ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- ברכות
- מדורים
- דפי עבודה / הנחיה ללימוד עצמי
- אליבא דהלכתא ברכות
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
שרה בת רבקה שינדל
עשרה תקנות תיקן עזרא: שקורין במנחה בשבת, וקורין בשני ובחמישי, ודנין בשני ובחמישי, ומכבסים בחמישי בשבת, ואוכלין שום בערב שבת, ושתהא אשה משכמת ואופה, ושתהא אשה חוגרת בסינר, ושתהא אשה חופפת וטובלת, ושיהו רוכלין מחזירין בעיירות, ותיקן טבילה לבעלי קריין...
ותיקן טבילה לבעלי קריין - דאורייתא הוא, דכתיב: +ויקרא ט"ו+ ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע ורחץ את בשרו במים! דאורייתא הוא לתרומה וקדשים, אתא הוא תיקן אפילו לדברי תורה.
______________________________________________________________________________________________________
ב. האם גם בגמרא במסכת ברכות דף כא עמוד ב יוצא שטבילת בעל קרי לדברי תורה היא מדרבנן? עיין בדברי הצל"ח :
'והאמר ריב"ל מנין לבעל קרי שאסור בדברי תורה, שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך, וסמיך ליה יום אשר עמדת' .
יש לדקדק לפי דעת המקשה כאן סובר ריב"ל דטבילת בעל קרי לדברי תורה היא מן התורה, א"כ קשה איך נמנית טבילת בעלי קריין בעשר תקנות שתיקן עזרא? והתוס' שם בד"ה אתא איהו וכו', כתבו: 'והא דדריש בפרק מי שמתו מדכתיב והודעתם לבניך וגו', אסמכתא בעלמא היא דהא עזרא תיקן'. וזה ניחא למסקנא דכאן.
אבל המקשה כאן שהקשה על רב יהודה הרי שסבור שדרשה גמורה היא, קשה וכי לא היה בקי בי' תקנות שתיקן עזרא? ונראה דדעת המקשה היא דהקשה דריב"ל היא לתורה שבכתב, וכמו דפליגי באמת תנאי לקמן [כ"ב ע"א] דאיכא תנאי דסברי שמציע את המדרש ובלבד שלא יאמר אזכרות שבו, והיה סבור המקשה שזהו מן התורה מדרשה דריב"ל דומיא דהר חורב ששמעו עשרת הדברות ושומע כעונה כמ"ש התוס' לעיל דף כ' ע"ב בד"ה כדאשכחן בסיני יע"ש, ואתי עזרא ותיקן אף למשנה ולגמרא.
1. מאיפה מקשה הצל"ח במסכת ברכות שטבילת בעל קרי לדברי תורה היא מדאורייתא?
2. __________________________________
3. כיצד הוא מיישב קושי זה לפי התוספות במסכת בבא קמא?
4. _____________________________________________________
3. מדוע תירוץ התוספות לא מספיק?
_________________________________________________________________________
5. כיצד מתרץ בתירוץ השני?
6. _______________________________________________________________________________
5. למסקנת הצל"ח, טבילת בעל קרי לדברי תורה לפי מסקנת הסוגיה בברכות היא
_____________________________________
ג. בדף כב עמוד א מצאנו שישה תָנַאים שהקלו בטבילת בעל קרי לדברי תורה. כתוב במה כל אחד הקל, וכמי 'נהוג עלמא'.
____________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
ד. כיצד יכלו התנאים להקל ואף ולעקור את תקנת עזרא שקדם להם? כך שאלו התוספות והפני יהושע. כתוב את 4 תירוציהם:
תוספות - וא"ת דהיכי אלים ר' יהודה לבטל תקנת עזרא וי"ל דדלמא סבר דלא תיקן עזרא דבר זה אי נמי התנה שכל מי שרוצה לבטל יבטל דבכי האי גוונא מותר כדאמר בריש מועד קטן (דף ג:) אי נמי לא פשט איסורו ברוב ישראל כדאמרינן גבי שמן בפרק אין מעמידין (ע"ז דף לו.) ואף על גב דמשמע התם דאי דניאל גזר עליו לא היה ר' יהודה נשיאה יכול לבטלו אף על פי שלא פשט היינו במילתא דכתיב בקרא אבל תקנת עזרא לא כתיב בקרא.
פני יהושע - ולולי שאיני כדאי היה נראה לי שאין צורך לכך. אלא דר' יהודה בן בתירא סובר דעזרא לא תיקן אלא בבריא המרגיל כדמשמע פשטא דמילתא שהטעם משום קלות ראש או שלא יהיו תלמידי חכמים מצויין אצל נשותיהם כתרנגולים משא"כ לאונסו לא תיקן כלום לדברי תורה. ולפי"ז מצינו למימר דר' יהודה בן בתירא היה יודע באותו תלמיד דלאו בריא המרגיל הוה שלא היתה אשתו עמו אלא שראה קרי לאונסו אלא דאפ"ה היה מגמגם שהיה רוצה לטבול בטבילה ממש או בתשעה קבין משום נקיות וגדר טומאה.
___________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
__________________________________________________________________________________________________________
ה. אם כן למדנו שבמנהג ישראל לא התקבלה תקנת עזרא ואין בעל קרי צריך לטבול כדי לעסוק בתורה וכן פסק השו"ע לקמן.
• אך נשאלת השאלה האם צריך לתת על עצמו תשעה קבין?
הרשב"א טוען שלא, והשו"ע מביא אותו להלכה בסימן פח'. הנימוק של הרשב"א הוא מדיוק נפלא בסיפור של רבי יהודה בן בתירא והתלמיד. עיין בסיפור ומצא את הראיה היפהפיה: [למעיינים: לכ' ישנה ראיה מדהימה נגד הרשב"א משתי מימרות של רב נחמן בדף כב עמוד א! ]
__________________________________________________________________________________________________________
• ועוד נשאלת השאלה האם כדי ללמד לאחרים צריך לטבול?
עיין בדף כב עמוד ב בתוספות ד"ה 'ולית' וכתוב כיצד פוסק.
_________________________________________________________________________________________________________
ו. עד עכשיו עסקנו בטבילת בעל קרי כדי לעסוק בדברי תורה, וראינו שלא התקבלה.
כעת, בהמשך דברי התוספות האחרון הוא מביא מחלוקת, בין יש מפרשים לרבנו יצחק, האם בעל קרי צריך לטבול כדי להתפלל.
זה מעביר אותנו לשיטת הרמב"ם שחידש כמה חידושים בנוגע לטבילת בעל קרי לתפילה. ראה דבריו בפרק ד מהלכות תפילה:
הלכה ד - וכבר בארנו שעזרא תיקן שלא יקרא בעל קרי בלבד בדברי תורה עד שיטבול, ובית דין שעמדו אחר כן התקינו אף לתפלה שלא יתפלל בעל קרי בלבד עד שיטבול, ולא מפני טומאה וטהרה נגעו בה אלא כדי שלא יהיו תלמידי חכמים מצויים אצל נשותיהן כתרנגולים, ומפני זה תקנו טבילה לבעל קרי לבדו והוציאוהו מכלל הטמאין.
הלכה ה - לפיכך היו אומרין בזמן תקנה זו שאפילו זב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע ומשמשת שראתה דם נדה צריכין טבילה לקריאת שמע וכן לתפלה מפני הקרי אף על פי שהם טמאין, וכן הדין נותן שאין טבילה זו מפני טהרה אלא מפני הגזירה שלא יהיו מצויין אצל נשותיהן תמיד. וכבר בטלה גם תקנה זו של תפלה לפי שלא פשטה בכל ישראל ולא היה כח בציבור לעמוד בה.
הלכה ו - מנהג פשוט בשנער ובספרד שאין בעל קרי מתפלל עד שרוחץ כל בשרו במים משום הכון לקראת אלהיך ישראל, במה דברים אמורים בבריא או בחולה שבעל אבל חולה שראה קרי לאונסו פטור מן הרחיצה ואין בזה מנהג.
1. מהם שלושת הגלגולים שעברה תקנת עזרא לפי שלושת ההלכות האלו ברמב"ם?
__________________________________________________________________________________________________________
2. כיצד מבאר הרמב"ם את טעם תקנת עזרא בהלכה ד, וכיצד הוא מוכיח זאת בהלכה ה?
__________________________________________________________________________________________________________
3. בהלכה ד' כתב הרמב"ם חידוש, שהיו בעצם שתי תקנות לבעל קרי, עזרא תיקן טבילה לדברי תורה, ובית דין שאחריו תיקן טבילה לתפילה. ותמה על כך מרן הבית יוסף תמיהה רבה: "איני יודע היכן מצינו גזירה זו"!
אך הנה קם לו לרמב"ם מציל, הפני יהושע אצלנו בסוגיה חיפש וחיפש ומצא דקדוק נפלא כדי ליישב את הרמב"ם ולהוכיח את קיומה של התקנה השנייה לתפילה. באר ראייתו:
אמר ר' חנינא גדר גדול גדרו בה. נראה שמזה הלשון משמע ליה להרמב"ם דגדר זה גדרו חכמים שאחר תקנת עזרא. דהוא לא תיקן אלא לדברי תורה דלא שייך אלא בתלמידי חכמים. והם גדרו אפילו לענין תפלה כדי להרחיק כל בני אדם מגדר עריות. ואהא מייתי שפיר ברייתא דמעשה באחד שאמרו לו ריקא וכו'. ובזה נתיישב תמיהת הב"י על הרמב"ם:
__________________________________________________________________________________________________________
ז. גם הרי"ף עסק בשאלה האם בעל קרי צריך לטבול כדי להתפלל. עיין בדבריו ולאחר מכן סכם את שלושת הראשונים שראינו – תוס', רמב"ם ורי"ף – לגבי טבילת בעל קרי לתפילה.
איכא מאן דאמר האי דאמרי בטלוה לטבילותא בין לדברי תורה בין לתפילה ואיכא מ"ד הני מילי לדברי תורה אבל לתפלה צריך טבילה ולאו טבילה דוקא אלא רחיצה בט' קבין וכתב רבינו האי גאון זצ"ל כיון דגמרא ליכא בהא מילתא נקוט מנהג כל ישראל שכל בעלי קריין אף על פי שאין להם מים אין מתפללין עד שירחצו:
תוספות - ____________________ רמב"ם - __________________________ רי"ף - ______________________________________
ח. כיצד הכריע מרן השולחן ערוך בשאלה האם בעל קרי צריך לטבול כדי להתפלל? עיין בסימן פח'.
כל הטמאים קורין בתורה וקורין ק"ש ומתפללין, חוץ מבעלי קרי שהוציאו עזרא מכל הטמאים ואסרו בין בד"ת בין בק"ש ותפלה עד שיטבול, כדי שלא יהיו ת"ח מצויין אצל נשותיהן כתרנגולין. ואח"כ בטלו אותה תקנה, והעמידו הדבר על הדין, שאף בעל קרי מותר בד"ת ובקריאת שמע ובתפלה בלא טבילה ובלא רחיצה דתשעה קבין, וכן פשט המנהג.
__________________________________________________________________________________________________________
ט. האם יש עניין להחמיר לטבול בימינו בארבעים סאה או בתשעה קבין למרות שאין חיוב? שים לב טוב טוב לדברי הבית יוסף -
וכתב רבינו בסימן רמ"א ויש חסידים ואנשי מעשה שהיו מחמירין על עצמן וטובלין לקירויין להתפלל. וחומרא יתירא היא זו. שאף להרי"ף שכתב שיש מצריכים טבילה לתפילה לאו דוקא טבילה אלא רחיצה בתשעה קבין. ואני כתבתי למעלה שאין צריך לא טבילה ולא רחיצה והמחמיר תבא עליו ברכה ע"כ: והוי יודע דהני ארבעים סאה שהתקין עזרא לבעל קרי אפילו כולם מים שאובין כשרים וכדתנן במסכת מקואות ריש פרק שמיני (מ"א) מקואות העכו"ם שבחוצה לארץ כשרים לבעלי קריין
__________________________________________________________________________________________________________
י. היסטורית, קהילות רבות נהגו כפשט פסק השו"ע ולא טבלו כלל לקריים, לא לדברי תורה ולא לתפילה.
לעומתם, קהילות אחרות, בעיקר כאלו שנהגו ללכת על פי הקבלה, החזירו את מנהג הטבילה ונתנו לו משקל גדול. כפי שרואים בעדות הבאה של המנחת יצחק חלק ח סימן א:
והנה כי נודע דתלמידי בעש"ט זי"ע הקפידו מאד על טבילת עזרא, ועי' במג"א (סי' ר"מ) בשם האר"י הקדוש שהקפיד מאד על עצמו אפילו באונס. ומזה ראי' ג"כ שס"ל דמותר לטבול בשבת... ומכל שכן לשליח צבור, וכן לכהנים דדינם כש"צ. לכן בכמה קהלות דקדקו שלא להניח להתפלל לפני התיבה בלא מקוה, וגם הכהנים לא נשאו כפיהם בלא טבילה.
יא. במאה השנים האחרונות, מאז הומצאו המקלחות, נדרשו אחרונים רבים לשאלה האם מי שבכל זאת מחמיר על עצמו לתת תשעה קבין לקריו מקיים זאת במקלחת? כתוב את פסק החלקת יעקב ונימוקו:
ומענין לענין באותו ענין, מה שנהגו העולם בהטלת ט' קבים לטומאת קרי במקלחות הנקרא 'דוש' בלע"ז, שפותחין ברזא ונוזלין מים על גופו, ויש להעיר אי מהני זאת כמו הטלת ט' קבים.
דלענין נטילת ידים מבואר באו"ח סי' קנ"ט סע' ט': 'ואם היתה ברזא בנקב והסירה וקבל המים על ידיו חשיב שפיר כח גברא וצריך להחזירה ולהסירה בכל שפיכה ושפיכה', ובסע' י': 'אם הטה חבית מלאה מים והלך וישב לו והחבית שופכת מים כל היום מחמת הטייתו ונטל ידיו ממנה עלתה לו נטילה'.
והחילוק שם כמבואר במג"א שם ס"ק כ"א, דבסע' ט' לא עשה מעשה בגוף המים רק שהסיר הברזא המונעת לצאת, אבל הכא עשה מעשה בגוף המים ומחמת הטייתו שופכין מקרי כח גברא, וכן בחת"ס יו"ד סימן רי"ד באמצע התשו' ד"ה והנה וז"ל ומה שמסיר הברזא אינו מקרי הוי' בידי אדם דאינו רק מסיר המונע והמים נמשכין מאליהן וכו' עי"ש.
אם כן בנידון דידן בה'דוש', אינו רק מסיר המונע והמים נמשכין מאליהן, וצע"ג אי מהני זאת להטלת ט' קבין, כשהמים באים מאליהן.
__________________________________________________________________________________________________________
לעומת החלקת יעקב, היו אחרונים שהקלו במקלחת. הסבר את דיוקו של המנחת יצחק מה'ספר חסידים':
הנה כבר הזכרתי בספרי מנחת יצחק (ח"ג סי' ט"ו אות י"א), את דברי הגאון מפראבוזנא ז"ל, שהתיר ט' קבין ע"י מקלחת, בתנאי שיהא נוזל בלי הפסק עיין שם, - ומקור מקומו טהור פתוח מעלי דברי הספר חסידים (סי' תתכ"ח), דכתב שם, אדם שאין לו מי שישפוך עליו ט' קבין, ואין לו כמו כן כלי עשוי שיהא נשפכין עליו בלא ידיו וכו' עכ"ל, וש"מ מזה, דאפילו כשנשפכו עליו הט' קבין ממילא, שלא ע"י אדם כשר
_____________________________________________________________________________________________________
[ למעיינים: אולי יש מקום לדייק מדברי הרמב"ם דלעיל. מה הדיוק? _________________________ ]
נחתום בדברי ה'משנה הלכות', רבי מנשה קליין (הקטן), שכתב בסיום עסקו בסוגיה זו:
'ויהי רצון שנזכה להטהר במי דינור ובקדושת התורה והתפלה עדי יבא ינון ולו יקהת עמים כמים לים מכסים'
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
איך מותר להכין קפה בשבת?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
הלכות שטיפת כלים בשבת
"בזאת התורה" - איזו תורה?
איך ללמוד אמונה?
משמעות המילים והדיבור שלנו
חידוש כוחות העולם
כאב הגלות ותקוות הגאולה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
