בית המדרש

  • מדורים
  • פרשת שבוע
קטגוריה משנית
  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • שמות
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

איטה בת חנה ארנרייך אליהו בן שרה זלדה כרמל רחלי בת רוזי בוסקילה

undefined
2 דק' קריאה
ספר שמות פותח בשתי הכרזות:
"וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה ...
וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף" (שמות א' א,ח).
פסוקים אלה מקבעים בצורה ברורה שתי מציאויות
א. עם ישראל – בני יעקב נמצאים במצרים.
ב. המצרים שכחו את יוסף, תקופת שלטונו של יוסף במצרים הסתיימה ואין לה יותר כל משמעות.

השאלה הגדולה הייתה מה קרה מבחינת עם ישראל?
האם בניו של יעקב שמרו על זיכרונה של ארץ ישראל והמשיכו להשתוקק לחזור אליה?
האם מורשתו של יוסף, נער עברי, שהודה בארצו חיה וקיימת בתודעתם או ח"ו גם היא נשכחה?
נעמוד בדברינו על צעד נוסף שנקט יעקב, כדי להדגיש לדורות את מקומה של ארץ ישראל בתודעת העם היהודי, למרות הירידה למצרים ולמרות היותו של יוסף משנה למלך מצרים. דבר שנצטרך עוד יותר כשחלף זמן רב מאז הירידה וכשמעמדו של העם השתנה ממצב של מקורבים למלכות למצב של:
"וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם" (שם, שם יא).
יעקב פתח את ברכתו ליוסף במילים הבאות:
"בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר" (בראשית מ"ט כב).

בדברינו לפרשת ויחי תשס"ב הסברנו את הפסוקים בדרכו של האונקלוס: יוסף נמשל לגפן = פֹרה, פוריה המטפסת על החומה ונהנית מאספקת מים רצופה וטובה.
הבאנו גם את דבריו של פרו' יהודה פליקס ז"ל, שמסר לנו כי הגפן הייתה העץ הנפוץ ביותר בארץ ישראל עד לכיבוש המוסלמי (לפני כ 1400 שנה ). כיבוש שהשחית את הארץ מבחינות רבות והביא לעקירתן של גפנים רבות ולנטיעת עצי זית במקומם. הדגשת הקשר בין הגפן ליוסף מחדדת ומחזקת את הקשר בין יוסף לארץ ישראל.
פעמים רבות בתנ"ך נמשל גם כל עם ישראל לגפן, (ישעיה ה' א-ז, ירמיהו ב' כא, תהילים פ' ט ועוד).
אין זה פלא שהגפנים המשובחת של ארץ ישראל והיין המופק מהן מפורסמים בעולם כולו גם כיום.
אם כך, זכינו לפירוש חדש. בכך שיעקב מדמה את יוסף בנו לגפן, הוא מכריז בכך כי גם כאשר הוא נסיך מצרי, הלבוש בלבוש מצרי, מסופר ומגולח כמשנה למלך מצרים ומכהן תחת שם מצרי - צפנת פענח - הוא עדיין נער עברי, המודה בארצו ואיננו שוכח את מכורתו.
יש בכך מסר לצאצאיו של יוסף ולכל בני יעקב, גם למרות ירידתם מצרימה, הם נשארים בני ישראל גם במשמעות של בני ארץ ישראל, המשתוקקים וכספים לחזור לארצם.

חשיבות גדולה יש במעבר בין ספר בראשית, שהוא ספר הליכתם וחייהם של האבות לארץ ישראל ובארץ ישראל ובין ספר שמות, שהוא ספר השעבוד ממצרים וגאולתם של ישראל בדרכם חזרה לארצם.
צעד זה מצטרף לצעד המשמעותי שנקטו יעקב ויוסף קודם למיתתם והוא השבעת יוסף כי יקבור את אביו יעקב בקברי אבותיו בחברון והשבעת בני ישראל כי בצאתם ממצרים יקחו עמם גם את עצמות יוסף.

הבה נתפלל כי גם בימנו יזכור כל העם בכל מקום שהוא
כי אין להפריד בין הדבקים, עם ישראל וארץ ישראל.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il