ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- מסעי
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חנה בת חיים
מובא בגמ' (שבת נג):
"ת"ר מעשה באחד שמתה אשתו והניחה בן לינק, ולא היה לו שכר מניקה ליתן, ונעשה לו נס ונפתחו לו דדין כשני דדי אשה והניק את בנו. אמר רב יוסף בא וראה כמה גדול אדם זה שנעשה לו נס כזה. א"ל אביי: אדרבה! כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית".
ולכאורה מי שנעשה לו נס הוא בעל מופת ומה גריעותו? נראה לומר שמזונותיו של אדם נתנים לו ע"י הקב"ה בעצמו, כמו שאמרו בתחילת מסכת תענית "במערבא אמרי אף מפתח של פרנסה" לא ניתן לידי שליח אלא ישירות מהקב"ה, וכל זה כדי שהאדם ירגיש קשור להקב"ה, וידע שהוא מנהיג העולם. וכך באר רשב"י מדוע הקב"ה הוריד מן בכל יום "אמר להם: אמשול לכם משל למה הדבר דומה: למלך בשר ודם שיש לו בן אחד, פסק לו מזונותיו פעם אחת בשנה ולא היה מקביל פני אביו יום יום, אף ישראל מי שיש לו ארבעה וחמישה בנים היה דואג ואומר שמא לא ירד מן למחר, ונמצאו כולם מתים ברעב, נמצאו כולם מכוונים לבם לאביהם שבשמים" (יומא ע"ו.), ואמרו בגמ' פסחים (קי"ח.) "קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף" ופירש רשב"ם "ונפקא מינה למבעי רחמי", היינו שהקושי של הקב"ה לתת לאדם מזונות הוא שמא לא יכיר בטובה שעושה לו, ולא יקביל פני אביו שבשמים, אבל מי שיודע זאת ירבה ברחמים וכך יקבל מזונותיו.
ולפי זה מובן מדוע גרוע האדם שנשתנו לו סדרי בראשית, מפני שלא הגיע בעצמו להכרה בהקב"ה, לראות איך הוא נותן מזונות לכל ברייה בעולמו, והיה צריך לשנות לו סדרי בראשית כדי שיראה את הנס ויוכח בדבר. וכך מסיימת הגמ' שם: אמר רב יהודה בא וראה כמה קשים מזונותיו של אדם, שנשתנו עליו סדרי בראשית אמר רב נחמן: תדע, דמתרחש ניסא ולא איברו מזוני".
ולפי זה יוצא שדור המדבר היה גרוע מבאי הארץ, שהיה צריך לעשות לו נסים כדי שיכיר בקב"ה, וגדולים הם באי הארץ שמקיימים "שכון ארץ ורעה אמונה", שמרגישים בהנהגת ה' אותם כרועה עדרו ומאמינים בו.
זה שאמרו חז"ל במדרש (במד"ר כג, א') "אלה מסעי בני ישראל-זש"ה: "נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן", מה נחית? נוטריקון הוא: נחית, ר"א אומר ניסים עשית עמהם, חיים נתת להם, ים קרעת להם, תורה נתת להם, וע"י מי? ע"י משה ואהרן". כלומר כל המסעות האלו היו כרועה שרועה את עדרו, בכוחות של מעלה. ומזה עליהם ללמוד שגם בכניסתם לארץ "לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם"(דברים ח').
מה יעשה נרדף?
מובא (במד"ר כג, א) "הלכה מי שהיה נרדף מן הגויים או מן הליסטים מהו שיחלל את השבת כך שנו רבותינו מי שהיה נרדף מן הגויים או מן הליסטים מחלל את השבת בשביל למלט את נפשו וכך אנו מוצאין בדוד כשביקש שאול להרגו ברח ממנו ונמלט אמרו רבותינו מעשה שבאו לגדולי ציפורי כתבים רעים מן המלכות הלכו ואמרו לר' אלעזר בן פרטא רבי כתבים רעים באו לנו מן המלכות מה אתה אומר נברח והיה מתיירא לומר להם ברחו ואמר להם ברמז ולי אתם שואלים לכו ושאלו את יעקב ואת משה ואת דוד מה כתיב ביעקב (הושע יב) ויברח יעקב וכן במשה (שמות ב) ויברח משה וכן בדוד (ש"א שמואל א' י"ט) ודוד ברח וימלט וכה"א (ישעיה כו) לך עמי בא בחדריך אמר להם הקב"ה וכאלו כל גדולי עולם יראו וברחו מן שונאיהם כל אותן מ' שנה שעשיתם במדבר לא הנחתי אתכם לברוח אלא הייתי מפיל שונאיכם לפניכם במה שהייתי עמכם ולא עוד אלא כמה נחשים וכמה שרפים וכמה עקרבים היו שם שנא' (דברים ח) נחש שרף ועקרב ולא הנחתי אותם להזיק אתכם לכך אמר הקב"ה למשה כתוב את המסעות שנסעו ישראל במדבר כדי שיהיו יודעים מה נסים שעשיתי להם מנין ממה שקרינו בעניין אלה מסעי".
לכאורה פשיטא שפקוח נפש דוחה שבת, ומה מקום לספק זה? ועוד מה הסיבה שהיה מתירא לומר להם ברחו, אם זה פקוח נפש? נראה שבמקום ספק היה מקום לומר שיבטח בה' ולא יברח, קמ"ל שצריך לנהוג בדרך הטבע, כמו שמצאנו שגדולי עולם ברחו כאשר היו בסכנה ולא סמכו על הנס.
וצריך להבין עוד מה באו חז"ל למדנו כאן על מסעות בני ישראל , הלא פשיטא שהיו נסים גדולים במדבר, ואין להשוות זאת למצבים המסופקים שבהם שאלו החכמים אם לברוח או לאו?
ונראה לומר שבאו ללמדנו שלכל מקום שאדם הולך, אם עושה זאת על פי התורה הרי זה כמסעות בני ישראל במדבר שהיו עלפי ה' יחנו ועל פי ה' ייסעו אלא ששם היה נס גלוי, ובכל הליכות אדם הניסים הם נסתרים, ואם ההלכה אומרת לו "ברח", הרי הוא נוסע ע"פ ה', וכמו שהיו מ"ב ערי הלויים שהיו קולטות את ההורג בשגגה שיוכל לגלות אליהם, ללמדך שגם הבורח לאותם מ"ב ערים הרי הוא עושה כמסעות בני ישראל במדבר. ועל ערי המקלט אמרו חז"ל "יורה חטאים בדרך- אם לחטאים יורה (לגולים לערי מקלט) ק"ו לצדיקים".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
