בית המדרש

  • מדורים
  • קול צופייך
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי אליהו זצ"ל

עָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם

undefined

הרב שמואל אליהו

תשע"ד
14 דק' קריאה
תכלית המשכן – השראת השכינה
פרשתנו, פרשת "תרומה", עוסקת בבניית המשכן, שתכליתו היא השראת שכינה בישראל. "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". השראת שכינה זו היא התכלית של יציאת מצרים: "אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹקִים אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם" (במדבר טו מא).
ובאמת זאת הברית שאלוקים כרת עם אברהם בברית המילה: "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹקִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ: וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹקִים" (בראשית יז ז). כל הירידה למצרים, היציאה ממנה לארץ-ישראל ומתן התורה כולו נועד לקיום הברית הזאת, "לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹקִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ", שזאת בדיוק השראת השכינה. "וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹקֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם, אֲנִי ה' אֱלֹקֵיהֶם" (שמות כט).

אהבת ה' גם במדבר
הגמרא (כתובות סב ע"ב) אומרת שהתוכנית המקורית הייתה להמשיך ממתן תורה ישר לארץ-ישראל, להקים את המקדש בירושלים, בלי להקים את המשכן במדבר. שנאמר: "תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ, מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה', מִקְּדָשׁ אֲ-דֹנָי כּוֹנֲנוּ יָדֶיךָ".
כל השינוי קרה אחרי חטא העגל. המקדש הוקם בצורת "משכן" גם במדבר ולא חיכו לארץ-ישראל. חכמינו אמרו כי למרות שהם התעכבו במדבר בגלל נפילות וחטאים, לא מנע מהם הקב"ה את אהבתו וחיבתו והקים להם משכן במדבר להשרות שכינתו בתוכם.
השראת שכינה במשכן מרגילה את ישראל להשראת השכינה בארץ-ישראל. להרגיל את עם ישראל לחיות עם ה' יתברך זו מצווה שצריכה חיזוק רציני. עם ישראל לא היה בטוח בנוכחות ה' בתוכו. כך אומר משה על עם ישראל: "וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי" (במדבר יד כב). ומהו הניסיון? "וְעַל נַסֹּתָם אֶת ה' לֵאמֹר הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן" )שמות יז א).
הניסיון במדבר, שבו בני-ישראל מנסים את ה', עוסק בבקשת מים ואוכל, ולכאורה מדובר בבקשה סבירה. עם זאת הבקשה הזאת מעלה קצף, כי היא מלמדת שעלה בדעתם של ישראל שאלוקים שהוציא אותם ממצרים והעבירם את ים סוף עלול להשאיר אותם למות במדבר, בצמא וברעב ובחוסר כל. אין להם ביטחון באהבה. אין להם ביטחון באהבת ה'. מכאן הם מנסים ובודקים פעם אחר פעם: האם ה' שוכן בתוכנו?

מי שלא מאמין – מפחד
"וּבְתַבְעֵרָה וּבְמַסָּה וּבְקִבְרֹת הַתַּאֲוָה מַקְצִפִים הֱיִיתֶם אֶת ה'" (דברים ט כב). רש"י (שמות יז ח) מסביר למה מלחמת עמלק מגיעה מיד אחרי השאלה הזאת. "לומר: תמיד אני ביניכם ומזומן לכל צרכיכם, ואתם אומרים 'הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן'? חייכם שהכלב בא ונושך אתכם ואתם צועקים אלי, ותדעון היכן אני. משל לאדם שהרכיב בנו על כתפו ויצא לדרך. היה אותו הבן רואה חפץ ואומר: אבא, טול חפץ זה ותן לי. והוא נותן לו, וכן שניה וכן שלישית. פגעו באדם אחד. אמר לו אותו הבן: ראית את אבא? אמר לו אביו: אינך יודע היכן אני? השליכו מעליו ובא הכלב ונשכו". תוצאת חוסר הביטחון שלהם היא נשכנית ביותר. אתה לא יודע שאתה חי על גב ה' – ה' משליך אותך מעליו "ובא הכלב ונשכו".

פליאה על דור המדבר
כשאנחנו מסתכלים על דור המדבר היום, הפליאה היא גדולה. איך הם לא ראו כי יד ה' הובילה את כל המהלכים שלהם? איך הם לא ראו את עשר המכות וקריעת ים סוף? איך הם מנסים את ה'? גם אחרי שהם מקבלים את המים והמן, הם ממשיכים להסתפק בנוכחות ה', וזה ממש מפליא. האם מתן תורה והשראת השכינה במשכן לא מספיקים להם? איך אחרי כל הטובות הללו הם שואלים "הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן"?

ניסיון דורנו כניסיון דור המדבר

כלם יתגלגלו בדרא בתראה
כתב האר"י ז"ל: "כי אין לך דור ודור שמשה רבינו עליו השלום אינו בתוכו בסוד 'וזרח השמש ובא השמש', 'דור הולך ודור בא' כדי לתקן את הדור ההוא. וגם דור המדבר עצמו, עם הערב רב, כלם יתגלגלו בדרא בתראה, 'כימי צאתך מארץ מצרים'. וגם משה יקום בתוכם" (ספר הליקוטים. ספר לקוטי תורה, פרשת שמות. שער הגלגולים הקדמה כ). האר"י ז"ל מדבר על דורנו כדור האחרון של הגלות המוזכר בספר דברים (כט כא). דרא בתראה.
לדבריו, אנחנו סוחבים עלינו בדורנו את הקלקול שהיה בדור שלהם. אבל יש לנו גם הכוח של משה רבנו לתקן את אשר קלקלו בחטא העגל, בחטא המרגלים ובשאר החטאים. לפי זה עלינו לתקן בדורנו את הקלקול העיקרי של דור המדבר שניסה בו את ה' עשר פעמים. הניסיון שמביא עליהם את הכלב הנושך. הניסיון שאם נעמוד בו יסיר מעלינו את הכלב הנושך שבא כל אימת שאנו לא זוכרים כי ה' הוא זה שמרים אותנו על כתפיו.

יש ה' בקרבנו במיוחד בדורנו
יש כמה וכמה דברים שכאשר מתבוננים בהם רואים בחוש איך ה' מוליך אותנו ונמצא בתוכנו בכל רגע ורגע.
א. קיבוץ גלויות – בדור הזה אנו רואים בעינינו איך נבואות ה' שנאמרו בתורה ובדברי הנביאים מתגשמות אחת לאחת. איך עם ישראל, שהתקיים בו "אם יהיה נדחך בקצה השמים" ביותר מ-150 מדינות בכל קצות העולם, חוזר בהמוניו אל הארץ. איך לפני כ-100 שנה לא היה כאן אחוז אחד מהעם, והיום נמצאים כאן כמעט חמישים אחוז ממנו.
התקיים בנו: "וְשָׁב ה' אֱלֹ'קיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ שָׁמָּה: אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ: וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ". כשרואים נבואה מופלאה זו מתקיימת, האם אפשר לשאול "הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן"?
ב. שפע הארץ – ארץ-ישראל הייתה שוממה מאז שגלינו ממנה, במשך 1,900 שנה. התקיים בה: "וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמֲמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיּשְׁבִים בָּהּ" (ויקרא כו לב). ב-100 השנים האחרונות חזרנו אליה והתקיימו בה בחוש ממש כל דברי הנביאים על שפע הארץ. היא נותנת פריה בעין יפה ופירותיה הם המשובחים בעולם. ממש מה שהבטיח ה': "וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא".
לא רק שפע של פירות ותבואה יש בארץ-ישראל, אלא גם בנייה וסלילת דרכים וכבישים חדשים. גם הדבר החומרי הזה הוא נבואת ה'. "וְאָמַר סֹלּוּ סֹלּוּ פַּנּוּ דָרֶךְ הָרִימוּ מִכְשׁוֹל מִדֶּרֶךְ עַמִּי" (ישעיהו מ. נז. סב. פרקי דרבי אליעזר כט). גם בניית בתים ויישובים בארץ היא התקיימות נבואות רבות בדורנו "וְנושְׁבוּ הֶעָרִים וְהֶחֳרָבוֹת תִּבָּנֶינָה. וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם וּבְהֵמָה וְרָבוּ וּפָרוּ, וְהוֹשַׁבְתִּי אֶתְכֶם כְּקַדְמוֹתֵיכֶם וְהֵטִיבֹתִי מֵרִאשֹׁתֵיכֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'" (יחזקאל לו ח). אנחנו צריכים לשים לב לארבע המילים האחרונות. לדעת שה' עומד מאחרי הפלא הזה. שלא נסתפק אם אכן ה' בקרבנו.
ג. השפע הכלכלי – בכלל כל זה צריך לזכור גם את השפע הכלכלי שקורה היום ומעמיד את מדינת ישראל בשורה הראשונה בין המדינות החזקות בעולם מבחינה כלכלית. גם זה הוא פלא שהתורה דיברה עליו ואנו זוכים לראות אותו בדורנו. "וְהוֹתִירְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ לְטֹבָה". הכול מרוב אהבת ה' אלינו "כִּי יָשׁוּב ה' לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ עַל אֲבֹתֶיךָ". פלא כלכלי שאין לו אח ורע בעולם. האם אפשר עוד לשאול "הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן"?
ד. ניצחון על אויבינו – במשך כל שנות הגלות ברחנו מכל עלה נידף והתקיימה בנו קללת הגלות במלואה: "וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ בִּלְבָבָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיהֶם וְרָדַף אֹתָם קוֹל עָלֶה נִדָּף וְנָסוּ מְנֻסַת חֶרֶב וְנָפְלוּ וְאֵין רֹדֵף". לא היה בנו כוח לעמוד מול אויבינו. "וְלֹא תִהְיֶה לָכֶם תְּקוּמָה לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם". 30 גרמנים בלבד השמידו במחנה טרבלינקה כמעט מיליון יהודים. "וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם וְאָכְלָה אֶתְכֶם אֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם".
ואולם בד בבד עם חזרת עם ישראל לארצו ננסכה בנו רוח עצה גבורה, ממש כמו שכתוב בתורה: "וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב: וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב". זה פלא מופלא איך הקב"ה עוזר לנו בדור הזה ונותן לנו אומץ. איך ניצחנו בכמה וכמה מלחמות רבים מאוד שעמדו עלינו לכלותינו והכנו אותם שוק על ירך. המלחמה המופלאה הראשונה הייתה מלחמת העצמאות, שהלוחמים בה היו כמעט בלי נשק, ידע ואימון, עם 30,000 חיילים יהודים בלבד הכנו וגירשו מארצנו שבע מדינות ערב אכזריות שפלשו לכאן ואיימו לטבוח את כולנו בעזרת ערביי הארץ. המלחמה המופלאה השנייה היא מלחמת ששת-הימים, שתוך כדי אמברגו נשק ניצחה מדינת ישראל בשישה ימים 11 מדינות ערב שהיו מצוידות בנשק רוסי ונשק צרפתי רב, שחררה את מדבר סיני, את ירושלים, את חברון, את בית-לחם ואת שאר ערי יהודה המקודשות. האם אפשר לשאול "הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן"?
ה. קיום התורה והחזרה בתשובה – הנס הגדול של קיום היהדות בדורנו הוא פלא מופלא. כל זה אחרי הניסיונות הרבים להעביר אותנו על דתנו במשך הגלות כמעט בכל מקום, באינקוויזיציה ובמסעות הצלב. ברית האבות על קיום התורה גוברת "כי לא תשכח מפי זרעו", ואנחנו פה בארצנו שומרי תורה ומצוות.
הנס הגדול הזה של החזרה בתשובה בדורנו הוא גם פלא גדול כנגד כל גלי ההטפה נגד ה'. כל המאמץ לחילון עם ישראל, שהחל בגזירת הפאות ועד ימינו. כנגד כל המאמץ הזה מתקיים בנו הכתוב "וּמָל ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ". כן מתקיים הכתוב "וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' וְעָשִׂיתָ אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם" (דברים ל).
ו. מכות על אויבינו – א נו זוכים לראות איך אויבינו נופלים בזה אחר זה. איך כל מדינות הגוש הקומוניסטי, שחימשו את אויבינו ולימדו אותם להילחם בנו, שנלחמו בנו בכל זירה בין-לאומית – כולם כאחד קרסו לפני 30 שנה ברגע קטן. עכשיו נופלות אחריהן כל מדינות ערב בזו אחר זו. החל בעירק שנפלה עם שליטה הרודן, אחריה לוב עם הרודן המטורף שלה, לפניה תוניס ואחריה מצרים, עכשיו סוריה ובע"ה עוד כהנה וכהנה. זו לא רק סיבה לשמוח ולהודות. זה לראות עין בעין את דברי ה' "וְנָתַן ה' אֱלֹקֶיךָ אֵת כָּל הָאָלוֹת הָאֵלֶּה עַל אֹיְבֶיךָ וְעַל שׂנְאֶיךָ אֲשֶׁר רְדָפוּךָ". האם מישהו עוד יכול לשאול "הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן"?
האמת היא שכל מה שמנינו פה הוא רק תקציר קטן של המציאות. ובאמת מתאים לומר כעת כי "אלו פינו מלא שירה כים. ולשוננו רנה כהמון גליו. ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע וכו' אין אנחנו מספיקין להודות על אחת מאלף אלפי אלפים ורוב רבי רבבות פעמים הטובות נסים ונפלאות שעשית עמנו ועם אבותינו". הדברים האלה הם לא חידוש. רק סידרנו דברים ידועים בסמוך זה לזה כדי שאפשר יהיה לראות בחוש ממש שיש ה' בקרבנו.

מהלכות השראת שכינה

שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד – במחשבה
יש כמה וכמה משמעויות הלכתיות לכך שה' בקרבנו. כך מתחיל הרמ"א את ההלכה הראשונה שלו ב"שולחן ערוך" אורח חיים סימן א' סעיף א': "'שויתי ה' לנגדי תמיד' (תהילים טז, ח), הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלקים, כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול. ולא דבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו, כדבורו במושב המלך. כל שכן כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקב"ה, אשר מלא כל הארץ כבודו, עומד עליו ורואה במעשיו, כמו שנאמר: אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו – נאם ה' (ירמיה כג, כד), מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד השם יתברך ובושתו ממנו תמיד".
והביא ה"משנה ברורה" את דברי האר"י הקדוש כי צריך האדם לצייר שם הוי"ה מול עיניו תמיד בניקוד יִרְאָה. דהיינו "יִהְוָה" וזהו סוד "שויתי ה' לנגדי תמיד" וזו תועלת גדול לעניין היראה (וראה ביאור הגר"א על תקו"ז תיקון יא מתיקונים אחרונים. ושו"ת רב פעלים חלק ב, סוד ישרים סימן יא).

שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד – בהנחת ציצית ותפילין
הגמרא בירושלמי (ברכות ב ד) אומרת כי לבישת תפילין היא בגדר מצוות "שיוויתי ה' לנגדי תמיד". שהרי עיקר מצוות התפילין הוא להיות אות על נוכחות ה' בינינו ביציאת מצרים ובהנהגתו אותנו בכל יום ויום. לדברי הירושלמי, גם כשהתפילין נמצאות בידו ולא על ראשו הוא מקיים את המצווה הזאת.
בשו"ת רדב"ז (חלק ג סימן תקעא) הביא כי לבישת הציצית נועדה להזכיר לנו את נוכחות ה' בינינו, ככתוב בפרשת ציצית. וצריך האדם הלובש להיזהר שלא ייפול במצוות אנשים מלומדה ללובשה בלי מחשבה. אלא יתבונן בציציותיה וירגיש את נוכחות ה' יום-יום ושעה-שעה.

שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד – בתפילה
הגמרא (סנהדרין כב ע"א) מביאה את דברי רב חנה בר ביזנא, שאמר בשם רבי שמעון חסידא: "המתפלל צריך שיראה עצמו כאילו שכינה כנגדו, שנאמר 'שויתי ה' לנגדי תמיד'". כך פסק ה"שולחן ערוך" (צח): "המתפלל צריך שיכוין בלבו פירוש המלות שמוציא בשפתיו; ויחשוב כאלו שכינה כנגדו; ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו עד שתשאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפלתו; ויחשוב כאלו היה מדבר לפני מלך בשר ודם היה מסדר דבריו ומכוין בהם יפה לבל יכשל. קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה שהוא חוקר כל המחשבות. וכך היו עושים חסידים ואנשי מעשה, שהיו מתבודדים ומכוונין בתפלתם עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמות ולהתגברות כח השכלי, עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה".

שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד – בברכות
ובמדרש (תהלים מזמור טז): "אמר רב: צריך אדם לומר בשעה שמברך 'ברוך אתה ה'', וכל ברכה שאין בה הזכרת השם – אינה ברכה, שנאמר 'שויתי ה' לנגדי תמיד' (תהלים טז ח)". ולכן בכל ברכה שאומר בה את שם ה' צריך לראות שכינה כנגדו. ולכן אסור לברך כשהוא לא לבוש או כשהוא במקום שיש ערווה מולו. או כשהוא במקום מטונף.

שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד – גם בחדרי חדרים
כתב הרמ"א (א. א): "גם בהצנע לכת ובשכבו על משכבו ידע לפני מי הוא שוכב, ומיד שיעור משנתו יקום בזריזות לעבודת בוראו יתברך ויתעלה". צניעות זו נובעת מנוכחות ה' שנאמר: "וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹקֶיךָ". הצניעות הזאת קיימת גם כשאדם מתלבש כשהוא לבד בחדר נעול. ולכן כשמחליף את בגדיו התחתונים לא יעשה זאת כשהוא ערום, אלא תחת שמיכה. אמנם אם לבוש בגדים תחתונים ומחליף מכנסיו, לא צריך להתלבש מתחת לשמיכה.
בגלל נוכחות ה' צריך האדם להיות צָנוּעַ גם כשמתפנה בְּבֵית הַכִּסֵּא, אֲפִלּוּ כשהוא סָגוּר. וכל שכן כשהוא במקום פתוח. לֹא יְגַלֶּה אֶת עַצְמוֹ עַד שֶׁיֵּשֵׁב, וְגַּם אָז ימעיט בגילוי שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת רַק מַה שֶּׁמֻּכְרָח. לְאַחַר שֶׁגָּמַר צְרָכָיו – יכסה עַצְמוֹ קֹדֶם שֶׁיַּעֲמֹד (כה"ח סי' ג' ס"ק י').
אִם נִפְנֶה בְּמָקוֹם מְגֻלֶּה שֶׁאֵין שָׁם מְחִצּוֹת – יתרחק להתפנות למקום שלא רואים את אבריו. אם נפנה לצרכים גדולים – יכוון שלא יהיו פניו או אחריו לכיוון מזרח ומערב מפני כבוד השכינה, אלא לצפון ודרום. ואם נפנה לצרכים קטנים – אין חובה להקפיד בכך. וְאִם יֵשׁ קיר או מְחִצָּה שמסתירה אותו – יכול להתפנות בכל כיוון שהוא.


השראת שכינה יתרה בארץ-ישראל
אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ, תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ
למרות שכתוב "כִּי ה' עֵינָיו מְשֹׁטְטוֹת בְּכָל הָאָרֶץ" (דברי הימים ב טז), בארץ-ישראל עיני ה' נמצאות בקביעות שנאמר: "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ, תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ, מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה". ובירושלים ובבית-המקדש גם הלב נמצא תמיד. "וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים" (מלכים א ט).
המשמעות היא שכל מה שנעשה בארץ-ישראל הוא בהשגחה אלוקית. אשר על כן, כשישראל כובשים את הארץ אסור להם לחשוב כי היא נכבשה בעקבות מעשיהם אלא בהנהגה אלוקית. "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ הוּא הָעֹבֵר לְפָנֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא יַשְׁמִידֵם וְהוּא יַכְנִיעֵם לְפָנֶיךָ וְהוֹרַשְׁתָּם וְהַאֲבַדְתָּם מַהֵר כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לָךְ".
על כן מזהירה התורה: "אַל תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ בַּהֲדֹף ה' אֱלֹקֶיךָ אֹתָם מִלְּפָנֶיךָ לֵאמֹר בְּצִדְקָתִי הֱבִיאַנִי ה' לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וּבְרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה ה' מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ: לֹא בְצִדְקָתְךָ וּבְישֶׁר לְבָבְךָ אַתָּה בָא לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצָם כִּי בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה ה' אֱלֹקֶיךָ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ וּלְמַעַן הָקִים אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב" (דברים ט). ההכרה הזאת היא מחסום כנגד עמלק שבא כששואלים "הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן"? "וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה" (דברים ח יז). שלא נטעה לחשוב שזאת זכות שלנו ו"בא הכלב ונשכו".
הכרה זו מחייבת להרגיש את נוכחות ה' בכיבוש הארץ במיוחד. ולכן התורה מצווה על מחנה הצבא "כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ" (דברים כג טו).

אל תירא ואל תערץ
מתוך כך נבין מה שנאמר בהלכות המלחמה: "לֹא תַעֲרֹץ מִפְּנֵיהֶם כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא" (דברים ז כא). איסור הפחד נובע מהכרה בנוכחות ה'. אם שוכחים את ה' עלולים לפחד. "כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי אֵיכָה אוּכַל לְהוֹרִישָׁם". הפתרון – אמונה. "לֹא תִירָא מֵהֶם זָכֹר תִּזְכֹּר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹקֶיךָ לְפַרְעֹה וּלְכָל מִצְרָיִם" (דברים ד). הנסים הם לא סיפור היסטורי, אלה החיים שלנו.
הרמב"ם מונה את איסור הפחד מאויבים שרוצים את הארץ כאיסור מהתורה (לא תעשה נח). לדעתו הפחד והבריחה הם איסור תורה "שהזהירנו מלירא מן הכופרים בעת המלחמה ושלא נברח מפניהם, אבל חובה עלינו להתגבר ולעמוד ולהתחזק כנגד העם האחר. וכל מי שיסוג אחור ויברח כבר עבר על לא תעשה. והוא אמרו יתעלה "לא תערוץ מפניהם".
הרמב"ם כתב על הציווי הזה "ונכפל הצווי בזה הענין הרבה" פעמִים בתורה. כי צריך להתחזק בזה הרבה להרגיש את נוכחות ה' כל יום מחדש ולא לברוח אלא להלחם בהם (ומכאן קושיה על מה שכתב "ויואל משה", כי צריך לברוח מהאויבים ולא להלחם חלילה. ולמד זאת מהרמב"ן שכתב על בראשית לב ב. שיעקב אבינו תכנן לברוח מעשו. "וראוי לנו לאחז בדרכו של צדיק שנזמין עצמנו לשלשת הדברים שהזמין הוא את עצמו, לתפלה ולדורון ולהצלה בדרך מלחמה, לברוח ולהנצל". ולא ראה מה שהביא הרמב"ן את דברי רש"י: "והיה המחנה הנשאר לפליטה, על כרחו כי אלחם עמו . התקין עצמו לשלשה דברים, לתפלה ולדורון ולמלחמה. וראיתי במדרש (קה"ר ט יח) מה עשה? זיינם מבפנים והלבישם בגדים לבנים מבחוץ, והתקין עצמו לשלשה דברים". וסיים הרמב"ן "וכן עיקר". וכל כוונתו של הרמב"ן היא שיעקב כיוון להציל לפליטה את הנשים והילדים מ-400 הלוחמים של עשו בחסות המלחמה שיעקב ינהל אתו).

חזק ואמץ
גם בימינו, שיש עלינו לחץ מאומות העולם ומפחידים אותנו בחרמות ומנסים לשדל אותנו לברוח מחלקי ארץ-ישראל, צריך לזכור את הפסוקים המפורשים שכתובים בתורה על כך. לדעת כי המפחד הוא שוכח את ה' והמפחיד משכיח את ה'. וצריכים כולנו להתחזק בזה, ובמיוחד המנהיגים. כך אומר ה' למשה "חזק ואמץ". כי אין מחזקים אלא למחוזקים. וכך אומר ה' ליהושע שלוש פעמים בתחילת דרכו "רק חזק ואמץ", לא לגמגם רק להיות חזק ואמיץ תמיד.

ואם תלכו עמי קֶרִי – והלכתי עמכם בחמת קרי
ההפך מהתחזקות וידיעה כי ה' אתנו, הוא המחשבה שכל מה שקורה אתנו הוא מקרה. כך מסביר הרמב"ם בספרו "מורה נבוכים" (חלק ג' לו): "כי זאת כוונת הפסוק שאומר 'ואם תלכו עמי קֶרִי' (ויקרא כ"ו) כלומר, פגעים אלה שהִנְחַתִּי עליכם בתור עונש לכם, אם תפרשו אותם כמקרה, אוסיף לכם מאותו 'מקרה' – לטענתכם – את החזק ביותר והקשה ביותר. זה דברו 'והלכתם עמי בקרי' – 'והלכתי עמכם בחמת קרי' מפני שאמונתם שזה 'מקרה' מחייבת שימשיכו להחזיק בדעותיהם הפסולות".

ונזכרתם לפני ה' אלקיכם ונושעתם מאיביכם
אומר שם הרמב"ם, כי זו הסיבה שהתורה ציוותה להריע בחצוצרות בעת מלחמה או צר צורר אחר. "והרעֹתם בחצֹצרֹת" (במדבר י'( הוא מהקבוצה הזאת, "כי הוא מעשׂה המשריש את הדעה הנכונה שהוא יתעלה משׂיג את מצבינו, ובידו לתקנם כאשר אנו מצייתים. ולהשחיתם כאשר אנו ממרים. לא שנאמין שזה מקרה ודבר מזדמן".
כך כותב הרמב"ם גם בספרו "היד החזקה" בהלכות תענית (פרק ב) " על הצרת שונאי ישראל לישראל כיצד? גוים שבאו לערוך מלחמה עם ישראל או ליטול מהם מס או ליקח מידם ארץ או לגזור עליהם שמד אפילו במצוה קלה. הרי אלו מתענין ומתריעין עד שירוחמו. וכל הערים שסביבותיהם מתענין אבל אין מתריעין אלא אם כן תקעו להתקבץ לעזרתן".
הרי למדת כי או מלחמה או שמד או גויים שבאו להטיל מס או שבאו לקחת את הארץ גם בלי מלחמה – בכל אלה צריכים להתענות ולהריע. ויהי רצון שיתקיים בנו המשך הפסוק: "ונזכרתם לפני ה' אלקיכם ונושעתם מאיביכם", אמן ואמן.

לא למכירה
הרב אלעד אליהו, נכד הרב זצ"ל: בעת שסבא זצ"ל היה הרב הראשי לישראל, הוא ביקר בצרפת ביקור ממלכתי. באותה התקופה צרפת לחצה על ישראל לוותר על חלקים מירושלים ומארץ-ישראל לטובת הערבים, מתוך אינטרסים שלה.
במהלך הביקור במוזיאון הממלכתי הראו לרב כיסא מלכותי שישב עליו נפוליאון. שאל הרב: "מתי חי נפוליאון?" שאלה שהביכה את המארחים, שסברו שהרב לא יודע את התשובה. הרב המשיך ושאל: "האם הכיסא של נפוליאון ניתן למכירה?" נשתררה שתיקה מביכה. "לא", השיבו המארחים, "זהו חפץ חשוב מאוד. חפץ היסטורי. אנחנו לא מוכרים נכסים היסטוריים".
כך הם המשיכו את הביקור והגיעו לאזור המלכים שמלכו בצרפת. הראו לו את החדר של לואי ה-14: "מי היה לואי ה-14?" שאל הרב. "לפני כמה זמן הוא חי? מה הוא תרם לעולם? האם הוא היה מלך מוסרי?" "לא", השיבו המארחים ביושר. "כל השלטון המלכותי לא היה כל כך מוסרי, אבל זו ההיסטוריה שלנו, ואנו גאים בה ומכבדים אותה".
אחרי הסיור אמר להם הרב, בנוכחות נשיא צרפת דאז ז'אק שיראק: "אתם מצפים ממני שאדע ואכבד את ההיסטוריה של צרפת, למרות שאני חי בישראל. ואני מקבל את דבריכם. אבל תגידו לי, האם אנחנו לא צריכים לדעת ולכבד את ההיסטוריה שלנו? האם אתם לא צריכים לכבד את דבריו של משה, שאמר לנו לא לתת את ארץ ישראל בידי זרים? למה אנחנו צריכים לכבד את המלכים שלכם, שחיו לפני מאתיים ושלוש-מאות שנה, ולא צריכים לכבד את המלכים שלנו שחיו לפני שלושת-אלפים שנים. את דוד ושלמה והמסורת שלהם?"
הרב המשיך ואמר: "נפוליאון חי לפני מאתיים שנה, ואתם כל כך מכבדים אותו ולא מוכרים את הכיסא שלו. ואני שואל, האם אנחנו צריכים למכור את ירושלים, עיר שהיתה של עם ישראל לפני אלפיים ושמונה-מאות שנה?"
כל הקהל עמד נרגש על רגליו ומחה כפיים. גם הנשיא הצרפתי קם ממקומו, ניגש אל הרב, לחץ את ידיו בחוזקה ואמר לו: דברים כאלה לא שמעתי מעודי. הנשיא לא הסתפק בכך ואמר לנוכחים: "הדברים המאלפים של הרב אליהו הם חוויה של פעם בחיים. אנחנו רוצים מאוד לכבד אותו על הדברים החשובים שאמר ולהעניק לו מדליה נשיאותית, לאות כבוד מיוחד על דבריו המיוחדים".

בימינו, שיש עלינו לחץ מאומות העולם ומפחידים אותנו בחרמות ומנסים לשדל אותנו לברוח מחלקי ארץ-ישראל, צריך לדעת כי המפחד הוא שוכח את ה' והמפחיד משכיח את ה'

להרים ולהצטער . האם מי שראה תפילין על הרצפה צריך לצום?
לא. אבל בוודאי צריך להרים אותן, וגם להצטער על כך.

משולש בריבוע . מה דין בורקס גבינה שהכינו בתנור בשרי בתוך 24 שעות להכנת הבשר?
אם התנור נקי וחיממו אותו קודם הכנסת הבורקס – הבורקס כשר. אבל בגלל ספק צריך להכשיר את התנור באמצעות חימום למקסימום.

ברוך השם . מדוע במשנה כתוב על רב אחד "רבן" ואחר מופיע בלי תואר רב, רק בשמו?
תנאים ראשונים לגמרי נקראו בשמם הפרטי, כמו הלל ושמאי. תנאים מהדורות הראשונים נקראו "רבן", תנאים אחריהם -נקראו "רבי", ואמוראים בדרך כלל נקראו "רב".

חציצית . האם מותר שהציצית תהיה באופן ישיר על הגוף, או שצריך משהו כמו גופייה שיחצוץ?
נוהגים שתהיה גופייה, אבל זה לא הכרחי.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il