שריפת הפרה ואחדות ישראל | הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
פרה

קטגוריה משנית

משפחה חברה ומדינה
אחדות ומחלוקות

3 דק' קריאה

בכל פעם שקראנו פרשה זו, היה הרצי"ה מדגיש נקודה חשובה ומרכזית, שכדאי לעמוד עליה. ביחס למקום שריפת הפרה, נאמר בכתוב: "והוציא אתה אל מחוץ למחנה ושחט אתה לפניו. ולקח אלעזר הכהן מדמה באצבעו והזה אל נכח פני אהל מועד מדמה שבע פעמים" (במדבר יט). כל עבודתה של פרה אדומה צריכה להיות אל נוכח פני אהל מועד , מול פתח האהל. כך נבנה הבית עצמו, באופן שפתחו יראה מהר הזיתים, כדי לאפשר את העבודה בפרה אל מול הפתח, ולשם כך היו מכוונים הפתחים במקדש עד קודש הקדשים זה כנגד זה.

מהי החשיבות המיוחדת לכך שהעבודה תיעשה אל מול פני אהל מועד?
הסביר מו"ר הרצי"ה, שההטהרות מטומאת מת חייבת להיעשות על ידי עקירת שורש הטומאה. וזאת על ידי חיבור האדם הטמא, הנמצא לפי שעה, מחוץ למחנה הטהרה, לקדושה הנובעת מקודש הקדשים. "לא הערוד ממית, אלא החטא ממית", וטהרה מטומאת מת באה דווקא מתוך קישור לקדושה, ומתוך כך נעקר החטא. אין כאן רק פעולה של תיקון אחר מצב של טומאה, אלא עקירת הטומאה מן השורש.
יותר מכך, על-ידי חיבור כל ישראל, הטמא והטהור, כאשר כל העם ואף הנמצא מחוץ למחנה פונים אל אוהל מועד, באה הטהרה מטומאת מת. בזכות כלל ישראל שהנטמא מתקשר אליו, זוכה הוא להיטהר ולהתקדש מטומאת מת ששרוי בה. כי מיתה שייכת רק ביחיד, אך בציבור אין מיתה, הציבור חי וקיים תמיד.

ויש לדבר אף נפקא-מינה הלכתית: הגמרא אומרת שישנן חמש חטאות המתות. כגון חטאת שנתכפרו בעליה, וכן חטאת שמתו בעליה, שאין בהן עוד צורך. אך בחטאות הציבור, אומרת הגמרא, אין מושג של חטאת המתה משום שמתו בעליה, ואף אם כל הציבור יתחלף, אין הדבר נקרא שמת הציבור, כיון שאין מושג של מיתה בציבור. יש לטומאת מת אחיזה באדם הפרטי, אך בכלל, בציבור, אין לכך שייכות, ולכן מתוך הקישור לכלל ישראל נטהרים.

תפילת הציבור לעומת תפילת היחיד
ידועה המחלוקת בגמרא, אימתי אדם נידון? ישנה דיעה האומרת שבכל רגע האדם נידון, שכתוב: "לרגעים תבחננו". אנו מסיקים, כידוע, כי האדם נידון בראש השנה בלבד. שואלים על כך התוספות, אם כן מדוע אנו מתפללים בכל יום? ומשיבים, שכאשר אדם מצרף תפילתו בתפילת הציבור - "רפאנו", "ברך עלינו" וכד', הרי שתפילתו הינה תפילת הציבור, ותפילת הציבור נענית תמיד, ככתוב: "בכל קוראינו אליו".רק היחיד נידון פעם בשנה, אך לציבור כל רגע וכל שעה מתאימים לתפילה. כי כאמור, הציבור הוא מעל המיתה ומעל כל צמצום של זמן, ולכן כדי להיטהר מן הצמצום, מטומאת מת, יש להתקשר בכלל ישראל.

למקום שמאחד את כלל ישראל יש ערך מיוחד, יותר מכל תורה פרטית, מצומצמת, שאינה באה מתוך קישור לכלל ישראל. השראת השכינה ונתינת התורה לישראל באה, רק מתוך ההתאחדות של העם, מתוך ביטול הצמצומים הפרטיים. ודאי וברור שתלמיד-חכם המקושר בכלל ישראל, תורתו שונה מת"ח שאין לו מעלה זו, ויש לו מדרגה נפרדת. אף אם יאמרו: "הרי תלמיד חכם פלוני אינו מקושר לכלל ישראל, ובכל זאת הוא מפלפל בתורה ומחדש חידושים", צריך להבין שעניינים עמוקים לא תמיד נראים בעין בשר. יתכן שתלמיד חכם יפלפל ויפלפל, אך לא יהיה זה אלא חיצוני, קטן, לא אמיתי. תורה אמיתית בגדלות אפשר להשיג רק ע"י התקשרות בכלל ישראל. רק מתוך "אשר בחר בנו מכל העמים", בא על גבי זה "ונתן לנו את תורתו".

בהקדמה ל"שבת הארץ", מאריך מרן הרב זצ"ל בעניין זה ואומר שתלמיד חכם המקושר בכלל ישראל, יש לו כח לחדש חידושים מכח כלל ישראל. יש חידושים והבנות בתורה שלא מספיק בשבילם כח של תלמיד- חכם פרטי כדי לגלותם. מעומק כלליותם יש צורך בכח של כלל ישראל, ורק צדיקים תלמידי-חכמים המקושרים בכלל ישראל, זוכים להבין ולחדש חידושים אלו.
וכמובן, שכל זה ענינינו, להגדיל את לימוד התורה דווקא מתוך איחוד הגוונים השונים בעם והראיה הכוללת המקשרת הכל בכלל ישראל.

אחדות ומחלוקות

פרה