ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ליל הסדר
- משעבוד לגאולה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
משה ישכר דב בן אברהם ז"ל
המצוות שאנו נפגשים איתן בליל הסדר אינן לזכר בעלמא, אלא באות לחרוט בתוכנו את עובדת יציאת מצרים באופן חי, מציאותי - הווי. "סיפור" יציאת מצרים - לא לימוד בעלמא. דומה למושג סיפורי צדיקים אשר התפתח הרבה בחסידות אבל שורשו מצוי כבר בחז"ל - להתחקות על מעשיהם של גדולים. זהו סוג התבוננות המפגיש אותנו עם מדרגת החיים של האיש, של המציאות, ולגרום שאותם החיים יהיו בנו ממש. כך אנו מוזמנים בכל שנה מחדש לספר ולחיות, להיות משיקים אל נקודת היסוד הלאומית-אמונית הזאת, כאילו אנו בעצמנו נוצרים עתה יחד עמה.
ולגודלה של לידת החיים הקבועה והמתחדשת הזאת, אין אנו מסוגלים לתת לה הגדרה חיובית - אלא הגדרה שלילית: "יציאה ממצרים" - ולא כניסה אל מהות חדשה ומוגדרת; "פסיחה" על בתי בני ישראל - בלא שנוכל לכנות בשם את ההוויה הישראלית שנולדה ונתהוותה ברגע הפסיחה הזה. ההוויה הזו כולה חלק ד' יתברך, "אני ולא מלאך, אני ולא שרף אני ד'" וכו', קוב"ה וישראל חד הם. וכן במתן תורה - מצוות האמונה לדורות - כך היא מנוסחת: "אנוכי ד' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" - כביכול המשמעות העצמותית של היציאה ממצרים לדורות עולם היא ה"אנוכי ד' אלוקיך" (ועיין סמ"ק מצות עשה א). כי ע"י שיצאנו, נפגשנו עם המציאות המקורית שלשמה נברא העולם - פגישת חיים של מגמה, תוכן ומשמעות. והמגמה היא שהאמת האלוקית, בגילויי פניה דרך חייה של האומה הזו וגלגולי נסיבותיהם, תאיר פני עולם ומלואו. ואולי משום 'כך נקרא חג הפסח - "שבת" - "ממחרת השבת". כלומר, אע"פ שכל קדושת הזמנים מהותה חידוש - "החודש הזה לכם ראש חדשים". חידוש הזמן וקידוש הזמן, לעומת שבת בראשית שהיא קביעא וקיימא, מ"מ מגלה הפסח שכל חידוש החיים שישראל מגלים בעולם אינם אלא מכוונים בשורשם אל הקדושה העולמית הקבועה וקיימת בעולם מיסוד קדושת השבת.
בעולת ראיה (ח"א עמ' קעט) מבאר הרב זצ"ל ש"הפסח אינו נאכל אלא צלי", ומ"מ "אינו נאכל אלא למנויו" - קרבן הציבור והיחיד הזה - "נאכל דוקא בצליה - באופן שטעמו המקודש מוכרח שיהיה אצור כולו וכנוס בתוכיותו, וזאת היא פעולת הצליה המכנסת את כל הכח שבבשר בתוכו, בלא התפזרות מחוצה לו", וע"כ בו מתגלה לפנינו כל האומה בריכוז כ"כ נפלא, ביחידות גמורה כאישיות אחת, אבל קודמת לכך - "שאינו נאכל אלא למנויו" - כל יחיד ויחיד ממקום שהוא בו ושבכל דור ודור חייב להיות אף הוא - אצור בנשמתה הגדולה של האומה בכללה - "להתמנות" - צריך הוא הזמנה מיוחדת והסכמה עצומה להתקשר בעומק הקדושה של נשמת האומה הפנימית".
כלומר, היסוד הנשגב כ"כ - מושג הפסח - האומה הישראלית בריכוזה - כביכול בחינת הקביעא וקיימא של עם ישראל, הוא בעצמו צריך להיות נפגש עם כל אחד ואחד מאיתנו המיסב לסדר וזוכה לראות בעצמו כאילו הוא יצא עתה מן השעבוד - ולהתמנות על מדריגת הפסח הזאת, וכאן בא כבר תפקידו של היסוד השני - יסוד החירות, המבוטא במצה ובביעור החמץ. דוקא ע"ג ומתוך יסוד הפסח - יצירתנו המוצקה האחדותית והאיתנה, מעשה אלוקי נורא, מוחלט ונצחי, המקיף כאחת דורות עולם עד לגאולה האחרונה, חייבת לבוא מבחינתנו - ההתבוננות השניה - החירות: עבודה נפלאה של שחרור והתנקות מכל סיג ופגם מכל המעיב והמעכב. גם בחדרי החדרים ובתהומות הנפש הפרטיים, בטהרה פנימית מוסרית מקודשה - "נר ד' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן", וגם מן המעכב במערכות הכלליות הציבוריות, להתרומם מעל יסורי הנפש המחניקים את הקומה הלאומית הגדילה והולכת, ומדמים לעצור את מלוא קוממיותה.
וכל עבודת החירות הזאת - התיישרות המידות הפנימיות שלנו - במצה לחם עוני - לשון ענוה (חת"ס), ובתיקון הלשון פסח - פה סח (שפ"א), ובכל מה שנתיישב בדעתינו ונרומם בתוכנו מידה אחרי מידה, בלא להשאיר משהו של חמץ במובנינו בפרטי, להיעשותינו כבני מלכים ובני חורין ממש - איננה אלא מקבילה במילואה אל מה שאנחנו חייבים להיות מלאי ציפיית ישועה, חדורים וחבוקים ואצורים בנשמתה הגדולה של האומה בכללה באהבת נפש וב"כולך יפה רעייתי ומום אין בך", ו"מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה" - מדרגת הפסח.
ועבודת הקודש החירותית הזאת צריכה להיעשות במלוא החידוש והעוצמה מנקודת ההתחלה - "מתחיל בגנות" - בכל דור ודור מחדש. משום שהחירות היא עומק הנפש המושג דוקא ע"י הסרת המעיק והחוצץ, המנסה לטשטש את הצביון העצמי הטבעי. ולכן בכל דור ודור ובכל שנה ושנה כאשר אנו מתגברים ומבססים את חירותנו מחדש מכל המעכבים ובאים לפי נסיבות ואירועי הזמן, כן מוסיפה ומתעמקת בתוכינו זהותינו הטבעית האמיתית. וכך מהלך סיפורה של יציאת מצרים הולך ונבנה בתוכנו דוקא מתוך השאלות והקושיות אשר לפי דעתו של השואל ומצבו ושעתו, ובדרך מפותלת זו הוא שב ונותן עוצמה ורוב כח אל נקודת הראשית הפנימית של כולנו - הפסח - עובדת יציאת מצרים בעצמותה.
ומסילת הגאולה על מעקשיה ונפתוליה הרבים הולכת ועושה את דרכה דרך מאורעות השעה והדור, דרך עבודת החירות של כל אחד ואחד מאיתנו הזוכה "להתמנות" באמת, לזמן עצמו בהסכמה עצומה להתקשר אל נשמת האומה הפנימית. ומדריגת "בניסן נגאלו" הולכת ונעשית ל"בניסן עתידין להגאל" דרך "ליל הסדר" שעל נדבכיו וסולם דרגותיו מסודרים אנו ומעשינו, כאשר בכל דור ודור אנו זוכים להראות עצמינו למרות כל הסובב אותנו, בני חורין - כאילו יצאנו עתה ממצרים. "בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל", במהרה בימינו, אמן.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
