בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • עיונים בעניני חנוכה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי אליהו זצ"ל

מעלים את הידור המצווה על נס

undefined

כסלו תשע"ד
14 דק' קריאה
כולנו מהדרין

חנוכה – מצווה חביבה
כתב הרמב"ם: "מצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאד וצריך אדם להזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הנסים שעשה לנו" (הלכות חנוכה פרק ד יב). לדעת הרמב"ם, אין להדליק את הנרות ומיד לפנות לעיסוקים אחרים, אלא לשבת בסמוך להם, לספר בגודל הנסים שנעשו לחשמונאים ולשבח את הקב"ה.
מצווה זו של נרות חנוכה היא מצווה שמקיימים אותה למעלה מ-90% מעם ישראל. בשונה ממצווה אחרת, כולם מקיימים אותה כמהדרין מן המהדרין. "תָּנוּ רַבָּנָן, מִצְוַת חֲנוּכָּה – נֵר אִישׁ וּבֵיתוֹ, וְהַמְּהַדְּרִין – נֵר לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. וְהַמְּהַדְּרִין מִן הַמְּהַדְרִין – בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יוֹם רִאשׁוֹן מַדְלִיק שְׁמוֹנָה, מִכָּאן וְאֵילָךְ פּוֹחֵת וְהוֹלֵךְ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, יוֹם רִאשׁוֹן מַדְלִיק אֶחָד, מִכָּאן וַאֵילָךְ מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ" (שבת כא ע"ב).
הטעם הוא כי ההידור של חנוכה הוא המצווה עצמה. כשם שמתתיהו ובניו הידרו לחפש שמן טהור, על אף שהיו פטורים ממנו, ועל אף שהיו פטורים כלל כי היו אנוסים – כך מצפים מאתנו להדר במצווה. הם הידרו – ואנחנו ממשיכים בדרכם ומהדרים.

מוסיף והולך בהידור המקדש
הידור בהדלקת נרות המקדש קיים עוד בבניין הבית על-ידי שלמה המלך. שבמשכן שבנה משה הייתה מנורה אחת, ואילו בבית המקדש שבנה שלמה היו עשר מנורות זהב: "וַיַּעַשׂ אֶת מְנֹרוֹת הַזָּהָב עֶשֶׂר כְּמִשְׁפָּטָם, וַיִּתֵּן בַּהֵיכָל חָמֵשׁ מִיָּמִין וְחָמֵשׁ מִשְּׂמֹאול" (דברי הימים ב פרק ד) – חמש מימין המנורה של משה וחמש משמאלה (מנחות צח ע"ב).
הבית הראשון כולו היה בתוספת על המשכן, והבית השני היה בנוי באותה תבנית של הבית הראשון אבל גדול יותר. "גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הַאֲחָרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן" (חגי ב - ב"ב ג). גם יותר גבוה – מאה אמה בבית השני לעומת שלושים אמה בבית הראשון. וגם התקיים עשר שנים יותר מהראשון.
מהתיאור של יחזקאל הנביא (פרק מ) עולה כי הבית השלישי יהיה הרבה יותר גדול מהבית הראשון ומהבית השני. רש"י במסכת סוכה (מא א) וגם תוס' (בד"ה אי נמי) כותבים על מקדש העתיד שהוא גם משוכלל יותר. "מקדש העתיד שאנו מצפין – בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא משמים, שנאמר: 'מקדש ה' כוננו ידיך'".

אור נרות המקדש מוסיף והולך
הגמרא (שבת כב ע"ב) אומרת שכאשר היו ישראל עושים רצונו של מקום, היה נס קבוע בבית המקדש. כיצד? היו מניחים בכל קנה של המנורה במקדש שמן במידה שווה לכולם (חצי לוג שמן, שהוא קצת יותר מחצי ליטר. 672 סמ"ק). בדרך כלל השמן הזה היה מספיק להדלקת אותו הנר ללילה שלם, כולל בלילות טבת הארוכים. גם בנר המערבי ביותר היו מניחים אותה כמות של שמן, אלא שהוא היה דולק והולך כל הלילה כולו וגם כל היום שאחריו, עד שמדליקים ממנו את המנורה למחרת בלילה.
הגמרא מספרת לנו כי מטרתו של הנס הזה היא להעיד בפני כל באי עולם ששכינה שורה בישראל. "וְכִי לְאוֹרָהּ הוּא צָרִיךְ? וַהֲלֹא כָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָלְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִדְבָּר, לֹא הָלְכוּ אֶלָא לְאוֹרוֹ? אֶלָּא - עֵדוּת הוּא לְבָּאֵי עוֹלָם שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְיִשְׂרָאֵל. מַאי עֵדוּת? אָמַר רַב, זוּ נֵר מַעֲרָבִי, שֶׁנּוֹתֵן בָּה שֶׁמֶן כְּמִדַּת חַבְרוֹתֶיהָ, וּמִמֶּנָּה הָיָה מַדְלִיק וּבָהּ הָיָה מְסַיֵּים".

הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת

בית כנסת כמקדש מעט
אחת התוספות ההלכתיות להדלקת נרות חנוכה היא בהדלקת נרות בבית הכנסת. הלכה זו לא מופיעה בגמרא או במדרשים, אבל היא נאמרה על-ידי חכמים ראשונים ונכתבה ב"שולחן ערוך" (אורח חיים תרעא ז): "מדליקין ומברכין בבית הכנסת משום פרסומי ניסא".
בהמשך נאמר שם כי מקום נרות חנוכה בבית הכנסת הוא בצד דרום, כמו שהיה מקום המנורה בבית המקדש. "בכותל דרום או בדרום המנורה". בנוסף מניחים את הנרות עומדים "ממזרח למערב", כשם שהיו הנרות במנורה שבמקדש לפי דעת הראב"ד כפי שנבאר בהמשך. גם בבית פרטי מדליקים נרות בצד שמאל של הפתח, כיוון שבבית המקדש המנורה הייתה בדרום, קרי בצד שמאל של הנכנס. שכן היו נכנסים לבית המקדש ממזרח למערב.

וְהֵיכָן צִוָּנוּ?
הדלקת נרות חנוכה בברכה בכל בית היא חידוש הלכתי גדול. הרי אנחנו מברכים על הדלקת נרות "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר חנוכה" וכל אחד יכול לשאול, כפי ששואלת הגמרא (שבת כג): "וְהֵיכָן צִוָּנוּ?" איפה ה' ציוונו להדליק נר חנוכה? ועונים חכמים בגמרא שתי תשובות דומות מאוד. רַב אָוְיָא לומד שיש לברך בלשון זו מהפסוק: "עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל" (דברים יז). רַב נְחֶמְיָה לומד זאת מהפסוק: "שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ" (דברים לב).
האם הפסוקים הללו יכולים ללמד אותנו שצריך לברך גם על מנהג להדליק בבית הכנסת? מנהג שלא נזכר בגמרא? ובכלל, מה מקור המנהג לברך על נרות חנוכה בבית הכנסת?

במקהלות ברכו אלוקים
ה"בית יוסף" (תרע"א) הביא שלושה טעמים למנהג הדלקת נרות בבית הכנסת. הראשון הוא מפני אורחים שאין להם בית להדליק בו נרות חנוכה. לכן תיקנו להדליק נרות בבית הכנסת להוציאם ידי חובה, שבית הכנסת שהם לנים בו הוא כמו בית בעבורם. דין זה דומה לתקנה שתיקנו לעשות קידוש בליל שבת בבית הכנסת משום אורחים שאוכלים ושותים בחצר בית הכנסת. כל זה מתאים לזמנים ההם, שלא היה מקום אחר לאורחים ללון בו או לאכול אלא בחצר בית הכנסת.
בשם ה"כלבו" (סי' מ"ד) מביא ה"בית יוסף" טעם אחר: "שהוא כדי לפרסם הנס בפני כל העם, ולסדר הברכות לפניהם. שיש בזה פרסום גדול להש"י וקידוש שמו כשמברכין אותו במקהלות". מלשונו משמע שהעם לא היו יודעים את נוסח הברכות. או בגלל שלא היו סידורים מצויים בידם, או מחמת צרות הגלות ושכחת הלב. טעם נוסף מובלע בדבריו, והוא שיש קידוש ה' ופרסום גדול כאשר מברכים על נרות חנוכה במקום שיש בו ציבור גדול, "במקהלות".
ההסבר השלישי שמביא ה"בית יוסף" הוא בשם הריב"ש בתשובה (קיא) "המנהג הזה, להדליק בבהכ"נ, מנהג ותיקין הוא משום פרסומי ניסא". הוא מסביר כי כיום אין אנחנו יכולים לקיים את פרסום הנס כמו שצריך בפרסום בחוץ "כיון שאין אנחנו יכולין לקיים המצוה כתקנה כל אחד בביתו, שהיא להניחה על פתח ביתו מבחוץ" כיוון שעתה "יד האומות תקפה עלינו, ואין אנו יכולין לקיים המצוה כתקנה, ומדליק כל אחד בפתח ביתו מבפנים, ואין כאן פרסומי ניסא כי אם לבני ביתו לבד, לזה הנהיגו להדליק בבית הכנסת – לקיים פרסומי ניסא".

עיקר הטעם – פרסום הנס
ב"שולחן ערוך" (סימן תרעא סעיף ז) הביא ה"בית יוסף" את הטעם של פרסום הנס וכתב: "ומדליקין ומברכין (בבית הכנסת) משום פרסומי ניסא". הוא לא הזכיר את האורחים ולא את הטעם של יד האומות התקיפה עלינו. משמע מדבריו שגם אם אין אורחים שישנים בחצר בית הכנסת, וגם אם אנו יכולים להדליק את הנרות בחוץ ולא בבית, בכל מקרה מדליקים נרות גם בבית הכנסת ומברכים עליהם. כי עיקר הטעם הוא משום פרסומי ניסא (ה"פרי חדש" סוף אות ז').

מנהג קל לעומת פרסום הנס
בהמשך דבריו של הריב"ש בתשובה שהובאה לעיל הוא שואל איך ייתכן לברך על מנהג "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו". והרי בדרך כלל אנחנו פוסקים שלא מברכים על דבר שהוא רק מנהג. משיב הריב"ש, שעל "מנהג קל" אכן לא מברכים, אבל במנהג כזה "שהוא לפרסם הנס בבית הכנסת ברבים, מברכין עליו. כמו שנהגו לברך על ההלל של ר"ח, ואע"פ שאינו אלא מנהג, ואין בזה משו' ברכה לבטלה כלל; וכדעת ר"ת ז"ל".
הקשה החכם צבי (פח ומובא בבאר היטב ובשערי תשובה) למה הביא ה"שולחן ערוך" את דעת הריב"ש והוכחתו מברכת הלל של ראש חודש. הרי ה"שולחן ערוך" לא פוסק כמו הריב"ש בהלל של ראש חודש. לדעתו אין מברכים על הלל זה בגלל שחיובו הוא רק מנהג (שו"ע תכב). אם כן, למה במקרה זה פסק ה"שולחן ערוך" כמו הריב"ש לברך על הדלקת נרות בבית הכנסת?
ואף ששאלתו היא רק למנהג הספרדים, שלא מברכים על הלל בראש חודש, כתב בשו"ת מהר"ם שיק (יו"ד סי' שע"ד) שהחתם סופר, שהיה אשכנזי, מנע עצמו מלברך על נר חנוכה בבית הכנסת בגלל הטעם הזה שלא מברכים על מנהג.

מסורת הדלקה מה"בן איש חי"
מרן הרב זצ"ל סיפר שגם הוא עצמו הסתפק בהלכה זו וחשש להדליק בבית הכנסת, כשם שחשש החתם סופר. ומספר הרב זצ"ל, כי כשעבר לגור ליד בית כנסת "טוויג" בשכונת מקור ברוך בירושלים זה היה בתקופת חנוכה, והגבאי רבי יצחק דואק ע"ה הזמין אותו להדליק את החנוכייה בברכה. הרב סיפר שהוא ניסה להתחמק מלברך, אבל הגבאי שראה כך אמר לו: "מדוע אתה מהסס? אני הגשתי את הנר לבנו של מרן בעל ה'בן איש חי' זיע"א, הלא הוא רבי יעקב חיים זיע"א, והוא הדליק בברכה בבית הכנסת. ומו"ר אבי ז"ל היה מגיש את הנר בעצמו למרן בעל ה'בן איש חי' זיע"א בבגדאד, וה'בן איש חי' היה מדליק בבית הכנסת בברכה". אמר מרן הרב זצ"ל: "אם כך הוא המנהג, גם אני אדליק ואברך".
הרב זצ"ל הסביר את הטעם לברכה ואמר: יש מצוות שבהן ברכות אינן מעכבות, כמו ציצית או אתרוג. גם בלי הברכה ניכר שזו מצווה. בהדלקת נרות חנוכה, אם לא יברכו עלולים אנשים לחשוב שאלה נרות שנועדו להאיר. לכן בהדלקה זו עיקר המצווה היא הברכה שהיא הפרסומא ניסא העיקרית.
וכתב בשו"ת "שבט הלוי" (חלק א סימן קפה) כי לדעתו הדלקה בבית הכנסת היא חלק מתקנת חכמים לפרסם. "כי פרסומא ניסא הוא ענין שאין לו שיעור וגבול למעלה. כי כל מה שמוסיפין במצוה זו שעיקרה פרסומא ניסא, בכלל תקנת חכמים הוא". ולכן אפשר לברך עליה גם למי שלא מברך על מנהג אחר.
"על כן אם מוסיפים כאן להדליק בבית הכנסת ברוב עם שאין לך פרסומא ניסא גדול מזה, אין זה מנהג חדש אלא שהוסיפו בפרסום הנס וכל עיקר רצונם בתקנת הנר היה פרסומא ניסא, על כן שפיר מברך על הדלקת נרות בביהכ"נ דכל פרסום שאפשר, בכלל תקנתם הוא".

מוסיף והולך בבית המדרש
בשו"ת "שיח יצחק" (סימן שלח) נשאל האם להדליק גם בבית מדרש שמתפללים בו רק מנחה וערבית וכד', ולא כל התפילות כמו בית כנסת מסודר. כי ייתכן שמה שתיקנו חכמים הוא דווקא בבית הכנסת שהוא נקרא "מקדש מעט". אבל בית המדרש שאין לו דמיון למקדש מעט לא ידליקו ויברכו.
והביא בשם השואל: "מנהג ירושלים עיה"ק ת"ו שמדליקין ומברכין ג"כ בבתי מדרשים הן באשכנזים הן בספרדים, וכן אצל חכמי אמת בביהמ"ד שלהם מדליקים ומברכים. אמנם צריכין לזה שיהא ביהמ"ד של רבים, ולא אשר יחיד קובע למדרש. וכדבריו ענה לו הרה"ג וייס שצוק"ל כי כך הוא הדין וכי מצא כן בפרי מגדים (א"א יד) שכותב כי גם בבית מדרש מברכים ומדליקים נרות חנוכה בדרום כמו בית הכנסת".

ספר תורה לא מעכב
מסיים דבריו ה"שיח יצחק": "בוודאי שאין לחלק גם כן בין אם מתפללין שחרית שם, או רק לעתותי ערב, מאחר דעיקר הטעם משום פרסומי ניסא, והפרסום הוא רק בלילה, ולעת הזאת הוא קבוע לתורה ולתפלה, בוודאי שגם שם חיובא רמיא, ולפענ"ד גם לברך. ומה גם דאיכא ספר תורה בהאי בי מדרשא", שעל-ידי ספר התורה נחשב קביעות.
אמנם כשהיו פונים למו"ר אבא זצוק"ל בשאלה האם להדליק נרות בברכה במקומות ציבוריים הוא היה אומר שרק במקום שמתפללים שם מנחה או ערבית ידליקו. גם אם מדובר באמצע הרחוב או באולם חתונות, וגם אם אין שם ספר תורה. ובאמת מי שיעיין בדברי ה"שיח יצחק" יראה שלא כתב ספר תורה לעיכובא, אלא מחמת שהשאלה התייחסה למקרה שיש שם ספר תורה, הביא סייעתא לדבריו מנוכחות ספר התורה. אבל אינו מעכב.
מוסיף והולך בשמחות
מנהגם של חסידי חב"ד, על-פי פסיקת הרבי זצוק"ל, היה לברך גם במקום שאין בו תפילה. וסברתו הייתה כי עיקר טעם התקנה היא פרסום הנס, ולאו דווקא בית הכנסת משום מקדש מעט, או מקום ספר תורה או אורחים. שכך כתב ה"שולחן ערוך" – "פרסומי ניסא", על-פי דעת הראשונים שהובאו לעיל. על כן מנהג חסידי חב"ד להדליק בברכה אפילו במקום שאין בו תפילה. ובשו"ת "ציץ אליעזר" (חלק ט"ו סימן ל') כתב שלדעתו אין לברך במסיבות למרות פרסום הנס. וכך סבר הרב זצוק"ל.
סיפר הרב זצ"ל (קול צופייך 223, בהעלותך תשס"ג; 338, וישב תשס"ו): "פעם אחת, הזדמנתי להיות בחנוכה בז'נבה והוזמנתי על-ידי נציגי חב"ד לברך ולהדליק את החנוכייה שהוצבה בכיכר המרכזית, אך לא רציתי לברך על החנוכייה ברחובה של עיר, וכי מאיפה מצאנו הלכה שכזו?". חיפש הרב דרך, בה יוכל להיענות לבקשתם של שליחי חב"ד. "אמרתי לאחראים, שנתפלל מנחה ואחר כך ערבית, מדין בית-כנסת עראי, ואז נוכל להדליק".
הגיע הרב אל רחבת הכיכר המרכזית בעיר, והתכונן להדלקת החנוכייה. "אדהכי והכי, אני רואה מצד שמאלי עץ-אשוח מקושט ומואר בשלל אורות, כמנהג הגויים". הרב זצ"ל היה מופתע, הוא לא ציפה ל"קבלת פנים" כזאת. "כשראיתי כך, לא ידעתי כיצד אדליק ואזכיר שם שמים, צמוד למקום כל כך טמא שריח עבודה-זרה נודף ממנו. וחשבתי בלבי, שאעמוד כשגבי פונה לעץ, כמו לעניין ברכה מול אישה הלבושה שאינה בצניעות, שיסב את פניו ויברך". אמר הרב, וכך עשה.
"והנה בעוד אני מסתובב היתה הפסקת חשמל בכל האזור וכל האורות כבו! הודיתי לקדוש-ברוך-הוא על כך, וניצלתי את ההזדמנות ובירכתי מהר, לפני שיתחדש זרם החשמל".

הדלקה בשחרית – הוספת אור על האור
ב"שולחן ערוך" ובנושאי כליו לא נזכר שמדליקים נרות בבית הכנסת בשחרית. אבל בספר "נהר מצרים" בהלכות חנוכה (אות י"ב) מעיד שפשט המנהג בירושלים ובמצרים להדליק נרות חנוכה בבית הכנסת גם ביום בתפילת שחרית, ופשוט שמדליקים בלא ברכה. והטעם הוא שיש בזה פרסום הנס.
כי יותר יש פרסום הנס כשמדליקים בבוקר, שלא רגילים להדליק נרות, ממה שמדליקים בלילה שממילא מדליקים נרות ולא כל כך ניכר שהם לשם מצווה. ויש מזה תועלת גם בכך שמזכיר למי שלא הדליק שידליק בערב בביתו. "ומי שהיה בדרך ונאנס, שידע בליל הבא כמה נרות הוא מדליק כדי שיברך על הנר הנוסף".
ובספר "כתר שם טוב" (גאגין) על טעמי המנהגים (בעמוד תקי"ט) מעיד שגם בסוריה ותוגרמא (טורקיה) נוהגים להדליק בבית הכנסת בלי ברכה בשחרית, משום פרסומי ניסא. ומביא טעם בשם המחזור ויטרי (דף 20) שהוא גם זכר למנורה להעלות נר תמיד. שהכהן היה מיטיב הנרות בשחרית מלבד שני הנרות בצד מזרח שהיטיב אחר כך (מנחות כ"ט יומא ל"ג).
שכך הוא במשנה (מסכת תמיד פרק ג ט) על העבודה בבית המקדש בבוקר: "מִי שֶׁזָּכָה בְדִּשּׁוּן הַמְּנוֹרָה, נִכְנַס וּמָצָא שְׁתֵּי נֵרוֹת מִזְרָחִיּוֹת דוֹלְקִים, מְדַשֵּׁן אֶת הַשְּׁאָר וּמַנִּיחַ אֶת אֵלּוּ דּוֹלְקִין בִּמְקוֹמָן. מְצָאָן שֶׁכָּבוּ, מְדַשְּׁנָן, וּמַדְלִיקָן מִן הַדּוֹלְקִים, וְאַחַר כָּךְ מְדַשֵּׁן אֶת הַשְּׁאָר". הרי לך שגם בבוקר היו הנרות דולקים לפעמים. ובמיוחד הנר המערבי כדלעיל (וראה בספר שו"ת "בנין שלמה" ווילנא - סימן נ"ג. "שדי חמד" במערכת חנוכה אות כ"ד).
מוסיף והולך בשירה
הזכרנו לעיל את דברי הרמב"ם שכתב: "מצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאד וצריך אדם להזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הנסים שעשה לנו" (הלכות חנוכה פרק ד יב).
בשו"ת "שיח יצחק" (שלז) נשאל על שירת "מעוז צור" בבית הכנסת אחרי הדלקת נרות, וענה כי חשוב לשיר אחרי ההדלקה כדי להשהות שם שיעור זמן הדלקה, כדי שלא תהא ברכה לבטלה. וכיון דאין יכולים לקבוע לימוד בין מנחה למעריב, באשר כבר זמן הדלקה, שרים את השיר הזה שיש בו פרסום הנס.
ויש ערך בשירה זו בימים אלו דווקא, שנתקנו להלל ולהודות, וכמו שאומרים בפיוט מעוז צור " בני בינה ימי שמונה קבעו שיר ורננים". וכך כותב הרמ"א (סי' תר"ע ב): "שכשמזמרים בימי חנוכה בסעודות שעושים על ידי זה הוי סעודת מצוה. ובמיוחד שהנס נעשה על ידי הכהנים שהם משבט לוי נעשה הנס, לזאת תיקנו רבותינו ז"ל להרנין רננות, באשר בבית המקדש בית הלוי נעימות יזמרו יתרועעו אף ישירו, והם מסיטרא דרננה, כמובא מזוה"ק בסוף ספר חיי אדם בפירוש מזמור לתודה".

המדליק בבית הכנסת
כתב החיד"א בספר "מחזיק ברכה" (סי' תרע"א אות ח' בשם שו"ת זרע אמת ח"א סי' צ"ו): אם הדליק בבית הכנסת, ובביתו הוא מדליק לעצמו בלבד – לא יחזור לומר ברכת שהחיינו בביתו ביום הראשון. אמנם אם בביתו יש אשה וילדים שלא שמעו שהחיינו בבית הכנסת – יברך שהחיינו שנית בשבילם.
ב"שערי תשובה" (סי' תרע"א הנ"ל ס"ז) הביא מ"מור וקציעה", שאם אין בבית הכנסת עשרה אנשים – אין להדליק נרות בברכה, וכתב על זה המג"א (תרע"א סק"י) כי בערב שבת כשרוצים להדליק נרות בבית הכנסת לפני השקיעה ואין עדיין עשרה, ידליקו בברכה, כיוון שאחר כך יבואו עשרה להתפלל וזה נקרא פרסום הנס. למה הדבר דומה? למי שמדליק בפתח הבית כלפי הרחוב בשעה שאין שם איש, שנחשב פרסום הנס כיוון שאחר כך יבואו אנשים.
ב"בית דוד" (על הטורים תע"ד דף קכ"ה ע"א) כתב כי אם הלכו המתפללים מוקדם לביתם ולא הדליקו נרות ונשארו פחות מעשרה ולא עתידים להגיע – לא ידליקו נרות בברכה, כי לא עתידים להגיע אחרים אחר כך ליהנות מפרסום זה.
ובשו"ת "שיח יצחק" (סימן של) הקשה מקריאת מגילה שנקראת אף ביחיד, ונקרא פרסומי ניסא למרות שמדובר רק בו בלבד. ומברך עליה. וכן פסק ה"ברכי יוסף" (תפז ח) שאומרים הלל בבית הכנסת בליל פסח אף ביחיד, שפרסום הנס הוא כלפי האדם עצמו ולא כלפי סביבותיו. ומרן הרב זצוק"ל היה אומר שאין להדליק בבית הכנסת אלא אם יש עשרה. שאין לך בו אלא חידושו.

מקום החנוכייה כמקום המנורה
יש מחלוקת תנאים וראשונים (מנחות צ"ח: הובאה בב"י בשם תה"ד סי' ק"ד. עיי"ל הלכה י"ט והערה מ"ח.) כיצד הייתה מונחת מנורת המקדש. ברור שהיא הייתה מונחת בדרום של ההיכל בצד שמאל של הנכנס. השאלה היא אם היא הייתה מונחת לרוחב ההיכל או לאורכו.
לדעת הרמב"ם והסמ"ג המנורה הייתה מונחת בין צפון לדרום, לרוחבו של ההיכל. לדעת הראב"ד המנורה הייתה מונחת בדרום, לאורכו של ההיכל, בין מזרח למערב. וכתב ה"בית יוסף" כי המנהג לקבוע את המנורה בכותל דרום ונמצאו הנרות מסודרים בין מזרח למערב כמו דעת הראב"ד, וכן הסכים ב"דרכי משה" והרמ"א שמסדרן ממזרח למערב. וכתב הרב זצ"ל כי אם אין מקום בדרום בית הכנסת, או שיש יותר פרסום הנס בצד אחר – ידליקו כדעת הרמב"ם. ובוודאי אם יש מנהג אחר באותו מקום – כל אחד יכול להדליק כמנהגו.
לדעת ה"בית יוסף", כשהמנורה מונחת בדרום, המדליק עומד ופניו לדרום והנרות בין מזרח למערב. מדליקים את הנר הראשון במערב ובשאר הלילות מתחילים להדליק ממזרח למערב. לדעת המשנה ברורה בשם חת"ס: המדליק עומד ופניו לצפון ומתחיל מימינו בלילה הראשון ושאר הלילות – משמאל לימין (ס"ק מ"ג).

חנוכה כל השנה כולה
המשנה במסכת מדות (פרק ב ב) אומרת ש"כָּל הַנִּכְנָסִין לְהַר הַבַּיִת נִכְנָסִין דֶּרֶךְ יָמִין וּמַקִּיפִין וְיוֹצְאִין דֶּרֶךְ שְׂמֹאל", והיה שם "סוֹרֵג גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים" – גדר נמוכה שנועדה להגדיר את המקום שעד אליו מותר לנוכרים להיכנס ולא לעבור אותו. והיוונים רצו להראות שאין הם נחותים יותר מהיהודים ופרצו את חומת מגדלי וגם את הסורג הזה "וּשְׁלשׁ עֶשְׂרֵה פְרָצוֹת הָיוּ שָׁם שֶׁפְּרָצוּם מַלְכֵי יָוָן". אחרי שניצחו מלכי בית חשמונאי הם לא הרסו את הסורג ובנו במקומו חדש, כמו שעשו למזבח, אלא "חָזְרוּ וּגְדָרוּם" והגדרות היו ניכרות שהייתה שם פעם פרצה. וכל מי שנכנס לבית המקדש היה משתחווה שם. "וְגָזְרוּ כְּנֶגְדָּם שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה הִשְׁתַּחֲוָיוֹת".
בימינו אין לנו אפשרות להשתחוות שלוש-עשרה השתחוויות במקום המקדש. אבל יש לנו שלוש-עשרה ברכות ב"ברוך שאמר" ושלוש-עשרה הודאות ב"ישתבח": "כִּי לְךָ נָאֶה ה' אֱלֹקֵינוּ שִׁיר וּשְׁבָחָה הַלֵּל וְזִמְרָה עֹז וּמֶמְשָׁלָה נֶצַח גְּדֻלָּה וּגְבוּרָה תְּהִלָּה וְתִפְאֶרֶת קְדֻשָּׁה וּמַלְכוּת". והן יכולות להיות במקום שלוש-עשרה ההשתחוויות בבית המקדש.
הדבר חשוב במיוחד בימינו, שכמו בימי היוונים אנו רואים מול עינינו את הטמאים שנכנסו למקום המקדש ומחללים כל יום את מקום הקודש ופורצים ושוברים והורסים את קודש הקודשים כאילו זה ביתם שלהם. כאשר ננצח אותם, בקרוב בע"ה, ונבנה את בית המקדש, נתקן שם מקומות להשתחוות, להודות לה' על סילוקם ממקום המקדש, על גאולתנו ועל פדות נפשנו.

ייסורים מתוך שמחה
מספר אריאל אברהם לוי מחברון: כשהרב זצ"ל היה בבית החולים, היינו באים לבקר אותו ולשמחו. הרב הקפיד שנשיר שירים שמחים ולא נוגים. היה זה לימוד מופלא על מאמציו להאיר פנים על אף הסבל והכאבים. לא זו בלבד שהרב לא התלונן והיה בשמחה, הוא אף שימח גם את הסובבים אותו.
פעם שחתי לתלמיד חכם, ברוב צערי, על סבלו של הרב ועל החוסר בשיעוריו ובמאור פניו. חשבתי לעצמי שאמנם יש שיעורים שנאמרים בפה, אבל כאן יש לנו שיעור מאלף מהצדיק שמקבל בהכנעה את הנהגת הבורא אתו ללא תלונות כלל. כשבאתי לבית החולים בסוכות שמעתי את הרב קוסטינר שואל את מורנו ורבנו שאלות בהלכה, והרב ענה לו בהומור ובצחוק. גם אחרי תקופה ארוכה בבית החולים, ברוב סבל וייסורים, הרב לא הפסיק להרבות בשמחה. היש מופת גדול מזה?
פעם בשבת אחר הצהריים זכיתי לשיר במשך כחצי שעה ליד מיטתו של הרב המיוסר. הרב שכב והפך את ידו כמשתתף בשירה, כאילו אומר: "אני שומע אותך, שר אתך". כשיצאתי, קרא לי הרב שמואל ואמר לי: הרב מראה בידו ומבקש שתבוא שוב.
במוצ"ש לפני חנוכה התשס"ט, קודם שהשתחרר הרב לביתו לראשונה, באתי לחדרו של הרב עם הרב יוסי ליבוביץ' מחברון. הרב ישב שם בפנים מיוסרות ומאירות. הוא הביט בי בעיניו במבט חודר ועמוק ומיד התחיל לדפוק על השולחן ולשיר "אל אליהו". זכיתי לשיר שם ליד הרב כחצי שעה שיר אחרי שיר. אז שאלתי את הרב: "מי שמתגעגע לרבו מאוד ורוצה לראות את רבו בהדלקת נרות חנוכה, האם מותר לו לאחר את הדלקת הנרות בביתו כדי לבוא לבית רבו?" אמר לי הרב: "כן". שאלתי: "אפילו אם יאחר הרבה לביתו?" נענע לי בראשו – כן.


כאשר ננצח את הטמאים שנכנסו למקום המקדש, נתקן בבית המקדש שייבנה מקומות להשתחוות, להודות לה' על סילוקם, על גאולתנו ועל פדות נפשנו

מודה על השינה . קורה שאני קם בבוקר, אומר "מודה אני", נוטל ידיים וחוזר לישון. האם כשאני קם אני צריך שוב ליטול ידיים?
אחרי חצי שעה ומעלה – ליטול בלי ברכה.

הכול לטובה . איך אפשר להאמין באמת שהכול לטובה?
ה' הוא טוב ומיטיב, וכל בריאת העולם הייתה כדי להיטיב. טוב להסתכל בהשגחה הנפלאה שיש לה' עלינו. אבל מה שעושים אנשים אחרים הוא לא בהכרח לטובה, כי יש בחירה חופשית של אנשים גם להרע לאחרים שלא כדין. לכן הם נענשים, ולכן מותר לתבוע אותם לדין תורה.

הכשר כמוסות . האם מותר לבלוע כתרופה כמוסות של שמן אורגנו שמכיל ג'לטין ואולי גם שמן דגים, שאין עליהן הכשר?
אם אין עליהן הכשר, אסור.

שמחה בלי נדר . האם לקבל על עצמי להיות יותר שמחה זו נקראת קבלה כמו לקבל על עצמי להיזהר בשמירת הלשון?
כן. טוב לקבל קבלות כאלה, אבל לא בנדר.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il