- מדורים
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
- שבת ומועדים
- הלכות פורים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי אליהו זצ"ל
3497
שלושה חודשי שמחה
הגמרא (תענית כט ע"א) אומרת: "כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה – כך משנכנס אדר מרבין בשמחה". ללמדך שהשמחה היא לא רק ביום פורים, אלא בחודש אדר כולו. לדעת רש"י השמחה היא גם בחודש ניסן, שבו נגאלו ישראל. "ימי נסים היו לישראל: פורים ופסח". כשיש שני אדרים, מדובר אפוא על שלושה חודשי שמחה.
חודש אדר היה עלול להיות כולו ביגון ובאבל. שנאמר: "וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב" (אסתר ט כב). אע"פ שהגזרה הייתה רק על יום י"ג באדר, היה חשש גדול שאנשים יקדימו את רצח היהודים לתחילת החודש על מנת להשיג את האחרים ולהרוויח את רכוש היהודים. שהרי גזרת המן הייתה כי מי שיהרוג יהודי יקבל את רכושו. "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים וכו' וּשְׁלָלָם לָבוֹז". כיוון שמספר היהודים בעולם הוא קטן, מספיק כמה רשעים שיחמדו את רכוש היהודי, את ביתו, את כספו, את חמורו, את סוסו או את שדותיו, ויהרגנו.
וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ

קול צופיך - הרב שמואל אליהו (647)
הרב שמואל אליהו
165 - יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים
166 - וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה
167 - וְחַיָּבִים אֲנַחְנוּ לוֹמַר לְפָנֶיךָ שִׁירָה בְּכָל יוֹם תָּמִיד
טען עוד
כך תכננו הערבים לעשות ליהודי צפת בתש"ח. כשרצו הבריטים לעזוב את צפת בראש חודש ניסן, אמרו הערבים לשכניהם היהודים כי הם, הערבים, כבר חילקו ביניהם את הבתים של היהודים, את הנשים ואת הרכוש. בסופו של דבר היהודים התאחדו ועמדו על נפשם והכו באויביהם מכת חרב והרג ואבדן, כל ערביי צפת ברחו בראש חודש אייר וכל רכושם נשאר ליהודים. "כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ ה' וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ". בקרוב ממש.
ותלבש אסתר מלכות – זו תחילת הגאולה
בזכות האיחוד יתהפך הכול לטובה
עם ישראל מונה אמנם רבע אחוז בלבד, אבל לפעמים הוא יודע להתאחד. זה מה שקרה בכל מדינות המלך אחשוורוש. הגויים רבו והפילו גורלות מי יקבל את רכוש היהודים. היהודים למדו מאסתר והתאחדו, כשם שבימי הגזרה של המן היהודים בשושן התאחדו.
היהודים התארגנו בקבוצות כדי להגן על עצמם ביום המלחמה המתוכננת, בי"ג באדר. "נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֳחַשְׁוֵרוֹשׁ לִשְׁלֹחַ יָד בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם". האיחוד של היהודים מול הגויים המסוכסכים ביניהם בגלל הרכוש עשה את שלו, והם הכו את כל אויביהם. "וְאִישׁ לֹא עָמַד לִפְנֵיהֶם כִּי נָפַל פַּחְדָּם עַל כָּל הָעַמִּים".
ההצלחה לא נבעה מכוחם הרב אל מול ההמון השונא, אלא בגלל הפחד שנפל על אומות העולם. הפחד ממרדכי, שכוחו חזק בבית המלך, והפחד מההתארגנות של היהודים. זה עניין ידוע, כי המושלים שבכל מקום מפחדים מקבוצות לחץ. כשהמושלים רואים את היהודים מתארגנים כקבוצה חזקה שיש לה מהלכים בבית המלך – הם מרוממים אותם. "וְכָל שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וְהַפַּחוֹת וְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ מְנַשְּׂאִים אֶת הַיְּהוּדִים כִּי נָפַל פַּחַד מָרְדֳּכַי עֲלֵיהֶם".
התמיכה שהמושלים נתנו ליהודים התחזקה והלכה ככל שהתקרב יום המלחמה. בתחילת חודש אדר מתגבשת החלטתם של המושלים לתמוך ביהודים, לכן המגילה אומרת כי כל החודש כולו נהפך מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב. וזה סימן לימים הבאים, שתמיד החודש כולו הוא זמן למהפך לטובה לישראל.
התהפכות היהודים – בעקבות התהפכות אסתר
משנת שבע למלכותו עד שנת שתים-עשרה למלכותו, יושבת אסתר כמלכה בבית המלך ולא שולטת. בשנה השתים-עשרה למלך אחשוורוש, מרדכי מבקש מאסתר ללכת לבית המלך כדי לבטל את הגזרה. היא מפחדת ואומרת שמי שנכנס בלי הזמנה, דינו מוות. "לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב וְחָיָה וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם".
צריך לשים לב כי המן, שרוצה לתלות את מרדכי כמה ימים לאחר מכן, לא מהסס. הוא נמצא בדרכו לחדר השינה של המלך באמצע הלילה. הוא לא יודע שנדדה שנת המלך והוא ער. הוא מתכוון להעיר אותו, בלי פחד, כי הוא יודע לשלוט. אסתר המלכה, לעומת זה, מפחדת.
נתלבשה באסתר קדושה ושרתה עליה שכינה
מרדכי מחזק אותה והיא מתהפכת להיות מלכה: "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת". במדרש (רבה בראשית נו) כתוב שלבשה מלכות בית אביה. היא זכרה שהיא צאצאית של מלכות שאול, ומתחילה להתנהג כמו מלכה אמיתית. היא באמת כזאת.
חכמינו בגמרא (מגילה טו ע"ב) אמרו: "'ותלבש אסתר מלכות' – 'בגדי מלכות' מבעי ליה? אלא שלבשתה רוח הקודש". במקום אחר בגמרא (מגילה טו ע"ב) כתוב ששרתה עליה שכינה. דרך לבישת המלכות – נתלבשה בה קדושה כל כך גדולה.
משתה אסתר, בפקודה
אסתר אומרת לאחשורוש: "יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן הַיּוֹם". היא מבקשת ממנו להגיע בו ביום אל המשתה, בלי שום תיאום או הכנה מוקדמת. דרישה כזאת היא לא העיזה לדרוש בכל חמש שנות מלכותה. המלך מבטל את כל פגישותיו החשובות ואומר למשרתיו: "מַהֲרוּ אֶת הָמָן לַעֲשׂוֹת אֶת דְּבַר אֶסְתֵּר". שניהם מגיעים "אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשְׂתָה אֶסְתֵּר" כמעט על-פי פקודה.
אחשוורוש מצפה שאסתר תסביר לו מה תכלית ההזמנה המבוהלת הזאת, אבל היא רק אומרת לו: כל מה שהזעקתי אותך בבהילות היום, הוא כדי לומר לך שתבוא למשתה גם מחר.
נכוו ברותחין, מצטננים בלבוש מלכות
צריך לזכור שאחשורוש והמן הם רתחנים גדולים. כשאשתו הראשונה של אחשוורוש מהתלת בו, הוא מתרתח ביותר. "וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ". הוא נוקם בה ועובר זמן רב עד שאפשר לכתוב: "כְּשֹׁךְ חֲמַת הַמֶּלֶךְ אַחֲשְׁוֵרוֹשׁ".
המן רגיל להתרתח. כשהוא רואה שמרדכי לא משתחווה לו, "וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה". עכשיו אחשוורוש והמן לא מעיזים להתרתח. הם מבינים שמשהו קורה. הם מתחילים להבין שאסתר לבשה מלכות.
סטירה לאסתר
הגמרא (מגילה טז ע"א) אומרת על הפסוק שנאמר מפי אסתר במשתה היום השני: "וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר: אִישׁ צַר וְאוֹיֵב הָמָן הָרָע הַזֶּה" – "אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מְלַמֵּד שֶׁהָיְתָה מַחֲוָה כְלַפֵּי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וּבָא מַלְאָךְ וְסָטַר יָדָהּ כְּלַפֵּי הָמָן".
זה באמת פלא גדול. אסתר טווה בחכמה מלאכת מחשבת שלמה להפיל את המן. חכמינו (מגילה טו) הסבירו את ההיגיון המיוחד שעמד מאחורי מעשי אסתר. פתאום היא חושבת לעשות מעשה כל כך מסוכן, להאשים את המלך אחשוורוש. כאמור, מדובר ברתחן גדול, שעלול להרוג אותה מיד. הוא עלול לחבור להמן ולקיים את הגזרה על היהודים במלואה, אולי אפילו גזרה חמורה יותר. איך היא חושבת לפעול בפזיזות כזאת עד שצריך לשלוח מלאך מיוחד משמים שיסיט את ידה?
עד חצי המלכות?
צריך להבין כי אסתר לבשה מלכות אמיתית. היא מבינה שיש לה שליחות במלכות ויש לה כוח. בחמש השנים הראשונות היא ישבה בחצר המלכות באונס. עכשיו היא מבינה שהיא נמצאת במקום הזה, שיש בו כל כך הרבה ניאוף ורוע, בשליחות של עם ישראל.
כשהיא נכנסת לבית המלכות של אחשוורוש היא מרגישה כמו משה שנכנס בשליחות ה' לבית המלכות של פרעה. היא חזקה בזה כל כך, עד שכאשר לרגע היא מרגישה את הסתלקות השכינה בגלל הצְלמים, היא שואלת: "א-לי א-לי למה עזבתני".
המלכות שהיא לובשת מביאה קדושה עילאה, עד כדי כך שכאשר אמרה: "יבוא המלך והמן היום" התגלה עליה שם הוי"ה, שהוא ראשי תיבות של הפסוק הזה (רבי שלמה הלוי אלקבץ בספר מנות הלוי).
יש לה שליחות להקים את עם ישראל, והנה המלך הטיפש הזה מנסה לעצור אותה. "ויאמר לה המלך לאסתר המלכה: מה בקשתך עד חצי המלכות ותעש". למה רק חצי מלכות? הגמרא (מגילה טו) אומרת שאמר לה אחשוורוש: אל תבקשי דבר שיפריע למלכות שלי. אל תבקשי את ירושלים ואת בית המקדש. אמרה אסתר: אם המלך הרשע הזה לא מסכים לבנות את בית המקדש, נביא להפלתו.
היא לא מפחדת. אלוקים אתה. היא מתכוונת להוריד את המלך מכיסא מלכותו ומצפה שיבוא סריס אחד או כמה מהם ויעזרו לה. שיתרתחו על המלך ויורידו לו את הראש. כך היה מקובל בעבר בחצרות המלכים מהסוג הזה, אנשי הארמון הולכים עם הצד החזק.
אין מערבין אחשוורוש במלכות ישראל
המלאך מבין שהרעיון של אסתר לרשת את אחשוורוש הוא רעיון טוב. המחשבה לבנות את בית המקדש היא בוודאי טובה. אבל מלכות ישראל על העולם כולו לא מגיעה דרך מלכות פרס ומדי. המלכות על העולם מגיעה דרך ירושלים. מגיעה על-ידי מלך המשיח. עליו נאמר: "וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ".
צריך להבין שעדיין "עבדי אחשורוש אנן". לכן המלאך מסיט לה את היד לכיוון של המן. הוא רומז לה: עכשיו נתלה אותו, עוד מעט ימות אחשוורוש ויעלה דריווש, ובעוד שלוש שנים נבנה את בית המקדש השני.
שמחת חודש אדר
א. קריאת המגילה מתחילת החודש
יש שואלים: במה מתבטאת השמחה של חודש אדר? הרי חודש אדר מותר בהספד ובתענית? ("פרי צדיק" שמות).
כמה הסברים לדבר. ב"שולחן ערוך" (תרפח) מובא כי אם אדם לא יהיה בפורים במקום שיש בו קריאת מגילה, וגם לא תהיה לו מגילה אתו – הוא יכול לקרוא את המגילה בלי ברכה כבר מתחילת החודש. וזה לשונו: "המפרש בים והיוצא בשיירא ואינו מוצא מגילה להוליך עמו, יקראנה בשלושה עשר או בשתים עשר או באחד עשר בלא ברכה. ואם אי אפשר להמתין עד ימים הללו – יש אומרים שקורא אפילו מתחלת החדש: הגה: והכי נהוג. ומיהו אם נזדמן לו אח"כ מגילה חוזר וקורא אותה ביום י"ד אפילו קראה תחלה ביום י"ג מ"מ קרא אותה שלא בזמנה".
ה"משנה ברורה" (תרפח ס"ק כ) מביא את הספק של הר"ן, האם יקראו אותה גם בלילה וגם ביום, או רק פעם אחת. "ומדברי הטור משמע קצת דצריך לקרות גם בלילה". עוד הוא כותב כי גם אנשים אלו שקוראים את המגילה מראש חודש, יעשו סעודת פורים, משלוח מנות ומתנות לאביונים בפורים עצמו.
ב. בַּאֲדָר לֵיזֵל בַּהְדֵיהּ דְּבָרִיא מַזָלֵיהּ דְּיִשְׂרָאֵל
בהקשר לדין זה של חודש אדר מביאה הגמרא (תענית כט) את דברי רַב פַּפָּא שאמר: "הִלְכָּךְ הַאי בַר יִשְׂרָאֵל דְּאִית לֵיהּ דִּינָא בַהְדֵי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, בְּאָב לִשְׁתְּמִיט מִינֵּיהּ דְּרִיעַ מַזָלֵיהּ דְּיִשְׂרָאֵל, בַּאֲדָר לֵיזֵל בַּהְדֵיהּ דְּבָרִיא מַזָלֵיהּ דְּיִשְׂרָאֵל".
בן ישראל שיש לו דין עם נוכרי, ראוי שישתמט ממנו בחודש אב, שרע מזלם של ישראל. ויעשה אתו דין בחודש אדר, שטוב מזלם של ישראל. התוספות (תענית כט ע"ב) אומר, כי כך ראינו שבחודש אב מגלגלים חובה ליום חייב והרבה אסונות קרו בחודש זה. כך זה גם בטוב, מגלגלים טובה ליום טוב והרבה טובות בחודש זה.
כך אומרת התורה: "וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָ-הּ מִלְחָמָה לה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר" (שמות יז טז). בכל דור יש עמלק שנלחם בנו. מתחילת ההיסטוריה כשיצאנו ממצרים ועד הדור האחרון (רמב"ן על התורה). ובכל שנה מתעורר כוח הניצחון של משה ויהושע.
בכל שנה בחודש אדר חוזרת הארה בשמים של מחיית עמלק. ובכל שנה ושנה בי"ג באדר מתנוצצות הקליפות של המן, ובכל י"ג מבטלים כוחו בתענית ובאחדות. ובמצוות חג פורים מבטלים דבריו של המן על "עם מפוזר ומפורד" (ועיין לבן יהוידע מגילה ז' וביומא כט ע"א).
המן שבכל דור ודור
רמז לדבר מביא רבי שלמה הלוי אלקבץ בספרו "מנות הלוי", בכך שיש במגילת אסתר 166 פסוקים. זה בדיוק מספר הפסוקים בשתי הפרשיות בתורה שעוסקות במלחמת עמלק, פרשת "זכור" ופרשת "ויבא עמלק". לומר לך שכוחו של המן ומותו הוא המשך של הסיפור של מלחמת בני-ישראל בעמלק במדבר.
רמז נוסף על כך יש בדברי התורה על המלחמה של אברהם בארבעת המלכים. היא כותבת "וַיַּכּוּ אֶת כָּל שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי" (בראשית יד ז). והרי עמלק נולד רק אחרי שנים רבות. עמלק הוא נין ונכד של עשו הרשע. איך מופיע "שדה העמלקי" בימי אברהם כשעוד לא נולד עשו כלל?
התשובה היא שהוא נקרא על שם העתיד. "עדיין לא נולד עמלק, ונקרא על שם העתיד" (רש"י). לומר לך שיש כוח עמלק בעולם הגשמי ויש כוח עמלק בעולם הרוחני הרבה לפני שהוא מופיע בעולם הגשמי.
רמז מופלא לזה שמעתי מהרב שמואל יניב שליט"א, שאמר כי במגילת אסתר יש 12,110 אותיות. אם מתחילים לספור אותיות מה"ע" של "העמלקי" בפסוק "וַיַּכּוּ אֶת כָּל שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי" שבו מופיע שם עמלק לראשונה, וסופרים 12,110 אותיות, מגיעים לאות "מ". אם סופרים עוד 12,110 אותיות מגיעים לאות "ל". סופרים עוד 12,110 אותיות מגיעים ל"ק" של "ותלד לאליפז את עמלק". זה ממש רמז מופלא על עמלק. רמז שמלמד כי השורש הרוחני של המן ועמלק קיים הרבה לפני לידת הבן של אליפז שנקרא עמלק.
וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם
רמז מופלא לשורש הרוחני העליון שמתגלה בעמלק בכל דור נמצא במגילה. מי ששם לב לתאריכים במגילה רואה כי בי"ג לחודש ניסן הָמָן מפיל פור "בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ" (אסתר ג). על-פי הגורלות והחישובים שעושה המן באותו יום מסתבר שהתאריך הכי מתאים להשמיד את היהודים הוא "בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר", שיחול 11 חודשים אחר כך. בינתיים יוכלו להתארגן כל שונאי ישראל. המן לא חושש שמשהו ישבש לו את התוכניות.
באותו יום שהמן מפיל גורל, הוא עדיין לא יודע שאסתר יהודית. הוא ידע את זה רק ארבעה ימים אחר כך, במשתה השני של אסתר. באותו יום אפילו המלך אחשורוש לא יודע מאיזו אומה אסתר המלכה. כי "לֹא הִגִּידָה אֶסְתֵּר אֶת עַמָּהּ וְאֶת מוֹלַדְתָּהּ".
כל ההקדמה הזאת הופכת להיות מאוד משמעותית אם מקשיבים היטב לדברים שאומרת אסתר למרדכי היהודי בי"ג בניסן. היא מגלה למרדכי דברים שרק היא והמלך יודעים. "וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם".
חמש שנים אסתר בבית אחשוורוש. הוא אוהב את אסתר "מִכָּל הַנָּשִׁים". אבל משהו השתבש אצל אחשוורוש בחודש האחרון. שלושים יום לפני י"ג ניסן, דהיינו בי"ג אדר, בדיוק שנה לפני היום המיועד להשמדת העם היהודי – באותו יום בדיוק מתחיל ריחוק בין אחשוורוש לאסתר.
זה פלא. כי אחשוורוש עדיין לא יודע מה המשמעות של י"ג באדר, שעתיד להיות יום השמדת עם ישראל. הוא גם לא יודע שאסתר יהודייה. למה הוא מתרחק מאסתר בי"ג באדר? כנראה שהרצון של המן להשמיד את היהודים ביום הזה הוא משהו רוחני עמוק מאוד ופנימי מאוד לפני השכל של אחשוורוש. הוא משפיע על אחשוורוש בלי דעת. "אַף עַל גַּב דְּאִיהוּ לָא חֲזִי מִידֵי, מַזְלֵיהּ חֲזִי". למרות שהוא לא מבין מה קורה, הוא פועל על-פי הרגשה פנימית ומתרחק מאסתר.
זה מלמד שהשורש הוא לא המן הזה. השורש הוא מאוד רוחני ומאוד עליון, וכנגדו צריך להילחם ולנצח בעזרת האחדות, התשובה, הצום והתפילה.
האומה לדורותיה עם נתניהו
כיוון שזה שורש רוחני רע, זה קיים גם בימינו. אם היה מרן הרב זצ"ל בימינו, היה אומר לראש הממשלה שהוזמן לארצות-הברית כדי ללחוץ עליו בנושא ארץ-ישראל, שיזכור כי איננו לבד. עם ישראל אתו. האבות הקדושים אתו. רבי שמעון בר-יוחאי אתו. כל האומה לדורותיה אתו.
שיזכור כי אנחנו בחודש אדר, שבו מזלם של ישראל גובר. שינצל את המעלה הזאת. ברוך ה' שאלוקים זימן לנשיא האמריקאי אובמה טרדות קשות עם רוסיה ואוקראינה בימים אלו על מנת שיניח לישראל. שיזכור כי יש בעולם רוצחים אמיתיים גדולים שלא מתחשבים בשום מוסר ובשום זכויות. רק מאתנו דורשים, בשם הצדק כביכול, לוותר על נחלת אבותינו.
למה נתלו עשרת המקפיאים על העץ?
הרב זצ"ל היה רגיל להזכיר את מה שכותב רש"י על עשרת בני המן שנתלו אחרי שנהרגו לבקשת אסתר. ולמה נהרגו ונתלו רק הם, ולא רוב בניו של המן? התשובה היא כי הם כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלים לעצור ולהקפיא את בניית ירושלים ובית המקדש כ-14 שנה, עד השנה השנייה לדריווש שמלך אחרי אחשוורוש. הם נתלו כדי ללמד את כולם, למען יראו וייראו.
ג. בגלל השקלים שמתחילים בר"ח אדר
הגמרא (תענית כט ע"א) קישרה את השמחה בחודש אדר למיעוט השמחה בחודש אב. "כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה – כך משנכנס אדר מרבין בשמחה". על זה אומר ה"שפת אמת" (תענית) כי השמחה היא בגלל השקלים ששוקלים לבית המקדש. שזה התיקון של הבכי שהיה בבניית הבית השני. שהרי בבניית המשכן הייתה שמחה גדולה והביאו את התרומה מכל הלב. גם בבניין בית המקדש הראשון הם נתנו מכל הלב ובשמחה, וכל מצווה שעשו בני-ישראל פעם בשמחה – עושים תמיד בשמחה.
"משום שבאדר היה קיום הקרבנות והמקדש. דבאדר זמן שקלים לחדש בניסן התרומה חדשה. ונדבו בני ישראל בשמחה שקלי הקודש, וכמבואר כמה פעמים בפסוק כשהתנדבו בני ישראל למקדש – היה שמחה גדולה בעולם, וכיון שקבלו עליהם בשמחה נדבת הלשכה – עדיין השמחה נמצא באדר. וכשקורין פרשת שקלים – מתעורר זה".
שהרי "כל העבודות וההכנות לבית המקדש הביאו שמחה. כמו שכתוב 'משוש כל הארץ' – שמשם השמחה יוצאה לכל העולם. וגם עתה שאין לנו בפועל עבודת בית המקדש, אבל הרצון והתשוקה צריכין למצוא גם עתה. ואיתא 'מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה'".
שורש השמחה העולמית, ושורש העצבות העולמית
המשנה והגמרא מספרות על שמחת בית השואבה שהייתה בבית המקדש בחג הסוכות. שם נאמר: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו". כך בית המקדש – מקור השמחה העולמי.
לעומתו, מי שמחריב את בית המקדש הוא מקור העצב העולמי. כמו שראינו קודם על אחשוורוש והמן, שעצרו את בניית בית המקדש והיו רתחנים גדולים, ובגללם "העיר שושן נבוכה". כך גם היה נבוכדנצר, שהחריב את בית המקדש. "אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, כָּל יָמָיו שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, לֹא נִמְצָא שְׂחוֹק בְּפֶה כָל בְּרִיָּה" (שבת קמט ע"ב).
יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ – שמחה עולמית בגאולה
המילה "שמחה" מופיעה בתורה בכל חומש רק פעם אחת, ואילו בספר דברים היא מוזכרת 16 פעמים, רובן הגדול בהקשר לבית המקדש ורובן במטרה לשמח את כולם, כולל הגר, היתום והאלמנה.
הפסוק אומר שכאשר ייבנה בית המקדש כולם ישמחו, אפילו העצים: "יַעֲלֹז שָׂדַי וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ אָז יְרַנְּנוּ כָּל עֲצֵי יָעַר" (תהילים צז). גם הים והנהרות: "יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ: נְהָרוֹת יִמְחֲאוּ כָף יַחַד הָרִים יְרַנֵּנוּ" (תהילים צח), וכן כל בני האדם: "הָרִיעוּ לה' כָּל הָאָרֶץ: עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהילים ק).
בזמן בית המקדש – מחצית השקל
הרמב"ם (הלכות שקלים פרק א) כותב: "מצות עשה מן התורה ליתן כל איש מישראל מחצית השקל בכל שנה ושנה, אפילו עני המתפרנס מן הצדקה חייב, ושואל מאחרים או מוכר כסות שעל כתיפו ונותן מחצית השקל כסף שנאמר (שמות ל') העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט וכו', ואינו נותנו בפעמים רבות היום מעט ולמחר מעט אלא נותנו כולו כאחת בפעם אחת".
בהלכה ח כתב: "השקלים אינן נוהגין אלא בפני הבית, ובזמן שבית המקדש קיים נותנין את השקלים בין בארץ ישראל בין בחוצה לארץ, ובזמן שהוא חרב אפילו בארץ ישראל אין נוהגין".
בימינו – זכר למחצית השקל
אנחנו נוהגים לתת זכר למחצית השקל, כשם שהיו נוהגים בזמן המקדש. מחירו של חצי שקל הוא בערך עשרה גרם כסף. לפי ערך הכסף בימינו, מחירו של מחצית השקל הוא כשלושים שקלים. הרמ"א (תרצ"ד) מביא בעניין זה כמה מנהגים: לתת אותו לפני פורים. להקדים את התרומה שלנו לנכונות של המן לתת עשרת אלפים כיכר כסף. לבטל את מסירות נפשו וכספו למען הרשע, במסירות נפש וכסף שלנו למען הקדושה.
הרמ"א מביא שיש כאלה שנותנים שלושה מטבעות ששמם "חצי". הסיבה היא להזכיר את שלוש התרומות שהיו בשעת הקמת המשכן: 1. חצי שקל מכל עם ישראל לצורך מאה אדנים של המשכן; 2. זהב כסף ונחושת תכלת וארגמן ותולעת שני וכו' למשכן עצמו; 3. מחצית השקל שהיו נותנים בכל שנה לצורך הקרבנות.
הרמ"א אומר שמכיוון שלדאבוננו אנחנו היום בלי בית מקדש, אנחנו נותנים את שלוש המחציות הללו לזכר שלוש התרומות שבווודאי נצטרך לצורך בית המקדש. יהי רצון שיהיה במהרה בימינו אמן.
והבית בהבנותו
על בניית בית הכנסת "שמש צדקה" של חכם צדקה הזקן בימי המנדט האנגלי סיפר הרב זצ"ל, שעשו הרבה בעיות משפטיות לחכם צדקה הזקן על הבנייה בטענות שהקרקע שייכת לערבי כביכול, ובשלב מסוים הופסקו עבודות הבנייה. חכם צדקה בחכמתו המתין עד שהגיע ליל פורים, זמן שאף גוי לא יחשוב שהיהודים יעסקו בו בבנייה. אז אסף את כל המתפללים לאחר תפילת ערבית והמגילה לעבוד ולבנות את בית הכנסת, ועבדו כל הלילה בלי הפסקה, לבנות את הגג של בית הכנסת בלילה אחד, עד שהאיר השחר והושלמה מלאכת בניית הבית. הדבר נודע לשלטונות האנגלים, ואצלם בחוק היה שאם כבר עשו גג לבניין, הרי שאסור להרוס אותו. חכם צדקה הובא לבית המשפט האנגלי, שם ישבו שלושה שופטים: אנגלי, ערבי ויהודי. חכם צדקה בחכמתו החל לדבר בערבית כדי "לכבד" את השופט הערבי ובכך לקנות את לבו, והחל לומר לו: אנחנו בנינו את בית הכנסת? מי יכול תוך לילה לבנות בניין? מלאכים באו מהשמים ובנו את בית הכנסת! השופט הערבי השתכנע בצדקתו של חכם צדקה, ואחריו גם האנגלי, שהרי אם השופט הערבי שאמור לדאוג לערבים מסכים, מדוע שהוא האנגלי לא יסכים? לבסוף גם היהודי הסכים, שכן אם אלו שאינם בני ברית הסכימו, הוא אינו יכול שלא להסכים, וכך נעמד בית הכנסת על תלו.
(מתוך "באור פניך", הרב חיים בן שושן)
לך כנוס – כאז כן עתה
לפני חמש-עשרה שנה, ערב ראש חודש אדר תשנ"ט, הייתה הפגנה נגד הדורסנות של בית המשפט העליון. כך כתב הרב זצ"ל בעלון "קול צופייך" לפרשת תרומה התשנ"ט:
אתמול, יום ראשון כ"ח שבט, היה מעמד גדול של קידוש ה'. כולנו מאוחדים. למעלה מחצי מליון איש כ"י. התפלאתי איפה נשיא המדינה, היכן ראש הממשלה ושריו, איפה חברי הכנסת, מדוע לא באו השופטים. היו באים ושומעים את זעקת הלב לאבינו שבשמים, ידעו שכואב. אם היו באים היו משתנים. היו מתעלים.
גם השוטרים הקשוחים ביותר שבאו עם אלות וקסדות וגז מדמיע הרימו את ידיהם בשעה שאמרו "שמע ישראל" ודמעות עלו להם בעיניים. אולי אם היו באים ומתעלים יחד עם כלל ישראל. מה חששו מזה? מי שלא היה שם – לא ראה אהבת ישראל מימיו. יהי רצון שיחזרו כל ישראל בתשובה, אכי"ר.

הרב שמואל אליהו
רב העיר צפת. בנו של הראשון לציון הרה"ג מרדכי אליהו זצ"ל.
לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ – וּבָאתָ שָׁמָּה - הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֵיכֶם
פרשת ראה תשע"ז
כ"ד אב תשע"ז
פרשת בא תשפ"ה – נגף למצרים ורפוא לישראל
כ"ח טבת תשפ"ה
תפילת ערבית – גאולה אריכתא
סיון תשפ"ד

אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין
חשוון תשע"ג
מדוע ראש השנה זכה להיות שני ימים וכיצד מתנהלים בחג כזה?
איך לקשור את הסכך?
מסירות או התמסרות?
למה משווים את העצים לצדיקים?
סוד ההתחדשות של יצחק
בריאת העולם בפרשת לך לך
לאן המריבות בתוך עם ישראל מובילות אותנו?
מה כבד לך?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
מתנות בחינם
למה ללמוד גמרא?
לֶאֱכֹל מִפִּרְיָהּ וְלִשְׂבּוֹעַ מִטּוּבָהּ - מעלת פירות ארץ ישראל
פרשת יתרו תשע"ח
הרב שמואל אליהו | ט"ו שבט תשע"ח
לֶאֱכֹל מִפִּרְיָהּ וְלִשְׂבּוֹעַ מִטּוּבָהּ - מעלת פירות ארץ ישראל
פרשת יתרו תשע"ח
הרב שמואל אליהו | ט"ו שבט תשע"ח

עמידה בעשרת הדברות
הרב יואל ליברמן | סיון תשע"א
