ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש הלכה מחשבה ומוסר הפצת יהדות

עולם עצוב-עגום

מוקדש לעלוי נשמת
גילה בת רחל
לחץ להקדשת שיעור זה
יש אגדה/אנקדוטה מפורסמת שהסתובבה בעולם הישיבות ובתנועת המוסר על בחור ישיבה צעיר שעזב את עולם הישיבה ואת סביבתו כדי לחפש את מזלו במחוזות רחוקים. כשעזב את הישיבה, הוא היה מזוקן ולבוש בצניעות בהתאם למסורתו היהודית.
כעבור עשר שנים נתקל אותו תלמיד ישיבה ברחוב במקרה בראש הישיבה שלו לשעבר. התלמיד היה עכשיו מגולח למשעי ולבוש בבגדים הכי מודרניים ואופנתיים של התקופה. למרות זאת, זיהה המורה הזקן את תלמידו לשעבר ופתח אתו בשיחה.
הוא שאל אותו בתמימות "הואיל ואינני איש העולם הגדול, וברור שאתה כן, האם תואיל לענות על כמה שאלות שיש לי על החברה שבחוץ? האם רוב האנשים שמחים או מדוכאים? האם רוב האנשים שמחים בחלקם או שהם רואים את עצמם כעניים? האם רוב האנשים בריאים בנפשם או שרויים בחרדה ולעתים בטירוף דעת כמעט? ולבסוף, האם רוב אנשים בריאים או שהם לוקים במחלות וסובלים ממכאובים או מבעיות גופניות כאלה או אחרות?"
התלמיד נרתע מהשאלות האלה אך השיב בצייתנות, "אדוני, אני חייב להודות על האמת. רוב האנשים אינם מאושרים, הם לא חושבים שהם עשירים, ולא משנה כמה כסף יש להם, ולהרבה פסיכולוגים יש מרפאות משגשגות, מפני שאנשים רבים בעולם לוקים בבעיות נפשיות ואפילו במידה מסוימת של שיגעון, והאנשים שחולים ומתייסרים מכאב ומחרדה עולים במספרם עשרת מונים על האנשים הבריאים בגופם ובנפשם."
על הדברים האלה העיר המורה, "בשביל עולם כל כך עצוב, מדוכא, חולה ועני גילחת את זקנך?"
בכל יום בתפילה אנחנו אומרים "למען לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה". היהדות לא שוללת את העולם שבחוץ. היהדות היא דת מעשית שמתמודדת עם החיים כפי שהם ולא באה אל מאמיניה בתביעות לא ריאליות.
לכן גם אם העולם שבחוץ הוא עולם של עוני, מתח נפשי, כאב גופני, סבל ותסכול בלתי פוסק, זה העולם שבו אנחנו חיים. אסור לנו להסתגר ולהפוך לנזירים. אך כפי שציינתי לא פעם במאמרים האלה, היהדות היא תמיד דת של איזון ואיזון כאן איננו רשות לגלח את הזקן, כביכול, בגלל הלחצים שהעולם שבחוץ לוחץ עלינו או בגלל הרצון שלנו להסתגל לאמות המידה שהוא קבע או לתקינות הפוליטית המקובלת בו.
כמו למאות מיליוני, אם לא מיליארדי, אנשים בעולם, יש לי טלפון נייד. נדיר שאני משתמש בו ורוב הזמן הוא כבוי. אני משאיר אותו כבוי בכוונה תחילה, מפני שאני עדיין מעריך שיחה בין בני אדם פנים אל פנים. כל הנכדים שלי שולחים לי מסרונים - הם לא יודעים לכתוב נכון, ולא פעם נדמה שהם אובדי עצות כשהם צריכים לתקשר עם בן אדם אחר באופן אישי, פנים אל פנים.
העולם שבחוץ מספר לי שאני מיושן, שריד של תקופה שחלפה זה מכבר. אולי, אך אני לא מוכן "לגלח את זקני" בנושא הזה. הטלפון מייצג בעיניי עולם טכנולוגי מתקדם מאוד שהוא במהותו עצוב, עני, מנותק, ובמקרים רבים מאוד, לוקה בחוסר תפקוד קשה.
אוקראינה, סוריה, לבנון, מצרים, לוב, עירק, אפגניסטן, פקיסטן, קונגו, זימבבואה, בוסניה, צפון קוריאה ועוד רשימה ארוכה של מדינות בעולם אינן ארצות שנעים להיות בהן היום. למעשה, אזורים גדולים בעולם על מיליארדי התושבים שלהם אפופים עצבות, אלימות, עוול ומוות.
אם אין לאדם עקרונות ואמונות שנמצאים מעל האירועים וההתרחשויות שקורות עכשיו בעולם שבחוץ, הוא נדון לתחושה מתמדת של דיכאון, מתח ותסכול עצום. התורה נתנה לנו סדרה של עקרונות ואמונות כדי שנוכל לחיות גם בעולם קשה ולא נוח בתחושת סיפוק והישגיות.
התורה הבטיחה לנו חיי נצח וזיכרון אינסופי. התורה מתמודדת עם רבבות הפרטים של חיי היומיום וטווה אותם יחד למארג של ערכים בעלי משמעות ונותנים לנו תחושת סיפוק. את העצבות של העולם שבחוץ אפשר להמתיק מעט על ידי שלווה פנימית ותחושה של הישגיות. תפילה, לימוד, צדקה, מחשבות טובות והתנהגות טובה - כולם שותפים לבניית העולם הפנימי של האדם שמאפשר לו להתמודד בהצלחה עם העולם החיצוני הקשה והעצוב כל כך. זה לקח חשוב שעלינו לזכור בכל יום ולא להתעלם ממנו לעולם.
עוד בנושא הפצת יהדות

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il