^ 1.ראה גם בדבריו בליקוטים סי' י סק"ה, וע"ע בזה בשו"ת משנת ר' אהרן סי' מ, והיא תשובת הג"ר איסר זלמן מלצר שנדפסה בכרם ציון אוצר התרומות עמ' קכא. וע"ע בכלי חמדה פרשת שלח, פסקי הלכות יד דוד על הלכות אישות פ"ה אות ד, שו"ת אבני נזר יו"ד סי' תלג, צפנת פענח על הלכות תרומות פ"א ה"ב, קובץ הערות על יבמות סי' סב, שו"ת דבר אברהם ח"א סי' י אות טו. וראה בנועם ירושלמי בחלה שם שמפרש את שאלת ר' יוסי, שהיא רק על ר' אליעזר שקבל תשובת ר' עקיבא, משום שר' אליעזר לשיטתו (בבא בתרא ק,א) שסובר שירושת הארץ היא למפרע מתקופת האבות, וכמו שביאר המשנה למלך (פרשת דרכים דרוש ט), ברם על ר' עקיבא לא קשה דאפשר לומר שסובר כרבנן שם שלא הייתה להם זכיה בארץ ישראל למפרע. וראה במלבי"ם על הספרי פרשת שלח פסקה כב, ועוד דברים בזה בספרו של בעל נועם ירושלמי, אבי הנחל דרוש כא.

^ 2.והעירוני דלכא' כן הדין גם בחלה הנעשית שם, כמו שכתבו בירושלמי לגבי חלה הנעשית באר"י, ואף דלחיוב חלה בעינן שהתקיים התנאי של "ביאת כולכם", אולם י"ל דאחר שנכנסו לאר"י, נתקדשו כל עשר הארצות בביאת כולכם. [וראה באות ז' ש"כל יושביה" כולל גם את עבר הירדן].
^ 3.וכן כתב הכסף משנה שיש חילוק בין תרומות ומעשרות לחלה, והיינו שפירות חוץ לארץ שנכנסו לארץ ישראל חייבים בחלה מן התורה, אבל בתרומות ומעשרות חייבים מדרבנן, (עיי"ש טעם החילוק, וכן בחידושי הגר"ח הלוי על הרמב"ם הלכות תרומות שם, וראה שו"ת אחיעזר ח"ב סי' לט סק"ט).
^ 4. ענין זה שארץ ישראל מוחזקת בידינו מאבותינו וישראל קבלו את ארץ ישראל בירושה כשנכנסו לארץ ישראל, הוא נפקא מינה גם גבי מה שמבואר בעבודה זרה נג,ב, לענין ביטול עבודה זרה, עיי"ש.

^ 5.כך מבואר גם בשו"ת מלבושי יום טוב ח"ב קונטרס חובת הקרקע סימנים י-יא. וכ"כ בשו"ת ישועות מלכו יו"ד סי' סז בשם הנמוק"י פרק יש נוחלין, ועפי"ז מיישב את קושית הטורי אבן על התוס' ראש השנה יג,א, ד"ה ולא, עיי"ש. וע"ע פני דוד להחיד"א על התורה פרשת וארא, יעלת חן לרא"י תאומים על התורה פרשת עקב אות ו, חיי אברהם לר"א קובו דרוש יד, ברכת משה לר"מ צצקס סי' טז, ובספר לאור ההלכה לרש"י זוין עמ' קנד מאמר 'ברית בין הבתרים'.

^ 6.(עיין בחידושי הגר"ח הלוי פ"ו מהלכות אישות, וקרית ספר שם, במאמרו של סבי הגרי"י פרנקל זצ"ל בקובץ תורה שבעל פה טו ובספרו דרך ישרה ח"א סימן יט וח"ב סי' כו בענין זה).

^ 7.וראה בסימן ? אות ה' הרחבה בענין זה.
^ 8.בספר מתורתן של ראשונים להגר"א לייטער על גיטין (ז,ב) הביא מרש"י בכתב יד מהדורא קמא שכתב, שגזרו טומאה על ארץ העמים, ומה דאמר יהושע "ואף אם טמאה הארץ אחוזתכם", היינו לענין זבחים ועולות שיש בהן קדושה יותר מתרומות ומעשרות, ואסור להקריבם בבמה שבחוץ לארץ, אבל משאר קדושות כגון תרומות ומעשרות אם היא חייבת או פטורה לא שמענו, באו חכמים וגזרו טומאה על הכל, עכ"ל. מה שסיים שעל תרומות ומעשרות אם היא חייבת או פטורה לא שמענו, לכאורה הדבר תמוה שהרי עבר הירדן חייבת בתרומות ומעשרות מן התורה. אמנם בספר פרשת דרכים בדרך מצוותיך השיג על החינוך בפרשת משפטים בענין נשים במצות בכורים, וכתב בתוך דבריו שכמו שבכורים בעבר הירדן מדרבנן, גם תרומה היא רק מדרבנן, א"כ מובנים דברי רש"י, אך בדברי אמת שם תמה עליו, שמלבד שרש"י כתב בכמה מקומות שהחיוב בתרומות ומעשרות הוא דאוריתא, גם מפורש כן במסכת בבא בתרא (נו,א), עיי"ש. וכ"כ הרמב"ן ועוד פוסקים שהחיוב הוא מן התורה. (ראה ברמב"ם פ"א מהל' תרומות הלכה א-ב, ובספר דרך אמונה שם בחלק ביאור ההלכה).
ושמא יש לדחוק ולפרש את כוונת רש"י בכתב יד שאין הכוונה חיוב טבל בתרומות ומעשרות אלא הנידון הוא על טומאת ארץ העמים. והיינו שבפסוק מפורש שמפני הטומאה בחוץ לארץ שהיא גם בעבר הירדן אי אפשר להקריב שם זבחים ועולות, ובפשטות הוא דין תורה, ועל זה יש להסתפק האם גם בתרומה ומעשר שני שיש בהם קדושה ואין נאכלים בטומאה, האם באותו הזמן לפני גזירת חז"ל על טומאת ארץ העמים, היה עליהם דין טומאה זו או לא. ומסיק שאח"כ באו חכמים וגזרו טומאה על הכל. כלומר שיש טומאת ארץ העמים על כל דבר ולא רק על קדשים.
וראה גם את הגמ' בתמורה (יד,ב, עפ"י גירסת השטמ"ק ורבינו גרשום שם) גבי אבשלום שהלך להביא כבשים מחברון, שנזירות חוץ לארץ אינה עולה לו למנין, ואע"פ שאז עדיין לא הייתה גזירת טומאת ארץ העמים, וראה גם ברמב"ם (פ"ב מהלכות נזירות הלכה כא) ובספר תורת הנזיר שם. וכן יש ללמוד מפירוש רש"י בסנהדרין (קו,ב) שעיקר טומאת ארץ העמים היא קדומה מאד, עיי"ש. ואולי אפשר לפרש גם ענין תרומה ומעשר בחוץ לארץ לענין אכילה, עפ"י הנראה ברמב"ם (פ"א מהלכות בכורים ה"ו) שאכילת תרומה היא רק בארץ ישראל, (ראה שו"ת משכנות יעקב יו"ד סי' סז).
וממש"כ רש"י שם שכתב שזבחים ועולות יש בהם קדושה יותר מתרומות ומעשרות מוכיח שאין חילוק בין במה גדולה לבמה קטנה, שבודאי גם קרבנות הקרבים בבמה קטנה קדושתם יתרה על תרומות ומעשרות, נראה שגם במה קטנה אין בחוץ לארץ, וזה סותר לפירוש רש"י בסנהדרין ובזבחים שם שבמה קטנה יש בחוץ לארץ. ואולי תלוי הדבר במחלוקת בגדר קדושת עבר הירדן, כפי שמבואר בדברי אמת שם שבזה נחלקו אנשי ארץ ישראל ואנשי עבר הירדן, ואולי אנשי ארץ ישראל סברו שגם במה קטנה אסורה שם, וצריך תלמוד.

^ 9.כן מפורש גם בספר זית רענן לבעל המגן אברהם על הילקוט פרשת נשא. וראה מה שכתב בזה, אמבוהא דספרי על הספרי זוטא פרשת נשא, ובאוצר הספרי להג"ר מנחם זמבה הי"ד, כלי חמדה פרשת חקת, סדרי טהרות על מסכת כלים דף מ,א, והביא מספר דרך הקדש למהר"ח אלפנדרי, וכן כתב בתחילת הספר תשובה על דברי הגרי"ש נתנזון בעל השואל ומשיב בענין זה, וכן יעוין מקדש דוד על קדשים סי' כ, תרועת מלך על ראש השנה סי' נ, מאירי קידושין לז,א, כנסת הראשונים זבחים קיא,א, עבודת לוי סי' ה בשם הגר"ל רובין מוילקומיר, חסדי דוד על תוספתא כלים בבא קמא פ"א ה"ח, שו"ת מקור ברוך ח"א סי' ב, מקראי קדש פסח ח"א סי' יב, הסכמת בעל כלי חמדה על אמבוהא דספרי על ספרי זוטא, בנין אפרים סי' מה אות ב. ויש להביא את לשון התוס' בזבחים ס,ב, ד"ה מאי, "ותימה הוא לומר שקדושת הבית קיימת להקריב קרבן בלא במה ולא יתחייב בתרומה". אמנם תוס' עצמו הזכיר שם שיטה זו, וראה תוס' שם סג,א, ד"ה ואחד, וציין לזה הגרע"א בגליון הש"ס, וראה רמב"ם פ"ו מהל' בית הבחירה הט"ז.
^ 10. בדברי אמת כתב שמקורו בתנחומא פרשת נשא, הובא בילקוט שם, וכן איתא במדרש רבה פרשה ז סי' ח. וע"ע בתוספתא דמנחות פ"ו, במכילתא דרשב"י פרשת בא מהדורת אפשטין עמ' 39, מדרש תנאים דברים עמ' 123 ועמ' 171.

^ 11.ויש לתמוה לכאורה, מדוע לא אמר הירושלמי שיש גם נפ"מ הפוכה, עפ"י מה שכתב הראב"ד בפירוש לתורת כהנים (פרשת מצורע פרשתא ה הלכה ב) שעמון ומואב היו ארצות זבת חלב ודבש, וכן כתב הר"ש בפירושו (פרשת אמור פרשתא י ה"ב, ובפירוש הראב"ד והר"ש שם פרשת בהר פרשתא א ה"ב), וממילא מאן דסבר שאין מביאים ביכורים מעבר הירדן כיוון שאינה ארץ זבת חלב ודבש, א"כ מעמון ומואב יש להביא, והסובר שלא מביאים משום שנטלו מעצמם הרי ארצות אלו נטלו מעצמם. ואולי י"ל שבזמן בית ראשון היה חילוק זה נכון, אבל בזמן בית שני מפורש בגמ' בחגיגה (ג,ב) שעמון ומואב לא נתקדשו בקדושת ארץ ישראל, ואע"פ שנהגו שם תרומות ומעשרות, מ"מ ביכורים לא נהגו שם, ועדיין צ"ע.

^ 12.יש להעיר על עצם ענין זה שיש להשאיר את המקום חרבה, והרי לכאורה יש שם מצות ישוב ארץ ישראל, ומפורש ברש"י (גיטין ז,ב) גדר מצות ישוב ארץ ישראל שהוא "לגרש עובדי כוכבים ולישב ישראל בה", כלומר לא די בכך שאין שם נכרים ושהמקום הוא בשלטון ישראל, אלא יש מצוה לישב את המקום בבני ישראל. כך מפורש גם בדברי הרמב"ן עצמו בספר המצוות (עשין הנוספות עשה ד), שנצטווינו לרשת הארץ כו', ולא נעזבנה ביד זולתינו מן האומות או לשממה כו', עכ"ל. (ראה בשו"ת זכרון יהודה להר"י בן הרא"ש סי' צא, ובקובץ שיבת ציון לרא"י סלוצקי עמ' 102 במאמרו של הר' יהונתן עלישברג מבויסק).
ונראה לפרש לפי מה שעולה מלשון הרמב"ן בספר המצוות שם שבמצות ישוב ארץ ישראל ישנם שני ענינים, יש מצות הגברא שכל אחד חייב לישב בארץ ישראל בגופו ובעצמו, ויש מצוה מצד החפצא של ארץ ישראל שצריכה להיות מיושבת, וזו מצוה שעל הציבור, שהם צריכים לדאוג שארץ ישראל תהיה מיושבת כולה על ידי ישראל.
מעתה אפשר לומר שכיון שהמצוה לשבת בארץ ישראל היא מעולה יותר וחשובה יותר בארץ כנען לגבולותיה, שהיא קדושה יותר ב"קדושת שכינה", א"כ מצד הגברא צריך כל אחד להעדיף לשבת במקום הקדוש יותר והנעלה יותר, לכן כאשר הייתה הברירה להתישב בארץ ישראל או בעבר הירדן, היינו מצות גברא או מצות חפצא, יש להעדיף את מצות הגברא של כל אחד מישראל.

^ 13.וראה תשובות הרי"ד סי' קכג שתמה על פירוש רש"י בגיטין ז,ב, שכתב בהווה אמינא של הגמ' שהמקום של עכו הוא במזרחה של ארץ ישראל, וביאר שאעפ"י שיפה פירש הואיל וכך משמע פשט הברייתא, מ"מ אי אפשר, שלפי שיטתו מוכיח שארץ בני גד ובני ראובן היא ארץ העמים, וזה לא יתכן, דהא תנן בשביעית שלש ארצות לשביעית יהודה ועבר הירדן והגליל, ובכמה משניות מוכיח שכך היא קדושה עבר הירדן כמו יהודה והגליל, עכ"ל. וע"ע שם סי' יא.

^ 14.עפ"י הגהת הרש"ש שם. וראה גם ספר הישר לר"ת חלק החידושים מהדורת שלזינגר סי' תלז, וגם שם צריך הלשון הגהה מרובה. וכן האריכו בזה בתוס' ביבמות טז, א, ד"ה עמון, וכן יעוין בתוס' ישנים שם, וכן בתוס' מהר"ם בשיטת הקדמונים שם, וראה דק"ס שם, וראה גם בר"ש ורא"ש ידיים פ"ד משנה ג שכתבו כפירוש ר"ת, ראה ברכי יוסף או"ח סי' תפט שעמד בזה.
לשון התוס' צ"ע, מהו שאמר שהניחו ישראל בצאתם ממצרים ולא כבשום, והרי היה אסור להם לכבוש את עמון ומואב, וגם צ"ע מדוע צריך את הטעם של תקנת עניים בכיבוש עזרא, הלא ישנו לאו מפורש ש"לא תתגר בהם מלחמה". אכן המפרשים דנו בלאו זה אם הוא לדורות, ראה השגות הרמב"ן על הרמב"ם בספר המצוות שהעיר על הרמב"ם שהשמיט לאווין אלו, וראה מגילת אסתר שם, וכן בדברי הגרי"פ פרלא על ספר המצוות לרב סעדיה גאון לא תעשה רסג.
^ 15. בספר מי נפתוח להג"ר דוד טעביל קצנלבוגן, יבמות טז,א, לאחר שהביא את שני תירוציו של ר"ת כתב מדעת עצמו לחלק בין עבר הירדן שמובטחת לאבותינו שהיא אכן קדושה כקדושת ארץ ישראל, לבין מה שכבשו סיחון ועוג מעמון ומואב, והיא אינה מירושת אבות, עיי"ש, אך באמת הם דברי ר"ת בספר הישר.

^ 16. באות ד פירש הקהילות יעקב באופן אחר, שהואיל ומצות כיבוש עבר הירדן הייתה רק על משה רבנו, ובכיבוש עזרא לא הייתה מצוה זו, לכן כל זמן שלא כבשו את כל ארץ ישראל נחשב עבר הירדן ככיבוש יחיד, עיי"ש (וראה במראה הפנים שביעית ריש פרק ו, פאת השולחן סי' כג בבית ישראל ס"ק כז, מעדני ארץ תרומות פ"א ה"ג אות ב).

^ 17.וראה שדן שם אם מועילה סמיכת דיינים בעבר הירדן, ואכ"מ. וע"ע בית הלוי ח"ג סי' א, קרן אורה יבמות פב,ב, שו"ת מלבושי יו"ט ח"ב קונטרס חובת הקרקע סי' ג, ישועות מלכו פ"א מהלכות תרומות ומעשרות הל' כו, כלי חמדה פרשת שלח.

^ 18.וע"ע בתשובות ציץ אליעזר חלק טו סי' ה, בספר הזכרון דרכי חיים עמ' פד-צא, ומן הראוי לציין גם לספר חוק הארץ לבעל מרכבת המשנה עמ' קכא-קכו על הגבולות בעבה"י, ורמז לזה בספרו מרכה"מ פ"ד מהל' שמטה ויובל הכ"ח.
^ 19.עיין גם בישועות מלכו על הרמב"ם הלכות תרומות שם, ובשו"ת דבר אברהם ח"א סי' י, מקדש דוד על זרעים סי' נה, שלום יהודה גיטין סי' ו, חלקת יוסף סי' נא אות ה, בינת ראובן גיטין סי' ו, חידושי ר' אפרים מרדכי גיטין סי' י-יא, מאמר פתיל התכלת על עניני ציצית להרבי מראדזין עמ' קפג, וראה גם תשובות ופסקים לקדמונים הוצאת קופפר סי' קעט, ספר תפארת הגרשוני על התורה לבעל שו"ת עבודת הגרשוני פרשת וישלח, ספרי מנחת עני לבעל יד דוד ח"ב עמ' קא, ערך כהנים ולויים בביזה.
^ 20.וכן אמנם ביאר בשו"ת תורת רפאל (להג"ר רפאל שפירא מוולוזין ח"ג סי' ו) את הירושלמי, לפי מה שדייק שבספרי פרשת כי תבא המעוט ש"נטלו מעצמם" נסמך על הפסוק "אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו", והיינו שנתמעטה הבאת בכורים ממקום שאינו נכלל בשבועת ה' לאברהם, לפיכך העלה שחלק בני גד ובני ראובן אינו בכלל זה, ואילו חלקו של חצי שבט מנשה מוכח בפסוקים (דברים ב-כ, ושם ג-יג) ובפירוש רש"י שם שהם בכלל הארץ המובטחת, ולכן חלק זה הוא בכלל "נתתה לי" ולא נחשב שנטלתי מעצמי. (ע"ע בסדרי טהרות כלים דף מ,ב). ועל דרך זו כתב שם לפרש את דרשת התורת כהנים, "אשר אני נותן לכם" ולא עמון ומואב, דהיינו מה שנטלתם מעצמכם, וא"כ מדוע צריכים דרשה נוספת מהפסוק "אל הארץ", הרי מ"אשר אני נותן לכם" כבר אתמעט. ותירץ שתהא נפקא מינה אליבא דהירושלמי לענין חצי שבט המנשה שלא נטלו מעצמם. [ברם לפי המבואר למעלה, י"ל דלא מיתלי תלי זה בזה, דאע"פ שעבר הירדן הוא בכלל הארץ שה' יתברך נותן לבני ישראל, דהיינו ארץ המובטחת לאברהם אבינו ע"ה, מ"מ כיוון שהם בקשו את המקום הזה, נחשב בכלל אשר נטלתם].

^ 21.בנקודה זו צ"ע מדוע לא הביא שבענין זה נחלקו בתוס' עבודה זרה כא,א, בשם הר' יצחק מהרפורט, וכן בריטב"א שם, וראה גם בספר יהושע יג כט-לב.
^ 22.וע"ע מלבושי יום טוב ח"ב קונטרס חובת קרקע סי' ב, שאילת דוד בחידושים בעניני שביעית בתחילתו, שו"ת משנת רבי אהרן סי' מ אותיות ה-ו, קהילות יעקב זרעים ח"ב סי' כא, חידושי רבי שמואל קידושין סי' ב.

^ 23.אמנם בפירוש רבינו הלל בפרשת מצורע ובפרשת אמור אינו מפרש שסיחון ומואב הן הארץ המיוחדת, אלא מפרש שהן סמוכות לארץ ישראל, ובפרשת אמור כתב על ארץ עמון ומואב שאינה "שלכם".
^ 24.הברכי יוסף או"ח סי' תפט שהוכיח מהמשנה בביכורים ופירוש הרמב"ם שם, וכן מהספרי בפרשת כי תבוא שעבר הירדן נקרא ארץ ישראל, והנידון הוא אם הוא נכלל בארץ זבת חלב ודבש או לא. וע"ע סדרי טהרות על כלים דף מ,א, שפירש דברי התורת כהנים גבי עומר.

^ 25.במשנת יעבץ תמה מדוע לא הוי כיבוש יחיד, הרי כבשו את עבר הירדן קודם כיבוש ארץ ישראל, כקושית האור החיים שהבאנו לעיל. ולא הבנתי את קושיתו, בשלמא האור החיים הקשה לשיטתו שעבר הירדן אינו בכלל הארץ המובטחת לאברהם אבינו, אבל לפירוש הר"ש לא קשה, שהרי הוא לא אמר שעבר הירדן אינו בכלל הארץ המובטחת, אלא רק שאינו ארץ זבת חלב ודבש, וא"כ אין שאלה שסמוך לפלטרין שלך לא כבשת (וראה גם משנת יעבץ פ"ד מהל' שמיטה ויובל הכ"ח שפירש כעין זה, וכעין דברי הישועות מלכו, והביא את לשון רש"י עבודה זרה כ,ב, שמסייע לביאור זה. גם הברכי יוסף סי' תפט עמד על דברי מהר"י קורקוס אלו שאין שביעית בעבר הירדן, וציין שכתב כן בפ"ב מהל' ביכורים שאין הבאת ביכורים מעבר הירדן, ולא משום שאינה ארץ זבת חלב ודבש).
במשנת יעבץ האריך בחלות דין קדושת ארץ ישראל והעלה ששתי הלכות נאמרו כאן, הלכה אחת היא שכיבוש חוץ לארץ מועיל לחייב במצוות התלויות בארץ, וזה נלמד המפסוק "כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהיה". הלכה נוספת נאמרה בכיבוש זה שמועיל הכיבוש לעשותו כארץ ישראל לכל דבר, והארץ הנכבשת נכללת בגבולות ארץ ישראל, וזה נלמד מהכתוב "מן המדבר וגו' יהיה גבבולכם", אם כבשתם, אף המדבר יהיה גבולכם. ממילא לענין עבר הירדן, כהבנתו בפירוש הר"ש ששביעית נוהגת שם רק מדין כיבוש חוץ לארץ, ולהרמב"ם רק לענין הפרשת תרומות ומעשרות, אבל ההלכה השניה לא נאמרה בעבר הירדן, ולכן היא לא נעשתה כארץ ישראל לכל דבר, ומצות שביעית היא רק במקום שנעשה ארץ ישראל לכל ענין. והטעם בגריעותה של עבר הירדן הוא משום שנאמר "הירדן וגבול", וכדברי הגמ' בבכורות (נה,א) שהבאנו, על כן לא נוהגת שם שביעית, וזו שיטתו של מהר"י קורקוס בדעת הרמב"ם שמעולם לא נהגה שביעית בעבר הירדן.
אלא שחידוש זה נראה תמוה, משום שנמצא שעבר הירדן גרוע מכל הארצות, שהרי כל חוץ לארץ יכולה להיות ארץ ישראל לכל הדינים, ואילו עבר הירדן שנכבשה על ידי משה רבינו וכל ישראל לא תעשה ארץ ישראל, וזה תמוה. אך יש לקיים את הדברים באופן אחר, שמהפסוק נלמד שאין שביעית נוהגת אלא בארץ זבת חלב ודבש, ובחוץ לארץ יש ארצות שהן זבות חלב ודבש ויש שאינן זבות חלב ודבש, וכל מקום שנכבש והוא ארץ זבת חלב ודבש נוהגת בו שביעית, ועבר הירדן אינו מקום חלב ודבש, לכן יש בו את הגריעותא הזאת, אבל לא בגלל שיש חסרון בעבר הירדן עצמו.


^ 26.ובדוחק י"ל דבסוריה אין את החסרון של ארץ המיוחדת, כמו שכתבו הראב"ד והר"ש שעמון ומואב הוו בכלל ארץ המיוחדת, הואיל ונחשבו ארץ זבת חלב ודבש, או אולי נחשב סוריא כסמוך לארץ ישראל, וכפירושו של רבינו הלל, לכן נוהגת שביעית בסוריה מן התורה. ועל המיעוט של "אני נותן לכם", שנתמעטו עמון ומואב, שזה נחשב שנטלו בעצמם, אפשר לומר שהביאור הוא שהם בקשו לגור שם, ולכן חצי שבט המנשה שלא בקשו לגור שם, כלפיהם אין חסרון זה, ואפשר א"כ לומר שבסוריה הוי נמי כחצי שבט המנשה, אבל זה דחוק.

^ 27. בתוס' בבבא קמא (פח,ב, ד"ה הכי) כתב, וחלוקת יהושע נמי אמר ביש נוחלין (בבא בתרא קיט,ב) דירושה היא להם מאבותיהם, ואפ"ה לא חזרה אותה חלוקה ביובל, דסברא הוא כיוון שחלקו על פי נביא ואורים ותומים ובגזירת הכתוב, ולפיכך הביאו ביכורים, עכ"ל. (ראה חידושי הגר"ח פ"ב מהל' שכנים הי"א). ולכאורה גם אם נאמר שעבר הירדן לא נחלק בגורל ואורים ותומים, עדיין אפשר לומר שהיה לו אותו דין של ארץ ישראל, שהרי גם נתינת עבר הירדן הייתה באופן דומה לנתינת ארץ ישראל על ידי משה. וע"ע דברי שלמה למהר"ש שלם דרשות על התורה פרשת כי תבא, וראה חידושי הרמב"ן שבועות טז,א, וספר יד יהודה שם בשם הריטב"א מהדו"ק מה שביאר בירושלמי שביעית פ"ו ה"א, וראה ספר ניר שם.

^ 28.ראה גם בספרי פרשת פנחס פסקא קלד, מהדורת הורביץ עמ' 178, ובדברי החזון נחום בפירושו מדרש אליעזר על הספרי, וכן מה שכתב על הספרי פרשת כי תבא שם. וע"ע בספר מדות טובות על המכילתא פרשת בא שם, ובמרכבת המשנה וזה ינחמנו ובאר אברהם שם.

^ 29.וראה גם במצפה איתן בראש השנה כג,ב, שהביא מהמגן אברהם בזית רענן על הילקוט שמעוני פרשת פנחס שנקט כהפנ"י. יש להוסיף שהשאילת יעבץ (ח"א סי' קכז) סבר שארבע מאות פרסה כולל גם את הקיני קניזי וקדמוני, וראה גם נפש חיה על ב"מ שם. וענין זה צ"ע, ראה כפתור ופרח פרק יא וספר טוב ירושלים פ"א.

^ 30.ולא כדעת חלק ממפרשי הרמב"ם כהרדב"ז (פ"א מהל' תרומות ה"ב), וכמו שכתב המהרי"ק (שרש קכב) והמהר"ח אלפנדרי בדרך הקדש שם.