ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

איזה מנעל נאסר ביום כיפור

דף הבית בית מדרש מדורים חמדת ימים חמדת הדף היומי Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

שבט תשע"ד

איזה מנעל נאסר ביום כיפור


מתוך העלון חמדת ימים
www.eretzhemdah.org


מוקדש להצלחת
עם ישראל

נעילת הסנדל היא אחד מחמשת הדברים האסורים ביום כיפור. הסוגיה במסכת יומא (עח ע"א-ע"ב) עוסקת בשאלה מהו החומר ממנו עשוי המנעל שאסור ללבוש ביום כיפור, האם דווקא מנעל מעור או גם מחומרים אחרים. כמו כן יש לציין שהגדרת מנעל נוגעת גם לשני דינים נוספים:
1. חליצה – כתוב במפורש " ושלפה נעלו מעל רגלו".
2. טלטול בשבת – אסור לטלטל ברשות הרבים, אך פרטי לבוש שלובשם אינם בכלל האיסור. לכן מה שמוגדר כמנעל, אין איסור לצאת בו לרשות הרבים, אך מה שאינו מוגדר כמנעל, ייתכן שייאסר לצאת בו לרשות הרבים.

ישנם שני טעמים להגבלת האיסור של נעילת הסנדל ביום כיפור למנעל של עור:
1. מנעל העשוי מעור הוא נוח.
2. בגמרא ביבמות (קב ע"ב) מובאים סימוכין מפסוקים שנעל של חליצה היא מעור. אם נעתיק את אותה ההגדרה גם להלכות יום כיפור, רק מנעל העשוי מעור ייאסר.

ההשלכה בין שני הטעמים הוא מנעל שאינו עשוי מעור אך הוא נוח כמו עור. לפי הטעם הראשון יהיה אסור לנעול אותו ביום כיפור, ואילו לטעם השני יהיה מותר.
נפרט בתחילה את המקורות השונים בגמרא לגבי שאלה זו.
1) בתחילת הסוגיה ביומא (עח ע"א) מובאים מעשים ממספר אמוראים שיצאו ביום הכיפור עם מנעלים או סנדלים שלא עשויים מעור.
2) בגמרא במסכת יבמות (קב ע"ב) מובאות שתי ברייתות. באחת כתוב שאסור לטייל באנפילא (סוג של מנעל) ביום כיפור, ובשנייה כתוב שמטייל אדם באנפילא בתוך ביתו (בירושלמי יומא פרק ח הלכה א מבואר שההיתר ללכת באנפיליה הוא כללי ולא רק בתוך ביתו). רבא מתרץ: "לא קשיא כאן באנפילא של בגד כאן באנפילא של עור". גם מגמרא זו עולה שאיסור נעילת הסנדל נאמר רק במנעל של עור.
3) בהמשך הסוגיה ביומא (עח ע"ב): "הקיטע יוצא בקב שלו דברי רבי מאיר, ורבי יוסי אוסר. ותני עלה ושוין שאסור לצאת בו ביום הכפורים". מחלוקת רבי יוסי ורבי מאיר היא לעניין טלטול בשבת, ובברייתא כתוב שביום כיפור אין מחלוקת ביניהם שיש איסור נעילה, למרות שקב הקיטע עשוי מעץ. האמוראים נחלקו בהסבר המשנה והברייתא. אביי מפרש שהקב שנאסר ביום כיפור הוא עם חתיכות בגדים בתוכו ולכן נאסר ביום כיפור (בגלל נוחות ולא בגלל איסור נעילת הסנדל), אך קב של עץ לא יאסר משום מנעל. רבא מפרש שאין מחלוקת בין רבי יוסי לרבי מאיר שקב נחשב מנעל למרות שאינו מעור. מחלוקתם היא לעניין חשש שהקיטע יוריד את הקב בשבת ויטלטל אותו. יוצא שלשיטת רבא בסוגיא ביומא מנעל הוא לאו דווקא מעור.
4) כפי שאמרנו הגדרת נעל חשובה גם לדיני חליצה. במשנה ביבמות (קא ע"א) נאמר: "חלצה במנעל חליצתה כשרה, באנפיליא חליצתה פסולה... חלצה בסנדל שאין שלו או בסנדל של עץ או בשל שמאל בימין חליצה כשרה". מהמשנה רואים שיש הבדל בין אנפיליא (שכפי שהוזכר לעיל היא עשויה מבד) שאינה נחשבת מנעל לסנדל של עץ שנחשב מנעל. בגמרא (יבמות קג ע"ב) נחלקו האמוראים בהסבר המשנה. שמואל מפרש שהמשנה מדברת על סנדל של עץ, והתנא הוא רבי מאיר שהתיר לקיטע לצאת בקב שלו בשבת (נראה ששמואל אינו סובר כרבא בסוגיה ביומא. לפי רבא, רבי מאיר ורבי יוסי לא נחלקו בשאלה האם קב הוא מנעל או לא, ואילו לפי שמואל, רק רבי מאיר סובר שקב מעץ הוא מנעל, כי העמיד את המשנה כרבי מאיר). אולם אביו של שמואל מפרש שמדובר בסנדל של עץ שמחופה בעור, ולכן נחשב כמנעל לכל שיטות התנאים, אבל מנעל העשוי רק מעץ איננו מנעל.

סיכום המקורות בגמרא : במקורות 1 ו-2 נכתב שמנעל הוא רק מעור ולא משעם, בגד, וחומרים אחרים שנזכרו בסוגיה. ממקורות 3 ו-4 רואים שיש שיטות שקב מעץ או סנדל מעץ נחשבים כמנעל. השאלה האם לשיטות האלו רק מנעלים מעץ נאסרו כי הם נוחים להליכה כעור או שגם מנעלים מחומרים בהם מרגישים את הקרקע בהליכה נאסרו.
הר"ן על הרי"ף במסכת יומא (ב ע"ב) מסכם את שיטות הראשונים:
רש"י : מנעל הוא מעץ או מעור כי לא מרגישים בהם את הקרקע, אך אם עשוי מבד וכדומה שכן מרגישים את הקרקע מותר.
בעל המאור : כל מנעל נאסר.
רי"ף : כל מנעל שלא עשוי מעור לא נחשב מנעל (אינו מפורש ברי"ף אך כך פירש הר"ן את דבריו).
נוסיף לכך את שיטת הרמב"ם:
רמב"ם (שביתת עשור ג, ז): התיר לצאת בסנדל של שעם ושל גמי, ומוסיף נימוק- שהרי קושי הארץ מגיע לרגליו ומרגיש שהוא יחף. מדבריו נראה גם כן שמנעל נוח כמו עור יאסר.
להלכה:
השולחן ערוך (אורח חיים תריד, ב) אסר לנעול מנעל של עור וכן של עץ ומחופה עור אבל של גמי קש ובגד התיר. מדבריו משמע שגם מנעל של עץ מותר כי אסר רק עץ מחופה עור. כך מפורש בדבריו בהלכות תשעה באב (אורח חיים תקנד, טז): "אבל של בגד או של עץ או של שעם וגמי מותר".
הב"ח החמיר ללכת יחף כל היום. החת"ס (הגהות חתם סופר על שולחן ערוך סימן תריד) הביא את הפרי מגדים שאמר ללכת בנעלים שמרגיש דרכם את הקרקע, כי כך משמע מלשון הרמב"ם, והסכים עימו.
המשנה ברורה (תריד ס"ק ה) ביחס למנעל של עץ או של לבד שמגן כעור, כתב שאי אפשר למחות במקלים בגלל דברי השו"ע, אבל מי שאפשר לו נכון להחמיר לנעול דווקא מנעל של בגד וכדומה.
הרב שלמה זלמן אוירבך (מנחת שלמה תנינא ב סימן נג אות ג) פסק לאסור מנעל שנראה ממש כמנעל עור משום מראית עין.

סיכום: מפורש בגמרא ביומא שהאמוראים הלכו ביום כיפור במנעלים של קש, שעם וכדומה.
ישנם אמוראים שאסרו לצאת ביום כיפור בקב של קיטע מעץ.
בראשונים, שיטה אחת אוסרת כל סוג של מנעל. שיטה שניה אוסרת מנעל מעור או מעץ, ובפשטות כל מנעל שמגן כמו עור גם אסור. שיטה שלישית, כל מנעל שאיננו מעור מותר ביום כיפור.
להלכה, השו"ע התיר לנעול כל מנעל שאיננו מעור. המשנה ברורה כתב אין למחות במקילים, אך מי שיכול ראוי להחמיר ללכת במנעל של בד וכדומה שמרגישים דרכו את הקרקע.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il