ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
הדרוש השנים עשר חלק ז'
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן גרסיה
וְאִם תַּקְשֶׁה: אַחַר שֶׁאָסְרוּ כָּל אֵלֶּה הַסִּימָנִים וְאָמְרוּ שֶׁהוּא בִּכְלַל "מְנַחֵשׁ", אֵיךְ אָמְרוּ בְּפֶרֶק "גִּיד הַנָּשֶׁה" (חולין צה ב): "רַב בָּדֵיק* בְּמַבְרָא*", וּמָה בֵּין "מַבְרָא" לִ"צְבִי הִפְסִיקוֹ בַּדֶּרֶךְ". תְּשׁוּבָתְךָ: רַב, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה בּוֹדֵק בְּמַבְרָא, לֹא הָיָה סוֹמֵךְ עָלָיו • שֶׁיַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה עַל פִּי הוֹרָאַת הַבְּדִיקָה, אַךְ הָיָה רוֹצֶה לָקַחַת קְצָת הוֹרָאָה אִם יַצְלִיחַ דַּרְכּוֹ, וְאַף אִם יִמְצָא שֶׁלֹּא יַצְלִיחַ לֹא יֶחְדַּל מִלֶּכֶת, לְדַעְתּוֹ* שֶׁה' יִתְבָּרַךְ מְשַׁנֶּה הַכֹּל כִּרְצוֹנוֹ, וְהַנַּחַשׁ אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא לְמִי שֶׁסּוֹמֵךְ עָלָיו. וְזֶה מְבֹאָר שָׁם, אָמְרוּ: "וַאֲפִלּוּ הָכִי* רַב לֹא אָכַל מֵהַהוּא בִּישְׂרָא, מַאי טַעְמָא, עֲלוּמֵיהּ עֵינֵיהּ, הָא לָא עָלִים, אֶלָּא מִשּׁוּם דְנָחִישׁ, וְהָא אָמַר רַב: כָּל נַחַשׁ שֶׁאֵינוֹ כֶּאֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם וְכִיהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל אֵינוֹ נַחַשׁ", כְּלוֹמַר: כָּל נַחַשׁ שֶׁאֵינוֹ סוֹמֵךְ עָלָיו כֶּאֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם שֶׁאָמַר (בראשית כד יד): "וְהָיָה הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ" וגו' וְכִיהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל שֶׁאָמַר: "(וְהָיָה אִם יֹאמְרוּ אֵלֵינוּ עֲלוּ וְעָלִינוּ) [אִם כֹּה יֹאמְרוּ עֲלוּ עָלֵינוּ וְעָלִינוּ]" אֵינוֹ נַחַשׁ, וְרַב לֹא סָמַךְ עָלָיו, אֶלָּא שֶׁאָמַר: "וּמַבְרָא אָתֵי לְאַפֵּיהּ* יוֹמָא טָבָא לְגָאו", וְלֹא אָמַר: "אִם מַבְרָא אָתֵי לְאַפֵּיהּ אֵיזִיל וְאִם לֹא לֹא אֵיזִיל".
___________________________________
בָּדֵיק – בדק האם יצליח דרכו בעזרת הספינה, אם מזדמנת לפניו סימן שיצליח. מַבְרָא – מעבורת הנהר באה לפניו. לְדַעְתּוֹ – בגלל ידיעתו. וַאֲפִלּוּ הָכִי וכו' – אפילו כך (ובכל זאת) רב לא אכל מאותו בשר, לא בגלל שנעלם מן העין הואיל ורב לא העלים עינו ממנו אלא בגלל הניחוש. וּמַבְרָא אָתֵי לְאַפֵּיהּ וכו' – מעבורת באה לקראתו יום טוב יהא, ולא אמר שאם תבוא לקראתו ילך או לא ילך.
ביאורים
למדנו אתמול שבין סוגי הכשפים שאסרה התורה, נאסר גם הניחוש. על זה מקשה הר"ן מדברי הגמרא במסכת חולין [צה:]. הגמרא מספרת על האמורא הבבלי רב, שהלך לבית קרוביו. בדרך, בזמן שרצה לעבור את הנהר, הגיעה לקראתו מעבורת-נהר מבלי שהוא עצמו הזמינה. רב ראה התרחשות זו, ואמר: 'סימן טוב הוא לעובר דרכים ההולך להתארח, כאשר מעבורת מגיעה לקראתו'. כשהגיע רב לבית מארחיו, נעמד לפני הפתח, הציץ דרך סדק בדלת וראה בהמות שחוטות, המוכנות לסעודת הערב. הוא הקיש בדלת וכצפוי כל בני הבית כולל עובדי המטבח, הגיעו לקבל את פני האורח החשוב, בעוד הבהמות המוכנות לסעודה נותרו ללא השגחה. בסעודה עצמה רב נמנע מלאכול. הגמרא מבינה בשלב הראשון, שהוא ראה באי-ההשגחה על הסעודה סימן לא טוב.
שני ניחושים מוצאים חז"ל בסיפור זה. בראשונה, הוא מפרש את הגעת המעבורת כסימן טוב, ולאחר מכן הוא מפרש את הזנחת הבשר כסימן רע.
סיפור זה מעלה שאלה חמורה: כיצד ייתכן שרב, מגדולי האמוראים, עושה מעשה מנחשים?! הרי התורה אסרה זאת!
ננסה להבין תחילה מה עושה המנחש. המנחש רואה התרחשויות מסויימות כאיתות משמים, לעשיית מעשה או הימנעות ממנו. מהר"ן נשמע שיש ממש בניחושים אלו, ואין הם אמונות תפלות בעלמא. אף על פי כן, אין זה מוכרח שהתוצאה תהיה בדיוק כפי שהתקבל מהניחוש. בעולם ישנם כוחות רבים, וכאשר הקב"ה מחליט שהאחד יצליח בדרכו והשני לא, הוא מתחשב בכל השיקולים הנוגעים לכך: זכויותיו של האדם, ההשפעה על הסובבים אותו, נכונות המעשה בדרך הטבע, וכן הלאה. נכונות התחזית שנותן הניחוש הינה חלקית בלבד. המנחש, הוא זה הבוחר לתת לסימנים את השליטה בחייו, ולהכריע באמצעותם בכל ענייניו.
הניחושים של רב לא נעשו על מנת לסמוך עליהם אלא רק כדי לקבל מושג על הבאות. ייתכן גם שעל ידי הניחוש, ביקש רב לראות האם יש צורך בתפילה להצלחת דרכו, אך לא התכוון לסמוך עליו. ואכן כשרב מחליט לצאת לדרך, הוא הולך בין אם קיבל סימן טוב, ובין אם לא. כיוון שהקב"ה 'משנה את הכל כרצונו', כלומר אינו כפוף לאף כח או שיקול, אלא מתחשב במגוון השיקולים הקיים ומחליט על פי רצונו בלבד. נותר לנו להבין, אם כן, מדוע רב לא טעם מהסעודה? הגמרא מתרצת לבסוף שמנהגו היה לא לאכול בסעודות שאינן סעודות מצווה, אך הניחוש כשלעצמו, לא גרם לרב לשנות מדרכו. וכדברי הגמרא: 'כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם וכיונתן בן שאול אינו נחש' [חולין צה:]. אליעזר, סמך על התנאים שקבע, 'נערה שתשקה לו ולגמליו', כדי למצוא כלה ליצחק. יונתן השתמש בתשובת הפלשתים כדי לידע אם ינצח ואם לאו. רב הכיר סימני ניחוש, אך לא סמך עליהם.
הרחבות
•ניחשתי ויברכני ה'?
רַב, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה בּוֹדֵק בְּמַבְרָא, לֹא הָיָה סוֹמֵךְ עָלָיו. הרמב"ם התנגד לניחוש וכתב: "ודברים האלו כולן דברי שקר וכזב הן והם שהטעו בהן עובדי כוכבים הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהגו אחריהן, ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו ולא להעלות על לב שיש תועלת בהן, שנאמר 'כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל' [במדבר כג, כג], ונאמר 'כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן' וגו' [דברים יח, יד], כל המאמין בדברים האלו וכיוצא בהן ומחשב בלבו שהן אמת ודבר חכמה אבל התורה אסרתן אינן אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלימה, אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה אינם דברי חכמה אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת ונטשו כל דרכי האמת בגללן, ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים 'תמים תהיה עם ה' אלוהיך' [דברים יח, יג]" [משנה תורה עבודה זרה יא, ז].
מדברי הר"ן נראה שחולק על הרמב"ם. מדבריו עולה שיש בדברים האלו אמת, אלא שאסור לנו לפעול על פיהם. אם כן, כיוון שרב לא פעל על פי הבדיקה - לא עבר באיסור.
שאלות לדיון
מדוע יש הבדל עקרוני בין אדם שסומך על אמצעי הכישוף לאדם שרק נעזר בהם?
האם מותר לפי דברים אלו להשתמש במעוננים וקוסמים, אם לוקחים אותם בעירבון מוגבל?
רבנים בבית המדרש
ניווט מהיר
חיפוש שיעורים
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה (ב)
השיעור עוסק בהלכות המעשיות של טקס ההבדלה, החל מאיסור האכילה לפני הבדלה (כולל מקרים של סעודה שלישית או חוסר ביין) ועד למחלוקת הפוסקים האם יש לעמוד או לשבת במהלכה. בהמשך מפרט הרב את הכללים המדויקים לברכה על הבשמים השונים ועל נר האבוקה, כולל דיני ההנאה מאור הנר וצורת החזקת הכוס.
תולדות זריעה ונטיעה והשראת שכינה - פרשת 'תולדות'
יצחק מצווה לא לרדת מהארץ בזמן רעב , ועוד מצווה 'שכון בארץ' הוי נוטע, הוי זורע, השכן השכינה, הקשר בין המשימות.
רביבים מעלת מצוות ביקור חולים
שלוש מטרות למצוות ביקור חולים: לסייע לחולה במה שנצרך, לעודד את רוחו, ולהתעורר להתפלל עליו | מצוותם של בני המעגל הראשון והפנימי לטפל בכל צרכיו השוטפים של החולה | בני המעגל השני הם החברים והקרובים מדרגה שנייה, שעיקר מצוותם לעודד את החולה | המבקרים צריכים להיזהר מאוד שלא להכביד על החולה | מצוות ביקור חולים דורשת חוכמה ורגישות | לא קל לדעת מה יעודד את החולה ומה ידכא אותו
תולדות פרשת תולדות – ברכת אברהם
מדוע כיוון הקב"ה כך שיצחק יברך כשעיניו כהות מראות וכשהוא בכלל לא בטוח את מי הוא מברך ובכל זאת הוא מברך מכל הלב?
אורות ישראל ותחייתו קול הנשמה העליונה מן המעמקים
אורות ישראל ותחייתו פרק ל"ב
השיעור עוסק בדברי הרב קוק על התביעה הפנימית של המציאות כולה, של הנשמה ושל עם ישראל להתעלות, להתגלות ולהגשים את תכליתם האלוקית מתוך מעמקי החיים החומריים. דרך קריאה מעמיקה בפסקה, הרב מסביר כיצד תנועות היסטוריות, כולל תהליכי הגאולה ושיבת ציון, מהוות ביטוי להתפרצותו של אותו כוח פנימי.
אור התנ"ך המרגלים ביריחו ותשובתה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק בשליחת המרגלים על ידי יהושע ליריחו כהכנה רוחנית לכניסה לארץ ישראל, שנועדה לנקות את הארץ מטומאת הזנות והעבודה הזרה ולהכשירה להופעת קדושה, חסד ואמת. בנוסף, השיעור מנתח את דמותה של רחב ומציג דרכה שני שלבים בתהליך התשובה – מתשובה נמוכה של התנתקות מהחטא ועד לתשובה עליונה ההופכת את כוחות היצר והחטא עצמם למנוף לעשיית טוב וחסד.
תולדות להינטע בקודש: דרכו של יצחק
פרשת תולדות
השיעור מנגיד בין דרכו של אברהם אבינו המייצגת את "הבשורה" והעלייה הראשונית, לבין דרכו של יצחק אבינו המבטאת השתרשות עמוקה, התמדה ומסירות נפש להפוך את הקודש לקבוע בארץ. לאורך חייו של יצחק – החל מהעקידה, דרך חפירת הבארות ועד לתפילותיו וברכותיו – ניכר כי דווקא מתוך עבודה מאומצת, התמודדות עם קשיים והתבטלות מוחלטת לה', צומחת הברכה האלוקית השלמה והשראת השכינה בישראל.
הלכות בין אדם לחברו בין רגש הלב לציווי האלוקי
השיעור בוחן את המניע הראוי לקיום מצוות שבין אדם לחברו, תוך הצגת המחלוקת בין הגישה של האדר"ת, הסבור שיש לפעול אך ורק מתוך ציווי ה', לבין גישת המהר"ל, הדוגל בעשייה מתוך רצון פנימי ושלמות הלב. בהמשך מובאות משנותיהם של הרב קוק והנצי"ב המשלבות בין המוסר הטבעי לציווי האלוקי, ומדגישות את חשיבות תיקון המידות והנהגות שבין אדם לחברו כחלק בלתי נפרד מעבודת השם וקידוש שמו בעולם.
עין אי"ה - הרב משה גנץ הכלל קודם לפרטים בעבודת השם
שבת א, ק"ע - קע"ב
השיעור עוסק בחשיבות של הקדמת הבנת הכללים והאמונה לעיסוק בפרטי ההלכות ודקדוקי התורה. בנוסף, השיעור מדגיש כי יראת שמיים שלמה אינה מבטלת את כוחותיו האנושיים של האדם, אלא מפעילה אותם מתוך חיות ועשייה בעולם.
תורה ומדע מהות, קיום ויצירה לפי הרב קוק
השיעור בוחן את המתח בין התפיסה האקזיסטנציאליסטית של סארטר, הגורסת כי הקיום קודם למהות והאדם בורא את עצמו, לבין התפיסה התורנית הרואה באדם מהות נשמתית מולדת. מתוך הגותו של הרב קוק מוסבר כי השיבה אל המהות הפנימית והאינסופית אינה חזרה פסיבית בלבד, אלא היא עצמה מהווה כוח יוצר שמתוכו מתחדשת בריאה חדשה.
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
מאמר שלישי החסיד וסוד מאה הברכות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, המכוון את כל מעשיו לקדוש ברוך הוא ונעזר במצוות המקיפות את האדם – כגון תפילין, ציצית ומזוזה – לשמירת הדבקות והתודעה הרוחנית. בהמשך מתבארת חובת אמירת מאה ברכות בכל יום והמשמעות הפנימית שלהן על פי ספר "שערי אורה", כצינור להורדת שפע לנפש, לרוח ולנשמה וכנגד אדני המשכן המחזיקים את הקדושה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
