ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן גרסיה
וְאִם תַּקְשֶׁה: אַחַר שֶׁאָסְרוּ כָּל אֵלֶּה הַסִּימָנִים וְאָמְרוּ שֶׁהוּא בִּכְלַל "מְנַחֵשׁ", אֵיךְ אָמְרוּ בְּפֶרֶק "גִּיד הַנָּשֶׁה" (חולין צה ב): "רַב בָּדֵיק* בְּמַבְרָא*", וּמָה בֵּין "מַבְרָא" לִ"צְבִי הִפְסִיקוֹ בַּדֶּרֶךְ". תְּשׁוּבָתְךָ: רַב, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה בּוֹדֵק בְּמַבְרָא, לֹא הָיָה סוֹמֵךְ עָלָיו • שֶׁיַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה עַל פִּי הוֹרָאַת הַבְּדִיקָה, אַךְ הָיָה רוֹצֶה לָקַחַת קְצָת הוֹרָאָה אִם יַצְלִיחַ דַּרְכּוֹ, וְאַף אִם יִמְצָא שֶׁלֹּא יַצְלִיחַ לֹא יֶחְדַּל מִלֶּכֶת, לְדַעְתּוֹ* שֶׁה' יִתְבָּרַךְ מְשַׁנֶּה הַכֹּל כִּרְצוֹנוֹ, וְהַנַּחַשׁ אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא לְמִי שֶׁסּוֹמֵךְ עָלָיו. וְזֶה מְבֹאָר שָׁם, אָמְרוּ: "וַאֲפִלּוּ הָכִי* רַב לֹא אָכַל מֵהַהוּא בִּישְׂרָא, מַאי טַעְמָא, עֲלוּמֵיהּ עֵינֵיהּ, הָא לָא עָלִים, אֶלָּא מִשּׁוּם דְנָחִישׁ, וְהָא אָמַר רַב: כָּל נַחַשׁ שֶׁאֵינוֹ כֶּאֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם וְכִיהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל אֵינוֹ נַחַשׁ", כְּלוֹמַר: כָּל נַחַשׁ שֶׁאֵינוֹ סוֹמֵךְ עָלָיו כֶּאֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם שֶׁאָמַר (בראשית כד יד): "וְהָיָה הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ" וגו' וְכִיהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל שֶׁאָמַר: "(וְהָיָה אִם יֹאמְרוּ אֵלֵינוּ עֲלוּ וְעָלִינוּ) [אִם כֹּה יֹאמְרוּ עֲלוּ עָלֵינוּ וְעָלִינוּ]" אֵינוֹ נַחַשׁ, וְרַב לֹא סָמַךְ עָלָיו, אֶלָּא שֶׁאָמַר: "וּמַבְרָא אָתֵי לְאַפֵּיהּ* יוֹמָא טָבָא לְגָאו", וְלֹא אָמַר: "אִם מַבְרָא אָתֵי לְאַפֵּיהּ אֵיזִיל וְאִם לֹא לֹא אֵיזִיל".
___________________________________
בָּדֵיק – בדק האם יצליח דרכו בעזרת הספינה, אם מזדמנת לפניו סימן שיצליח. מַבְרָא – מעבורת הנהר באה לפניו. לְדַעְתּוֹ – בגלל ידיעתו. וַאֲפִלּוּ הָכִי וכו' – אפילו כך (ובכל זאת) רב לא אכל מאותו בשר, לא בגלל שנעלם מן העין הואיל ורב לא העלים עינו ממנו אלא בגלל הניחוש. וּמַבְרָא אָתֵי לְאַפֵּיהּ וכו' – מעבורת באה לקראתו יום טוב יהא, ולא אמר שאם תבוא לקראתו ילך או לא ילך.
ביאורים
למדנו אתמול שבין סוגי הכשפים שאסרה התורה, נאסר גם הניחוש. על זה מקשה הר"ן מדברי הגמרא במסכת חולין [צה:]. הגמרא מספרת על האמורא הבבלי רב, שהלך לבית קרוביו. בדרך, בזמן שרצה לעבור את הנהר, הגיעה לקראתו מעבורת-נהר מבלי שהוא עצמו הזמינה. רב ראה התרחשות זו, ואמר: 'סימן טוב הוא לעובר דרכים ההולך להתארח, כאשר מעבורת מגיעה לקראתו'. כשהגיע רב לבית מארחיו, נעמד לפני הפתח, הציץ דרך סדק בדלת וראה בהמות שחוטות, המוכנות לסעודת הערב. הוא הקיש בדלת וכצפוי כל בני הבית כולל עובדי המטבח, הגיעו לקבל את פני האורח החשוב, בעוד הבהמות המוכנות לסעודה נותרו ללא השגחה. בסעודה עצמה רב נמנע מלאכול. הגמרא מבינה בשלב הראשון, שהוא ראה באי-ההשגחה על הסעודה סימן לא טוב.
שני ניחושים מוצאים חז"ל בסיפור זה. בראשונה, הוא מפרש את הגעת המעבורת כסימן טוב, ולאחר מכן הוא מפרש את הזנחת הבשר כסימן רע.
סיפור זה מעלה שאלה חמורה: כיצד ייתכן שרב, מגדולי האמוראים, עושה מעשה מנחשים?! הרי התורה אסרה זאת!
ננסה להבין תחילה מה עושה המנחש. המנחש רואה התרחשויות מסויימות כאיתות משמים, לעשיית מעשה או הימנעות ממנו. מהר"ן נשמע שיש ממש בניחושים אלו, ואין הם אמונות תפלות בעלמא. אף על פי כן, אין זה מוכרח שהתוצאה תהיה בדיוק כפי שהתקבל מהניחוש. בעולם ישנם כוחות רבים, וכאשר הקב"ה מחליט שהאחד יצליח בדרכו והשני לא, הוא מתחשב בכל השיקולים הנוגעים לכך: זכויותיו של האדם, ההשפעה על הסובבים אותו, נכונות המעשה בדרך הטבע, וכן הלאה. נכונות התחזית שנותן הניחוש הינה חלקית בלבד. המנחש, הוא זה הבוחר לתת לסימנים את השליטה בחייו, ולהכריע באמצעותם בכל ענייניו.
הניחושים של רב לא נעשו על מנת לסמוך עליהם אלא רק כדי לקבל מושג על הבאות. ייתכן גם שעל ידי הניחוש, ביקש רב לראות האם יש צורך בתפילה להצלחת דרכו, אך לא התכוון לסמוך עליו. ואכן כשרב מחליט לצאת לדרך, הוא הולך בין אם קיבל סימן טוב, ובין אם לא. כיוון שהקב"ה 'משנה את הכל כרצונו', כלומר אינו כפוף לאף כח או שיקול, אלא מתחשב במגוון השיקולים הקיים ומחליט על פי רצונו בלבד. נותר לנו להבין, אם כן, מדוע רב לא טעם מהסעודה? הגמרא מתרצת לבסוף שמנהגו היה לא לאכול בסעודות שאינן סעודות מצווה, אך הניחוש כשלעצמו, לא גרם לרב לשנות מדרכו. וכדברי הגמרא: 'כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם וכיונתן בן שאול אינו נחש' [חולין צה:]. אליעזר, סמך על התנאים שקבע, 'נערה שתשקה לו ולגמליו', כדי למצוא כלה ליצחק. יונתן השתמש בתשובת הפלשתים כדי לידע אם ינצח ואם לאו. רב הכיר סימני ניחוש, אך לא סמך עליהם.
הרחבות
•ניחשתי ויברכני ה'?
רַב, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה בּוֹדֵק בְּמַבְרָא, לֹא הָיָה סוֹמֵךְ עָלָיו. הרמב"ם התנגד לניחוש וכתב: "ודברים האלו כולן דברי שקר וכזב הן והם שהטעו בהן עובדי כוכבים הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהגו אחריהן, ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו ולא להעלות על לב שיש תועלת בהן, שנאמר 'כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל' [במדבר כג, כג], ונאמר 'כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן' וגו' [דברים יח, יד], כל המאמין בדברים האלו וכיוצא בהן ומחשב בלבו שהן אמת ודבר חכמה אבל התורה אסרתן אינן אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלימה, אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה אינם דברי חכמה אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת ונטשו כל דרכי האמת בגללן, ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים 'תמים תהיה עם ה' אלוהיך' [דברים יח, יג]" [משנה תורה עבודה זרה יא, ז].
מדברי הר"ן נראה שחולק על הרמב"ם. מדבריו עולה שיש בדברים האלו אמת, אלא שאסור לנו לפעול על פיהם. אם כן, כיוון שרב לא פעל על פי הבדיקה - לא עבר באיסור.
שאלות לדיון
מדוע יש הבדל עקרוני בין אדם שסומך על אמצעי הכישוף לאדם שרק נעזר בהם?
האם מותר לפי דברים אלו להשתמש במעוננים וקוסמים, אם לוקחים אותם בעירבון מוגבל?
איך עושים קידוש?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
למה באנו לעולם הזה?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
איך ללמוד גמרא?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
הלכות פורים משולש: מה עושים בכל יום?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
הלכות קבלת שבת מוקדמת
רמב"ם וכוזרי
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
