ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
1. חליצה – כתוב במפורש " ושלפה נעלו מעל רגלו".
2. טלטול בשבת – אסור לטלטל ברשות הרבים, אך פרטי לבוש שלובשם אינם בכלל האיסור. לכן מה שמוגדר כמנעל, אין איסור לצאת בו לרשות הרבים, אך מה שאינו מוגדר כמנעל, ייתכן שייאסר לצאת בו לרשות הרבים.
ישנם שני טעמים להגבלת האיסור של נעילת הסנדל ביום כיפור למנעל של עור:
1. מנעל העשוי מעור הוא נוח.
2. בגמרא ביבמות (קב ע"ב) מובאים סימוכין מפסוקים שנעל של חליצה היא מעור. אם נעתיק את אותה ההגדרה גם להלכות יום כיפור, רק מנעל העשוי מעור ייאסר.
ההשלכה בין שני הטעמים הוא מנעל שאינו עשוי מעור אך הוא נוח כמו עור. לפי הטעם הראשון יהיה אסור לנעול אותו ביום כיפור, ואילו לטעם השני יהיה מותר.
נפרט בתחילה את המקורות השונים בגמרא לגבי שאלה זו.
1) בתחילת הסוגיה ביומא (עח ע"א) מובאים מעשים ממספר אמוראים שיצאו ביום הכיפור עם מנעלים או סנדלים שלא עשויים מעור.
2) בגמרא במסכת יבמות (קב ע"ב) מובאות שתי ברייתות. באחת כתוב שאסור לטייל באנפילא (סוג של מנעל) ביום כיפור, ובשנייה כתוב שמטייל אדם באנפילא בתוך ביתו (בירושלמי יומא פרק ח הלכה א מבואר שההיתר ללכת באנפיליה הוא כללי ולא רק בתוך ביתו). רבא מתרץ: "לא קשיא כאן באנפילא של בגד כאן באנפילא של עור". גם מגמרא זו עולה שאיסור נעילת הסנדל נאמר רק במנעל של עור.
3) בהמשך הסוגיה ביומא (עח ע"ב): "הקיטע יוצא בקב שלו דברי רבי מאיר, ורבי יוסי אוסר. ותני עלה ושוין שאסור לצאת בו ביום הכפורים". מחלוקת רבי יוסי ורבי מאיר היא לעניין טלטול בשבת, ובברייתא כתוב שביום כיפור אין מחלוקת ביניהם שיש איסור נעילה, למרות שקב הקיטע עשוי מעץ. האמוראים נחלקו בהסבר המשנה והברייתא. אביי מפרש שהקב שנאסר ביום כיפור הוא עם חתיכות בגדים בתוכו ולכן נאסר ביום כיפור (בגלל נוחות ולא בגלל איסור נעילת הסנדל), אך קב של עץ לא יאסר משום מנעל. רבא מפרש שאין מחלוקת בין רבי יוסי לרבי מאיר שקב נחשב מנעל למרות שאינו מעור. מחלוקתם היא לעניין חשש שהקיטע יוריד את הקב בשבת ויטלטל אותו. יוצא שלשיטת רבא בסוגיא ביומא מנעל הוא לאו דווקא מעור.
4) כפי שאמרנו הגדרת נעל חשובה גם לדיני חליצה. במשנה ביבמות (קא ע"א) נאמר: "חלצה במנעל חליצתה כשרה, באנפיליא חליצתה פסולה... חלצה בסנדל שאין שלו או בסנדל של עץ או בשל שמאל בימין חליצה כשרה". מהמשנה רואים שיש הבדל בין אנפיליא (שכפי שהוזכר לעיל היא עשויה מבד) שאינה נחשבת מנעל לסנדל של עץ שנחשב מנעל. בגמרא (יבמות קג ע"ב) נחלקו האמוראים בהסבר המשנה. שמואל מפרש שהמשנה מדברת על סנדל של עץ, והתנא הוא רבי מאיר שהתיר לקיטע לצאת בקב שלו בשבת (נראה ששמואל אינו סובר כרבא בסוגיה ביומא. לפי רבא, רבי מאיר ורבי יוסי לא נחלקו בשאלה האם קב הוא מנעל או לא, ואילו לפי שמואל, רק רבי מאיר סובר שקב מעץ הוא מנעל, כי העמיד את המשנה כרבי מאיר). אולם אביו של שמואל מפרש שמדובר בסנדל של עץ שמחופה בעור, ולכן נחשב כמנעל לכל שיטות התנאים, אבל מנעל העשוי רק מעץ איננו מנעל.
סיכום המקורות בגמרא : במקורות 1 ו-2 נכתב שמנעל הוא רק מעור ולא משעם, בגד, וחומרים אחרים שנזכרו בסוגיה. ממקורות 3 ו-4 רואים שיש שיטות שקב מעץ או סנדל מעץ נחשבים כמנעל. השאלה האם לשיטות האלו רק מנעלים מעץ נאסרו כי הם נוחים להליכה כעור או שגם מנעלים מחומרים בהם מרגישים את הקרקע בהליכה נאסרו.
הר"ן על הרי"ף במסכת יומא (ב ע"ב) מסכם את שיטות הראשונים:
רש"י : מנעל הוא מעץ או מעור כי לא מרגישים בהם את הקרקע, אך אם עשוי מבד וכדומה שכן מרגישים את הקרקע מותר.
בעל המאור : כל מנעל נאסר.
רי"ף : כל מנעל שלא עשוי מעור לא נחשב מנעל (אינו מפורש ברי"ף אך כך פירש הר"ן את דבריו).
נוסיף לכך את שיטת הרמב"ם:
רמב"ם (שביתת עשור ג, ז): התיר לצאת בסנדל של שעם ושל גמי, ומוסיף נימוק- שהרי קושי הארץ מגיע לרגליו ומרגיש שהוא יחף. מדבריו נראה גם כן שמנעל נוח כמו עור יאסר.
להלכה:
השולחן ערוך (אורח חיים תריד, ב) אסר לנעול מנעל של עור וכן של עץ ומחופה עור אבל של גמי קש ובגד התיר. מדבריו משמע שגם מנעל של עץ מותר כי אסר רק עץ מחופה עור. כך מפורש בדבריו בהלכות תשעה באב (אורח חיים תקנד, טז): "אבל של בגד או של עץ או של שעם וגמי מותר".
הב"ח החמיר ללכת יחף כל היום. החת"ס (הגהות חתם סופר על שולחן ערוך סימן תריד) הביא את הפרי מגדים שאמר ללכת בנעלים שמרגיש דרכם את הקרקע, כי כך משמע מלשון הרמב"ם, והסכים עימו.
המשנה ברורה (תריד ס"ק ה) ביחס למנעל של עץ או של לבד שמגן כעור, כתב שאי אפשר למחות במקלים בגלל דברי השו"ע, אבל מי שאפשר לו נכון להחמיר לנעול דווקא מנעל של בגד וכדומה.
הרב שלמה זלמן אוירבך (מנחת שלמה תנינא ב סימן נג אות ג) פסק לאסור מנעל שנראה ממש כמנעל עור משום מראית עין.
סיכום: מפורש בגמרא ביומא שהאמוראים הלכו ביום כיפור במנעלים של קש, שעם וכדומה.
ישנם אמוראים שאסרו לצאת ביום כיפור בקב של קיטע מעץ.
בראשונים, שיטה אחת אוסרת כל סוג של מנעל. שיטה שניה אוסרת מנעל מעור או מעץ, ובפשטות כל מנעל שמגן כמו עור גם אסור. שיטה שלישית, כל מנעל שאיננו מעור מותר ביום כיפור.
להלכה, השו"ע התיר לנעול כל מנעל שאיננו מעור. המשנה ברורה כתב אין למחות במקילים, אך מי שיכול ראוי להחמיר ללכת במנעל של בד וכדומה שמרגישים דרכו את הקרקע.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.

מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.

וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.

שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.

שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.

יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.

אורות ישראל ותחייתו תחיית כוחות האומה בארץ ישראל
אורות ישראל ותחייתו פרק ל'
השיעור עוסק בדברי הראי"ה קוק על כך ששיבת עם ישראל לארצו אינה רק שינוי מגורים חיצוני, אלא מהפכה רוחנית המוציאה לפועל את מכלול כוחות האומה הגנוזים. מודגש כי רק בארץ ישראל ניתן לחבר בין עוצמה גשמית לקדושה רוחנית ולהביא לפריחה אמיתית של נשמת העם.

בחירות תשפ"ז משמעות הבחירות לאור שלבי הגאולה
השיעור עוסק במשמעות יום הבחירות והקמת המדינה כשלב מתקדם בתהליך הגאולה, שבו עם ישראל עובר מקיבוץ גלויות פיזי לבירור רוחני ומוסרי. הדובר מדגיש כי הנהגת המדינה והחוקים צריכים לצמוח מתוך הרוח והזהות הישראלית-תורנית, ולא רק מתוך ניסיון להשתלב בין האומות

עין אי"ה - הרב משה גנץ מדרגות היראה, הענווה והלימוד האמיתי
שבת א, קס"ח
השיעור עוסק במהותה של יראת שמיים כבסיס הכרחי המשמר את לימוד התורה ומעניק לו עומק ומשמעות, גם כאשר בראשיתה היא מצומצמת ומעורבת בדמיון. בהמשך לכך מבאר הרב את חשיבות מידת הענווה ככלי המאפשר לאדם לפנות מקום לה' ולחוות שמחה ורוממות רוח בעולמו.

וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.











