בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • תפארת ישראל למהר"ל
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

אודליה נחמה בת מיכל

ו' שבט תשע"ד

פרק ה'

undefined

בשביל הנשמה

ו' שבט תשע"ד
3 דק' קריאה
נושא הפרק: ריבוי המצוות - זכות לישראל
ריבוי המצוות הוא לטובת עם ישראל
הַמִּצְווֹת שֶׁנָּתַן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְיִשְׂרָאֵל, יֵשׁ לִשְׁאֹל עֲלֵיהֶם, אִם רִבּוּי הַמִּצְווֹת לְטוֹב לָהֶם, כְּמַשְׁמָעוּת פְּשַׁט הַכָּתוּב שֶׁנֶּאֱמַר(ע"פ דברים ו, כד-כה) : וַיְצַוֵּנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ לַעֲשׂוֹת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה… לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים… וּצְדָקָה וגו'. וְעִם כִּי יֵשׁ לוֹמַר שֶׁאֵין הַכָּתוּב מְדַבֵּר בְּרִבּוּי הַמִּצְווֹת, רַק שֶׁהַמִּצְווֹת הֵם לְטוֹב אֶל הָאָדָם, שֶׁבְּקִיּוּם הַמִּצְוָה זוֹכֶה לַחַיִּים הַנִּצְחִיִּים. מִכָּל מָקוֹם, כָּךְ מוֹכִיחַ פְּשַׁט הַמַּאֲמָר הַמְפֻרְסָם(מכות כג, ב) : אָמַר רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא: רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְווֹת, שֶׁנֶּאֱמַר(ישעיהו מב, כא) : ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר*.
לכאורה, עדיף מעט מצוות כדי שיקל לקיים כולם ולזכות בשלימות
וּמֵעַתָּה יֵשׁ לִשְׁאֹל כִּי אֵיךְ יֹאמַר שֶׁה' חָפֵץ לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל לְכָךְ הִרְבָּה לָהֶם מִצְווֹת, וְדָבָר זֶה נֶגֶד הַשֵּׂכֶל, שֶׁהָיָה לוֹ לְמַעֵט בְּמִצְווֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה צָרִיךְ לִשְׁמֹר הַרְבֵּה מִצְווֹת, וְאָז הָיָה זוֹכֶה לָעוֹלָם הַבָּא עַל יְדֵי מִעוּט מִצְווֹת, מִמַּה שֶּׁהוּא מוֹסִיף לָהֶם מִצְווֹת שֶׁאָז אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת כָּל כָּךְ לָעוֹלָם הַבָּא1.

___________________________________

יש לברר האם ריבוי המצוות הוא טוב לישראל. כך ניתן להבין מפשט הכתוב: ויצוינו ה' לעשות את כל החוקים האלה ליראה את ה' אלוקינו לטוב לנו כל הימים לחיותינו כהיום הזה. וצדקה תהיה לנו. אמנם אין הוכחה מוחלטת מפסוק זה, מכיון שהפסוק לא עסק בשאלת ריבוי המצוות, וניתן לומר שכוונת הפסוק שבקיום המצוות יזכו לחיי העולם הבא, אף שריבוי המצוות אינו טוב להם. אולם ניתן להוכיח, שריבוי המצוות הוא טוב לישראל, מהמאמר המפורסם במסכת מכות: רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.
לאור דברים אלו יש לשאול, כיצד יתכן לומר שמכיון שה' חפץ לזכות את ישראל לכן הרבה להם תורה ומצוות, הרי עדיף לישראל שיתן להם מעט מצוות ובהן יהיו זוכים לחיי העולם הבא, מאשר שיתן להם מצוות רבות 1ואז יתכנו גם כשלונות ולא יזכו בעולם הבא.

ביאורים
לאחר שבפרקים הקודמים עסק המהר"ל בתפקידם של המצוות, ברמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה, עובר המהר"ל בפרקנו לעסוק בכמות הרבה של המצוות.
מדוע ה' הִרְבָּה מצוות לעם ישראל, הרי לכאורה כך קשה יותר להצליח לקיים את כולן בשלמות?
אחד ההסברים האפשריים הוא שבאמת המצוות לא באו בהכרח להועיל לישראל, אלא הקב"ה דורש מעם ישראל לקיימן והם צריכים לעבוד את הקב"ה בצורה מלאה למרות הקשיים. הגויים מצווים במעט מצוות, שבע מצוות בני נח בלבד, כיוון שהם לא עבדי ה'. לעומת זאת ישראל הם עבדי ה' ואפילו נקראים "בנים למקום", וממילא הוא דורש מאיתם יותר.
הסבר דומה לכך אמרו הנוצרים, בשעה שבאו לבטל את המצוות המעשיות. את ישראל אלוהים שונא, הם אמרו, ולכן הוא דורש מהם הרבה כדי להעניש אותם, אבל אותנו הוא אוהב ולכן הוא ויתר לנו על כמעט כל הדרישות שלו.
לעומת הסברים אלו באה דרשת חז"ל ואומרת את ההיפך הגמור: ה' הִרְבָּה מצוות לישראל כדי לזכות אותם. כיצד? איזו זכות יש בריבוי מצוות? הלוא אם ה' רוצה לתת לנו שכר רב לעולם הבא הוא יכול לתת לנו שכר רב גם על מעט מצוות. יתר על כן, באותה מידה שישראל יכולים לזכות לשכר רב על ידי ריבוי המצוות, הם גם עלולים חס וחלילה להיכשל ועל ידי כך להתחייב בעונש. בהמשך הפרק נראה את ההסברים שמעמיד המהר"ל כנגד קשיים אלה.

הרחבות
*היחס בין תורה שבכתב ותורה שבעל פה
אָמַר רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא וכו'. נהגו ישראל לומר אמרה זו של רבי חנניא בסיום כל לימוד תורה. מדוע?
הרב צבי יהודה קוק אומר שיש הקבלה מדויקת בין מילותיו של רבי חנניא לפסוק: רבי חנניא אומר: 'רצה', והפסוק אומר: 'חפץ', וכן הלאה: 'הקב"ה - ה'', 'לזכות' - 'למען צדקו' (-לצדק את ישראל), 'הרבה' - 'יגדיל', 'תורה ומצוות' - 'תורה'. הרצי"ה מסביר כי אנו רואים כאן שוני בין הניסוח של תורה שבכתב לניסוח של תורה שבעל פה. בתורה שבכתב אנו נפגשים במושגים כוללים ועמוקים, לעומת התורה שבעל פה, בה אנו נפגשים במושגים מפורטים הקלים יותר להבנה. לדוגמה, הפסוק משתמש בשם הוי"ה, ולעומת זאת רבי חנניא משתמש בכינוי של חז"ל – 'הקדוש ברוך הוא' (שם זה רומז לדרך שבה אנו פוגשים את הקב"ה: כ'קדוש' – עליון ונבדל מבני האדם, וכ'ברוך' – המשפיע ברכה לעולם).
מדברים אלו אנו לומדים שלמרות שאנו נפגשים בהבדל קיצוני בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה, הבדל איננו פירוד . רבי חנניא מחדש חידוש ומקשר אותו לכתובים – "שנאמר". כלומר, כל מה שאמרתי מחובר לתורה שבכתב. אמנם ישנו ניסוח שונה לפי צורך ההסברה, אולם הוא נאמן לכתובים.
מנהג ישראל זה, מבטא את הקשר המוחלט שבין הלימוד האישי של כל אחד מאיתנו למקור – התורה שבכתב [שיחות הרצי"ה, דברים עמ' 107].

שאלות לדיון
האם היינו מעדיפים להיות מצווים רק במצווה אחת, או בכל תרי"ג המצוות?
האם חיים עם הרבה משימות טובים יותר מחיים עם מעט משימות? מהם חיים טובים?
השתתפו עכשיו בדיון על שאלות אלו בפורום הישיבות:
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il