ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

פרק ל"ב חלק ב

דף הבית ראשי בית מדרש אמונה וחסידות לימוד יומי באמונה תפארת ישראל למהר"ל Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר הורד דף מקורות

ז' אדר א' תשע"ד

פרק ל"ב חלק ב

ז' אדר א' תשע"ד



נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
מרת עליזה בת לאה כהן ע"ה

הכפייה מורה על קשר הכרחי שלא יִנתק
וְיֵשׁ לוֹמַר גַּם כֵּן, שֶׁלְּכָךְ כָּפָה עֲלֵיהֶם הָהָר כְּגִיגִית, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ יִשְׂרָאֵל, כִּי יִהְיֶה חַס וְשָׁלוֹם בִּטּוּל לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה, כִּי1 מֵרְצוֹנָם קִבְּלוּ יִשְׂרָאֵל, וְאֶפְשָׁר לְהִפָּטֵר מִדָּבָר כָּזֶה, שֶׁהֲרֵי לֹא נַעֲשָׂה בְּהֶכְרֵחַ, רַק הָיָה אֶפְשָׁר לְקַבֵּל וְאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא לְקַבֵּל. וּלְכָךְ כָּפָה עֲלֵיהֶם הָהָר כְּגִיגִית, לוֹמַר שֶׁהֵם מֻכְרָחִים לְקַבֵּל הַתּוֹרָה. וְכָל דָּבָר שֶׁהוּא מֻכְרָח וּמְחֻיָּב אֵין כָּאן הֲסָרָה וּבִטּוּל, אַחַר שֶׁהוּא מֻכְרָח. וְכָךְ מוּכָח בַּמִּדְרָשׁ בַּפָּסוּק(דברים כב, כט) : וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו. כְּשֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָתֵת תּוֹרָה עַל הַר סִינַי, כָּפָה עֲלֵיהֶם הָהָר כְּגִיגִית, שֶׁיְּקַבְּלוּ תּוֹרָתוֹ. וְכֵיוָן שֶׁכָּךְ, הֲרֵי יִשְׂרָאֵל אֲנוּסָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֵצֶל אֲנוּסָתוֹ כְּתִיב: וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו. וְלֹא כֵן אֵצֶל מְפַתֶּה2 , מִפְּנֵי שֶׁמִּשְׁפַּט הָאֹנֶס כְּפִי מַה שֶּׁהָיָה הַמַּעֲשֶׂה, כִּי הַמְאַנֵּס הָיָה מַכְרִיחַ הַבְּתוּלָה עַל הָאִישׁוּת, וְכָל דָּבָר שֶׁהוּא מֻכְרָח הוּא מְחֻיָּב, וּלְכָךְ לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ, כְּפִי אֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה בְּעַצְמוֹ הָאִישׁוּת הַהֶכְרֵחִי, לְכָךְ לֹא יָסוּר כְּלָל. וּלְכָךְ כָּפָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עֲלֵיהֶם הָהָר כְּגִיגִית, לִהְיוֹת הַחִבּוּר הַזֶּה הֶכְרֵחִי*. וְכָל זִוּוּג וְחִבּוּר הֶכְרֵחִי אֵין סִלּוּק וַהֲסָרָה, כְּמוֹ שֶׁהוּא אֵצֶל הַמְאַנֵּס אִשָּׁה.

הקשר של ישראל לקב"ה הוא קשר מוכרח ואינו ניתן לניתוק
וּבַמִּדְרָשׁ(ילקו"ש יחזקאל רמז שנ"ט) : אַתָּה מוֹצֵא, כְּשֶׁבִּקְּשׁוּ לִפְרֹק עֹל בִּימֵי יְחֶזְקֵאל, בָּאוּ מִזִּקְנֵי יְהוּדָה לִדְרֹשׁ, אָמְרוּ לוֹ: בֶּן אָדָם כֹּהֵן הַקּוֹנֶה עֶבֶד, מַהוּ שֶׁיֹּאכַל בִּתְרוּמָה? אָמַר לָהֶם: יֹאכַל. אָמְרוּ לוֹ: אִם חָזַר וּמְכָרוֹ לְיִשְׂרָאֵל, אִם יָצָא מֵרְשׁוּתוֹ? אָמַר לָהֶם: הֵן. אָמְרוּ לוֹ: אַף אָנוּ יָצָאנוּ מֵרְשׁוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, נִהְיֶה כְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם. אָמַר לָהֶם יְחֶזְקֵאל(יחזקאל כ, לב-לג) : הָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיֹה לֹא תִהְיֶה, חַי אָנִי נְאֻם ה', אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם, עַד כָּאן.
הֲרֵי בַּמִּדְרָשׁ הַזֶּה בֵּאֲרוּ, כִּי הָיוּ רוֹצִים הָרְשָׁעִים לִפְרֹק עֹל, שֶׁהָיוּ חוֹשְׁבִים, כִּי חִבּוּר זֶה3 אֵינוֹ מֻכְרָח, רַק אֶפְשָׁרִי שֶׁיִּהְיֶה וְאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִהְיֶה. וְהֵשִׁיב לָהֶם יְחֶזְקֵאל כִּי חִבּוּר זֶה מֻכְרָח, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ מַכְרִיחַ אוֹתָם עַל זֶה. וּלְפִיכָךְ כָּפָה עֲלֵיהֶם הָהָר כְּגִיגִית, בְּמַה שֶּׁהַחִבּוּר הַזֶּה הֶכְרֵחִי, וְאֵינוֹ דָּבָר שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה וְאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִהְיֶה. שֶׁאַחַר שֶׁקַּבָּלַת הַתּוֹרָה הוּא שְׁלֵמוּת כָּל הָעוֹלָם, אֵיךְ יִהְיֶה בְּדָבָר זֶה אֶפְשָׁרוּת כְּלָל.

כשם שחוקי הטבע הכרחיים בעולם, כך התורה הכרחית לאדם
וּלְפִיכָךְ מַסִּיק שָׁם אַחַר זֶה מִיָּד, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: תְּנַאי הִתְנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, אִם יְקַבְּלוּ יִשְׂרָאֵל הַתּוֹרָה מוּטָב, וְאִם לָאו יַחְזְרוּ לְתֹהוּ וָבֹהוּ. לוֹמַר, כִּי לְכָךְ כָּפָה עֲלֵיהֶם הָהָר כְּגִיגִית, מִפְּנֵי שֶׁכָּל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית תְּלוּיִים בְּקַבָּלַת הַתּוֹרָה. שֶׁכְּשֵׁם שֶׁבָּרָא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, וְנָתַן לְכָל אֶחָד טִבְעוֹ אֲשֶׁר יִהְיֶה נוֹהֵג עָלָיו, כָּךְ רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה לָאָדָם הַשִּׂכְלִי הַנְהָגָה שִׂכְלִית4 . וְדָבָר זֶה הוּא תּוֹרַת הָאָדָם, אֲשֶׁר הַתּוֹרָה הִיא הַנְהָגָתוֹ הַשִּׂכְלִית, כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר לְמַעְלָה5 . וּלְפִיכָךְ הָיָה נְתִינַת הַתּוֹרָה עַל יְדֵי הֶכְרֵחַ.

הכפייה מוכרחת, כי מחויב שהאדם יהיה תחת העילה
אָמְנָם לְמַעְלָה6 בֵּאַרְנוּ עוֹד עִקַּר הַטַּעַם. כִּי מְחֻיָּב שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם תַּחַת הָעִלָּה, מִצַּד הָעִלָּה אֲשֶׁר גּוֹזֵר הַמִּצְווֹת עָלָיו, וּבָזֶה הָאָדָם הוּא תַּחַת רְשׁוּת הָעִלָּה7 . אֲבָל שֶׁיִּהְיֶה תַּחַת הָעִלָּה, בְּמַה שֶּׁהָאָדָם קִבֵּל מֵעַצְמוֹ עָלָיו גְּזֵרַת הָעִלָּה, אֵין הָאָדָם בָּזֶה חִבּוּר הָעִלָּה, כִּי רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה עַל הָאָדָם מִשְׁפַּט הֶעָלוּל. וְדָבָר זֶה מְחַיֵּב תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם, וְהוּא אֶחָד מִן הַמּוֹפְתִים שֶׁמְּחַיֵּב תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם. וְעַיֵּן לְמַעְלָה כִּי הֶאֱרַכְנוּ בָּזֶה, וְעוֹד יִתְבָּאֵר אֵצֶל אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ וגו'.

___________________________________

אפשרות נוספת לפרש מדוע כפה עליהם הר כגיגית, כדי שלא יאמרו ישראל, שיש אפשרות לביטול קבלת התורה, 1 שהרי מרצונם קבלוה, ועתה אין רצונם בה עוד. לכן כפה עליהם, להורות שהם מחוייבים בקבלת התורה, כי כל דבר שבא בהכרח אין לו ביטול. טיעון זה מוכח מהמדרש על הפסוק: ולו תהיה לאישה לא יוכל לשלחה כל ימיו. אומר המדרש: כשבא הקב"ה לתת תורה על הר סיני, כפה עליהם ההר כגיגית שיקבלו תורתו. וכיון שכך, ישראל הם כאנוסתו של הקב"ה, וביחס לאנוסה נאמר: ולו תהיה לאישה לא יוכל לשלחה כל ימיו. 2 דין זה אמור רק ביחס לאונס ולא אמור ביחס למפתה. האנס נידון לפי מעשיו, מפני שהאנס הכריח את הנאנסת למעשה האישות, הרי הוא מחוייב ומוכרח לאישות איתה, לכן לא יוכל לשלחה כל ימיו. לכן כפה הקב"ה הר כגיגית, כדי שהחיבור יהיה חיבור הכרחי, וכל חיבור שבא בהכרח, הוא חיבור מחוייב שאין לו הסרה, כמו אצל האונס את האישה.
במדרש מצאנו: כשביקשו לפרוק עול בימי יחזקאל, באו מזקני יהודה לדרוש, אמרו לו: בן אדם, כהן הקונה עבד האם אותו עבד אוכל בתרומה? אמר להם: אוכל. אמרו לו: ואם מכרו הכהן לישראל, האם יצא מרשות כהן? אמר להם: כן. אמרו לו: אף אנו יצאנו מרשות הקב"ה ונהיה כאומות. אמר להם: העולה על רוחכם היו לא תהיה, חי אני נאום ה', אם לא ביד חזקה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם.
במדרש זה ביארו חכמים, כי הרשעים שהיו בימי יחזקאל, רצו לפרוק עול. מחשבתם היתה, 3 שהקשר שבין עם ישראל והתורה הוא קשר שאינו מחוייב אלא הוא קשר אפשרי, אפשר איתו ואפשר בלעדיו. השיב להם יחזקאל, שקשר זה הוא קשר מוכרח ואינו תלוי ברצונם, אלא הוא חובה שמחייבם הקב"ה. לפיכך כפה עליהם הר כגיגית, לומר שהחיבור הוא הכרחי. כי לא יתכן שדבר שבו תלוי קיום העולם יהיה נתון לבחירה. דבר זה אינו אפשרות כלל.
לאחר הדרשה הנזכרת למעלה דרשו חז"ל: אמר ריש לקיש: תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית, אם יקבלו ישראל את התורה מוטב, ואם לאו, יחזרו לתהו ובהו. באו לומר בזה, כי כפיית הר כגיגית היתה מפני שכל מעשה בראשית תלויים בקבלת התורה. כשם שברא הקב"ה את כל הברואים, וטבע בכל בריה את חוקי הטבע שלה, 4 כך ראוי שהאדם, אשר הוא רוחני, תיהיה התנהגותו הטבעית רוחנית. כבר התבאר למעלה בפרק א', 5 שעיקר תפקידו של האדם בעולם הוא ענינו הרוחני. תפקיד זה קשור בתורה לכן היתה נתינת התורה בכפייה.
6 בפרק ט"ז עסקנו בהוכחות שהתורה מן השמים, ושם ביארנו טעם עיקרי מדוע במתן תורה היה צורך בכפייה. האדם צריך להיות תחת רשות הבורא. 7 בכך שמקיים האדם את המצוות אשר גזר עליו הקב"ה, בזה הוא תחת רשות הבורא. אם האדם היה מקבל את המצוות בבחירתו, אין בזה הוכחה שהוא תחת רשות הבורא, והיה חיסרון בקשר ההכרחי של האדם עם בוראו. דבר זה מחייב שתהיה התורה מן השמים, ועיין בפרק ט"ז כי שם הארכנו בזה. ויתבאר דבר זה עוד בפרק ל"ז בדבור הראשון אנוכי ה' אלוקיך.


ביאורים
המהר"ל מוסיף שני הסברים המבארים את סיבת כפיית ההר כגיגית:
ההסבר השני נוגע בקשר בין עם ישראל לקב"ה. התורה היא הדבר המחבר בין עם ישראל לקב"ה. כשעם ישראל רצה לקבל את התורה הוא בעצם אמר שהוא מוכן להתחבר אל הקב"ה ולכרות איתו ברית נישואין. ואכן חז"ל מתארים את מעמד הר סיני כחופה גדולה [תענית כו:]. אך אם כך הדבר, ייתכן שברבות הימים קשר זה יוכל להתנתק, חלילה. שהרי בנישואין כמו שבני הזוג בחרו ברצונם החופשי להתחתן כך הם יכולים גם לפרק את החבילה. זקני יהודה בזמן החורבן חשבו שהקשר שלנו עם הקב"ה הוא כמו קנין רגיל שאפשר לבטלו, כמו קשר נישואין שיכול להיפרם. ולכן חשבו שמכיוון שפגענו בקשר הנישואין עם הקב"ה והלכנו אחרי אלוהי נכר- הקב"ה נתן לנו גט וגירש אותנו לצמיתות. יחזקאל בירר להם שלא כן הדבר. הקשר בין הקב"ה לישראל, שנעשה על ידי התורה, הוא קשר נצחי בל יינתק. אפילו אם עם ישראל יעבור עבירות אין הקב"ה יכול לגרש אותם ולבחור באומה אחרת. הדבר דומה לאדם שאנס אישה נגד רצונה. הוא אינו יכול לגרשה מעל פניו. זו היתה כוונתו של הקב"ה כשכפה עלינו הר כגיגית לקבל את התורה. הוא 'אנס' אותנו להיות קשורים אליו. ומכאן ואילך אין הוא יכול לגרש אותנו. הקב"ה כביכול הכריח את עצמו להיות מחובר בקשר נצחי עם ישראל.
ההסבר השלישי מדבר על היחס בין האדם לאלוהים. האדם צריך לחוש שקיומו ואושרו תלויים בקב"ה, שהרי הוא יוצרנו ובוראנו. ככל שהאדם יחיה לפי ציוויו של ה'- הוא יתחבר אליו יותר. הוא יבין שהקב"ה שברא את האדם יודע בדיוק מהי הדרך שבה צריך ללכת כדי להוציא את כוחותיו מהכוח אל הפועל. לכן התורה, שהיא דבר ה' המורה לאדם איך לגלות את אישיותו צריכה לבוא בכפיה. כפיית ההר באה ללמדנו שחיים על פי התורה בונים אצלנו את התחושה שה' הוא האלוהים. חיים לאור ההבנה הזאת נוסכים בנו עוז, כוח ותעצומות נפש הנובעים מהקשר עם ריבונו של עולם.
הרחבות
*דבקות ישראל בקב"ה
וּלְכָךְ כָּפָה עֲלֵיהֶם הָהָר כְּגִיגִית. המהר"ל ממשיך ומבאר את נתינת התורה בדרך כפייה בשני אופנים: האחד, מצד הכרחיות התורה לקיום העולם, והשני מצד הכרחיות החיבור בין ישראל לקב"ה (הנעשה על ידי התורה).
בהקדמה לספרו, 'אור חדש', מבאר המהר"ל שההסבר השני אינו עומד בפני עצמו: "והפירוש אשר פירשנו (אופן א') הוא פירוש זה (אופן ב') בעצמו... רק מה שהוא מתחייב מזה שהכריח אותם על התורה, שמתחייב מזה שאין ה' יתברך מפריד מאיתו ישראל. אבל עיקר הסיבה שהיה מכריח אותם הוא הטעם אשר אמרנו, כי התורה בעולם היא הכרחית" [עמ' מו]. כלומר, כפיית ההר לא נועדה לגלות את החיבור בין ישראל לקב"ה, אלא נבעה מכך שהתורה הכרחית. אלא שמכך שהקב"ה הכריח דווקא את ישראל לקבל את התורה ולא עם אחר, מוכח הקשר החזק בין ישראל לקב"ה.
*משמעות הכפיה
לִהְיוֹת הַחִבּוּר הַזֶּה הֶכְרֵחִי . המהר"ל מסביר שכפיית ההר נועדה לבטא את הכרחיות החיבור בין הקב"ה לישראל (על ידי התורה) ואת טבעיותו. בדומה לכך כתב ה משך חכמה שהכפייה לא נעשתה על ידי איומים, אלא: "שהראה להם כבוד ה' בהקיץ ובהתגלות נפלאה, עד כי ממש בטלה בחירתם הטבעי ויצאה נשמתם מהשגת כבוד ה' והיו מוכרחים... וראו כי כל הנבראים תלוי רק בקבלת התורה"[שמות יט, יז]. הקב"ה הראה לישראל שרצונם הפנימי מתאים לחלוטין לצווי האלוהי. הרב קוק מוסיף לאור דברי המהר"ל, שעל ידי הכפייה היו ישראל מתקרבים לדרגה בה המצוות היו עבורם כל כך טבעיות, עד שהיו מוכרחים לעשותם (כפי שמוכרח האדם לנשום) [מדבר שור דרוש שלושים ושלוש].

שאלות לדיון
מדוע החיבור בין ישראל לתורה הוא 'הכרחי'?
למה כל העולם מותנה בקבלת התורה, הרי התורה היא הטבע של ישראל בלבד?
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il