בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • חופה, חתונה ושבע ברכות
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יעקב בן בכורה

שבע ברכות

מדוע מתייחס הנביא בנבואתו: "עוד ישמע..." רק לירושלים והרי יהודה? ומדוע להרי יהודה לא מתייחסים כ"חוצות" כפי שמתייחסים לירושלים?

undefined

תשס"ד
3 דק' קריאה
לנוסח שבע ברכות לחץ כאן


בברכה האחרונה של ברכת הנישואין אנו מבקשים:
"מהרה ה' אלוקינו ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול מצהלות חתנים מחפתם ונערים ממשתה נגינתם".

ובודאי התפילה מבוססת על נבואתו של ירמיהו הנביא (לג, י, יא):
"כה אמר ה' עוד ישמע במקום הזה אשר אתם אומרים חרב הוא מאין אדם ומאין בהמה בערי יהודה ובחֻצות ירושלים הנשמות מאין אדם ומאין יושב ומאין בהמה קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו את ה' צבאות כי טוב כי לעולם חסדו מביאים תודה בית ה' כי אשיב את שבות הארץ כבראשונה אמר ה'".

נבואה זו באה לאחר הנבואה המופיעה בירמיהו (ז, לד), והשבתי מערי יהודה ומחצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה כי לחרבה תהיה הארץ , ולפיכך בברכה אנו מבקשים, מהרה ישמע קול השמחה, שיקרב הקדוש ברוך הוא מועד מימוש נבואת הנחמה עלינו.

אלא שיש לשאול מדוע מתייחס הנביא רק לערי יהודה וחוצות ירושלים ואינו מדבר על שאר ערי ישראל שאינם בגבול יהודה. וכעין זה מצינו בהלכות תשעה באב אורח חיים (סימן תקסא), שהרואה ערי יהודה בחרבנם או הרואה ירושלים, או המקדש בחרבנם קורע. וביאר הב"ח שם דאין קורעים על שאר ערי ישראל, דלא חשיבי כל כך. (עיין במשנה ברורה שם) אמנם נימוק זה מבאר מדוע אין צורך לקרוע על חורבן הערים, אולם עדיין יש להבין מדוע לא נתפלל על ישובן שיתמלאו בקול ששון ושמחה וקול חתן וכלה. אכן יותר יש להבין מדוע ערי ישראל חשובות פחות מערי יהודה.

ואמנם מצאנו במסכת סנהדרין (יא, ב), דאין מעברין את השנים אלא ביהודה. חנניה איש אונו אומר, אם עברוה בגליל אינה מעוברת. וביאר ר' יהודה בריה דר' שמעון בן פזי טעמו, דאמר קרא (דברים, יב, ה), לשכנו תדרשו ובאת שמה כל דרישה שאתה דורש לא יהיו אלא בשכנו של מקום. וכן שנינו במסכת מנחות (פג, ב) דעומר ושתי הלחם באות מהארץ. וביארה הגמרא (שם סד, ב), דעומר בא לכתחילה מיהודה משום דאין מעבירין על המצות (ואמרו טעם נוסף, משום דבעינן כרמל שהוא רך ומלא, ואם יביאו אותו ממקום רחוק הרוח נושבת עליו והוא מתקשה. אכן נראה מתוס' (פה, א), ד"ה אין מביאין, וכו', שרצו לומר שלכתחילה כל המנחות באות מיהודה. ועל כרחך הטעם דאין מעבירין על המצות, דלא שייך הטעם משום כרמל, שאינו בשאר מנחות. ואף על פי שדחו זאת דלא מישתמיט בשום דוכתא דליבעי במנחות מן הקרוב לירושלים. יש לומר שהטעם הוא, דבשלמא בעומר שיש מצות קצירה בקמה, הראשון שמוצא הוא בסביבות ירושלים. אך בשאר מנחות שבאות מהסולת הראשון שמוצא יכול להיות מהסולת שיש לו בביתו ואינו דוקא מירושלים או הקרוב לה. לפיכך אין דין אין מעבירין על המצות שייך בזה).

לפיכך נראה ששאר ערי ישראל מתברכות דרך ערי יהודה וכאשר הנביא אומר שערי יהודה תהיינה שוממות מקול שמחה ומקול חתן וכלה, ממילא יוצא שגם בשאר ערי ישראל יהיה כך. והוא הדין בנחמה כאשר השמחה חוזרת לערי יהודה ממילא חוזרת השמחה גם לערי ישראל. ובזה אפשר להבין את דברי הנביא הנ"ל, עוד ישמע במקום הזה אשר אתם אומרים חרב הוא מאין אדם ומאין בהמה. בערי יהודה ובחֻצות ירושלים הנשמות מאין אדם ומאין יושב ומאין בהמה, וגו'. שבתחילה הנביא אומר, שאתם אומרים שהמקום חרב. ומשמע שבאמת אינו חרב. ולבסוף הוא אומר באותו פסוק בסופו, שערי יהודה וחוצות ירושלים נשמות מאין אדם ומאין יושב ומאין בהמה. ועוד, הוסיף מאין יושב שלא הוזכר באתם אומרים. ובתחילה קראה מקום חרב ולבסוף קראה ערים נשמות. אלא יש לערי יהודה וחצות ירושלים שני פנים. האחד, התוכן הפנימי שהוא הצינור דרכו עובר השפע האלהי לישראל, סגולה זו באה מפני שמקום זה הינו שכנו של מקום. ואתם אומרים, שהוא חרב, לא רק מאדם ובהמה חיצונים שזה הפן השני של יהודה, אלא במהותו החורבן שולט. ועל זה הנביא אומר, שאמנם המקום שמם, שאין בו יושב, לא אדם ולא בהמה. אך כביכול הערים קיימות וחצות ירושלים עומדים, כי גם החורבן שפקד את המקום הוא רק על פני השטח ולא ברובד הפנימי אלהי. הוא שאמרו חכמים (עיין רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ו הלכה טז) והשמותי את מקדשיכם אף על פי שהם שוממים בקדושתם הם עומדים. ואותה קדושה נמשכת גם בערים השוממות, השכנות.

אלא שיש להבין, מדוע לערי יהודה לא מתייחסים לחצות ערי יהודה, כפי שמזכירים חצות ירושלים, ולא אומרים עיר ירושלים. אלא, שחשיבות ירושלים לחֻצותיה, בעוד חשיבות ערי יהודה בעיר בשלמותה ולא לחלקיה השונים בנפרד. כי ירושלים מעניקה שמחה לכל פרט ופרט, לעומת ערי יהודה שכוחן לציבור בכללו. ולפיכך הנביא אומר קול ששון וקול שמחה, וכו', קול נפרד לכל אחד ולא כללן כולם בקול אחד. ולכן הקדים ערי יהודה לחֻצות ירושלים לומר שלא רק הכלל יבנה אלא אפילו כל פרט ופרט בו. יזכנו בוראנו במהרה לקיום נבואת נחמה זו וישתפנו בשמחת עולם זו בקרוב.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il