ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
ג'וסלין שמחה בת מסעודה דורה דיה הי"ו
שֶׁמָּא תָּשִׁיב וְתֹאמַר: אַף עַל פִּי שֶׁהַטַּעֲנָה הַזֹּאת מַסְפֶּקֶת, מֵהֵיכָן יָצָא לְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה* חִיּוּב מִיתָה זֶה, שֶׁלֹּא מָצִינוּ בְּלָאו דְּ"לֹא תָסוּר" חִיּוּב מִיתָה. תְּשׁוּבָתְךָ: הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת מוֹשֶׁכֶת כַּמָּה שְׁאֵלוֹת עִמָּהּ, שֶׁמָּצִינוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים הִגִּיעָם עֹנֶשׁ רַב עַל עֲבֵרָה אַחַת, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְבָּרֵר גֹּדֶל הָעֹנֶשׁ הַהוּא בַּתּוֹרָה. אָמְרוּ בְּפֶרֶק "הַמְקַנֵּא" (סוטה י א): "מִפְּנֵי מָה נֶעֱנַשׁ אָסָא, מִפְּנֵי שֶׁעָשָׂה אַנְגַרְיָא* בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים". וּבְפֶרֶק "וְאֵלּוּ נֶאֱמָרִין" (שם לה א) דָּרְשׁוּ: "'וַיִּחַר* אַף ה' בְּעֻזָּה וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁל' (שמואל ב ו ז)– רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר, חַד אָמַר: עַל עִסְקֵי שָׁלוּ*". וְהוּא מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הֵבִין: אָרוֹן נוֹשְׂאָיו נוֹשֵׂא*, עַצְמוֹ* לֹא כָּל שֶׁכֵּן. וְכֵן בְּאַנְשֵׁי בֵּית שֶׁמֶשׁ 'כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן ה' ' (שמואל א ו יט)– "מִשּׁוּם דְּרָאוּ 'וַיַּךְ*'? רַבִּי אַבָּהוּ וְרַבִּי אֶלְעָזָר, חַד אָמַר: קוֹצְרִים וּמִשְׁתַּחֲוִים* הָיוּ, וְחַד אָמַר: מִילֵּי נַמִי* אַמוּר: 'מַאן אַמְרְיָךְ דְּאִמַּרְיַת וּמַאן אֲתָא עֲלָךְ דְּאִיתְפַּיַּיסְתָּ'". וּבְכָל חִיּוּבֵי מִיתָה אֵלּוּ לֹא מָצִינוּ רֶמֶז* בְּדַרְכֵי הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁלֹּא רָמַז בָּהּ לְעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים. וְכֵן בְּעִנְיָן רְאוּבֵן שֶׁרָאִינוּ שֶׁהִשִּׂיגוֹ עֹנֶשׁ גָּדוֹל עַל חֵטְא מוּעָט, כְּבָר אָמְרוּ בְּ"שַׁבָּת" (נה ב): "אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: כָּל הָאוֹמֵר רְאוּבֵן חָטָא אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר' (בראשית לה כב)– מְלַמֵּד שֶׁכֻּלָּם שְׁקוּלִין כְּאֶחָד". עוֹד שָׁם (שבת שם): "תַּנְיָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: מֻצָּל אוֹתוֹ הָאִישׁ מֵעָווֹן וְלֹא בָּא מַעֲשֶׂה לְיָדוֹ, אֶפְשָׁר עָתִיד זַרְעוֹ לַעֲמֹד (בְּהַר) [עַל הַר] עֵיבָל וְלוֹמַר: 'אָרוּר שֹׁכֵב עִם אֵשֶׁת אָבִיו' (דברים כז כ), וְיָבוֹא חֵטְא זֶה לְיָדוֹ? אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּם: 'וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו' (בראשית לה כב)– עֶלְבּוֹן אִמּוֹ תָּבַע, אָמַר: אִם אֲחוֹת אִמִּי תְּהֵא צָרָה לְאִמִּי, שִׁפְחַת אֲחוֹת אִמִּי תְּהֵא צָרָה לְאִמִּי? עָמַד וּבִלְבֵּל אֶת יְצוּעָהּ". וְאִם כֵּן, אַחַר שֶׁלֹּא חָטָא וְכָל הָאוֹמֵר חָטָא אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה, הֵיאַךְ אִבֵּד בְּחֶטְאוֹ שְׁלֹשָׁה כְּתָרִים: בְּכוֹרָה, כְּהֻנָּה וּמַלְכוּת?
עונשי התורה לכלל
וְהַתְּשׁוּבָה בְּכָל אֵלּוּ הַשְּׁאֵלוֹת: כִּי הָעֳנָשִׁים שֶׁנֶּאֶמְרוּ בַּתּוֹרָה הֵם כְּלָלִיִּים שֶׁיַּשִּׂיגוּ לְכָל אָדָם, אֲבָל יֵשׁ עוֹד עֳנָשִׁים – חֲלוּקִים כְּפִי הַפְּרָטִים, כִּי הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה מִצַּד תּוֹלֶדֶת הַיֵּצֶר יֵעָנֵשׁ עַל לָאו אֶחָד מַלְקוֹת אַרְבָּעִים, אֲבָל הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה מִצַּד הַיֵּאוּשׁ*, הִנֵּה הוּא בּוֹזֶה דְּבַר ה' •, וְאֵין לְךָ כָּל קוֹץ וְקוֹץ שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא יִתְחַיֵּב הָעוֹבֵר בּוֹ בִּכְעִנְיָן זֶה מִיתָה. וְהַחִלּוּק בָּזֶה: כִּי הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה מִצַּד תּוֹלֶדֶת הַיֵּצֶר, אֵינֶנּוּ חוֹטֵא רַק בְּאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה לְבַד, אֲבָל הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה מִצַּד בְּזוֹתוֹ דְּבַר ה' יִתְבָּרַךְ, הִנֵּה הוּא מְבַטֵּל בְּאוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. וּדְבַר תּוֹרָה זֶה יֵחָלֵק כְּפִי הָעוֹבְרִים, כִּי יוֹתֵר יִמְרֹד בַּה' יִתְבָּרַךְ חֲסִידוֹ וְנֶאֱמַן בֵּיתוֹ כַּאֲשֶׁר יֶחֱטָא, מִן הָאֲחֵרִים. וּלְפִיכָךְ כָּל הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים חַיָּב מִיתָה, כִּי יָבִיאוֹ לָזֶה מֵאֲשֶׁר* הוּא בּוֹזֶה דְּבַר ה' יִתְבָּרַךְ, וְאֵינֶנּוּ חוֹטֵא בְּלָאו דְּ"לֹא תָסוּר" בִּלְבַד, רַק* בְּכָל הַתּוֹרָה.
___________________________________
מֵהֵיכָן יָצָא לְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה – מה המקור של חז"ל. עָשָׂה אַנְגַרְיָא – לקחם לעבודות המלך. וַיִּחַר וכו' – על ששלח ידו לאחוז בארון ה'. עַל עִסְקֵי שָׁלוּ – שגגה ששגג לאחוז בו (רש"י). נוֹשְׂאָיו נוֹשֵׂא – כשעברו ישראל את הירדן הארון נשא את הכוהנים (שנשאוהו) מעל המים. עַצְמוֹ וכו' – ודאי אין לחשוש שהארון יפול. מִשּׁוּם דְּרָאוּ 'וַיַּךְ' – הגמ' מקשה וכי בגלל שראו נענשו? וכי נאסר לראות את הארון?. קוֹצְרִים וּמִשְׁתַּחֲוִים – לא הפסיקו ממלאכתן לכבוד הארון. מִילֵּי נַמִי וכו' – (אנשי בית שמש) מילים גם אמרו כלפי הארון: מי הכעיסך שכעסת והלכת בשבי פלישתים, ומי פייס אותך שנתפייסת לחזור (ע"פ רש"י). רֶמֶז – לאיסור. הַיֵּאוּשׁ – הזילזול והכפירה. יָבִיאוֹ לָזֶה מֵאֲשֶׁר – יגיע לעבירה זאת מכיוון. רַק – אלא.
ביאורים
מי שרגיל לקרוא את דברי חז"ל בעין חדה, ולנסות להבין לעומק כל דבר וסיבתו, שם לב שבכמה מאמרי חז"ל בעניין העונש והגמול שניתנים לאנשים שונים בעקבות מעשה מסוים, קשה מאד להבין מדוע הם נענשו בעונש כה חמור על מעשים שאינם כל כך חמורים. הדבר בולט במיוחד במקרים שחז"ל כתבו שאדם שהיה צדיק מאד, נענש בעונש חמור על חטא קטן שעשה.
אם ננסה להעמיק קצת יותר בהבנת עניין השכר והעונש, נמצא שלנו כבני אדם קשה להבין עניין זה לאשורו. אדם שעוסק בחישוב משכורות של שכירים, מְחשב בעיקר את גודל התוצר שאותם שכירים הפיקו, הוא מתייחס לגודל התפקיד ולחשיבותו, ולכשרון שלהם. לעומת זאת התייחסותו למאמץ שהשקיע העובד, לרצונותיו ולשאיפותיו, היא בדרך כלל מִשנית. לא כן הוא בשכר שנותן בורא עולם לבני האדם. מעבר למעשיהם בפועל, שגם להם יש ערך רב, הוא מייחס חשיבות למאמץ, לרצון, לטוהר הלב, לכוונה וכדומה. שיקולים אלו אינם גלויים מספיק לעיניים אנושיות – וכי אנו יודעים כמה מאמץ השקיע כל אחד, ועד כמה עשה את המצווה בלב שלם ומתוך רצון טוב? נוסף לכך, כיצד נדע לשקול איזו מצווה עדיפה על חברתה? הבחנות מסוג זה יכול לעשות רק בוחן כליות ולב, ודווקא מי שיודע מהו משקלה של כל מצווה. לכן פעמים רבות איננו מבינים מהי הסיבה לכך שהבורא נתן עונש מסוים לאדם מסוים.
הר"ן מסביר שלפעמים אותם עונשים המתוארים בדברי חז"ל שאיננו מבינים מדוע באו, אינם נכללים בעונשים הניתנים לנופל בחטא כתוצאה מהתגברות יצרו, אלא הם נכללים בעונשים הבאים על דבר המבטא ביזוי של דבר ה'. על חטא זה בא עונש כבד, מכיוון שהוא מבטא חיסרון מהותי בהבנת מעלת דבר ה', ואם מצינו שאנשים צדיקים נענשו בעונשים קשים, הסיבה היא שמי שקרוב יותר למלך, מדקדקים איתו יותר, ומתייחסים בחומרה רבה יותר לכל סטייה מדבר המלך בשל גודל מעלתו.
הרחבות
•הכל תלוי בגישה
הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה מִצַּד תּוֹלֶדֶת הַיֵּצֶר יֵעָנֵשׁ... אֲבָל הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה מִצַּד הַיֵּאוּשׁ, הִנֵּה הוּא בּוֹזֶה דְּבַר ה'. "כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו" [שמואל א ב, ל]. במקרים רבים, היחס לא פחות חשוב מהמעשה עצמו. "יש מאכיל לאביו פסיוני (עוף יקר) וטורדו מן העולם (נענש על כך), ויש מטחינו בריחים ומביאו (מעשה זה) לחיי העולם הבא" [קידושין לא.-לא:]. בירושלמי פירטו: "כיצד מאכיל את אביו פטומות ויורש גיהנם? איש אחד היה מאכיל את אביו תרנגולים פטומים. פעם אחת אמר לו אביו: בני, מנין אלה לך? אמר לו סבא סבא אכול ושתוק, שכלבים אוכלים ושותקים. ונמצא מאכיל את אביו פטומין ויורש גיהנם. כיצד מטחינו בריחיים ויורש גן עדן? איש אחד עבד בטחינה בריחיים לפרנסת בית אביו. הגיע צו שצריך לשלוח טוחן למלך, אמר לו: אבא, בא טחון תחתי, אם יבזו את הטוחנים – שיבזו אותי ולא אותך, ואם ילקו אותם – מוטב ילקו אותי ולא אותך. נמצא מטחינו בריחיים ויורש גן עדן" [על פי ירושלמי פאה א, א].
שאלות לדיון
מה הקשר בין חטאו של ראובן לעונש איבוד שלושת הכתרים הללו? האם לא ניתן להענישו בעונשים אחרים?
מדוע אין בתורה עונש מיוחד למי שמזלזל בדבר ה'?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
מידות הראי"ה רוממות האמונה מעבר לגבולות השכל
אמונה ל"ב - ל"ד
השיעור עוסק בתפקידם של גדולי ישראל לזכק ולרומם את האמונה הטבעית משפלותה ומסורגיה, כך שתאיר בכל רבדי המציאות והחיים. מודגש כי שורש האמונה הוא עצם הקשר הפנימי והאינסופי של הנשמה עם בורא עולם, הנעלה ורחב בהרבה מגבולותיו המצומצמים של השכל האנושי.
מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.
משיח בן יוסף התפילות על משיח בן יוסף
המשורר אסף מזהה בתהילים את חיילי ישראל שיוצאים למלחמה בתור חייליו של 'משיח בן יוסף' וגם של 'משיח בן דויד', לפי הבנה זו התפילה על 'משיח בן יוסף' היא בקשה להגעה להכרה שהוא בעצם 'כסא דויד עבדך'.
