ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

פרק א' חלק ב

דף הבית ראשי בית מדרש אמונה וחסידות לימוד יומי באמונה תפארת ישראל למהר"ל Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר הורד דף מקורות

י' טבת תשע"ד

פרק א' חלק ב

י' טבת תשע"ד



נערך על ידי הרב

מוקדש להצלחת
מיכאל בן זהבית

[פעולות האדם נובעות גם מנפשו השכלית]
וּמִפְּנֵי שֶׁתִּמְצָא הָאָדָם מִשְׁתַּתֵּף עִם שְׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים הַטִּבְעִיִּים בְּהַרְבֵּה פְּעֻלּוֹת1 , וְדָבָר זֶה בְּוַדַּאי מִצַּד הַנֶּפֶשׁ הַחִיּוּנִי2 אֲשֶׁר בָּאָדָם, אֲשֶׁר בּוֹ מִשְׁתַּתֵּף עִם שְׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים הַטִּבְעִיִּים. אֲבָל אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִהְיוּ לוֹ פְּעֻלּוֹת גַּם כֵּן מִתְיַחֲסִים אֶל נַפְשׁוֹ הַשִּׂכְלִית הָאֱלֹהִית, כִּי לֹא יִגָּרַע כֹּחוֹ3 .
האם הפעולות שעושה האדם לצורך קיומו הפיזי הן יעודו?
כִּי מַה שֶּׁהָאָדָם הוּא בַּנַּאי וְנַגָּר וְעוֹשֶׂה מְלֶאכֶת הָאֲפִיָּה וְהַבִּשּׁוּל וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה מִתִּקּוּן הַבְּגָדִים, שֶׁוַּדַּאי אַף כִּי דְּבָרִים אֵלּוּ צְרִיכִים לוֹ נֶפֶשׁ הַשִּׂכְלִית4 , מִי הוּא עָרֵב לִי5 שֶׁהַדָּבָר הַזֶּה הוּא מִצַּד שְׁלֵמוּת שֶׁבּוֹ, וַהֲרֵי רָאוּי וּמְחֻיָּב שֶׁיִּהְיוּ לוֹ פְּעֻלּוֹת אֱלֹהִיוֹת שֶׁיִּפְעֹל בָּעוֹלָם אֲשֶׁר בְּרָאוֹ, כְּפִי מַעֲלַת נַפְשׁוֹ הָאֱלֹהִית. וְאוּלַי כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר זָכַרְנוּ הֵם מִצַּד חִסָּרוֹן שֶׁבָּאָדָם.
הוכחה שפעולות אלו הן מצד פחיתות וחסרון ולא מצד מעלתו
וּבְסוֹף קִדּוּשִׁין(פב, ב) : תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: מִיָּמַי לֹא רָאִיתִי צְבִי קַיָּץ6 , וַאֲרִי סַבָּל, וְשׁוּעָל חֶנְוָנִי, וְהֵם מִתְפַּרְנְסִים שֶׁלֹּא בְּצַעַר, וְהֵם לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא לְשַׁמְּשֵׁנִי, וַאֲנִי נִבְרֵאתִי לְשַׁמֵּשׁ אֶת קוֹנִי. וּמָה אֵלּוּ שֶׁלֹּא נִבְרְאוּ אֶלָּא לְשַׁמְּשֵׁנִי, מִתְפַּרְנְסִים שֶׁלֹּא בְּצַעַר, וַאֲנִי שֶׁנִּבְרֵאתִי לְשַׁמֵּשׁ אֶת קוֹנִי עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! אֶלָּא שֶׁהֲרֵעוֹתִי אֶת מַעֲשַׂי, וְקִפַּחְתִּי אֶת פַּרְנָסָתִי7 , שֶׁנֶּאֱמַר(ירמיהו ה, כה) : עֲוֹנוֹתֵיכֶם הִטּוּ אֵלֶּה וגו' עַד כָּאן. הֲרֵי שֶׁבֵּאֲרוּ, כִּי הַפְּעֻלּוֹת וְהַמְּלָאכוֹת שֶׁעוֹשֶׂה הָאָדָם לְצֹרֶךְ פַּרְנָסָה, אֵינָם מִצַּד מַעֲלַת הָאָדָם. אֲבָל8 הֵם לוֹ מִצַּד פְּחִיתוּת וְחִסָּרוֹן.
כשהיה האדם שלם בגן עדן לא היה צריך לפעול לצורך קיומו הפיזי, וכך גם בעלי החיים כעת
וּכְשֶׁנִּבְרָא הָאָדָם לֹא נִבְרֵאת עִמּוֹ הַמְּלָאכָה וְתִקּוּן בְּגָדִים וּבִנְיַן הַבָּתִּים, רַק בְּגַן עֵדֶן הָיָה בְּלֹא דְּבָרִים אֵלּוּ. וְאִם כֵּן, אֵין אֵלּוּ הַפְּעֻלּוֹת לָאָדָם מִצַּד הַשְּׁלֵמוּת. שֶׁלֹּא נִמְצָא בְּבַעֲלֵי חַיִּים אֵלּוּ הַפְּעֻלּוֹת, וְהֵם מִתְפַּרְנְסִים בְּלֹא דְּבָרִים אֵלּוּ. אִם כֵּן, פְּעֻלּוֹת אֵלּוּ הֵם לָאָדָם מִצַּד חִסָּרוֹן*, שֶׁחָטָא וְקִפַּח פַּרְנָסָתוֹ. וְלוּלֵא זֶה לֹא הָיָה צָרִיךְ לִדְבָרִים אֵלּוּ.

_______________________
במציאות האדם עושה 1 פעולות רבות אשר הן זהות לפעולות בעלי החיים הטבעיים, כאכילה ושתיה, שינה, רביה ועשיית מלאכות. דבר זה נובע מצד 2 הנפש הטבעית שנמצאת באדם - שכן הנפש הטבעית נמצאת באדם כמו בשאר בעלי החיים. אבל מוכרחות להיות פעולות, אשר אותן צריך לפעול האדם, שהן נובעות מצד מהותו הרוחנית אלוקית. 3 לא יתכן שבזה יהיה האדם פחות משאר הנבראים הממלאים תפקידם בהתאם למהותם.
אנו מוצאים את האדם פועל ויוצר באופנים שונים כגון: בניה, נגרות, אפיה, בישול ותפירה. אומנם 4 למלאכות אלו נדרש שכל אנושי, 5 אך אין זה אומר שפעולות אלו הן התפקיד שלמענו נוצר האדם, כי האדם נוצר למלא תפקיד אלוקי בהתאם למהותו הרוחנית-אלוקית. יתכן וכל הפעולות שהזכרנו, פועל אותן האדם מצד החסרון שבו ולא מצד מעלתו.
בסוף מסכת קידושין שנינו: תניא, רבי שמעון בן רבי אלעזר אומר: מימי לא ראיתי צבי קיץ 6 [מייבש תאנים], וארי סבל, ושועל חנוני, והם מתפרנסים שלא בצער, והם לא נבראו אלא לשמשני, ואני נבראתי לשמש את קוני. ומה אלו שלא נבראו אלא לשמשני, מתפרנסים שלא בצער, ואני שנבראתי לשמש את קוני על אחת כמה וכמה! אלא שהריעותי את מעשי, וקפחתי 7 [הפסדתי, חיסרתי] את פרנסתי, שנאמר: עונותיכם הטו אלה וגו' עד כאן. מבואר מדבריו כי הפעולות שפועל האדם לצורך קיומו הפיזי אינן מצד מעלת מהותו 8 אלא הן נובעות מחסרון.
בשעה שנברא האדם לא נבראו עמו מלאכות אלו של תפירה ובנאות, בגן עדן היה ללא פעולות אלו. אם כן מלאכות אלו אינן מתפקידי האדם בעולם מעצם בריאתו. כמו כן בעלי החיים מתקיימים ללא מלאכות אלו, אם כן מלאכות אלו נובעות מפאת חטא האדם והם חסרון לו, ואילולי חטאו היה מתקיים ללא מלאכות אלו.


ביאורים

דורות רבים עסקו בשאלה הגדולה והמורכבת – שאלת הייעוד והתפקיד של האדם.
העולם הזה, דורש מכל אדם עיסוק מרובה בחיי החומר – צורך להתפרנס, לאכול, לישון וכדומה. בנוסף, קיימות בעולם תרבויות רבות, שעוסקות בדמיון וברגש, והן גורמות לאדם להתבלבל ו'לחפש את עצמו'. על האדם מוטל לחפש ולברר מהו תפקידו, וכיצד יוכל לממש את מה שנדרש ממנו, ולא 'להתבזבז' סתם.
זוהי תחילתו של 'מסע החיפושים' שהמהר"ל עורך כאן. הוא מלמד אותנו שלא ייתכן שתפקידו של האדם יהיה מצומצם לעיסוק בענייני העולם הזה, ומביא לכך ראיה מכך שבמקור, לפני שחטא האדם, הוא לא היה משועבד להם. לפיכך ברור שהמלאכה והעיסוק החומרי הרב נובעים מקללה, מירידה של העולם.
ההתבוננות הזאת, נותנת לאדם מֵמד חדש של הסתכלות על חיי החומר, האדם נדרש להניח במרכז חייו את העיסוק בחיי הרוח, וחיי החומר כשלעצמם אינם עיקר התכלית.
חז"ל בגמרא הביאו כראיה לעניין זה את בעלי החיים. מהלך החיים של בעלי החיים בנוי מנטיות טבעיות הקיימות בהם ולא ממה שהם בוחרים לעשות, ולכן הם יכולים להוות דוגמה טובה ליחס הנכון והטבעי לַצורך להתפרנס. בעלי החיים אמנם משתדלים להשיג לעצמם מזון, אך פרנסתם אינה כרוכה בצער.
מזה ניתן ללמוד לחיי האדם. האדם עלול להיות משועבד כל חייו לטרחה כדי להשיג את ענייני העולם הזה. להיות עסוק ברדיפה מתמדת אחר הנאות העולם, ואחר השגת עוד ועוד נכסים. וכך במקום להיות רגוע ופנוי לעניינים החשובים באמת, להשתעבד לטרחה עבור ענייני העולם הזה.

הרחבות
*ירידה לצורך עלייה
פְּעֻלּוֹת אֵלּוּ הֵם לָאָדָם מִצַּד חִסָּרוֹן . תופעה זו נכונה בכל מדרגות החיים: הצומח מורכב גם מחלק דומם, והחלק הדומם שבצמח נזקק למזון . ללא מזון הוא קמל ונרקב, אף על פי שדוממים רגילים אינם זקוקים למזון. החי נזקק לכוח התנועה שלו בשביל להזין את עצמו, אף על פי שהצמח יכול להשיג את מזונו בלי לנוע ממקומו. כך גם האדם נזקק לשכל שלו בשביל להזין עצמו ובשביל לחיות. וכך כותב הרב קוק : "כל מדרגה נזקקת לאותם חלקים שישנם במדרגה שתחתיה... (ו)היא מסגלתם לפי ערכה, מתחילת הווייתם. הצומח לא יקח בקרבו את הדומם בתכונת הדומם, ואחר כך ישרה עליו כוח הצמיחה, כי אם מתחילת התהוותו יתהווה על פי הצביון הנצרך למעלת הצמיחה, וכן החי יקח את עניין הצמיחה על פי התכנית של כוח החיים..." [הגדה של פסח בהוצאת 'מכון הרצי"ה' עמ' רה].
אם כן, מחיסרון זה שנחסרנו אחר חטא אדם הראשון נוצרה מציאות חדשה בעולם, וממנה תועלת חשובה: שתתפשט המדרגה האנושית על כלל האישיות, וגם השגת המזון תיעשה באופן נעלה המיוחד לאדם ולא באותו אופן של הבהמה. אמנם במצב זה לא נהיה לעולם. המהר"ל כאן מלמדנו שכאשר נבוא למצב מתוקן יותר לא יהיה עוד צורך בזה ויסורו מאתנו טרחות אלו.

שאלות לדיון
האם בסופו של דבר מעלת האדם היא יתרון, הרי לבעלי חיים אין דאגות, אכזבות ומשברים?
למה העונש על חטאו של אדם הראשון הוא דבר שמסיח את דעתו של האדם מעבודת ה'? האם לא ראוי לעזור לאדם לחזור בתשובה?
הצטרף לדיון על שאלות אלו בפורום הישיבות
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il