ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ברכות
- סעודה וברכות הנהנין
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
במסכת ברכות שנינו שהחושש בגרונו ושותה שמן זית לרפואתו, מברך ברכת "בורא פרי העץ". תמהה הגמרא, וכי מדוע סברנו שלא יברך, הרי השמן הופק מהזית והוא נהנה ממנו. השיבה הגמרא שסבורים היינו שמכיוון שכוונתו בשתיית השמן היא לרפואה, ולא להנאת אכילה רגילה, אולי לא תקנו לברך על הנאה שאינה הנאת אכילה, על כן כתבה הגמרא שמברכים כל עוד ישנה הנאה מטעמו של השמן, אף שכוונת האכילה המקורית הייתה אכילה לרפואה בלבד. כי גם אם אכילתו היא מחמת אונסו ולא מרצונו, אבל חיכו נהנה ומברכים על כך.
למדנו מכאן שמאכל שאין הנאת טעם באכילתו ומשקה שאין הנאת טעם בשתייתו, אין לברך עליו, מפני שתקנת הברכה הייתה לברך על דבר שיש בו הנאה ולא רק תועלת.
אם כך, האוכל ויטמינים שיש בהם טעם שהחיך נהנה מהם מברך עליהם "שהכל נהיה בדברו", ואם אין בהם טעם אינו מברך.
אם כי ברור שייתכן הבדל בין בליעת גלולה לבין מציצה. אם בולעים את גלולת הויטמין בודאי שלא נברך, מפני שגם אם יש בה טעם כלשהו, אך כשבולעים לא מרגישים את הטעם שנתווסף לגלולה, ואין מקום לברך. אבל אם מוצצים את הגלולה שיש בה טעם והחיך נהנה, שוב חזרנו להגדרת הגמרא שיש לברך עליה.
דברים אלו נכונים דווקא לגבי ויטמינים, שעוד אפשר להחשיבם כמאכל, וכל הדיון הוא שאולי לא נברך מפני שאכילתם היא מחמת הכרח, אבל לא שמענו מכאן קביעת הלכה לגבי תרופות, אם יש מקום לברך עליהם, כשאינם מוגדרים כמאכל.
מדברי הגרש"ז אויערבך משמע שאף שהקפיד שלא להניח ויטמינים מתחת המיטה, כמו שלא מניחים אוכל מתחת המיטה, אבל סבר שאין מניעה להשאיר תרופות מתחת המיטה, כי אינן נחשבות אוכל כלל.
גם לגבי ברכה סבר הגרש"ז שגם אם התרופה ממותקת, היות שלא היה נוטלה לאכילה סתם אלא לרפואה בלבד, לא יברך, כי תרופות אינן נחשבות אוכל. אך רוב הפוסקים סברו שאם טעמה ערב לחיך מברך עליה תחילה וסוף ואין לחלק בין תרופה לויטמין.
כמובן שאם שותים מים עם התרופה לא מברכים על שתיית המים שנוטלים כדי להקל על בליעת התרופה, אלא אם יש בהם טעם או שותים יותר מכדי הצורך לבליעה.
האם מברכים על ויטמינים ברכה אחרונה? אם אכלנו כמות של ברכה אחרונה ("כזית", כלומר לפחות 27 סמ"ק, לדעה המחמירה או סירופ ב"רביעית", כלומר לפחות 86 סמ"ק, לדעות המחמירות ביותר) אין סיבה שלא לברך, אך הדבר נדיר ביותר, כי בדרך כלל הגלולות הללו אינן מכילות כמות גדולה כל כך שתחייב ברכה.
אך כאן יש מקום לדיון נוסף, הויטמין מכיל כמות מרוכזת של אוכל, וייתכן שנטילתו שוות ערך לאכילת כמות של יותר מ"כזית", והשאלה היא האם חיובנו בכמות של ברכה אחרונה היא לפי הכמות שנאכלת בפועל, או לפי הכמות שראויה להיות. בשאלה זו דן תלמיד החתם סופר, המהר"ם שיק, ומסקנתו היא ש"אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", וחיוב האכילה הוא לפי מה שנאכל בפועל, גם אם זו כמות מרוכזת של סעודה שלמה. לכן לא נברך ברכה אחרונה על נטילת גלולת הויטמין, אלא אם נטלנו כמות של למעלה מ"כזית".
גם אם לא נברך על אכילת תרופה, או על נטילת ויטמין שאין בו טעם, עדיין מוטלת עלינו חובה להתפלל בטרם ניטול מאכל לבריאות. הגמרא אומרת שמי שנכנס להקיז דם יתפלל ויאמר:"יהי רצון מלפניך ה' אלוקי שיהא עסק זה לי לרפואה שלמה, כי רופא חינם אתה". ואחרי פעולת הרפואה יאמר:"ברוך רופא חולים". אמירה זו נפסקה בשולחן ערוך, והמגן אברהם העיר שאת התפילה הזו ראוי לומר על כל פעולת רפואה.
פרט נוסף שחשוב לשים אליו לב בשאלת הויטמינים הוא האם מותר ליטלם בשבת ויום טוב. המשנה אומרת שכל האוכלים אדם אוכל לרפואה וכל המשקים שותה וכו' אבל שותה הוא מי דקלים לצמאו. למד רש"י מהמשנה שבאדם בריא יש איסור לעשות פעולות ריפוי, אך אפשר להתיר אם עושה מעשים אלו שלא לרפואה. לכן התיר הטור לבריא לשתות משקי רפואה אלו, כששותה אותם בשל צימאון.
הבית יוסף סבר שמכיוון שהוא בריא הרי שמותרים לו משקים אלו גם אם שותה לריפוי, כי על אדם בריא לא גזרו איסור שלא לעשות פעולות ריפוי ואין עליו איסור שלא ליטול תרופות לחיזוק.
אבל המגן אברהם למד להחמיר שההיתר לבריא הוא כששותה מפני שהוא צמא, אבל לרפואה אסור, והביאו המשנה ברורה.
אם כך פסק הגר"ע יוסף שלבני ספרד הבריאים מותר ליטול ויטמינים שנועדו לחיזוק גופו של אדם, אבל לבני אשכנז לכאורה יש לאסור, כשיטת המגן אברהם.
בשו"ת אגרות משה חילק הגר"מ פיינשטיין בין אדם בריא לגמרי שרק רוצה ויטמינים לחיזוק ולמניעת מחלה אפשרית, ואז יש להתיר, ודומה הדבר למי שאוכל בשר כדי להתחזק. לבין מי שנחלש והויטמינים אמורים לרפאו ולשומרו מנפילה למשכב שאסור מפני שנטילה זו תהיה לרפואה.
בשו"ת ציץ אליעזר כתב הגרא"י וולדינברג להתיר גם לבריאים שנחלשו, מפני שישנם רבים בימינו שנוטלים ויטמינים כחיזוק ההרגשה וכחלק ממאכלם היומיומי, ואין זה אלא תוספת לאוכל, על כן ייחשבו הויטמינים כמאכל בריאים. בודאי שאפשר להתיר למי שנוטלם מדי יום.
נתפלל ונייחל לחורף בריא. חורף אמיתי, גשום, אך גם בריא.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
