להסתכל פנימה באמת | הרב אריה הנדלר | בית המדרש

מדורים
חסידים מספרים

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יעקב בן בכורה

3 דק' קריאה

ר' יצחק מוורקי, תלמידו של ר' דוד מללוב, סיפר כי פעם אחת בהיותו בדרך עם מורו הקדוש שהו בעיר רחוקה, שם התנפלה עליו פתאום אישה אחת ברחוב והיכתה אותו, לפי שנדמה היה לה שהוא בעלה שעזב אותה לפני שנים רבות. לאחר רגעים מועטים עמד על טעותה ופרצה בבכי. "הרגעי", אמר לה ר' דויד. "הרי לא אותי הכית, אלא את בעלך". והוסיף בלחש: "לעתים קרובות מכים אדם מפני שסבורים עליו שהוא אחר".

שלושה חלקים לסיפור שלפנינו. הראשון הוא סיפור המסגרת על ר' דוד מללוב, ההולך בדרך ומגיע למקום שאין מכירים אותו, ואישה מכה אותו בטעות; השני הוא דברי הניחומים שאומר ר' דוד לאישה המכה, שלא אותו היכתה אלא את בעלה; והשלישי הוא המסקנה שמסיק ר' דוד מהמקרה, כי לעתים קרובות מכים אדם משום שחושבים שהוא בעצם אחר.

את עיסוקנו בסיפור נתחיל דווקא מן החלק האחרון, מסקנתו של ר' דוד. האישה המכה חשבה שר' דוד הוא בעלה הבורח, ומשום כך היכתה אותו. ההכאה יסודה בטעות, בראייה חיצונית רגעית של המציאות, בזיהוי לא נכון של הנפשות הפועלות.

חסידים מספרים (93)

הרב אריה הנדלר

10 - נשמה שנתת בקרבי

11 - להסתכל פנימה באמת

12 - הסוס נגד השבת

טען עוד

כאן מגיע הלקח שלומד ר' דוד מן הפרשה. לעתים קרובות אנו נוטים להכות אדם אחר, במשמעות הרחבה של הכאה. הצד השווה שבכל ההכאות הללו הוא שלא שמים בהן לב אל הממד האמיתי והפנימי של המציאות. לעתים קרובות אנו נוטים לייסר אדם אחר משום שאנו שופטים אותו על פי מראה עיניים או משמע אוזניים, אולם איננו מנסים להתעכב עוד רגע ולברר לעצמנו מיהו באמת האדם שאנו מייסרים אותו, מה מסתתר מאחורי המסכה שהוא עוטה על עצמו, עד כדי כך שהוא מביא אותנו לידי טעות בקשר אליו.

מכאן אנו פונים אל החלק השני של הסיפור, והוא דברי ההרגעה של ר' דוד לאישה שהיכתה אותו מתוך טעות. ר' דוד אומר לה שאין לה על מה להצטער, משום שסוף סוף לא אותו היכתה אלא את בעלה. ר' דוד שופט את הדברים מזווית הראייה של האישה, ומזווית ראייה זו צדקה האישה במעשה שעשתה וכוונתה היתה נכונה.

הדברים הללו משלימים את הנקודה בה פתחנו. ההבנה כי אין למהר לגנות אדם, משום שייתכן כי בעומק אישיותו הוא אדם אחר ממה שנראה מבחוץ עלולה להביא לכך שלא נגנה שום תופעה. אנו עלולים לקבל בסלחנות כל מעשה, גם כזה שבאמת אינו ראוי. כלפי סכנה זו אומר ר' דוד שאין צורך להצטער על המכות שספג, שכן בסופו של דבר היכתה את בעלה, והוא אכן היה ראוי למכות.

כוונתה של האישה לא היתה להכות את ר' דוד אלא את בעלה. כוונתה של האישה היתה לגנות ולמחות על מה שבאמת מן הראוי היה למחות כנגדו. היא טעתה בזיהוי האדם שכלפיו עליה להפנות את זעמה המוצדק, אולם הביקורת לכשעצמה צודקת היא.

כאן המקום לשוב אל סיפור המסגרת על ר' דוד מללוב, שהוכה משום שאישה חשבה שהוא בעלה שעזבה לאנחות. סיפור מסגרת זה מזכיר לנו את תיאורה של כנסת ישראל בנבואות רבות, ובעיקר במגילה איכה. "איכה ישבה בדד העיר רבתי עם היתה כאלמנה", לא אלמנה אלא כאישה שהלך בעלה למדינת הים והוא עתיד לחזור אצלה.

אם נחבר את סיפור המסגרת שלנו עם דבריו של ר' דוד מללוב על כך שלעתים אנו כועסים משום שאנו חושבים מישהו או משהו לדבר אחר, נוכל לומר כי יש כאן גם אמירה כלפי האישה, החושבת כי בעלה באמת עזב אותה, החושבת שהיא כאלמנה, המפתחת רגשות קשים כלפי בעלה כשבעצם אין הדברים כפי שהיא רואה אותם מבחוץ.

אמירתו של ר' דוד מללוב יש עמה לקח גדול בבואנו לשפוט את התופעות העוברות על כנסת ישראל. לעתים אנו חשים נבגדים, נעזבים. אנו כועסים, אנו בוכים, אנו מטיחים. אולם כאן מזדקרת לעומתנו אמירתו של ר' דוד מללוב, על פעמים רבות כל-כך שאנו מכים משום שנדמה לנו שהדברים הם אחרים ממה שהם.

צריכים אנו להבין שאין המדובר בבעל מרדן שעזב את אשתו מתוך קשיות לב, אלא בר' דוד שהתפרסם בזכות טוב לבו ואהבתו הגדולה לכל ברייה. צריכים אנו להבין את הטעות שבהסתכלות על "בשצף קצף הסתרתי רגע פני ממך", ולחשוף את עומק החסד של "ובחסד עולם רחמתיך, אמר גואלך ה'".
-----------------
מתוך המדור 'חסידים מספרים' שבעיתון 'בשבע'.

חסידים מספרים