר לחולה שמצטער מחמת מחלתו לבלוע גלולות לרפואתו, ובתנאי שאין בגלולות הללו טעם טוב, ויקפיד לבלוע אותן בלא מים. ומי שאינו יכול לבלוע אותן בלא מים, יערב במים טיפת סבון שתפגום מאוד את טעמם, ובעזרת מים אלו יבלע את הגלולה.
ואף שלמדנו שאסור מהתורה לאכול ולשתות אפילו כלשהו, זהו דווקא בדבר שראוי לאכילה, אבל תרופה שלא נועדה לאכילה אינה נחשבת מאכל. ואמנם מדברי חכמים אסור לאכול ולשתות גם דבר שאינו ראוי למאכל ומשקה (שו"ע תריב, ו-ח), אבל כאשר המגמה לרפואה ולא לאכילה או שתייה - גם איסור מדרבנן אין.
לפיכך איסור נטילת תרופות ביום הכיפורים שווה לאיסורה בשבת, שהסובל ממיחוש אסור לו ליטול תרופה, ולמצטער מותר לבלוע תרופה (פניני הלכה שבת כח, ד-ה, 3).
וכן הנצרכים ליטול תרופה בכל יום, רשאים ליטול גם ביום הכיפורים.
הסובלים מכאבי ראש
וכן מותר למי שהצום גורם לו צער רב לבלוע גלולות כדי להקל מצערו. וכן מי שסובלים מכאבי ראש עזים בגלל שאינם שותים קפה, מותר להם ליטול גלולות שיש בהן קפאין או גלולות להפגת כאבי ראש.
וכן מי שיודע שהצום עלול לגרום לו להתפרצות כאבים, כדוגמת הסובל ממיגרנה, רשאי להקדים וליטול גלולות כדי למנוע התפרצות של כאבים.
חולה מסוכן
חולה שהצום עלול לגרום למותו, מצווה שישתה ויאכל כפי צורכו, מפני שפיקוח נפש דוחה את מצוות התענית כמו את שאר המצוות שבתורה (יומא פה, ב). והנמצא בספק סכנה ומחמיר על עצמו שלא לשתות ולאכול - חוטא, מפני שעבר על מצוות התורה לשמור את נפשו.
ואין הכוונה רק לסכנה כזו שבעטיה אחוז ניכר מהחולים מתים, אלא כל שישנו סיכוי שהצום יגרום למותו של החולה, או יחליש את יכולתו להתמודד עם מחלתו המסוכנת, מצווה שישתה ויאכל כפי צורכו. גם חולה במצב סופני הנוטה למות, אם הצום עלול לקרב את מותו, מצווה שישתה ויאכל כפי צורכו, מפני שגם למען הצלת חיי שעה מותר לשתות ולאכול ביום הכיפורים.
אין להפריז בחששנות
אמנם מאידך אין להפריז בחששות רחוקים, שכן אם נחשוש בכל מחלה רגילה לסכנת נפשות, הרי שביטלנו את ההלכה שקבעה שחולה חייב לצום ביום הכיפורים.
ולא זו בלבד, אלא שאם נפריז ונחשוש לסכנות רחוקות מאוד, נצטרך לאשפז בבית חולים את כל החולים, ונצטרך גם לאסור נסיעות שאינן הכרחיות במכונית מחשש לתאונות דרכים. וכמובן שנצטרך לאסור יציאה לטיולים רגליים וכל כיוצא בזה.
אלא כך הוא הכלל: כל סכנה שאנשים רגילים לטפל בה בדחיפות תוך השקעת זמן ומשאבים, כמו החשת החולה לבית חולים, נחשבת כסכנת נפשות, וכדי למונעה מצווה לחלל שבת ולשתות ולאכול ביום הכיפורים. אבל סכנה שאין מזדרזים לטפל בה תוך השקעת זמן ומשאבים, אינה נחשבת כסכנת נפשות.
הטעות הגדולה בדין אכילה ושתייה לשיעורים
טעות נפוצה רווחת בקרב רופאים וחולים, שסבורים כי ההצעה לשתות לשיעורים היא מעין דרך ביניים, שמתאימה לחולים שהצום אינו עלול לסכן את חייהם. אולם באמת גם שתייה כלשהי אסורה מהתורה, ואסור למי שהצום אינו מסכן את חייו לשתות אפילו כלשהו.
אלא עניין שתייה לשיעורים הוא שגם כאשר חולה מסוכן צריך ורשאי לאכול ולשתות ביום הכיפורים, לדעת הרמב"ן עדיף שיאכל וישתה לשיעורים, כדי להפחית במקצת את חומרת האיסור. שהאוכל ושותה פחות מכשיעור, אף שעבר באיסור תורה, אינו חייב חטאת וכרת. ואמנם הרבה ראשונים ובכללם הרי"ף והרמב"ם לא הזכירו הדרכה זו, מפני שלדעתם חולה מסוכן רשאי לשתות ולאכול לכתחילה בלי שום הגבלה, וכן כתבו כמה אחרונים (נצי"ב, אור שמח ועוד). מכל מקום השולחן ערוך פסק שאם אפשר, עדיף לשתות ולאכול פחות מכשיעור (תריח, ז-ח). אבל כל זה בתנאי שמדובר בחולה שנשקפת סכנה לחייו.
אכילה ושתייה לשיעורים מהי
שיעור שתייה 'כמלוא פיו', היינו משקה כמלוא פיו כאשר לחי אחת מלאה, כל אדם לפי גודל פיו. שיעור האכילה הוא 'ככותבת הגסה'. ואכילה ושתייה פחות מכשיעור היינו פחות מ'כמלוא פיו' ופחות מ'ככותבת', שזה 30 סמ"ק (שו"ע תריב, א-ה, ט-י). זמן ההפסק שיש להמתין בין שתייה לשתייה ובין אכילה לאכילה הוא כתשע דקות.
חולי סוכרת ויולדת
אמנם כאשר יש חשש שהשתייה והאכילה לשיעורים עלולה לגרום להתרשלות כלשהי בחיזוקו של החולה המסוכן, עליו לשתות ולאכול כרגיל. למשל כאשר היולדת עייפה, מוטב שתשתה כרגיל כדי שתוכל לישון ברציפות ולא תצטרך להישאר ערה כדי שתספיק לשתות כפי צורכה לשיעורים.
וכן חולי סוכרת שלא נמצא למצבם פתרון יציב, צריכים להיזהר בזה מאוד. שאם יש חשש שבגלל האכילה לשיעורים יתרשלו ולא יאכלו כפי צורכם, עליהם לאכול ברציפות.
תפילה במניין לעומת אכילה לשיעורים
חולה בסוכרת שצריך לאכול ביום הכיפורים, עדיף שיאכל יותר מכשיעור בבת אחת ויתפלל בבית הכנסת מאשר יישאר בבית ויאכל לשיעורים. שני טעמים לכך: האחד, האכילה לשיעורים היא הידור, והתפילה במניין חשובה יותר. השני, אם נבקש מהחולים להישאר בבית כדי לאכול לשיעורים, יהיו כאלה שבכל זאת ילכו לבית הכנסת בתכנון שיאכלו שם לשיעורים בסתר, ובפועל מסיבות שונות ישכחו לאכול שם כפי צורכם, ויגיעו מתוך כך לטשטוש חושים, לעילפון ולמיתה ח"ו. וכן ידוע שיש חולי סוכרת שנפטרים מסיבה זו ביום הכיפורים.
מעוברת
מעוברות ומיניקות חייבות לצום ביום הכיפורים (פסחים נד, ב; שו"ע תריז, א). ואפילו בתשעה באב מעוברות ומיניקות חייבות לצום, קל וחומר ביום הכיפורים שחיובו מהתורה.
ויש שרצו להתיר למעוברות לשתות לשיעורים, מפני שלדעתם הנשים נעשו כיום חלושות, והצום עלול לגרום להן שיפילו את עוברן. אולם ממחקרים שנעשו בארץ ובחוץ לארץ, התברר שהצום אינו מעלה את הסיכון להפלה. רק לעיתים נדירות הצום עלול לזרז לידה בחודש התשיעי, ומכל מקום אין בכך סכנת נפשות. גם אין שום סימוכין לטענה שכיום נעשינו חלושים יותר. להפך, אנשים כיום חיים בבריאות טובה מבעבר, הן בזכות שפע המזון המגוון והן בזכות ההתקדמות הרפואית, והדבר בא לידי ביטוי גם בכך שתוחלת החיים עלתה בעשרות שנים. לפיכך אין מקום להקל כיום יותר מאשר בעבר, והדין נשאר במקומו שמעוברות ומיניקות חייבות לצום (ציץ אליעזר יז, כ, ד; נשמת אברהם תריז, א).
לפיכך, גם מעוברת שסובלת מהקאות, מלחץ דם גבוה, מהמוגלובין (ברזל) נמוך וממיחושים שונים, חייבת בצום יום הכיפורים, ובכלל זה אסור לה גם לשתות לשיעורים. ורק במקרים מיוחדים של היריון שנמצא בסיכון ועל פי הוראת רופא ירא שמיים יש להורות למעוברת לשתות, ועדיף שתשתה לשיעורים.
מינקת
מינקת חייבת לצום ביום הכיפורים (פסחים נד, ב; שו"ע תריז, א). ואף שההנקה מקשה על הצום, מפני שהיא גורמת לאובדן נוסף של נוזלים, אין בכך סכנה לאם. וגם לתינוק לא נשקפת סכנה, שאם אמו היא מאותן נשים שהצום אינו ממעט את החלב שלהן, הרי שאינו מרגיש כלל בצום. ואם אמו היא מהנשים שהצום ממעט את חלבן, יוכלו לתת לו תוספת של דייסה או מי סוכר, וכך לא ירגיש את הצום.
והיו שרצו להקל למיניקות, מפני שלדעתם ירדה חולשה לעולם וכיום התינוקות בסכנה בלא הנקה, אולם דבריהם תמוהים מאוד. שכן אף שבוודאי יש סגולות טובות בהנקה וחלב אם, ורופאים רבים מעודדים את ההנקה, מכל מקום יש נשים רבות שאינן מניקות כלל, ולא שמענו שהרופאים נלחמים על כך שימשיכו להניק כדי להציל את ילדיהן מחשש סכנת נפשות. ואם בעבר, כשתינוקות רבים מתו בשנתם הראשונה ולא היו תחליפים טובים לחלב אם, ההוראה הברורה הייתה שמינקת חייבת בצום ואפילו בתשעה באב, איך אפשר להעלות על הדעת שכיום שיש לנו תחליפים טובים, יהפוך פתאום עניין זה לפיקוח נפש?!
ואף שכך ברור להלכה, אין למחות ביד הסומכים בתמימות על הרבנים המקילים. אבל על המורים להקל התמיהה גדולה.
תפיסת עולם
כמדומה שפעמים רבות עומדת בבסיס הדעות הללו תפיסת עולם שמתעלמת מהטוב שבחיים המודרניים. לתפיסתם העבר היה נפלא, אנשים היו חזקים, המעוברות והמיניקות שפעו בריאות. וכיום אנחנו מסכנים, ואין לנו אלא לבכות ולהתמרמר על מר גורלנו. אך בפועל, מצבנו כיום טוב לאין ערוך מהמצב שהיה לפני מאה שנים. תוחלת החיים עלתה פלאים, מספר התינוקות שנפטרים בשנתם הראשונה קטן מאוד, בריאות המעוברות והמיניקות טובה בהרבה. בעבר כעשרים אחוזים מהנשים מתו בלידתן, וכיום אין אפילו אחוז. אגב, זו השיטה שגם סוברת שאין להודות לה' על קיבוץ הגלויות והקמת המדינה, כאילו בגלות הדוויה היה טוב יותר.
מתי אפשר להקל
אמנם כאשר התינוק חלוש ונוטה לחולי, והרופא סבור שהוא נזקק באופן מיוחד לחלב אמו, ויש חשש סביר שבעקבות הצום חלבה של האם המיניקה ייפסק או יתמעט באופן משמעותי - על פי הוראה של רופא ירא שמיים תשתה לשיעורים (באו"ה תריז, א). אולם זה מקרה נדיר מאוד, מפני שאם המינקת תשתה ביום שלפני הצום הרבה מים, קרוב לוודאי שחלבה לא יתמעט בעקבות הצום.
ועדיף שתתחיל להרבות בשתייה שלושה ימים לפני הצום, ותוסיף לעצמה שעות שינה, ובכך חלבה יתגבר. בנוסף לכך, ניתן לשאוב עבור מספר ארוחות בימים שלפני הצום, ועל ידי כך גם יהיה לתינוק שפע חלב בצום. על פי הניסיון רצוי לדלג לסירוגין על שתי הנקות בצהריים ולפנות ערב, ובמקומן לתת תחליף, וכך הצום יעבור יותר בקלות הן לאם והן לתינוק.
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
איך מותר להכין קפה בשבת?
איך עושים קידוש?
הלכות שטיפת כלים בשבת
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
האם מותר לפנות למקובלים?
פסח שני
למה ללמוד גמרא?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
מיהו האדם הקרוב ביותר אל המלך?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
