ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ברכות
- סעודה וברכות הנהנין
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
במסכת ברכות שנינו שהחושש בגרונו ושותה שמן זית לרפואתו, מברך ברכת "בורא פרי העץ". תמהה הגמרא, וכי מדוע סברנו שלא יברך, הרי השמן הופק מהזית והוא נהנה ממנו. השיבה הגמרא שסבורים היינו שמכיוון שכוונתו בשתיית השמן היא לרפואה, ולא להנאת אכילה רגילה, אולי לא תקנו לברך על הנאה שאינה הנאת אכילה, על כן כתבה הגמרא שמברכים כל עוד ישנה הנאה מטעמו של השמן, אף שכוונת האכילה המקורית הייתה אכילה לרפואה בלבד. כי גם אם אכילתו היא מחמת אונסו ולא מרצונו, אבל חיכו נהנה ומברכים על כך.
למדנו מכאן שמאכל שאין הנאת טעם באכילתו ומשקה שאין הנאת טעם בשתייתו, אין לברך עליו, מפני שתקנת הברכה הייתה לברך על דבר שיש בו הנאה ולא רק תועלת.
אם כך, האוכל ויטמינים שיש בהם טעם שהחיך נהנה מהם מברך עליהם "שהכל נהיה בדברו", ואם אין בהם טעם אינו מברך.
אם כי ברור שייתכן הבדל בין בליעת גלולה לבין מציצה. אם בולעים את גלולת הויטמין בודאי שלא נברך, מפני שגם אם יש בה טעם כלשהו, אך כשבולעים לא מרגישים את הטעם שנתווסף לגלולה, ואין מקום לברך. אבל אם מוצצים את הגלולה שיש בה טעם והחיך נהנה, שוב חזרנו להגדרת הגמרא שיש לברך עליה.
דברים אלו נכונים דווקא לגבי ויטמינים, שעוד אפשר להחשיבם כמאכל, וכל הדיון הוא שאולי לא נברך מפני שאכילתם היא מחמת הכרח, אבל לא שמענו מכאן קביעת הלכה לגבי תרופות, אם יש מקום לברך עליהם, כשאינם מוגדרים כמאכל.
מדברי הגרש"ז אויערבך משמע שאף שהקפיד שלא להניח ויטמינים מתחת המיטה, כמו שלא מניחים אוכל מתחת המיטה, אבל סבר שאין מניעה להשאיר תרופות מתחת המיטה, כי אינן נחשבות אוכל כלל.
גם לגבי ברכה סבר הגרש"ז שגם אם התרופה ממותקת, היות שלא היה נוטלה לאכילה סתם אלא לרפואה בלבד, לא יברך, כי תרופות אינן נחשבות אוכל. אך רוב הפוסקים סברו שאם טעמה ערב לחיך מברך עליה תחילה וסוף ואין לחלק בין תרופה לויטמין.
כמובן שאם שותים מים עם התרופה לא מברכים על שתיית המים שנוטלים כדי להקל על בליעת התרופה, אלא אם יש בהם טעם או שותים יותר מכדי הצורך לבליעה.
האם מברכים על ויטמינים ברכה אחרונה? אם אכלנו כמות של ברכה אחרונה ("כזית", כלומר לפחות 27 סמ"ק, לדעה המחמירה או סירופ ב"רביעית", כלומר לפחות 86 סמ"ק, לדעות המחמירות ביותר) אין סיבה שלא לברך, אך הדבר נדיר ביותר, כי בדרך כלל הגלולות הללו אינן מכילות כמות גדולה כל כך שתחייב ברכה.
אך כאן יש מקום לדיון נוסף, הויטמין מכיל כמות מרוכזת של אוכל, וייתכן שנטילתו שוות ערך לאכילת כמות של יותר מ"כזית", והשאלה היא האם חיובנו בכמות של ברכה אחרונה היא לפי הכמות שנאכלת בפועל, או לפי הכמות שראויה להיות. בשאלה זו דן תלמיד החתם סופר, המהר"ם שיק, ומסקנתו היא ש"אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", וחיוב האכילה הוא לפי מה שנאכל בפועל, גם אם זו כמות מרוכזת של סעודה שלמה. לכן לא נברך ברכה אחרונה על נטילת גלולת הויטמין, אלא אם נטלנו כמות של למעלה מ"כזית".
גם אם לא נברך על אכילת תרופה, או על נטילת ויטמין שאין בו טעם, עדיין מוטלת עלינו חובה להתפלל בטרם ניטול מאכל לבריאות. הגמרא אומרת שמי שנכנס להקיז דם יתפלל ויאמר:"יהי רצון מלפניך ה' אלוקי שיהא עסק זה לי לרפואה שלמה, כי רופא חינם אתה". ואחרי פעולת הרפואה יאמר:"ברוך רופא חולים". אמירה זו נפסקה בשולחן ערוך, והמגן אברהם העיר שאת התפילה הזו ראוי לומר על כל פעולת רפואה.
פרט נוסף שחשוב לשים אליו לב בשאלת הויטמינים הוא האם מותר ליטלם בשבת ויום טוב. המשנה אומרת שכל האוכלים אדם אוכל לרפואה וכל המשקים שותה וכו' אבל שותה הוא מי דקלים לצמאו. למד רש"י מהמשנה שבאדם בריא יש איסור לעשות פעולות ריפוי, אך אפשר להתיר אם עושה מעשים אלו שלא לרפואה. לכן התיר הטור לבריא לשתות משקי רפואה אלו, כששותה אותם בשל צימאון.
הבית יוסף סבר שמכיוון שהוא בריא הרי שמותרים לו משקים אלו גם אם שותה לריפוי, כי על אדם בריא לא גזרו איסור שלא לעשות פעולות ריפוי ואין עליו איסור שלא ליטול תרופות לחיזוק.
אבל המגן אברהם למד להחמיר שההיתר לבריא הוא כששותה מפני שהוא צמא, אבל לרפואה אסור, והביאו המשנה ברורה.
אם כך פסק הגר"ע יוסף שלבני ספרד הבריאים מותר ליטול ויטמינים שנועדו לחיזוק גופו של אדם, אבל לבני אשכנז לכאורה יש לאסור, כשיטת המגן אברהם.
בשו"ת אגרות משה חילק הגר"מ פיינשטיין בין אדם בריא לגמרי שרק רוצה ויטמינים לחיזוק ולמניעת מחלה אפשרית, ואז יש להתיר, ודומה הדבר למי שאוכל בשר כדי להתחזק. לבין מי שנחלש והויטמינים אמורים לרפאו ולשומרו מנפילה למשכב שאסור מפני שנטילה זו תהיה לרפואה.
בשו"ת ציץ אליעזר כתב הגרא"י וולדינברג להתיר גם לבריאים שנחלשו, מפני שישנם רבים בימינו שנוטלים ויטמינים כחיזוק ההרגשה וכחלק ממאכלם היומיומי, ואין זה אלא תוספת לאוכל, על כן ייחשבו הויטמינים כמאכל בריאים. בודאי שאפשר להתיר למי שנוטלם מדי יום.
נתפלל ונייחל לחורף בריא. חורף אמיתי, גשום, אך גם בריא.
הלכות שטיפת כלים בשבת
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
הסוד שעומד מאחורי מנהג "התשליך"
איך ללמוד גמרא?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
