בית המדרש

  • משנה וגמרא
  • בבא קמא
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

מעוז נריה בן הדס

undefined
7 דק' קריאה
האמוראים נחלקו לגבי תשלומי חצי נזק שחייבה התורה בשור תם שנגח. לדעת רב פפא זהו חיוב ממוני גמור, משום שסתם שוורים אינם עומדים בחזקת שימור ומעיקר הדין היה לו לשלם הכל אלא בגלל שטרם הועד חסה עליו התורה וחייבה אותו רק בחצי נזק. ולדעת רב הונא בריה דרב יהושע זהו חיוב קנס, משום שסתם שוורים עומדים בחזקת שימור ומעיקר הדין לא היה לו להתחייב כלל, אך חייבה אותו התורה בקנס כדי שישמור על שורו.
מפשט הלשון משמע שנחלקו במציאות, האם המציאות ששוורים נוגחים היא שכיחה או לא, אולם דוחק לפרש שנחלקו במציאות, שהרי אין זו מציאות הסמויה מן העין, וכבר האריך בכך הרצי"ה קוק 1 (לנתיבות ישראל ח"ב סי' לב) והתייחס מפורשות אף לסוגייתנו (אות כו), ולכן יש לפרש שהמציאות ידועה ומוסכמת אלא שנחלקו אם ברמה כזו של שכיחות מוטל על האדם לשמור או לא. ואמנם לשון הגמרא אינה מצד חיוב הבעלים אלא מצד מציאות השוורים, אם שוורים בחזקת שימור, וכן לשון רש"י "לאו בחזקת שימור – ורגילין בנגיחה" וכן לשונו בכתובות (מא ע"א ד"ה לאו) "אינם בחזקת משתמרים מאליהם שלא יזיקו", אך בכל זאת נראה לפרש את כל הלשונות הללו מצד הבעלים, כלומר, האם רמה כזו מוגדרת כמציאות של שוורים שאינם משתמרים ועל בעליהם מוטלת חובה לשומרם, או שהיא מוגדרת כמשתמרים ואין בעליהם מחוייבים לשמור.
הגמרא בסוף הסוגיא אומרת שהואיל ולהלכה פוסקים שחצי נזק קנס הוא "האי כלבא דאכל אימרי משונה הוא ולא מגבינן בבבל". התוס' (ד"ה והשתא) והרשב"א מפרשים שלמ"ד ממונא פטור לגמרי משום שלדעתו קרן נחשבת "אורחיה", ואם כן אין מקור לחייב על נזק משונה.
גם לדרך זו יש לבאר שאין זו מחלוקת במציאות אם זוהי מציאות משונה או לא אלא נחלקו בהגדרה, אם להתייחס לשכיחות כזו כדבר משונה או לא. ואם נעמיק ניווכח שגם לדרך זו שורש המחלוקת הוא מהי רמת האחריות שהטילה התורה, שלמ"ד ממונא התורה הטילה אחריות גמורה גם על רמה זו ואילו למ"ד קנסא מעיקר הדין לא היה להטיל עליו אחריות ורק כדי למנוע נזקים מהסביבה הוטל עליו קנס. אולם מחלוקת זו גררה וגרמה למחלוקת נוספת בהגדרת חיוב התורה בקרן, אם זהו חיוב במקרה של משונה ולפי זה יש מושג של חיוב ממוני (בתורת קנס) במקרה של "משונה" או שחיוב קרן הוא על "אורחיה" ולפי זה לעולם לא חייבה התורה במשונה. נמצא שהחומרא של מ"ד ממונא, הסובר שאחריות הבעלים גבוהה יותר והיא ברמה המחייבת ממון מעיקר הדין, הביאה לידי קולא שבמקרים משונים אין אפילו חיוב קנס.
בדף ה ע"ב אומרת הגמרא שלמ"ד שקרן קלה יותר משאר האבות הואיל והיא תמה בתחילתה לא ניתן ללמוד קרן בבמה הצד משאר האבות ואילו למ"ד שאדרבה קרן עדיפה וחמורה משום שכוונתו להזיק ניתן ללמוד. רש"י (ד"ה ולמ"ד) כתב שלא התפרש היכן נאמרה דעה זו שקרן עדיפה, ואילו התוס' (ד"ה שכן) ביארו שמחלוקת זו תלויה במחלוקת אם חצי נזק ממון או קנס, שלמ"ד ממון קרן עדיפה ולמ"ד קנס קרן קלה יותר. דברי התוס' מתאימים לשיטתם אצלנו, שהמחלוקת ביניהם היא אם קרן נחשבת משונה או אורחיה, ולמ"ד ממון נחשב אורחיה ולכן ניתן ללמוד משאר האבות.
יש לשאול לפי הסבר זה, שקרן נחשבת אורחיה, מדוע חייב רק חצי נזק בשונה משן ורגל. בשיטה מקובצת (ד"ה פלגא) מתרץ בשם תלמידי ר' ישראל , שאף שנחשב אורחיה מכל מקום אין היזקו מצוי כל כך.
רש"י בכתובות (מא ע"א ד"ה לאו) ביאר בשיטת מ"ד ממונא ושוורים לאו בחזקת שימור: "אינם בחזקת משתמרים מאליהם שלא יזיקו אלא מזיקין אפילו ניזקא דלאו אורחיה". בשונה מן התוס', הוא כותב בפירוש שגם למ"ד ממונא קרן נחשבת לאו אורחיה. לדעתו יש להסביר ששורש המחלוקת הוא אם התורה חייבה באחריות ובחיוב ממון גמור גם במקרה שלאו אורחיה. לדרך זו, לא נוכל לבאר את הגמרא לגבי כלבא דאכל אימרי כהסבר התוס', שהרי גם מ"ד ממונא מחייב במשונה, ואדרבה הוא אפילו מחמיר יותר ומחייב מעיקר הדין ולא רק בתורת קנס, אלא לדעתו יש לבאר שלכל הדעות חייב חצי נזק, אלא שלמ"ד קנסא לא מגבים בבבל ולמ"ד ממונא מגבים אף בבבל. ואכן כך מדוייק מלשון רש"י בכתובות (מא ע"ב ד"ה משונה) לגבי כלבא דאכל אימרי: "וחצי נזק הוא דמשלם וכיון דקנסא הוא לא מגבינן ליה בדייני בבל". אם היה סובר כתוס' היה לו לומר שכיוון שקנס הוא משלם חצי נזק ולא מגבים בבבל, אך מלשונו משמע שלכל הדעות חייב חצי נזק, והחידוש למ"ד קנסא הוא רק בכך שלא מגבים בבבל.
מצאנו דעה המבארת כן במפורש, לגבי כלבא דאכל אימרי, והיא דעת הריב"א המובאת בשיטה מקובצת (ד"ה והשתא). הריב"א כותב שגם למ"ד ממונא משלם חצי נזק בכלבא דאכל אימרי וחילוק הגמרא הוא רק לעניין הגבייה בבבל, שלמ"ד קנסא לא מגבים בבבל, ולמ"ד ממונא מגבים. ומסביר את מ"ד ממונא שלדעתו קרן אינה משונה כל כך ולכן חיוב התשלומים הוא מעיקר הדין ולא רק כקנס. רבנו ישעיה מעיר שם על שיטתו, שקשה מדוע הגמרא נקטה דווקא מקרה של כלבא דאכל אימרי ולא אמרה בפשטות שכיוון שהלכה כמ"ד קנסא בכל שור שנגח לא מגבים בבבל.
בדעת רש"י ביארנו, שאין מחלוקת בהגדרת קרן אם היא מוגדרת כמשונה, וגם למ"ד ממונא קרן נחשבת משונה אלא שלדעתו גם על כך חייבה התורה ממון. אולם מלשון הריב"א "אינו משונה כל כך" משמע שבא לנמק את מ"ד ממונא שלדעתו אין זה מוגדר כמשונה כל כך ולכן נחשב לממונא. לפי זה מצד אחד הוא סבור כרש"י לגבי דין כלבא דאכל אימרי לפי כל אחת מהשיטות, אולם בשורש המחלוקת הוא סבור כתוס' שהם נחלקו גם בהגדרת קרן אם היא נחשבת למשונה. יש לעיין לפי זה מדוע לא ביארו כתוס' את הסוגיא של כלבא, ששם נחשב למשונה לגמרי ולכן אין מקור לחייב למ"ד ממונא, ובכך היה ניצל מהערת רבנו ישעיה. ויש לומר שמפשט הסוגיא הבין שנקודת המחלוקת היא אם מגבים בבבל ולא אם יש בכלל חיוב, או שסבר מבחינה מציאותית שהשכיחות של כלב האוכל אימרא דומה לשכיחות של שור שנוגח ולא הסתבר לו לומר שהמקרה של כלבא משונה הרבה יותר 2 .
הרא"ש (פ"א סי' כ) כותב לגבי כלבא דאכל אימרי: "והלכתא דקנסא הוי הלכך כל דבר משונה אף על פי שיש הנאה להזיקן נפק לה מתורת שן והוי קרן כגון כלבא דאכל אימרי". הפלפולא חריפתא מדייק שסבר כתוס', שלמ"ד ממונא אינו חייב כלל, אולם לכאורה מדיוק בדברי הרא"ש נראה שהלך בדרך שלישית וסבר שלמ"ד ממונא לא נפק מתורת שן וחייב נזק שלם. והנה הרשב"א הביא גירסא בגמרא ממנה אכן מדוייק כך, אלא שהוא עצמו דחאה. הגירסא היא: "השתא דאמרת פלגא ניזקא קנסא, כלבא דאכל אימרי... לא משלם אלא חצי נזק ולא מגבינן בבבל", משמע שלמ"ד קנסא משלם נזק שלם, והרשב"א שסבר כתוס' דחה שאדרבה למ"ד ממונא אין מקור לחייב ואינו משלם כלל, אולם לשיטת הרא"ש גירסא זו עולה יפה.
אך צריך להבין מה הקשר בין הדברים, מדוע אם החיוב בקרן מטעם ממון אזי החיוב בכלבא יהיה מטעם שן. בשיעורי ר' נחום (תקלט) גם כן מדקדק כדברינו, שלדעת הרא"ש למ"ד ממונא חייב נזק שלם מטעם שן, ומבאר שלמ"ד קנסא רואים בתורה שכל נזק משונה יצא מכלל נזק רגיל וחייב רק מטעם קנס, ולכן גם בכלבא דאכל אימרי שהנזק משונה חייב רק קנס מטעם קרן, אולם למ"ד ממונא רואים שגם נזק שיש בו שינוי עדיין מוגדר כנזק וחייבים עליו ממון גמור, ואם כן גם כאשר שן משונה קצת עדיין לא יצאה מכלל שן. אך יש לתמוה קצת על דבריו, שהרי ייחודו של קרן בכך שהוא משונה ולכן גם למ"ד ממונא חייבים רק חצי נזק, ואם כן אף שן משונה יש לדמות יותר לקרן.
ונראה לבאר באופן אחר, על פי מה שמצאנו שיש סוגיות בהן נראה שהגדרת קרן היא נזק משונה ולאו אורחיה, כמו בסוגייתנו ובדף יט ע"ב לגבי אכלה פת ובשר ועוד, ויש סוגיות בהן נראה שההגדרה היא כוונתו להזיק, כמו בדף ב ע"ב ועוד. ומסתבר לומר שלפי הרא"ש בכך נחלקו האמוראים בסוגייתנו, שלמ"ד קנסא ההגדרה היא נזק משונה ואילו למ"ד ממונא אין זה משונה (כדעת התוס') ואם כן על כרחנו ההגדרה היא כוונתו להזיק. לפי זה, למ"ד קנסא הואיל וההגדרה היא משונה, כלבא דאכל אימרי נחשב קרן הואיל והנזק משונה, אולם למ"ד ממונא שההגדרה היא כוונתו להזיק, בכלבא דאכל אימרי הכלב לא התכוון להזיק אלא אכל להנאתו, ולכן אין זה קרן וממילא לא נפק מתורת שן 3 .
יש להעיר, שגם אם הגדרת קרן היא כוונתו להזיק ודאי שחלק ממהותה הוא שהיא משונה, שהרי זו הסיבה שחייבים עליה רק חצי נזק, ואם כן עדיין קשה מדוע בשן משונה חייב נזק שלם, ולכאורה מתאים יותר לדמות לקרן אף ששם אין כוונתו להזיק, ונראה ליישב שדווקא בקרן הואיל וכל שבכוונתו להזיק הווי משונה, קבעה התורה שחייבים רק חצי נזק, אולם בשן הואיל ובדרך כלל אינה משונה, אף אם יש מקרים פרטיים בהם השן משונה לא חילקה התורה אלא חייבה נזק שלם.
ואולי כלל אין לדקדק בדברי הרא"ש והוא ביאר את הסוגיא כריב"א וכרש"י, שהרי לכאורה יש חיסרון דברים בדברי הרא"ש 4 , כי הוא מעמת בין דין כלבא לבין צרורות וכותב שבכלבא משלם חצי נזק ואילו בצרורות אף על גב שמשלם חצי נזק ממונא הוא, ולכאורה צריך להוסיף בדבריו ובכוונתו שבכלבא משלם חצי נזק קנסא ושונה מצרורות שזהו חצי נזק ממונא. אם כך, יש לומר שהדגש בדבריו הוא שהואיל והווי קנס החיוב של חצי הנזק הוא רק מדין קנס ולא כדין צרורות, והוסיף דרך אגב שנפק מתורת שן ונכנס לגדר קרן, אך זה נכון לדעת כולם ולא רק למ"ד קנסא.




^ 1.וזו לשונו: "לפיכך גם בכל העניינים שבדברי רבותינו שנראים כאילו מחולקים הם על מציאות ממשית של גופי מעשים, יתכן שהמחלוקות הללו אינן באמת אלא בהגדרת הערך של עניינים אלה והבחנת חשיבותם לעניין דין תורה".
^ 2.ואולי הלך בדרך ביניים, הקרובה לדרכו של רש"י, וסבר שאם כל קרן הייתה משונה ודאי היינו מבינים שהחיוב הוא מטעם קנס, אולם הואיל ואין זה משונה לגמרי אנו מבינים שזהו חיוב גמור, ומכל מקום הואיל ומצאנו שהתורה חייבה על נזק משונה (לא לגמרי), לא פלוג וכלול בכך גם משונה לגמרי.
^ 3.ואמנם יש לשאול, אם למ"ד שהגדרת קרן היא כוונתו להזיק, שן משונה נכללת בשן, לכאורה גם למ"ד שהגדרת קרן היא נזק משונה, שן משונה היא בכלל שן אלא שנכנסת גם להגדרת קרן, ואם כן היה עליה להיות גם שן וגם קרן, ואם כך עדיין ניתן לחייב נזק שלם מטעם שן, אך יש לענות כעין דברי ר' נחום, שלמ"ד שקרן קנסא והגדרתו היא נזק משונה, הגדרה זו מלמדת גם על שאר האבות ומצמצמת אותם, שכל נזק משונה אינו נכלל בשאר האבות, ורק למ"ד שקרן ממונא והגדרתו היא כוונתו להזיק, אין חילוק בשאר האבות בין משונה ללא משונה.
^ 4.זו לשונו: "והלכתא דקנסא הוי, הלכך כל דבר משונה אף על פי שיש הנאה להזיקן נפק לה מתורת שן והוי קרן כגון כלבא דאכל אימרי ושונרא דאכלה תרנגולי רברבי ומשלם חצי נזק, אבל צרורות אף על גב דמשלם חצי נזק ממונא הוא דכי אורחיה הוא אלא דהלכה גמירי לה דמשלם חצי נזק".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il